פורטפוליו | יורם דבש

גיל: 50 תפקיד: נשיא בורסת היהלומים

אני: מאמין שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים.

משפחה: הוריו של אבא היו משווקי תבלינים בלוב והיו מבוססים מאוד. אבא עלה לארץ עם אחיו הקטן כשהיה בן 15. הם הגיעו לירושלים ואבא עבד בסלילת כבישים. המשפחה עלתה בעקבותיהם והתיישבה בנתניה. סבא הביא איתו זהב, עזר לאבי ולאחיו לקנות חנות קטנה במרכז נתניה ורכש בית על שני דונמים עם עצי פרי. ההורים של אימא היו סוחרי משקאות עשירים מתוניס. כשעלו לארץ ב-56' סבא לא הצליח להוציא רכוש והם היו כמעט חסרי כול. הם נשלחו למעברה בדרום ולא מצאו עבודה בגלל גילם המבוגר. כיוון שהאחיות הגדולות כבר היו נשואות, אימא הייתה זו שפרנסה את המשפחה. אבא והיא נפגשו אצל חברים משותפים, כשהיא הייתה בצבא והוא עבד בחנות. הם התחתנו וגרו בנתניה.

ילדות: ילד טוב נתניה, רשג"ד בצופים. שיחקתי במכבי נתניה בכדורגל ובאליצור בכדורסל.

יהלומים: חודש לפני השחרור משירות צבאי בשריון, פגש אותי באירוע משפחתי דוד יהלומן, והציע לי לבוא לעבוד איתו. זה לא היה מה שחלמתי לעשות, אבל איכשהו נשאבתי פנימה ובגיל 25, כשהייתי כבר נשוי והרווחתי מעולה, ראיתי רק קירות שחורים סביבי והבנתי שאם לא אעזוב עכשיו, אהיה תקוע שם עד גיל 40. הוצאתי רישיון יצרן, פתחתי תיק במס הכנסה ומע"מ, וייסדתי את 'יורם דבש בע"מ'.

לאה: אשתי, עבדה בבנק לאומי, פרשה בגיל 43 ומאז היא מציירת ומתנדבת במושב שבו אנחנו מתגוררים, אביחיל. יש לה המון חכמת חיים. אני יכול לחזור מדיון עם עשרה אנשים, לספר לה על מה דיברנו והיא זורקת מילה אחת שמסדרת את הכול. יש לנו שלושה ילדים.

קריירה: כשנולדה הבכורה שלנו ועם העול הכבד של אבהות על הכתפיים, היה משבר עמוק בענף ועשיתי הכול כדי להתפרנס. הייתי מגיע לבורסה ורואה איך המעליות נפתחות ושופכות החוצה את הסוחרים והיצואנים ואומר לעצמי, אני רוצה להיות כמותם, להיות יצואן של מיליונים.

מסחר: נכנסתי למסחר עם שותף, שכרתי חצי משרד בבורסה והתחלתי לייצא את הסחורה שייצרתי, בלי מתווכים. טסתי לבד לניו יורק עם כמה כתובות ביד והתדפקתי על דלתות. אחרי שעתיים מצאתי את עצמי עומד בקור באמצע הרחוב אחרי שכולם דחו אותי. אבל התעקשתי לבוא שוב ושוב, לדחוף את הרגל לרווח בדלת, להתחרות במחיר הפסדי כמעט, לתת את השירות הטוב ביותר. ב-99' כבר ייצאתי בשלושה מיליון דולרים. היום יש לי משרדים בארץ, בסין והונג קונג ושניים בארה"ב.

התאחדות היהלומנים: שילמתי דמי חבר בבורסה במשך 12 שנים עד שיום אחד ביקשתי להבין לאן הולך הכסף. לפני ארבע שנים הגיע אליי מישהו מההתאחדות, ואמר שהוא מבין שאני רץ לבחירות להתאחדות היהלומנים. נבחרתי לדירקטוריון ואחרי שנתיים להנהלה. כאשר שמואל שניצר, נשיא ההתאחדות דאז, הודיע על פרישה, החלטתי לרוץ לנשיאות. ידעתי שאהיה חייב לעזוב את המשרד ולהתמסר לעבודה בהתנדבות, אבל אני מרגיש שעכשיו, כשאני מבוסס, אני צריך להחזיר לענף מה שנתן לי. אחרי שנבחרתי, העברתי את העסק לניהולה של אחותי.

משבר: חטפנו קשה בשנת 2008, אבל הצלחנו לעמוד על הרגליים. אני גאה באנשים שלנו שאף לא אחד מהם עשה תספורת וכולם שילמו את הכול.

פרשת הבנק המחתרתי: סיפור עגום שנופח מעל ומעבר, וגרם לנו פגיעה תדמיתית קשה. לאף אחד אין מושג כמה דברים טובים עושים היהלומנים, ש-6% מהרווח שלהם נתרם. בשנה הבאה נחגוג 80 ונפתח את שערי הבורסה לציבור.

הגדלת שטח הבורסה: בכל הכוח וכמה שיותר מהר.

שר האוצר משה כחלון: תרמתי ל"כולנו" כי אני מאוד מאמין בו. אין לו עיניים של פוליטיקאי.

פנאי: קצת ספורט והרבה עבודה במטע הזיתים שלנו, שממנו אנחנו מפיקים שמן זית ומחלקים לחברים.

תפיסת עתיד: לנהל בורסה משגשגת שחוזרת לשנותיה היפות ומתנהלת בשקיפות מרבית.

צרו איתנו קשר *5988