בית המשפט העליון, בשבתו כערכאת ערעורים, סיפק היום (ה') את אחת ההחלטות המרתקות ומעוררות המחלוקת של השנים האחרונות, כשזיכה את שוטר מג"ב ניר סומך מהריגת ידידו לשעבר, בן טל. סומך זוכה ב-2013 מרצח, אך הורשע בהריגה בבית המשפט המחוזי ונידון ל-14 שנות מאסר בפועל. היום, לאחר זיכויו גם מעבירת ההריגה, הוא שוחרר מיידית מהכלא הביתה.
■ להכרעת הדין המלאה בערעורו של ניר סומך - קובץ word
בית המשפט העליון דן בערעור בהרכב של שלושה שופטים: נעם סולברג, אב בית הדין יצחק עמית וענת ברון. סולברג הוא זה שהוביל וחתום על הכרעת הדין, המזכה את סומך מחמת הספק.
מידידות לאובססיה
תקציר הפרקים הקודמים בסיפור העצוב והמורכב הזה: לניר וטלי סומך, זוג נשוי, היה ידיד ילדות וחבר קרוב בשם בן טל, שנעשה בן-בית שלהם ופיתח רגשות רומנטיים בהדרגה לאישה, טלי. בשלב מסוים, לאחר שטל חשף את רגשותיו בפני טלי ואף ניסה לנשקה, החליטה האישה לשים גבול ולהתרחק ממנו. אלא שהחלטתה רק הגבירה את האובססיה אליה אצל בן טל. טלי סיפרה על העניין לבעלה ניר, והשניים ניסו לטפל באירועים בדרכים מתונות, כמו לנסות לדבר על לבו של בן טל ולשוחח עם אמו, בתקווה שתשפיע עליו.
כששום פעולה לא עזרה, החליטו בני הזוג לעקור מהמושב בו גרו לקיבוץ זיקים, מבלי לומר לבן טל להיכן הם עוברים. אלא שבן טל, באמצעות מאות שיחות טלפון בימים ספורים, מצא את מקום מגוריהם החדש והופיע ללא הזמנה בפתח ביתם בקיבוץ זיקים באחד הימים ב-2009. בבואו, הוא מצא בבית את טלי ואת הבנות של בני הזוג סומך. טלי ניגשה למכונית של בן טל לדבר איתו, ככל הנראה בניסיון להרגיע אותו. היא גם הספיקה לצלצל לבעלה ניר ולומר לו שיבוא בדחיפות הביתה.
מנעול הרכב כמפתח לתיק
בעדותו העיד ניר סומך כי בדרכו אל הבית הוציא אזיקים שהיו ברשותו ושם אותם בכיס מכנסיו, מה שאולי מעיד על כוונתו לא להקצין את האירוע. בבואו החנה את מכוניתו מול זו של בן טל, יצא מהמכונית לרכבו של טל, הכניס את פלג גופו העליון למכוניות זו וחבט בידו בפרצופו של טל, לטענתו כי ראה אותו גוחן להוציא משהו מתא כפפות, משהו שסומך חשש כי עלול להיות אקדח שהיה ברשות בן טל.
לאחר מכן נסוג סומך לאחור ואז ראה, לדבריו, את בן טל יוצא מהמכונית שבידו מנעול הרכב, מוט ברזל באורך כמטר. סומך טען בעדותו כי בשלב זה הניף בן טל את המוט והחל שועט לעברו. לדבריו, לא נותרה לו ברירה אלא להשתמש כהגנה עצמית באקדח שהיה ברשותו. סומך ירה כדור או שניים למרכז גופו של בן טל, אחד הכדורים פגע באצבעו של טל, וכאשר ראה, לדבריו, כי טל ממשיך להתקדם לעברו, ירה עוד שני קליעים לראשו. טל נהרג במקום.
בית המשפט המחוזי לא קיבל את גרסתו של ניר סומך והחליט להרשיע אותו, בעיקר על סמך עדויותיהם של שלושה עוברי אורח, חברי קיבוץ זיקים, שנקלעו במקרה לזירה בעת התרחשות הירי ומה שקדם לו. איש מבין השלושה לא תיאר את בן טל מניף או אפילו מחזיק מוט ברזל בידו.
בעוד שבית המשפט המחוזי החליט להאמין לעדויות ואף להסתמך עליהן, השופט העליון סולברג קובע כי העדויות "מהימנות" אך אינן "אמינות" - ומפרט מדוע אף לא אחד מהשלושה היה יכול לראות בוודאות אם בן טל הניף מוט ברזל לעבר ניר סומך.
בהכרעה ארוכה ומפורטת הוא קובע, בניגוד להכרעת המחוזי, כי אי-אפשר לבטל את האפשרות שסומך אכן פעל מתוך הגנה עצמית. וכך משחרר השופט העליון סולברג אדם שירה מטווח אפסי שני כדורים בראשו של אדם, שעמד מולו חמוש, לכל היותר, במוט ברזל, שגם הוא לא ברור כלל שהונף או אפילו שהיה בידיו של טל.
לשים את עצמנו בנעלי ניר סומך
כותב סולברג בהכרעתו: "התוצאה, לפיה ירי שני הכדורים לעבר ראשו של בּן לא חרג מתחום הסביר בנסיבות העניין, אינה מובהקת כלל ועיקר. זהו טיבם וטבעם של מקרי-גבול, שהטענות מזה ומזה ראויות וחזקות. ואחרי ככלות הכול, בסוף כל הסופות, סבורני כי נותרנו לכל הפחות עם ספק סביר בדבר נחיצותו וסבירותו של הירי הנוסף שירה ניר לעבר ראשו של בּן... אשר על כן, לאחר התלבטות רבה, על הגבוּלין, באתי לכלל מסקנה כי ישנו לפחות ספק סביר שמא קם לו, לניר, סייג לאחריות פלילית - הגנה עצמית. סעיף 34כב(ב) לחוק מורה כי אם 'התעורר ספק סביר שמא קיים סייג לאחריות פלילית, והספק לא הוסר, יחול הסייג'. משלא עלה בידה של המשיבה להסיר את הספק, יש לזכּות את ניר מעבירת ההריגה בה הורשע".
כותבת השופטת ברון: "גם אני באתי לכלל דעה כי אין לומר שתגובתו של ניר הייתה בלתי סבירה או בלתי מידתית. ניר הוא אמנם קצין מג"ב מנוסה, המתורגל בשימוש בנשק ואולי אף במצבים של סכנת חיים. ואולם דבר לא הכינו ולא הכשירו להתמודדות בסיטואציה שבה לא רק שקיים איום ממשי ומיידי על חייו - אלא גם על רעייתו הנמצאת אף היא בזירה, בקרבת ביתם, בשעה שבנותיו שוהות בתוכו, והמאיים הוא מי שהיה בן-בית שהפך אויב מבית".
ואב בית הדין עמית מסכם: "אנו מדברים בשנייה אחת, שמא שבריר שנייה, כאשר ניר, לגרסתו, חש כי בן עומד להכותו במוט הברזל, תוך שהוא 'נאבק' בנרתיק האקדח כדי לשלוף את האקדח. האם אכן הספיק בן 'להניף' את המוט? או שמא אך עשה תנועה ממנה הבין ניר כי בן עומד לחבוט בו במוט הברזל שבידו, והוא מיהר להגיב יתר על המידה, כמי שאומן לכך במסגרת שירותו במשטרה? בנקודה זו נכנס לתמונה הספק הסביר, וכאמור, על-מנת ליהנות מהסייג של הגנה עצמית, די בספק זה כדי לזכות את ניר".
האמנם? לגמרי לא ברור אם העליון אכן עשה היום צדק. ייתכן ששוחרר חף מפשע, ייתכן ששוחרר איש הורג. הספק כאמור הוא דו-כיווני, אך קיומו מוביל במקרה זה מבחינת החוק רק להכרעה של זיכוי.
"מהיום מותר להתגונן מול תוקף"
"הזיכוי של ניר סומך מהווה רעידת אדמה מערכתית במערכת השיפוט בארץ" - כך טוען היום השופט בדימוס, עו"ד דניאל ארנסט.
עו"ד ארנסט מוסיף: "עד היום לא שאלו מי התוקפן, רק מי נפגע. זה שפגע גם כמתגונן ילך לכלא. הפסיקה של העליון מחדשת בשלושה היבטים:
"א. מהיום מותר להתגונן נגד תוקף.
"ב. השופטים החליטו להפסיק למדוד בקור-רוח ובדיעבד (במשרד ממוזג) כיצד המותקף היה צריך לנהוג, ולהגיב ב'מידתיות'. עד עתה היה נהוג לומר לקורבן: 'תוקפים אותך בנבוט, הגן על עצמך בנבוט, ואם היה לך אקדח וירית - תלך לבית סוהר'. לא עוד.
"ג. ההחלטה עושה צדק פרטני, הצודק באמת, ולא צדק מערכתי. במקום שהמערכת תאמר 'לא מעניין אותי מה קרה, העיקר שלא יהיו נפגעים משום צד', ההחלטה בוחנת את הנסיבות ואומרת במפורש שאם תוקפים אותך בחצר ביתך, ואשתך וילדיך בסכנה - לא ישפטו אותך על הפעלת אלימות לא מידתית".
- איך המצב עד היום, לפני ההחלטה, פגע בקורבנות?
"המערכת, כלומר המשטרה - רוצה שקט. היא איננה מסוגלת להגן על הציבור מאלימות או פריצות, כי היא עסוקה רק בבלימת טרור, ולא נשאר לה כוח-אדם. לכן, כמדיניות, נענשו המתגוננים, כשהמסר של המערכת היה: גם אם אתם מותקפים - שבו בשקט. בארה"ב, פורץ יודע שברגע שהוא חודר לבית שלך - דמו בראשו. בישראל, לעומת זאת, אם תפגע בפורץ - תלך לבית הסוהר. זהו פסק הדין הראשון של העליון שאומר שלירות בתוקף זה לא רצח ואף לא הריגה. זו הפעם הראשונה שדבר כזה מוכרע בתולדות המדינה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
