הקבוצות הסגורות שטסות לטיולים מאורגנים בחו"ל

הם בוחרים את המדריך, מנהלים התמחרות בין חברות התיירות, מתכננים את הטיול לפרטי-פרטים בעצמם, וחסר לכם שתבזבזו להם זמן על שופינג ■ האם זה שווה את המאמץ?

הקבוצה של יואל צור בקוסטה ריקה / צילום:  מאלבומו הפרטי של יואל צור
הקבוצה של יואל צור בקוסטה ריקה / צילום: מאלבומו הפרטי של יואל צור

שאלי פז מכפר סבא, "אוטוטו בן 70", לוקח את "החבר'ה שלו" מדי שנה לטיול שהם מארגנים בכוחות עצמם בחו"ל. קבוצה שמספרה נע בין 25 לארבעים חברים, שבין היתר הספיקה להיות יחדיו בקפדוקיה שבטורקיה, ברומניה, ביוון, בפורטוגל, ברוסיה ובגיאורגיה. "אנחנו משקיעים הרבה בתכנון ורוצים שכל טיול יהיה מוצלח מאוד", אומר פז, מורה דרך שעסק בעבר בתחום התיירות, ומי שעומד בראש הקבוצה, שהגרעין הקשה שלה, "הולך יחד כבר מהגן", כפי שהוא מספר תוך התרפקות על הנוסטלגיה. הנוספים הצטרפו בבית הספר ובתנועת הנוער העובד, הוא אומר. "הקבוצה שלנו התגבשה בגיל 16 ועד היום נשארה מגובשת מאוד".

ופז אינו לבד. ד"ר צבי סחייק, היסטוריון ומוזיאולוג (שהקים את מוזיאון דונה גרציה בטבריה), ארגן כעשרה טיולים עם הקבוצה הקבועה שלו, שעיקרם היה ביקור במוזיאונים; בין היתר בצרפת, בגרמניה, בספרד ובפורטוגל. קבוצה שמרבית חבריה הם אנשים שעמם למד סחייק במסגרת לימודי מוזיאולוגיה ואוצרות באוניברסיטת תל-אביב.

"יש משטר", צוחק סחייק. "קמים בשש, אחרי ארוחת הבוקר שומעים הרצאה קצרה ממי מהחברים שממונה על הפתיחה. אחר כך יוצאים לביקור במוזיאון, שאני מתאם מראש עם המנהלים ועם האוצרים. אנחנו יושבים לשיחה ארוכה עם הנהלת המוזיאון, ואחר כך יוצאים לסיור. אנחנו לא מסתכלים רק על מה שתלוי על הקירות, אלא מקבלים היתר לבקר בחדרים שלא פתוחים לקהל הרחב. במוזיאון הפראדו במדריד, למשל, ביקרנו במעבדה שבה מגלים זיופים בציורים".

בשנים האחרונות, לאחר שהקבוצה מיצתה את מרכזי האמנות העיקריים, הורחבה הקבוצה גם לבני הזוג של המוזיאולוגים ("בתנאי שיסכימו לתוכנית"), והטיולים הפכו לטיולי נושא בדגש על תולדות היהודים במדינות שבהן מטיילים, למשל בטיול שנערך ליוון, למקדוניה ולבולגריה. "הטיול לווה בהרצאות קצרות שלי וביקור במקומות רלבנטיים", אומר סחייק. "היום האתגר הגדול הוא לשמר את הנושאים, ואני נהנה לעשות את זה".