דיוויד בואי, שהלך השבוע לעולמו בגיל 69, היה פורץ דרך בתחומו, אין בכך ספק. אבל בואי לא היה רק מוזיקאי ענק או פרפומר ייחודי, הוא גם ידע לעשות ביזנס לא פחות מאשר מוזיקה.
המונח "Bowie Bond" - או בעברית "אג"ח בואי" (מי מתנדב להלחין שיר הנושא את השם הזה?) - מייצג תהליך עסקי יוצא דופן וחסר תקדים בתחום המוזיקה.
במסגרת התהליך הזה, הצליח בואי בשנת 1997 להשיג מימון-עתק בסך 55 מיליון דולר על-ידי גיוס כספים ממשקיעים באמצעות הנפקת אגרות חוב, כשרווחי התמלוגים מאלבומיו עד לשנת 1990, 25 במספר, מהווים ביטחונות.
מאחורי העסקה עמד אחד הבנקאים המבריקים של זמנו, דיוויד פולמן, שהוגדר על-ידי המגזין "טיים" כאחד מ-"100 האנשים של המחר".
מה המהלך הזה נתן לבואי? ובכן, דמיינו שאתם יכולים לקבל משכורת של 10 שנים במקום של חודש אחד - ותבינו מדוע בואי, שקיבל סכום-עתק מבלי להזדקק להיערמות של כספי התמלוגים, היה גם גאון פיננסי.
הייתה זו הפעם הראשונה שבה מוזיקאי מכר את התמלוגים לשיריו באמצעות אגרת חוב ואחת הפעמים הראשונות שנעשה שימוש כזה בקניין רוחני. לאחר מכן פעלו בצורה דומה גם ג'יימס בראון, מרווין גיי ואיירון מיידן.
חברת הדירוג מודי'ס דירגה את "אג"ח בואי" כהשקעה עם סיכון נמוך, ובישרה כי זהו הדירוג הראשון אי-פעם של עסקת תמלוגים ממוזיקה.
כשזה נוגע לבואי, הכול באמת ורוד. אבל דווקא דיוויד פולמן נאלץ להתמודד עם תרחישים שחורים יותר, ביניהם ירידת קרנם של מכירות האלבומים ושל הדיסק הקשיח, שהוחלפו אט-אט באמצעים טכנולוגים מתקדמים יותר.
דירוג האג"ח של בואי החל לצנוח בשנת 2004, ופולמן, שטען בזמנו שמדובר באג"ח משתלם יותר מפיקדונות של הבנק הפדרלי בארה"ב, התרסק עם שאר שותפיו לעסקה. ובואי? הוא בכלל במאדים עכשיו, עזבו אותו.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
