"מכתב היועמ"ש מצביע שגרסטל חרגה לחלוטין מסמכותה"

משך שנים לא היה קיים בישראל גוף המבקר את עבודת פרקליטות המדינה. המצב הזה השתנה בעקבות לחץ ציבורי ופוליטי כבד, וכך בפברואר 2012 החליט היועץ-המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, על הקמת גוף רשמי שיפקח על עבודת הפרקליטות. לביצוע המשימה הקשה והמורכבת נקראה אל הדגל "האישה לתפקידים מיוחדים" של מערכת המשפט, השופטת הילה גרסטל, שהקימה קודם לכן את בית-המשפט המחוזי מרכז בלוד, ועמדה בראשו.

אולם, אפילו גרסטל, שנמנית כיום עם רשימת המועמדים לתפקיד היועמ"ש שיירש את וינשטיין בתפקידו, וראתה דבר או שניים בקריירה, לא שיערה כי עבודתה תזכה להתנגדות כל-כך עיקשת של הפרקליטים המבוקרים, ובראשם פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן. זאת, בעיקר סביב הביקורת הפרטנית-אישית על עבודתם.

בשבוע שעבר ביטא ניצן בוועידת ישראל לעסקים של "גלובס", את הסתייגותו מאופן עבודת נציבות הביקורת על הפרקליטות. לדברי ניצן, "ביקורת, בדומה לאנטיביוטיקה, מועילה רק כשהיא נעשית במידה, אם מגזימים עם הביקורת, זה מסוכן. ביקורת-יתר היא כמו מתן תרופות-יתר".

עוד קודם לכן עלתה ההתנגשות בין ניצן והפרקליטות לבין גרסטל ונציבות הביקורת לשיא. זאת, סביב ביקורת שמתחה גרסטל על הפרקליטות, שלפיה הפרקליטות ניסתה להכניס שינויים בתצהיר שהגיש ראש המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, לבית-הדין לעבודה. גרסטל התייחסה לתצהיר שהגיש ד"ר קוגל בעניין מינויה של הרופאה המשפטית ד"ר מאיה פורמן - שהעידה לטובת רומן זדורוב במשפט הרצח של תאיר ראדה - לתפקיד בכיר במכון לרפואה, וקבעה כי נפל פגם בהתנהלותה של עו"ד רחל שילנסקי, ראשת תחום משפט העבודה בפרקליטות.

בין השאר, מצאה גרסטל כי ד"ר קוגל התבקש ע"י עו"ד שילנסקי, למחוק דברים שכתב בנוגע לעמדותיו על פסיקת ביהמ"ש בתיק זדורוב, ובנוגע להתערבות גורמים חיצוניים במינויים במכון לרפואה משפטית. לדברי גרסטל, "כלל לא ברור כיצד ניתן למנוע מד"ר קוגל להביע עמדה מקצועית טהורה, גם אם היא סותרת את עמדת המדינה בתיק זדורוב".

בהחלטתה כתבה גרסטל, כי במקרה של קוגל מדובר היה בתצהיר עשוי וגמור שכל ניסיון שינוי שלו מהווה התערבות לכאורה בעדות ראשית של עד. בפרקליטות התרעמו על הדברים, ובמכתב ששיגר ניצן לוינשטיין בחודש שעבר, ב-26 בנובמבר, טען ניצן כי גרסטל חרגה מסמכותה, וכי אין לה סמכות למתוח ביקורת על ההתנהלות בתיק המדובר, שכן ההחלטות בו נעשו ביוזמת היועץ-המשפטי.

ניצן כתב במכתב לוינשטיין, כי "הנציבה חרגה מסמכותה בכמה מישורים והחלטתה מוטעית משפטית גם לגוף העניין". ניצן ציין, כי "אם החלטה זו לא תבוטל על ידך, והפרקליטות תידרש לפעול על-פי העקרונות שנקבעו בה, לא יתאפשר לדעתי המשך התנהלות סביר של פרקליטות המדינה במישור המנהלי והאזרחי".

ניצן התייחס גם לפרסום בעיתון "הארץ" בנושא, וכתב: "להפתעתי, החלטת הנציבה מצאה את דרכה לתקשורת סמוך מאוד לאחר הימצאותה אליי, הפרסום הסב נזק למוניטין המקצועי של הפרקליטות בכלל, ופגע במיוחד במנהלת מחלקת משפט העבודה, עו"ד רחל שילנסקי. לטעמי, על לא עוול בכפה".

במכתב תשובה ששלח היום (א') וינשטיין לניצן, והגיע לידי "גלובס", היועמ"ש העניק גיבוי לניצן והוא מבהיר כי מותר לפרקליט לשנות תצהיר של עד. מכתבו של וינשטיין אינו מכריע לגופו של עניין בפרשת תצהירו של קוגל, אך עמדתו העקרונית במכתב, מבהירה כי פרקליט רשאי להשמיט עמדה אישית של בעל תצהיר, כשזו סותרת את עמדת היועמ"ש.

בתחילת מכתבו כתב וינשטיין לניצן, כי הוא, היועמ"ש, העביר את טענותיו של פרקליט המדינה (ניצן) להתייחסותה של גרסטל, ורק לאחר מכן יעביר את הכרעתו הסופית בנושא. אולם, בהמשך ציין וינשטיין כי בשל העיכוב במסירת ההתייחסות (של גרסטל), ועל מנת שלא ליצור חוסר בהירות ביחס לדרך שבה צריכים הפרקליטים לנהוג, הוא מנחה את הפרקליטים להמשיך לנהוג כפי שנהגו עד כה.

וינשטיין כותב בהמשך דברים שניתן לפרשם ככאלה המעניקים גיבוי לעמדת פרקליט המדינה על רקע המקרה הנדון. לדבריו, "אין להציג בבית-המשפט עמדות של מיוצג (במקרה זה קוגל, ח' מ') אשר אינן עולות בקנה אחד עם העמדה המשפטית של היועץ-המשפטי לממשלה ונציגיו".

עוד ציין וינשטיין וכתב (וברור שהוא מתייחס בכך למקרה שבו מעורבים עו"ד שילנסקי וד"ר קוגל), כי "נכון שמייצגי המדינה בערכאות מטעם היועמ"ש ימשיכו לנהל שיח ושיג מקצועי עם המיוצגים על-ידם, לגבי תוכן התצהיר שיוגש לביהמ"ש, והם יהיו רשאים, במקרים המתאימים, לדרוש השמטת עמדות אישיות (להבדיל מעובדות רלבנטיות) של בעל התצהיר, הסותרות את העמדה הרשמית של היועץ-המשפטי לממשלה".

גורמים המעורים בעבודת נציבות הביקורת על הפרקליטות, הביעו היום בפני "גלובס" אכזבה מכך שוינשטיין החליט לשלוח את "מכתב הביניים" הזה לניצן, ולא המתין להתייחסותה של גרסטל. למרות האמור, הגורמים המעורים בעבודת הנציבות אינם רואים במכתבו של וינשטיין, ככזה שמעניק גיבוי לעמדה זו או אחרת.

לדבריהם, אין ולא הייתה מחלוקת שהמדינה מציגה בערכאות עמדה משפטית אחת, ולא על כך התבססה ההכרעה של גרסטל הנוגעת לעו"ד שילנסקי. לדברי הגורמים המעורים בעבודת הנציבות, "מן הראוי להמתין להתייחסות הנציבה לניסיונו של פרקליט המדינה לבטל הכרעה שניתנה על-ידה כדין בצורה מתונה ומאוזנת".

בארגון הפרקליטים, המנהל מאבק ממושך נגד גרסטל, רואים את הדברים באופן אחר לחלוטין. לדברי ארגון הפרקליטים, "מכתבו של היועמ"ש לפרקליט המדינה מהיום, מצביע בבהירות רבה על כך שנציבת הביקורת, השופטת (בדימוס) הילה גרסטל, חרגה לחלוטין מסמכותה, וכי היא אינה מבינה את תפקידם של הפרקליטים המייצגים את המדינה בערכאות, בתחום האזרחי והמינהלי, כמו גם את תפקיד היועץ-המשפטי לממשלה".

לטענת הארגון, "העובדה כי חריגה זו מסמכות נעשתה על-ידי הנציבות במתכונת של הכרעה משפטית ממש, היא דוגמה מובהקת, אחת מיני רבות, לקשיים הנובעים מכך שהנציבות פועלת במתכונת משובשת, כפי שנקבע על-ידי כבוד השופט (בדימוס) אליעזר גולדברג, וכפי שהתריע ארגון הפרקליטים לא אחת". יצויין כי בשום מקום בדוח גולדברג לא נאמר שהנציבות פועלת ב"מתכונת משובשת". 

הפרקליטים כותבים עוד, כי "במכתבו מבהיר היועץ, כי הכרעתה של הנציבה מנותקת לחלוטין מהמציאות, ואינה עולה בקנה אחד עם הלכה המושרשת מימים ימימה. הלכה למעשה הורה היועץ-המשפטי לממשלה לפרקליטים ולכלל מייצגי המדינה בערכאות, שלא לפעול בהתאם להכרעת הנציבה, ולהמשיך לפעול כפי שנהגו עד כה".

עוד לדברי הפרקליטים, "העובדה כי היועץ לא המתין עם מכתבו זה עד לאחר קבלת התייחסותה של הנציבה, מצביעה על חשיבות העניין, ועל עמדתו של היועץ-המשפטי, כי החלטת הנציבה, שהתקבלה תוך חריגה מסמכות, עלולה הייתה לשבש באופן מיידי את עבודתם השוטפת של הפרקליטים באופן חסר תקדים, שמשמעותה בסופו של דבר, פגיעה קשה בציבור כולו".