פחות ניצבים - יותר תקציבים

ביום חמישי האחרון נכנס לתפקידו המפקח הכללי (המפכ"ל) החדש של משטרת ישראל, רוני אלשיך. השפל שבו נמצאת המשטרה בעת האחרונה מזמן למפכ"ל הנכנס הזדמנות בלתי רגילה לביצוע מהלכים דרסטיים לשדרוג הארגון החשוב הזה.

הפוטנציאל הגדול ביותר לשינוי פניה של המשטרה טמון בין היתר במצב "המחסור" לכאורה שנוצר בניצבי המשטרה המכהנים. זוהי הזדמנות-פז - לא למלא מחדש את כל סגל הניצבים, אלא לדלל משמעותית את מספרם ואת מטותיהם.

מזה שנים מכהנים במשטרת ישראל יותר מדי ניצבים. טענה זו הייתה נכונה כבר לפני שנים, עוד לפני פרשיות הניצבים השונות, אך נראה כי פרשיות אלה נתנו משנה-תוקף לטענה זו.

הפחתת מספר הניצבים, אפילו עד למחצית מזו שהייתה ערב כניסתו של המפכ"ל הקודם לתפקידו, תאפשר לבצע קיצוץ חד במטות המנופחים של המשטרה, חיסכון בתקציבי תקורה כבדים, העברת תקנים ותקציבים ליחידות השטח, הפחתה משמעותית בביורוקרטיה הארגונית המכבידה על עשיית יחידות השטח; ועוד דבר חשוב - העברת מסר ברור של שינוי כיוון והטיית מרכז הכובד הארגוני ליחידות שמייצרות תפוקות משטרתיות. מה שנקרא בעגת השוטרים הוותיקים, אלה שמכניסים את הגנבים לבית-הסוהר.

לו נשמעה דעתי, הייתי מייעץ למפכ"ל החדש למנות לו "יועץ לענייני שיטור" מקרב קציני המשטרה הבכירים, קצין שהוא גם בוגר קורס שוטרים וגם ישב לפחות שנתיים-שלוש בניידת.

עצה זו אינה נובעת רק משום שהמפכ"ל רוני אלשיך לא בא משורות המשטרה. זה אולי יישמע מוזר למי שאינו מצוי בנבכי משטרת ישראל, אך אין זה עניין של מה בכך לאתר קצינים בכירים כאלה בשורות המשטרה. מעטים מאוד הקצינים הבכירים שהתחילו את מסלול השירות שלהם דרך קורס שוטרים ובמילוי תפקידי משטרה קלאסיים.

בארגון כמו צה"ל, למשל, איש לא היה מעלה על הדעת למנות למפקד פלוגת שריון אדם שלא היה טנקיסט, למנות למפקד גדוד חי"ר מי שלא ירה בנשקו האישי, למנות כמפקד בסיס חיל אוויר איש כוחות קרקע או למנות למפקד חיל הים אדם שלא נרטב מרסס הגלים. אולם במשטרת ישראל, מפקדים בכירים שהיו שוטרים בעברם הם נדירים.

בצד שינוי המסר הפנים-ארגוני הבלתי פורמלי - כי מי שרוצה להגיע לפיקוד הבכיר במשטרה, עדיף לו שלא יתחיל את השירות בה כשוטר בשטח - חשיבותם של קצינים שהיו שוטרים היא בכך שהם מכירים הן את תורת המשטרה שבכתב, זו החקוקה על פקודות המטה הארצי, והן גם את התורה שבעל-פה, זו ששוטר צעיר לומד מהסמל הוותיק שאיתו הוא עובד בניידת.

אני מעיד שהמסורת מהסרטים האמריקאיים - שלפיה השוטר הוותיק אומר לצעיר שזה עתה סיים את הכשרתו הבסיסית: "תשכח כל מה שלמדת בקורסים ותתחיל ללמוד את עבודת השטח האמיתית" - אינה קיימת במשטרת ישראל.

אולם כמו ביהדות, בצד התורה שבכתב קיימת גם תורה שבעל-פה. כזו שאיש לא יעז להעלות על הכתב. הפרקטיקה של העשייה המשטרתית מחייבת את השוטרים למצוא פתרונות יצירתיים למצבים בלתי אפשריים, כאלה שלא כתובים בשום ספר.

לא מזמן הוצג בטלוויזיה מסמך שאותו ממלא כל שוטר בגמר טיפול באירוע משטרתי, הנקרא "דוח פעולה". השוטר פירט בגוף הדוח פעולות שעשה, ובמסגרתן הפעיל גם הפעיל כוח. אך בסוף הדוח, כשהוא נדרש לסמן "כן" או "לא" בתשובה לשאלה אם הופעל כוח, הוא מסמן את התשובה "לא".

לא הייתי השוטר לשעבר היחיד שחייך לעצמו נוכח הגילוי המרעיש המוכר לשוטרים שממלאים דוחות פעולה. כאן, בין השאר, טמון ההבדל בין קצין שרק קרא דוחות פעולה במשך שירותו במשטרה - לבין זה שגם כתב כמה אלפי דוחות כאלה בשנות שירותו כשוטר.

רק מי שהיה שוטר וחש על בשרו את העימותים שמזמנים צורכי עבודת המשטרה מחד, למול מגבלות החוק ונוהלי המשטרה מאידך, יוכל לנתח נכונה את אותם גורמי קונפליקט, שהפיקוד הבכיר יכול לעשות לשיפורם, אך פיקוד זה אינו מכיר אותם מחוסר ניסיון במלאכת השיטור היומיומית.

את הביטוי "תרבות השקר" המיוחס למשטרה לא קשה להוכיח שהוא אכן קיים. אם המפכ"ל החדש חפץ להנחיל למשטרה ערכי יושר ותרבות אמת, לא די בניסיון, המועד מראש לכישלון, לאתר "תפוחים רקובים" כאלה ואחרים. צריך לבחון באומץ את מקורה של תרבות השקר. זו שפשתה במשטרה, לא כי שוטרים הם חובבי שקרים, אלא כי היא פונקציונלית וממלאת בפועל ייעוד חשוב.

כדי לכרות תרבות זו, יש לעקר את אותם יסודות שממש מחייבים את קיומה. שום דרך אחרת לא תתקן אותה.

גם בהיבט זה, שום יועץ לענייני אתיקה לא יועיל, כפי שהם לא הועילו בעבר. מי שיכול לסייע למפכ"ל לאתר את גורמי הכשל התרבותי הזה, הוא רק מי שהיה "שוטר" ויודע לפרוט לפרטים את מה שגרם לו, ולחבריו, לאמץ תרבות שהוא עצמו מבין שהיא פסולה מעיקרה.

מאז שהחלו תופעות הסכינאות האחרונות לתפוס את תשומת-הלב הציבורית, עלה פלאים הדימוי של שוטרי משטרת ישראל. עיתות חירום היו תמיד שעתם היפה של השוטרים. אם במלחמת המפרץ הראשונה, כשטילי סקאד עיראקיים נפלו בגוש דן; אם בתקופות פיגועים; ואם בשאר המלחמות האחרונות שבהן היטשטשו הגבולות בין החזית לעורף.

המשטרה מתורגלת היטב, לצערנו, ומתפקדת היטב במצבי חירום, בהם הן האדרנלין של השוטר הבודד והן האדרנלין הארגוני פועלים את פעולתם המשרה על הציבור הרחב תחושה שיש במשטרה עוגן של יציבות וביטחון.

הכשלים של תפקוד המשטרה, הן אלה שעולים לכותרות והן אלה - הרבים מאוד - שנשארים סמויים מהעין, הם בעיקר בשגרת היומיום האפורה של עבודת השיטור.

אם ישכיל המפכ"ל הנכנס להחיל שינוי בשגרת עבודת היומיום של שוטרי השטח, אלה שמהם אנו כולנו, "האנשים הקטנים", מצפים לקבל שירותי משטרה איכותיים - נוכל לומר בסיום הקדנציה שלו שהוא היה מפכ"ל מוצלח.

■ הכותב הוא רב-פקד בגמלאות; מחבר הספר "שטר | משטר | משטרה".