הנקראות ביותר

גורו היצירתיות מסביר לכם איך לפתח חדשנות בעסקים

ד"ר קן רובינסון, מגדולי היועצים בעולם לפיתוח יצירתיות וחדשנות בעסקים: "אם רק נתחיל לשים לב אליהם, נגלה שיש לנו מגוון רחב של כישרונות" ■ ראיון מיוחד ל"ליידי גלובס"

הקמת אתר אינטרנט / צילום:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
הקמת אתר אינטרנט / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

כשג'יליאן הייתה בת 8, היא לא הצליחה להתרכז במשימות שנתנו לה בכיתה או לשבת בשקט בשיעורים, עד כדי כך שהנהלת בית הספר הודיעה להוריה שיש לילדה הפרעות למידה קשות שחשוב לטפל בהן. אמה מיהרה לקחת אותה לפסיכולוג, שבחן את הילדה בקפידה. ואז הוא הפעיל את הרדיו, וביקש מהאם לצאת איתו מהחדר. כשהיו בחוץ, פנה אליה והציע שתסתכל על בתה דרך החלון. שניהם ראו את ג'יליאן רוקדת לצלילי המוזיקה, ואז אמר לה הפסיכולוג: 'הכול בסדר עם הבת שלך. היא פשוט רקדנית. קחי אותה לשיעורי ריקוד'. לימים הפכה ג'יליאן לין לאחת הרקדניות והכוריאוגראפיות הגדולות בעולם, ויצרה בין השאר את 'פנטום האופרה' ו'קטס'. בזכות אותו פסיכולוג היא מצאה את המקום שבו היא יכולה להביא ערך לעולם.

ד"ר סר קן רובינסון, מגדולי היועצים בעולם לפיתוח יצירתיות וחדשנות בעסקים, שכתב את רב המכר 'המקום הנכון' (כתר), מאמין שלכל אחד מאתנו יש מקום שנכון עבורו, וברגע שנבין שהגענו אליו, נוכל גם להביא הכי הרבה ערך לסביבה שלנו, ולעצמנו. בראיון מיוחד ל'ליידי גלובס' הוא אומר: "לעתים מדובר בהתגלות של ממש, ולפעמים בתהליך למידה ארוך. יש אנשים שצריכים לשנות את חייהם לשם כך, ויש כאלה שרק יעשירו אותם בתחומים חדשים שבהם התאהבו לגמרי".

המקום הנכון הוא לא מקום אחד, והוא לא חייב להישאר נכון לתמיד, אבל הוא קשור בתשוקה וכישרון, במציאת השבט שלנו ובידיעה שזה חלק ממי שאנחנו באמת. עד כמה שהמקום הזה טבעי לנו, לעתים קרובות אנחנו לא תמיד יודעים לקרוא לו בשם. רובינסון, כמעט פספס את הדבר הזה בעצמו.

"המקום הנכון לנו הוא נקודת המפגש בין מה שאנחנו אוהבים לעשות לבין הכישרון שלנו", הוא מסביר. "זה אומר להיות באלמנט שלך, בעשייה שמרגישה לך כמו שמרגיש דג במים - ללא מאמץ, וללא ידיעה שהוא במים.

"זה לא קשור רק למה שאנשים עושים למחייתם, כפרנסה. יש אנשים שלא רוצים להתפרנס מהדבר שהם אוהבים לעשות, ויש אנשים שלא יכולים. זה למצוא את האני האותנטי שלך, להרגיש שאתה עושה לגמרי את מה שנועדת לעשות. אני לא מדבר על ייעוד גדול יותר מאתנו, אלא על המקום שבו הכישרון הטבעי שלך פשוט משרת אותך, אתה בפעילות ולא מרגיש איך הזמן עף, כי זה הדבר הטבעי ביותר עבורך".

- איך אתה מגדיר כישרון טבעי?

"הכישרון הטבעי שלנו מתבטא בכך שאנחנו לא צריכים לחשוב עליו. כשהוא מתחבר עם משהו שאנחנו גם אוהבים לעשות - כי בהחלט יכול להיות לך כישרון בפעילות שאת לא אוהבת - אז את במקום הנכון. אני אומר לארגונים: לאנשים שלכם יש הרבה יותר כישרון טבעי ממה שאתם מודעים לו. לכולם יש דעות ומחשבות, אז למה לשאול תמיד את אותם אנשים, הרי תקבלו תמיד את אותן תשובות.

"אם אתם יוצאים מתוך הנחה שכולם יצירתיים, נקודת הפתיחה שלכם הרבה יותר רחבה, והיא מחזירה הרבה יותר הון לארגון. המנהיג האמיתי הוא לא זה שיש לו את כל הרעיונות הטובים, אלא זה שיוצר את התרבות הארגונית שבה לכולם יש רעיונות טובים, כי מעודדים אותם להביע רעיונות בחופשיות".

- אתה בעצם מבקש מאתנו להתחיל לחשוב בצורה יצירתית על עצמנו, לחקור את היכולות האמיתיות שלנו. אבל לא תמיד נסיבות חיינו מאפשרות את הגמישות הזו.

"לכן זה לא רק עניין של כישרון ותשוקה, אלא גם של גישה והזדמנויות. פעמים רבות אנשים אומרים שהם לא יכולים להשתנות ולזוז בגלל נסיבות, וקשה שלא להסכים אתם. אבל בנסיבות אחרות, ההזדמנות קיימת והם לא חושבים עליה בכלל. לא מדובר על לתכנן מחדש את כל מסלול חייך, אלא רק לזוז בכיוון חדש, לשבור את הדפוס".

- נדמה שלאנשים מסוימים קל יותר לייצר ערך עבור הסביבה שלהם, ולהבליט את הערך הזה. מה הקשר בין הערך שאתה מביא לבין מציאת המקום הנכון?

"כשאת במקום הנכון שלך תביאי את הערך הגדול ביותר, כי הדברים ישתלבו. התשוקה שלך לעשייה תאפשר לך לעשות את המשימה על הצד הטוב ביותר, ולהפך. אבל בהחלט לא קל למצוא את המקום הזה. יש הרבה שאלות סביבו: אם עדיין לא מצאתי את האלמנט שלי, איך אני עושה את זה? האם זה אותו סוג אלמנט כל הזמן? האם יכולים להיות כמה אלמנטים?

"מהניסיון שלי, לאנשים יש יותר מאלמנט אחד, וכן, הם משתנים לאורך זמן. אתם צריכים ממש להיכנס לתהליך של בירור פנימי, ולענות על שאלות כמו במה אתם מצטיינים, והאם יש מכנה משותף בין הדברים הללו; האם יש לכם כישרונות שלא עודדו אתכם לפתח; אילו כישורים מעולם לא חשבתם לפתח, ולמה; זה הזמן לבדוק מה אתם באמת יודעים על עצמכם, והאם אתם בטוחים שזה כל מי שאתם".

הסיפור הפנימי

רובינסון, 55, נולד בליברפול וגדל במשפחה שהשתייכה למעמד הפועלים. לפני חמש שנים, בהיותו פרופסור בעל תקן באוניברסיטת וורוויק באנגליה, קיבל הצעה לעבור לארה"ב. "היו לנו בית ושני ילדים בבית ספר, היה לי ביטחון וקביעות, הייתי יכול להישאר בעבודה ההיא באוניברסיטה לנצח, אשתי אהבה את העבודה שבה היא עסקה, וחשבנו: טוב אבל זו הזדמנות אדירה, בואו ניסע לאמריקה ונראה איך זה שם.

"אנשים סביבנו אמרו לנו: אתם לוקחים סיכון מטורף, מה אם זה לא יסתדר? ואנחנו חשבנו: 'הכול יכול להשתבש גם כאן, ואם זה לא יצליח, אז נחזור'. ראינו בזה הזדמנות, בעוד שאחרים ראו בזה סיכון".

מבחינה מחקרית, רובינסון מקדם גישה שנוגעת לא רק לסוגיות של יצירתיות, אלא הרבה מעבר לכך. הוא נחשב למנטור ברמה העולמית בקרב קובעי מדיניות, והוא הדובר הישיר והנועז ביותר לגבי הבעיה המערכתית הרחבה שטמונה באופיין של מערכות החינוך בימינו. למעשה, נקודת הפתיחה של טענותיו היא שכולנו הורגלנו בדפוסי חשיבה של תשובות נכונות ולא נכונות, בלמידה שמתגמלת על ציון סופי ולא על מאמץ, ולכן מעבירה מסר שכדאי לנו לצמצם את מרחב ההתנסות והטעויות. במילים אחרות, לפני שאתם רצים לפתח את היצירתיות שלכם, תעצרו ותקדישו מחשבה למידה שבה סירסו אתכם בגיל מאוד צעיר וניתבו אתכם למשבצת מאוד ברורה.

"הדבר העיקרי שאנחנו לומדים בבתי ספר, שמבוססים על סטנדרטיזציה ודגש יתר על הערכה, הוא לפחד לעשות טעויות ולנסות לעשות כל מה שאפשר כדי לא להיכשל. אם אתה פוחד לטעות, לא תוכל לייצר לעולם משהו מקורי משלך".

לדבריו, ייתכן שתיאלצו לקרוא תיגר על כל מה שידעתם על עצמכם. זאת משום שיהיה גילכם אשר יהיה, סביר להניח שפיתחתם לעצמכם סיפור פנימי: מה אתם יודעים לעשות ומה לא, במה אתם מצטיינים ובמה אתם גרועים. אולי אתם צודקים, אך יש גם אפשרות שאתם מצמצמים את עצמכם שלא בצדק.

- מה יש לך להגיד לאנשים שמפחדים לבדוק מחדש את סיפור חייהם?

"אענה דרך סיפור קצר: כשהספר יצא, חבר שלי, שעבד במשך שנים באחד מהבנקים הגדולים ולא היה באמת מאושר שם, ביקש שאתן לו לקרוא אותו. הוא התחיל לקרוא, הגיע עד האמצע, ואז נעצר, שם את זה בצד, ואמר לי: אני לא יכול לקרוא את זה כרגע. שאלתי אותו למה, והוא ענה 'כי זה עומד להגיד לי משהו שאני מפחד לעשות עכשיו'. בסוף הוא עזב את הבנק כדי לעשות משהו שהוא הרבה יותר אוהב, ועכשיו אני חושב שהוא מוכן לקרוא את הספר.

"לעתים קרובות אנשים מגלים מי הם באמת אחרי שלא היו שבעי רצון במקום מסוים בחייהם, והחליטו לנסות משהו חדש. אנשים יותר מסופקים כשהם במקום הנכון עבורם. אני לא מנסה לתת יעד על המפה, אלא רק לתאר איך הרכבת נראית מבפנים".

- זה קצת נאיבי לדבר על 'המקום הנכון' בעולם שבו התחרות הכלכלית רק הולכת וגדלה, ואנשים נאבקים על המשרה שלהם.

"אני סבור שדווקא במצב כזה אנשים צריכים למצוא את החוזקות האמיתיות שלהם. אני אומר להרבה מנהלי ארגונים וחברות עסקיות שאני פוגש, שדווקא בעידן של האטה כלכלית, חשוב יותר לחשוב מחדש מה זה כישרון, ואיפה נמצאת התשוקה של אנשים.

"במחקר שנעשה לאחרונה בארה"ב מצאו כי 70%-60% מהעובדים במגזר השירותי לא מעורבים רגשית במה שהם עושים, לא נהנים ממנו ולא שואבים ממנו סיפוק. הנתון הזה מדהים, כי אנחנו כבר יודעים היום ממחקרים בתחום הניהול, שאנשים רושמים יותר הישגים בעבודה שמספקת אותם, ושהמוטיבציה הגבוהה ביותר היא מוטיבציה פנימית ולא חיצונית, כמו שכר או אופציות".

- אם אני רוצה להתחיל מהפכה בחברה שאני מנהלת, מאיפה מתחילים?

"נקודת המוצא היא להבין שאנשים צריכים הזדמנויות וגישה נכונה כדי להיות באלמנט שלהם. במילים אחרות, התפקיד של ההנהגה העסקית הוא לייצר את ההזדמנויות, ולפתח בקרב העובדים את הגישה שתעודד אותם להביא לידי ביטוי את הכישרונות הטבעיים שלהם, ואת העשייה שהם אוהבים לעשות.

"זה לא טיעון תיאורטי, זה טיעון פרקטי. אני יכול לספר לך שלאחרונה ביקרתי בחברת זאפוס האמריקאית, שעוסקת במסחר אינטרנטי של נעליים וביגוד. זו חברה מצליחה שנמכרה לפני כמה שנים לאמזון, אבל במקור הליבה שלה היא ממש לא עבודה יצירתית, אלא מכירת נעליים אונליין. מה שיצר את ההבדל הוא שהמנכ"ל, טוני שיי, הגיע עם חזון שונה לגמרי מהמקובל.

"הוא הבין שהדבר החשוב ביותר עבור חברה הוא מסירות העובדים, כי זה מה שמייצר שירות לקוחות מעולה, וגמישות של חברה שיכולה להתאים את עצמה לנסיבות של עולם שמשתנה בקצב מהיר. בתוך חברה של 7,000 עובדים הם מצליחים לייצר תרבות ארגונית נהדרת. אני אישית דיברתי כמה פעמים בישיבות שלהם, שנקראות ישיבות 'כל הידיים ביחד', כי הן כוללות אלפי עובדים שיושבים יחד ומדברים לא רק על ההתקדמות ברבעון האחרון, אלא גם על יוזמות של עובדים שנעשות במעגלים קטנים יותר.

"העניין הוא, שאנשים מרגישים שם בבית. התרבות מאוד לא היררכית, והם אפילו מציגים מודל חדש, שבו אנשים יכולים לזוז ככל שהם מתפתחים לתפקידים אחרים, רוחביים, בארגון. תארי לך שמנכ"לים יתחילו לשאול את עצמם: מה האנרגיה של החברה שאני מנהל?".

- איך מעוררים אנרגיה שמייצרת ערך?

"יש הרבה דרכים לתעל את האנרגיה של הארגון. אחת מהן היא תרבות של שיתופיות, כי רק בתרבות כזאת אנשים ירגישו שמעודדים אותם למצוא את הערך שלהם ולהביא אותו לידי ביטוי. כשזה קורה, כולם מרוויחים.

"אפשר לראות את זה בחברות כמו גוגל, שמעודדות אנשים לעבוד על כמה פרויקטים במקביל, ולשתף פעולה עם כל מיני מעגלים של אנשים, לא רק בליבה המרכזית של הארגון, אלא גם במעגלים משיקים. הביזוריות הזאת גורמת לכך שאנשים מתנסים בכל מיני פעילויות, וזה גורם להם להכיר את עצמם בכל מיני כובעים. את מתחילה לזהות איך העובדים שלך מתחברים לעבודה, מה היחס שלהם לעבודה, ומה המוטיבציה הפנימית שלהם".

התקלה של פול מקרטני

רובינסון מדבר לא רק על מציאת המקום שלנו בעולם, אלא גם, ובעיקר, על הפחד שלא נמצא את המקום הזה. הוא מספר על תלמיד שלמד איתו בבית הספר, שחווה תסכול עצום כאשר המורה למוזיקה היה נכנס, מניח תקליט של מוזיקה קלאסית בפטיפון ויוצא מהכיתה לעשן בחוץ סיגריה. התלמידים הפכו את שיעור המוזיקה לשיעור במשחק קלפים, ולא טרחו להקשיב למוזיקה. היום אין עוררין על כך שפול מקרטני הוא בעל כישרון מוזיקלי ייחודי, אבל אז אף אחד בבית הספר בכלל לא שם לב שהוא מתעניין במוזיקה, ולא לימדו אותו כלום בנושא. המזל הוא שאביו של מקרטני היה מוזיקאי שדחף אותו לכיוון הזה, וכך יכול היה לצאת לפועל המפגש הגורלי עם ג'ון לנון ביריד שנערך בליברפול.

רובינסון מביא את הסיפור הזה כדי להוכיח את הנקודה הבאה: סביר להניח שגם אם אתם פול מקרטני, יש סיכוי שתעבירו 12 שנה מחייכם במוסד שאמור לפתח אתכם ולהתוות את עתידכם המקצועי, בלי שמישהו יצליח לשים לב שיש לכם כישרון כלשהו, נגיד במוזיקה.

דבר אחר שלעתים קרובות מונע מאנשים להגשים את הפוטנציאל המשמעותי שלהם, הוא מה שרובינסון מכנה 'דפוסי מחשבה מקובעים'. הראשון שבהם הוא התפיסה כי אנו זקוקים למקצוע 'רציני', לתוכנית ברורה שתעביר אותנו מהתואר באוניברסיטה היישר למקצוע הנדרש. רובינסון אוהב את הסיפורים המפותלים יותר, כי שם הוא מזהה את הערך הגדול ביותר. כמו המקרה של מאט גריינינג, אשר במשך שנים היה צריך לשכנע את כולם שיש תכלית גם בחיים כצייר קומיקס, עד שכמעט במקרה יצר את 'משפחת סימפסון', והשאר היסטוריה צהובה.

לפעמים דווקא לא מדובר בהגשמת החלום הגדול ביותר שלנו, אלא פשוט במציאת השבט הנכון. מג ריאן, שבכלל רצתה להיות עיתונאית רצינית, עסקה תוך כדי הלימודים במשחק רק כדי להשלים הכנסה, ומצאה שהעולם הזה הוא בדיוק בשבילה. דווקא שם, בניו יורק של שנות ה-80, בתפקיד קטן באופרת סבון, היא גילתה את הקסם שלה דרך חבורת אנשים שהבינה שהם ממש 'השבט שלה'. ריאן מצאה את זן האנשים שמוציא ממנה את הערך הגדול ביותר.

- המקרים האלה מעוררי השראה, אבל מה אם אין לנו כישרון מיוחד ואמנותי?

"המקום הנכון לא נוגע רק למה שאתה עושה למחייתך. בין אם אתה מסוגל להתפרנס מזה ובין אם לא, אתה עדיין חייב את זה לעצמך. אגב, זה לא אומר שאותו ערך והפעילות סביבו יימשכו כל חייך. אבל הנקודה היא מתי בפעם האחרונה שאלת את עצמך אם בכלל יש בחייך מקום שהוא 'המקום הנכון' שלך".

- עד כמה אדם זקוק להכרה בעשייה שלו? האם כשאתה עושה משהו שהוא באלמנט שלך גם הצורך בהכרה יורד?

"הכרה היא אחד הגורמים החשובים להבנה שזה המקום הנכון עבורך. מוטיבציה חיצונית של קביעת מטרות וכסף עובדת עד רמה מסוימת, אבל אם אתה מוקיר אנשים על המאמצים שלהם, מעריך אותם בקול רם, ובמיוחד מול העובדים האחרים, ונותן להם הרגשה שהמאמץ שלהם חשוב ונספר - יש לזה הרבה יותר השפעה, וזה חלק גדול ממה שעושה מנהיג. אנשים משיגים את המקסימום כשהם שקועים רגשית בעבודה שלהם, כשהם מתרגשים ממנה, וכשהתפקיד שהם עושים זוכה להכרה.

"לעומת זאת, מה שקורה לעתים קרובות הוא שעובדים עושים את העבודה שלהם לא מהמניעים האלה, אלא מהחשש לאבד את העבודה במהלך הקיצוצים הקרוב. הרבה יותר יעיל להגביר את המעורבות של העובדים שלך בעבודה על ידי כך שתראה להם שהתפקיד שלהם הוא בעל חשיבות, מאשר לדבר במונחים של איום תקציבי".

- עד כמה חזק הקשר בין התמורה החומרית לבין הערך שתייצר?

"גם לפי המחקרים וגם לפי ההתרשמות שלי, זה לא קשור למשאבים חומריים. כשאת שואלת אנשים מה הם רוצים מהחיים, לא עובר הרבה זמן עד שהם מתחילים לדבר על אושר ואיכות חיים. כשאת מפרקת את זה, את מגלה שהם רוצים להיות מעורבים בפעילות שתספק אותם. למרות זאת, יש נטייה, במיוחד בארה"ב כיום, להניח שאושר ואיכות חיים קשורים בכמות הכסף והנכסים שצברת.

"העניין הוא שאין קורלציה, כי אושר זה לא מצב חומרי, אלא מצב תודעתי ורוחני. מה שכן, יש ממצאים שמצביעים על כך שאנשים מרגישים מאושרים יותר כאשר הם פועלים לא רק לטובת עצמם, אלא כשהם עוזרים לאחרים. כי סיפוק מגיע גם מלהסתכל החוצה ולא רק פנימה, מתחושה שיש כאן משהו גדול יותר".

- מאיפה אתה מקבל את ההשראה שלך?

"מאנשים שאני פוגש, מאנשים במשפחה שלי. אחי ניל, למשל, הוא שחקן כדורגל מקצועי וגם איש שמחויב שנים רבות לתחום של איכות הסביבה וצמחונות. אז עכשיו, ממש לפני שהתחלנו את הראיון, הוא שלח לי תקליט שלם שהוא כתב בו את כל המילים. הוא בן 58, ולא היה לי מושג שהוא מתעניין בכלל בכתיבה ובמוזיקה. אבל ככה זה, הכישרון האנושי הוא מדהים וחסר גבולות, אם אתה רק מתעניין בו.

"תמיד התרשמתי מהגיוון הרחב שיש לכישרונות שלנו, אם אנחנו רק מתחילים לשים לב אליהם. כל עוד אתה חי ומוכן ללמוד, אין סוף למקומות שאתה יכול להגיע אליהם. כולנו, ברמה מסוימת, סיפור לא גמור. אנחנו לא סופיים, אנחנו אורגניזמים, אנחנו ממשיכים לגדול כל הזמן, או לכל הפחות מסוגלים להמשיך לגדול, כל עוד יש לנו את התנאים הנכונים".

לייצר ערך

- מה הדרך הטובה ביותר לגרום לעובדים בארגון לייצר ערך?

"אם אתם מנהלים ארגון ורוצים לייצר ערך, אתם צריכים לשאול את עצמכם אם האנשים בארגון מחוברים באמת לתפקיד שלהם, והאם זה התפקיד שהכי מתאים להם כי הוא מתחבר לכישרון הטבעי שלהם. כשאנשים אכן מחוברים לכישרון הטבעי שלהם, יש סיכוי גדול יותר שהם ימצאו את עבודתם כמעניינת ומושכת, ולכן הם יהיו הרבה יותר מעורבים בארגון עצמו".

- איך היית ממליץ לקוראים למצוא את הערך שלהם?

"בדקו את עצמכם: מה זה אומר להיות לגמרי אתם? האם יש בכם תשוקה שאתם מזניחים במשך שנים רבות? האם אתם יודעים מה מסב לכם אושר? אם התשובות לשאלות האלו לא ברורות לכם, נסו צעדים קטנים בכיוונים מפתיעים. יכול להיות שפתאום תמצאו את עצמכם בשיחה עם אנשים שירתקו אתכם, וזו תהיה פתיחה טובה לחקירת הכיוון הזה. בכל מקום שיש בו תשוקה, נוכל למצוא גם יצירתיות, ולכן יתגלו שם לבסוף גם חיים".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות