פיקטי: דאע"ש והטרור משתוללים בגלל אי-שוויון כלכלי במזה"ת

הכלכלן הצרפתי, מחבר הספר מעורר המחלוקת "ההון במאה ה-21", גורס שאי-שוויון הוא המנוע העיקרי של הטרור במזה"ת – ועל מדינות המערב מוטל חלק מהאשמה ■ "המזה"ת –פחות שוויוני אפילו מארה"ב"

תומאס פיקטי / צילום: רויטרס
תומאס פיקטי / צילום: רויטרס

הכלכלן הצרפתי תומס פיקטי, שספרו "הון במאה ה-21" מוסיף להגדיר את השיח הציבורי הגלובלי על אי-שוויון כלכלי, יוצא בימים אלה בטיעון חדש שצפוי לעורר מחלוקת לא פחותה מזו שהפיק הספר: אי-שוויון הוא המנוע העיקרי של הטרור במזה"ת, לרבות מסע הדמים של דאע"ש בפריז בנובמבר - ועל מדינות המערב מוטל חלק גדול מהאשם.

במאמר בבלוג של "לה מונד" הצרפתי, שתמציתו מובאת ב"וושינגטון פוסט", כותב פיקטי שהמערכת הפוליטית והחברתית במדינות המזה"ת נעשתה שבירה בגלל הריכוז הגבוה של עושר מבוסס נפט בידי קבוצה קטנה יחסית. באזור שבין מצרים לאיראן נמצאות כמה נסיכויות נפט שמרכזות בידיהן 60%-70% מהעושר המזרח-התיכוני, אך חיים בהן פחות מחמישית מ-300 מיליון האנשים שחיים באזור.

בבלוג, פיקטי אינו מפרט באלו נסיכויות מדובר, מציין ה"פוסט", אך אם לשפוט על פי מחקר על אי-שוויון כלכלי במזה"ת שפיקטי אחד ממחבריו, נראה שכוונתו לקטאר, כוויית, האמירויות הערביות המאוחדות, סעודיה, בחריין ועומאן. על פי הנתונים של פיקטי, חיים במדינות אלה 16% מתושבי המזה"ת, אך הם מחזיקים בכמעט 60% מהתמ"ג האזורי.

הריכוז של כל-כך הרבה הון בידי כל-כך מעט אנשים הופך את המזה"ת ל"אזור הכי פחות שיוויוני בעולם", טוען פיקטי. אפילו בארה"ב השיוויוניות גדולה יותר מאשר במזה"ת. בתוך המונרכיות האלה, רק פלח זעיר של האוכלוסייה מחזיק בחלק הארי של העושר, בעוד שפלחים גדולים, ובהם נשים ופליטים, מתקיימים במצב של "עבדות  למחצה". הג'יהאדיסטים משתמשים בתנאים הכלכליים האלה כצידוק לפעילותם ולטקטיקות שלהם, בדיוק כפי שהם משתמשים באבדות בנפש בקרב האוכלוסיה המקומית, טוען הכלכלן.

פיקטי מציין את מלחמת המפרץ הראשונה, שהסתיימה בכך שבעלות הברית המערביות החזירו את הנפט ל"אמירים", כלומר שליטי המונרכיות. מדבריו עולה כי החסכים הכלכליים וזוועות המלחמות הניבו תועלת רק למעטים נבחרים באזור, בעוד שרוב אזרחי המדינות שם נעשו חבית אבק שריפה לשירות הטרוריסטים שם.

הכלכלן מותח ביקורת קשה במיוחד על המערב בגין אחריותו להמשך המצב של חוסר השוויון באזור ולקיומן המתמשך של מונרכיות הנפט, שרק מנציחות את המצב הזה: "ישנם משטרים (במזה"ת), שנהנים מתמיכה צבאית ופוליטית של מעצמות המערב, ומעצמות אלה רק שמחות לקבל מהמונרכיות כמה פירורים למימון כמה קבוצות כדורגל או הזדמנות למכור להן נשק. אין פלא אפוא שצעירי המזה"ת דוחים את התובנות המערביות על צדק חברתי ועל דמוקרטיה".

הדרך הטובה ביותר להיאבק בטרור שנובע מאי-שוויון כלכלי היא באמצעות צעדים כלכליים, כותב פיקטי. כדי לבנות אמינות אצל תושבי המזה"ת שאינם נהנים משפע העושר במדינותיהם, מדינות המערב צריכות להראות לתושבים אלה שהן מייחסות חשיבות רבה יותר לפיתוח חברתי של האזור מאשר לאינטרסים הפיננסיים שלהן או יחסיהן עם המשפחות השליטות. הדרך לעשות זאת, גורס פיקטי, היא לוודא שההכנסות מנפט של מדינות המזה"ת ישמשו למימון פרויקטים של "פיתוח אזורי", לרבות הקצאת כספים רבים הרבה יותר לחינוך.

פיקטי בוחן את המצב בצרפת וקובל על אפליית המהגרים בשוק התעסוקה ועל שיעור האבטלה הגבוה בקרב אוכלוסיות מהגרים. הוא טוען, שאירופה חייבת לזנוח את מדיניות ה"צנע" שלה ולהפיח חיים חדשים במודלים של אינטגרציה ויצירת מקומות עבודה חדשים. הכלכלן מציין, שלפני פרוץ המשבר הפיננסי קיבלה אירופה מיליון מהגרים ערבים נטו בשנה.