מי יצחק אחרון?

לאיזה עשירון אתם שייכים, ולמה גם חלק משני העשירונים העליונים לא גומר את החודש

המחאה החברתית / צילום: רויטרס
המחאה החברתית / צילום: רויטרס

1. התעלומה הגדולה: כיצד קרה שכל נתוני המאקרו האחרונים מצביעים על סוג של האטה במשק ואילו נתוני הגבייה ממריאים לשיא, חודש בחודשו? הרי האטה במשק, באופן טבעי, מתגלגלת גם לגביית מסים, כי פחות צריכה פירושה פחות מסים. רשות המסים, אנחנו מניחים, סבורה שגביית המסים העודפת היא עדות לכוח ההרתעה שלה; אחרים יגידו שמדובר באירועים חד-פעמיים כמו אקזיטים וכדומה; ויש שיאמרו שגביית מסים כזו היא עדות להיקף הכלכלה השחורה הגדולה בישראל, שחוזרת לקופת המדינה באמצעות מסים עקיפים (מע"מ, מסי קנייה ועוד).

כך או אחרת, שר האוצר משה כחלון יכול בינתיים, על בסיס נתוני גביית המסים האחרונים, לעקוץ את בנק ישראל ואת הנגידה ד"ר קרנית פלוג על השמרנות בתחזיותיהם, אבל לא בטוח שהוא יצחק אחרון. בדרך כלל נתונים כלכליים רשמיים מגיבים באיחור למה שקורה בפועל במשק. דבר נוסף, זה מה שקורה בשווקים הפיננסיים מתחילת השנה, שכל הגורמים הכלכליים הבכירים נוטים להמעיט בערכם. ובכן, חברים, החגיגה, פחות או יותר נגמרה, כפי שצפינו פה בשנה האחרונה לא פעם ולא פעמיים. חגיגת הכסף הזול בשוקי ההון, שנמשכה שבע שנים לא יכולה להימשך לנצח, משום שעם הכסף הזול בא המינוף הגבוה וחזרה ל ימי נטילת הסיכונים הגבוהים, שנוטים תמיד להתממש ולהתפוצץ ברעש רב. מה שקורה בכלכלה הפיננסית מחלחל תמיד גם לכלכלה הריאלית, באיחור של כמה חודשים. להערכתנו, זה מה שיקרה.

2. המנוע שמאחורי הכנסות השיא ממסים הוא אוכלוסיית השכירים, באופן טבעי - האוכלוסייה הגדולה ביותר במשק, שמונה יותר מ-3 מיליון איש. דוח מינהל הכנסות המדינה שפורסם השבוע מאפשר שוב להציץ לאוכלוסייה שנושאת בעיקר העול.

בעבר פרסמנו כאן את טבלת השכירים והעצמאים יחדיו כפי שהופיעה בדוח הקודם, והיום אנחנו מציגים את טבלת השכירים בלבד, ללא מנהלי חברות, מהדוח שפורסם השבוע. זו טבלה אחת שלמעשה מספרת את הסיפור של השכירים בישראל באופן הטוב ביותר וכנראה גם חלק מהבעיות במשק הישראלי: ראשית, כל שכיר וכל שכירה מוזמנים לבדוק באיזה עשירון הם נמצאים. חלק לא מבוטל מהם יגלו שהם נמצאים באחד העשירונים העליונים אף שהם לא גומרים את החודש - ביטוי לרמות השכר הנמוכות בקרב רוב השכירים במשק.

שנית, וזו מגמה שנמשכת כבר שנים, מי שנושא בעיקר תשלומי מס הכנסה, מס בריאות ודמי ביטוח לאומי הם בעיקר העשירונים 9 ו-10. שימו לב למספרים: בעשירון התשיעי שכירים מרוויחים 16 אלף שקל ומעלה ברוטו לחודש; בעשירון העליון - יותר מ-32 אלף שקל ברוטו. לא מדובר בעשירים מופלגים, אלא במעמד ביניים קלאסי, אפשר לומר "מעמד ביניים גבוה". וראו מה קורה בהתפלגות תשלום המסים: שני העשיר ונים העליונים משלמים כ-78% מסך תשלומי המסים הישירים שמגיעים לקופת המדינה משכירים. כשמפצלים את מס הכנסה ממס בריאות וביטוח לאומי מתקבלת התוצאה הבאה: שני העשירונים העליונים משלמים כ-94% (!) מסך תשלומי מס הכנסה וכ-66% ממס בריאות וביטוח לאומי. צריך להבין: שאר העשירונים, 1-7, כמעט שאינם שותפים בתשלומי מס הכנסה בגלל רמות שכר עלובות, אבל הם בהחלט משתתפים ב"חגיגת" המסים העקיפים והמסים המוניציפליים. אנחנו נוטים לכנות כאן את האוכלוסייה המשלמת "משלמי המסים הפראיירים" של ישראל, שאין להם ברירה אלא לשלם, כי אין להם שום אפשרות אחרת.

3. אחד מאותם אנשים שמרגישים "פראיירים", אדם שעבד כשכיר באחת החברות הממשלתיות והיום הוא עצמאי, שלח לנו מכתב מפורט המשקף רבות מהתגובות שאנחנו מקבלים על הפערים החברתיים במדינה ובעיקר את חוסר האמון הדי-טוטאלי במוסדות המדינה ותחושת האין-אונים בעקבות האובדן המוחלט של ערבות הדדית. עם חלקים מסוימים במכתב אנחנו מזדהים, עם אחרים ממש לא, אבל התפקיד שלנו, בין היתר, הוא לנסות להביא את מגוון הקולות. אין אמת אחת ולעולם לא תהיה, גם בכלכלה.

"אני חייב להודות שבתקופת עבודתי בחברה ממשלתית איבדתי אמון במוסדות המדינה והבנתי שהחזירות פשטה בכול והמדינה מזמן מכרה את עקרונותיה ובראשם דאגה לאזרח וערבות הדדית", כותב הקורא. "לאובדן אמון זה יחס הפוך למוטיבציה לשרת ולשלם מסי אמת - ומאחר שזו תחושה לאומית היא זו שדוחפת בעלי הון, יזמים ואפילו נותני שירותים להעלמות מס ותכנוני מס". בהמשך, הוא כותב כמה נקודות למחשבה:

"מדדי ביצוע ונפלאות הסטטיסטיקה: בכתבותיך אתה מרבה להשוות את שיעורי המס בישראל לעומת ממוצע OECD, אך לדעתי השוואה זו בעייתית מאחר שרמת השירותים שאנו כאזרחים מקבלים בתמורה היא נמוכה ועל כן נוצרת תמונה מעוותת. המדד שצריך להשוות הוא נטל המסים הישירים והעקיפים פלוס מסים מוניציפליים פלוס עודף התשלום עבור שירותים מונופוליסטיים ממשלתיים עקב שחיתות וניהול כושל לאורך שנים (קרי פרמיית הסוציאליזם החזירי והניהול הכושל עבור מים, חשמל, שירותי נמל, תחבורה ציבורית וכו') פלוס התשלום הממוצע לאזרח עבור שירותים שכביכול אמורים להיות מסופקים ע"י הממשלה (הוצאות בריאות, חינוך ואף במובן מסוים החזקת רכב בגלל העדר תחבורה ציבורית רלוונטית) - כל זה ביחס לתמורה הישירה לאזרח. מדינת ישראל לקחה את הטוב מהעולם - את רמת המיסוי של אירופה ואת רמת השירותים של ארה"ב.

"שחיתות חוקית: זו אמנם סתירה פנימית, אך לדאבוני זו המציאות שבה אנו חיים. 50 אלף שקל לעובד נמל/חברת חשמל/ מקורות, עיריות וכדומה ללא השכלה וכישורים מיוחדים - זו שחיתות חוקית! 80 אלף שקל בחודש פנסיה תקציבית לשופטים/ רופאים/ אישי ציבור לשעבר (פואד למשל) - זו שחיתות חוקית! פנסיה בגיל 45 לכלכלן או למשפטן בקריה - זו שחיתות חוקית! המשך הזיהום של חברת חשמל רק משום שייצור חשמל מפחם מעלה את מצבת כוח האדם - זו שחיתות חוקית! קרקעות לבנים ממשיכים במושבים (שהקשר שלהם להמשך ההתיישבות ועבודת האדמה מקרי בהחלט) - זו שחיתות חוקית! ויש כמובן עוד אינספור דוגמאות להלבנת השחיתות.

"ערבות הדדית (1): בתקופה האחרונה הרבית לכתוב על הסכסוך המתוקשר בין ראשי הערים החלשות לבין ראשי הערים החזקות לגבי העברת תקציבים דיפרנציאליים. בנושא זה אני חולק על דעתך מהיסוד, מאחר שכל תקציב המדינה הוא דיפרנציאלי ומלא בחלוקה לא שוויונית של הכספים. משלמי המסים הגדולים מקבלים חזרה אחוז קטן בצורת שירות לאזרח. כל המשמעות של תשלומים מוניציפליים הוא קבלת שירות מקומי ולא מימון רשויות כושלות ומנופחות. יתכבדו נא ראשי הרשויות הבכייניות ויתייעלו, יעמיקו את גביית הארנונה וייצרו ערים המושכות אוכלוסיות חזקות.

"ערבות הדדית (2): באחד ממאמריך האחרונים כתבת כי אין צורך שעשירי ישראל יבצעו תכנוני מס ואחר כך ינקו את מצפונם בתרומות. גם כאן הרשה לי לחלוק על דעתך. לטעמי, לאור כל האמור לעיל, העברת תרומות ישירות לנצרכים עדיפה פי כמה מאשר העברת הכספים דרך המסננת של המערכת השלטונית כי אז במקרה הטוב מגיע פרומיל לנזקקים. כל זאת בתנאי, כמובן, שתכנון המס הוא חוקי.

"על המתחסדים והמעלימים: אל נא ילינו כל אותם שכירים, עובדי מדינה, על רמת העלמות המס במדינה. לצערי, כל אזרח באשר הוא שילם לשיפוצניק במזומן ללא קבלה. ואפילו נתקלתי בעובדי מדינה שממורמרים על כך שעצמאים מעלימים מסים ובאותו משפט מספרים כיצד בנו בית שלם על בסיס תשלום מזומן לקבלנים.

"אשליית הריבית והצמיחה: בשנים האחרונות שבוי העולם המערבי בהסטת האחריות לצמיחה מהממשלות לבנקים המרכזיים, תהליך מוכר של חיפוש אשמים שאינם עומדים למבחן הציבור. כמה קל להטיל את האחריות לצמיחה על גורם שאינו עומד לבחירות. לדעתי, רוב המפתחות לצמיחה נמצאים בידיים של הממשלה, אשר בשנים האחרונות רק העלתה את רמת המיסוי, הקשיחה את חוקי ההעסקה והגבירה את הרגולציה בכל התחומים כדי להצדיק את גודל המגזר הממשלתי. לצערי, עוד לא ראיתי יזם, משקיע, שיתבשם מרבע אחוז ריבית בעלויות ההון ומצד שני ישלם עוד כמה אחוזים מההשקעה על מיסוי ועודף רגולציה. עקב עיסוקיי ביקרתי בהרבה מפעלים וקווי תעשייה בשנתיים האחרונות, ולצערי עשרות מהם נסגרו והועברו למדינות אחרות. צריך שייפול למקבלי ההחלטות האסימון שהיום להעביר מפעל לחו"ל זו פעולה פשוטה וההטבות הפיסקליות (מס מופחת, רגולציה סבירה ותמיכה מוניציפלית) משמעותיים יותר מעלויות מימון נמוכות ומהטלת אינספור גזירות על בעלי העסקים.

"הבדיחה על חשבוננו: בימים האחרונים התקבלו ידיעות על דרישה חדשה של ועד עובדי נמל חיפה - קבלת דירה לכל עובד בשטחים שיתפנו במערב הנמל, מה שהוצדק לאחר מכן כבדיחה. ראשית כול, בדיחה טובה משלבת קורטוב של אמת. שנית, הבדיחה הזו כבר מסופרת כמה עשורים: השתלטות של ועדים חזקים (בתמיכת ההסתדרות ובחסות אוזלת היד של הממשלות לדורותיהן) על נכסי הציבור (נמלים, רכבות, רש"ת, בתי חולים וכו'), שמשאירה את הנכסים האלו ריקים מתוכן ובעלי תשואה שלילית. כמה חברות ממשלתיות רווחיות שמחלקות דיבידנדים יש?"

 

נתוני גבייה / איור: גיל ג'יבלי
 נתוני גבייה / איור: גיל ג'יבלי

באיזה עשירון אתם נמצאים
 באיזה עשירון אתם נמצאים

צרו איתנו קשר *5988