החיים של סיון תמרי-שמואל, 33, סטו מהמסלול ביום שבו קיבלה שיחת טלפון מכוכבה, אמה הביולוגית. "אני זוכרת את עצמי עומדת על הגג בבית שלי, הטלפון מצלצל, ואז הכול משתנה", היא מספרת.
"אמא גרה אז בדירה משלה, וכדי לחסוך קצת כסף היא השכירה חדר למישהו שהכירה. בדיעבד זו הייתה טעות, כי הוא היה נרקומן אלים שהתעלל בה. בתקופות אחרות בחייה היא כבר הייתה רוצחת אותו, אבל היא הייתה במקום אחר, אחרי עשרות ניסיונות שיקום. אז היא תפסה מרחק, והתקשרה אליי".
זו הייתה נקודת מפנה בחיי האם והבת גם יחד. "הרגשתי שאני חייבת לעזור לה, שזה הצ'אנס האחרון שלה להתנקות מהסמים. הפחד היה שהיא תתאבד, או שתיכנס למאסר עולם, לא היו אופציות אחרות. ידעתי שאת הצעד היחיד שהיא תעשה בשביל מישהו בחיים האלה, היא תעשה בשבילי, ובתוך שבועיים לקחתי אותה אליי הביתה".
היא נולדה בירושלים להורים צעירים. אביה היה בן 20, ואמה כוכבה (כוכבים, כפי שתמרי קוראת לה) בת 18. האם גדלה בבית קשה יום ואלים מאוד. כשילדה את סיון בחודש השמיני להריון, כבר הייתה נרקומנית קשה, מכורה לסמים.
"נולדתי בקריז. אמא שלי סיפרה שמיד אחרי הלידה הרופאים הרחיקו אותי ממנה ושאלו אם היא משתמשת בסמים. כשהבינו שכן, הודיעו לה שהדם שלי נגוע, ושיש לי צהבת קשה, וביקשו ממנה לחתום על מסמכים המאשרים את החלפת כל הדם בגוף שלי. לאבא שלי, שבזמן הלידה היה בנורבגיה, היא סיפרה רק על הצהבת. את עניין הסמים היא הסתירה ממנו, הוא אפילו לא ידע שהיא מכורה".
כעבור חצי שנה התגרשו הוריה על רקע ההתמכרות. בסופו של דבר, בהחלטה קשה אך משותפת, היא נשארה עם האם.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
