התחממות הגלובלית בגזרות הטרור

מה באמת קורה שם בחדרי-חדרים? מה חושב העם הצרפתי על פיגועי ה-13.11, וכיצד הוא סבור שיש להתמודד עם טרור אסלאמי על אדמתו? שיחות ומפגשים שניהלתי עם צעירים, סנאטורים, עיתונאים ושופט-חוקר בתיקי טרור, הבהירו לי, שאין תמימות-דעים ביניהם. הדעות סותרות ואף מתנגשות. איזו מהן תגבר? - ימים יגידו.

העם הצרפתי, הפטריוטי, גאה על היותו נושא דגל בכל הקשור לדמוקרטיה ולחוקה, מדינה שבה זכויות האדם והאזרח הן ערך עליון. בצרפת, דת ומדינה אינן דרות בכפיפה אחת, ולאזרח יש הזכות לחופש דת על-פי החוקה. לכן, זה היה מעשה מטלטל עבורם להיווכח שצרפתים-מוסלמים היו אחראים לטבח של כ-130 צרפתים אחרים, חפים מפשע.

ההכרזה של הנשיא פרנסואה הולנד, על מצב חירום לשלושה חודשים, היא אירוע נדיר שלא התרחש ברפובליקה הגאה מאז המלחמה עם אלג'יר. ההכרזה קיבלה גיבוי, כמעט מלא, של חברי הסנאט והאסיפה הלאומית. במצב חירום, חוקת המדינה אינה מעל הכול. חיפושים ללא צו, מעצרים, פגיעה בזכויות אדם, הכול בחסות מצב החירום.

שלושה שבועות אחרי האירוע, נפגשתי עם צעירים פעילים פוליטיים, חברי מפלגות שונות. השיחה התנהלה באופן מדוד, רשמי וענייני. הם אמרו לי, *הטרור שלכם ושלנו אינו אותו הדבר. לפלסטינים הסובלים והחלשים יש לגיטימציה לפגוע בכובש. אבל אצלנו בפריז, אין הצדקה לטרור*. דווקא בסיום, כאשר עמדנו לפני פיזור המפגש, החל שיח אחר בינינו. שטף הדברים היה מפתיע, והתאפשר בזכות זה שהמפגש הרשמי עם חברי-הכנסת מישראל הסתיים. *זה לא רק המוסלמים הרדיקליים אצלנו. זה המוסלמים כולם, הם מתבדלים, לא מתערים בחברה. לא שמענו בתקשורת גינויים אמיתיים מהקהילה המוסלמית לכך שהמחבלים הרוצחים יצאו מהם. האימאמים במסגדים הם האחראים. הם דורשים בשפה הערבית, ומסיתים את הצעירים. זוהי מלחמת דת, אנחנו יודעים שזו תחילתה. אך היות שזה לא פוליטיקלי-קורקט, לכן לא נאמר זאת בפומבי*.

לעומת זאת, במפגש שלי עם אנשי התקשורת, גיליתי ניצנים של ביקורת. לטענתם של אנשי תקשורת בשמאל הצרפתי - הפגיעה בזכויות הפרט, בפרטיות, בחופש, ב-liberty איננה מוצדקת. חוקת המדינה נרמסת, ואינה מידתית. גם אם היה כאן גל טרור רצחני. האיזונים מופרים, החוקה מעל הכול.

עם זאת, שמונת חברי הסנאט ומספר חברי האסיפה הלאומית שפגשתי, צידדו בתפיסה הפוכה. החוקה תמיד תהיה מעל החוק, אך לא כאשר בטרור עסקינן. אז החוק יגבר על החוקה. הביטחון הלאומי גובר על זכויות האדם. *לא יהיו זכויות אדם, ללא ביטחון*. הפוליטיקאים עסוקים בלהבין היכן טעו, מעסיקים את עצמם בניסיון לבנות פרופיל של *הצרפתי המחבל*. זה שהגיע משכונת העוני, הדרדר לפשיעה, וריצה מאסרים. לדידם, אלו הנסיבות שהביאו לקיצוניות אסלאמית. לסברתם, אם יפתרו את בעייתם של קיצוניים אלו, תיפתר הבעיה כולה. אך הרוב סבורים אחרת. זאת מתקפת טרור עולמית, שהיא רק בניצניה. יש לשנות החוקה, ללמוד ממדינות מוכות טרור, כמו ישראל, להעמיק את המודיעין, המעקב ואיסוף המידע, ובעיקר להפנים שצרפת כבר לא תהיה כפי שהייתה.

השופט-החוקר שפגשתי מכהן בתפקידו יותר מחמש שנים, מ-2011, והוא עוסק רק בתיקי טרור. הוא מתוסכל, הכול היה צפוי מבחינתו. הוא כואב, אך אינו מופתע. אחד ממנהיגי המתקפה *עבר תחת ידיו* ב-2012, השופט זוכר אותו. *אין לי כלים, משפטיים, חקירתיים, טכנולוגיים. שירותי הביטחון המיוחדים והביון, אינם חולקים כלים אלה איתנו. איסוף הראיות מבחינתי בלתי אפשרי, וללא בדל ראיה איני יכול לעצור איש", הוא מקונן.

ימים יגידו, איזה קול יגבר בחברה הצרפתית, ואיזו גישה תוביל ההנהגה. הצעירים שרואים במוסלמים סכנה לרפובליקה, הפוליטיקאים שמתחילים להפנים טרור מה הוא, בעוד חלקם סבורים שפתרון העוני וההסתה במסגדים ימגר טרור. שמא הביקורת התקשורתית על פגיעה עמוקה בכל מה שצרפת ייצגה עד היום - הארץ החופשית, שבה זכויות הפרט גוברות.

הכותבת, מהמחנה הציוני, הייתה נציגת הכנסת במשלחת לוועידת האקלים בפריז