שווי המזון המבוזבז בישראל: כ-18 מיליארד שקל ב-2015

"לקט ישראל": שווי המזון בר-ההצלה בישראל נאמד ב-8 מיליארד שקל בשנה ■ הצלת מזון מאפשרת לצמצם את אי-הביטחון התזונתי, ועלותה נמוכה בכ-75% ביחס לאלטרנטיבות כגון סובסידיות וקצבאות

עוני / צילום: רויטרס
עוני / צילום: רויטרס

ארגון לקט ישראל, בשיתוף BDO זיו-האפט, חשפו הבוקר (ד') את הדוח הלאומי הראשון לאובדן והצלת מזון בישראל. הדוח מבוסס על מודל ייחודי הבוחן את אובדן המזון בישראל לאורך כל שרשרת הערך - חקלאות, טיפול ואריזה, תעשייה, הפצה וצריכה.

הדוח מציג את שיעורי האובדן בכל שלב בשרשרת הערך. מתוך שיעורי האובדן המוצגים בדוח, נמדד היקף המזון בר-ההצלה, כשהוא מתורגם למונחים כלכליים וכמותיים.

לפי ממצאי הדוח, אובדן המזון בישראל מסתכם בכ-2.5 מיליון טון בשנה, המהווים כ-35% מהיקף ייצור המזון המקומי. השווי הכלכלי של המזון האבוד בישראל לשנת 2015 עומד על כ-18 מיליארד שקל, המהווים כ-1.6% מהתוצר המקומי. אובדן המזון המצטבר לאורך כל שלבי שרשרת הערך הוא 85 ק"ג מזון למשק-בית לחודש, בשווי של 616 שקל. כ-75% מאובדן המזון, במונחים כמותיים, הוא אובדן של פירות וירקות.

כמחצית מהמזון האבוד הוא מזון בר-הצלה, כלומר מזון הראוי למאכל אדם. מזון זה נאמד בכ- 1.3 מיליון טון בשנה, ושוויו כ-8 מיליארד שקל.

מהדוח עולה כי כל שקל המושקע בהצלת מזון מייצר תרומה בשווי 3.6 שקלים. לכן, עלות ההצלה נמוכה בכ-75% ביחס לאלטרנטיבות - תמיכה, סובסידיה או קצבאות - ויוצרת בנוסף יתרון סביבתי ניכר.

גידי כרוך, מנכ"ל לקט ישראל, מציין כי "הבסיס המרכזי של פעילות הצלת המזון אינו נדבנות או צדקה, אלא פעילות כלכלית חליפית לייצור מזון, שהיא כדאית באופן ישיר למשק הלאומי. כל זאת כמובן בנוסף לתרומה החשובה להקטנת אי-השוויון במשק ולתרומה הסביבתית. המינוף הכלכלי של הצלת מזון הופך את הפעילות למשמעותית לכלכלת המדינה ולכלכלת הפרט. ככל שיורחבו מקורות הצלת המזון, כך ניתן יהיה לתת ערך כלכלי גדול יותר למינוף".

לפי הדוח, ערך המזון הנדרש כדי לגשר בין הפער שבין ההוצאה השנתית על צריכת מזון של האוכלוסייה הנמצאת בתנאי אי-ביטחון תזונתי (עשירונים 1-2), לבין רמת הצריכה הנורמטיבית (צריכה ממוצעת של עשירון 3 עד 5) הוא בשווי של כ-3 מיליארד שקל.

הצלה של 600,000 טון מזון אבוד בשנה, המהווים כ-25% מהיקף המזון האבוד בישראל, תאפשר להציל מזון בשווי של 3 מיליארד שקל. מנת מזון זו מהווה את מלוא הפער בהוצאה על מזון בישראל של האוכלוסיות המוחלשות ביחס להוצאה הנורמטיבית.

כרוך מוסיף: "לאור הנתונים, אין ספק כי הצלת מזון היא בעלת עדיפות ברורה ביחס לחלופה של השלמת פער אי-הביטחון התזונתי באמצעות מתן קצבאות, תרומות, סובסידיות או תמיכות לנזקקים. כדי להביא למימון מלוא פער צריכת המזון של האוכלוסייה הנמצאת באי ביטחון תזונתי, שלא באמצעות הצלת מזון, נדרשת תמיכה בסך של 3 מיליארד שקל לשנה".

לדבריו, "הצלת מזון מאפשרת להגיע ליעד חברתי זהה, בעלות נמוכה באופן משמעותי, כ-840 מיליון שקל בשנה. למעשה, הצלת מזון מאפשרת לצמצם את פער אי-הביטחון התזונתי תוך חיסכון של כ-75% מהעלויות, ובנוסף יש לה יתרונות סביבתיים עודפים".

מימוש הדרגתי של יעד לאומי להפחתה של 50% מהמזון האבוד בישראל עד שנת 2030 יצרף את מדינת ישראל למדינות העולם המערבי שהתחייבו לכך בספטמבר 2015.

כרוך מסכם את הדוח ומציין כי ניתן, אפשר וצריך להגדיל בצורה משמעותית את היקפי המזון המוצל בישראל. ארגון לקט ישראל שם לעצמו למטרה להגדיל ב-300% לפחות את היקף המזון המוצל עד 2020. על-מנת להגיע ליעד זה נדרשת תמיכה מצד קובעי המדיניות בישראל ומספר צעדים, שלא יעלו שקל אחד למדינת ישראל. חלק מהצעדים כרוכים בחקיקה:

1. קביעת יעד לאומי להצלת מזון, אשר יקבע הפחתה של 50% בהיקף אובדן המזון עד לשנת 2030, בהתאם לעקרונות שגיבש האו"ם ושאומץ על-ידי ממשלת ארה"ב ומדינות אירופה בספטמבר 2015.

2. השלמת חקיקת חוק עידוד הצלת עודפי מזון, בדומה לחוק "השומרוני הטוב" הקיים בארה"ב.

3. הטלת חובת הצלת מזון על גופים ממשלתיים ומתוקצבים. חיוב גופים מתוקצבים על-ידי המדינה, להתקשרות עם עמותת הצלת מזון מוכרת (כולל גופים בטחונים, צה"ל, חברות ממשלתיות וכדומה).

צרו איתנו קשר *5988