הנקראות ביותר

כך סידר לעצמו אמיר ברמלי דירת מסתור במגדל בת"א

מאחורי מחיצת גבס, בקומה ה-26 במגדל אדגר, הסווה בעל השליטה בקלע ורוביקון דירת מסתור מפוארת, שצוידה בין השאר ברהיטי יוקרה, מערכת קולנוע ביתית משוכללת, כספת ומיטה זוגית רחבה ■ ברמלי: "הנושא לא ראוי לתגובה"

loading

"דירת הפאר הסודית" - של בעל השליטה, בקומה ה-26 של המגדל - "חוברה למשרדו של בעל השליטה והוסוותה מאחורי מה שנראה כמחיצת גבס שנפתחת באמצעות טביעת אצבע. אף שהמפרק נכח בעצמו במשרדו של בעל השליטה מספר פעמים, לא עלה בידו לגלות את דירת המסתור, אלא רק לאחר שאחד העובדים הציגה לו.

"בתוך הדירה נמצאו רהיטי יוקרה ומכשירי חשמל יקרים, לרבות מערכת קולנוע ביתית משוכללת, כספת, מיטה זוגית רחבה, עבודות נגרות שונות שהותאמו בדירה עצמה ועוד".

הציטוט שמובא כאן איננו לקוח מגרסה מודרנית לסיפור הפנטזיה לילדים על "האריה, המכשפה וארון הבגדים" מאת קלייב סטפלס לואיס (הספר הראשון שנכתב בסדרת הספרים "דברי ימי נרניה"). מקורו של הציטוט בבקשה שהגיש אתמול (ב') מפרק החברות קרן קלע ורוביקון, עו"ד ארז חבר, לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. "בעל השליטה" הנזכר בדברים הוא לא אחר מאשר אמיר ברמלי, מייסד החברות הללו - או שאולי עדיף לכנותו אמיר בונד-ברמלי?

הדברים צוינו במסגרת בקשה שהגיש המפרק עו"ד חבר לאישור הסדר, שאליו הגיע מול משכיר שטחי המשרד של הקבוצה, במגדל אדגר שברחוב השלושה בתל-אביב. בשולי הבקשה מצא חבר לנכון לדווח לבית המשפט על הגילוי המפתיע של דירת הסתרים, גילוי שלדברי חבר יש לו גם השלכות משפטיות.

"ההסבה לדירה - בניגוד לדין"

עו"ד חבר מציין בבקשה כי "הסבת שטח המשרדים לדירת מגורים נעשתה בניגוד גמור לדין, שכן ייעוד השטח הינו למשרדים בלבד, ובניגוד להוראות הסכם השכירות, בו נקבע, ברחל בתך הקטנה, כי אין לעשות במושכר כל שימוש חורג מייעודו: משרדים מסחריים".

אם תהינו מי שילם על כל הטוב הזה, אז התשובה היא אחת, לדברי חבר - החברות, כלומר במקרה הנדון - המשקיעים, שהפכו לנושי החברות.

לדברי עו"ד חבר, "בהתאם לספרי החשבונות של רוביקון, הוצאות הסבת המושכר לדירה, רכישת הציוד ותשלום דמי השכירות בגין הדירה, נעשו כולם מתוך קופתה של החברה. מדובר בסכומים הנאמדים במאות אלפי שקלים!".

עוד לדברי חבר, גם משכיר הנכס מתכוון לתבוע מהחברה את עלות השבת הנכס לשימוש כמשרד, במסגרת תביעת חוב. חבר הבהיר כי יבקש מבית המשפט להטיל את העלויות הללו באופן אישי על בעל השליטה, ברמלי.

בבקשה גופה, ביקש חבר לאשר לו למכור את הציוד המשרדי המצוי בשטח המשרד של קבוצת רוביקון, בקומה ה-26 במגדל, למשכיר הנכס, בתמורה ל-140 אלף שקל; וכן להתקשר בהסכם חלקי מול המשכיר, שעלותו מאות אלפי שקלים, לתשלום חוב שכירות בעבור שטחי המשרד הנרחבים של הקבוצה בחודשים האחרונים.

זאת, תוך חילוט ערבויות בסך מאות אלפי שקלים נוספים, שניתנו למשכיר עם החתימה על חוזה השכירות. ההסכם, צוין, לא ישים סוף לטענות המשכיר כלפי הקבוצה, שייטענו במסגרת תביעת חוב שיגיש למפרק.

כאן מסתתרת דירת הסתרים / צילום: איל יצהר

ברמלי מנסה להשיב שליטה

בחודשים האחרונים מנסה ברמלי להשיב לעצמו את השליטה בקרן, באמצעות הסדרי חוב מוצעים שעיקרם הזרמה של מספר מיליוני שקלים לתוך הקבוצה ממשקיעים עלומים, וחזרתה לפעול כעסק חי. כחלק מהאסטרטגיה שלו לשכנוע הנושים שבהם הוא מאיץ "בחרו בי על פני המפרק", החליט ברמלי להמאיס את תיק הפירוק על המפרק, עו"ד חבר.

ברמלי כבר איים לתבוע את המפרק בתביעת לשון הרע, ואפילו שלח לחבר מכתב בטרם נקיטת הליכים. במכתב למשקיעים כינה ברמלי את התנהלות תיק הפירוק "הזויה". בתגובה ביקש המפרק חבר, וגם קיבל, צו האוסר על ברמלי להשתמש ברשימת הדיוור של משקיעי הקרן, שנחשבת לקניין רוחני של הקרן.

המאבק היצרי ומלא הצבע שנוצר בין המפרק לבין בעל השליטה הנאשם היה יכול להיות משעשע, אולי, אם לא היו אנשים אמיתיים מאחורי הסיפור הזה.

אלא של"ברוך" הזה, שנקרא "פרשת קלע-רוביקון", נקלעו מאות משקיעים ששמו את מיטב כספם על קרן הצבי, ושואלים היום את עצמם - כמה זעום יהיה שיעור ההחזר שיראו מכספיהם האבודים, וכמה שנים עוד יחלפו לפני שיוחזר להם, אותו חלק שיוחזר מכספם.

מטעמו של מייסד קבוצת רוביקון, אמיר ברמלי, נמסר: "יש כאן ניסיון מובהק ופתטי נוסף לפגוע בהסדר המתגבש מול המשקיעים, תוך שימוש בתיאורים פנטזיונריים הלקוחים מעולם האגדות. לכן, הנושא אינו ראוי לתגובה". 

אמיר ברמלי / צלם תמר מצפי

בור החובות של ברמלי

בשנים האחרונות ועד אמצע שנת 2015 נהגה קרן קלע, חברה-בת של קבוצת רוביקון, לגייס אג"ח מחוץ לבורסה, תוך הבטחת תשואה דו-ספרתית למשקיעים, ותוך הגבלת כל סדרת אג"ח לעד 35 משקיעים - זאת, לפחות לפי הפרסומים. כמות המשקיעים שנקבעה לכל סדרה נועדה לכאורה כדי לעקוף את החובה החוקית של פרסום תשקיף. לפי המידע שנמסר למשקיעי הקרן, הכספים שימשו להשקעות שונות בעסקים קטנים בתחומי הביטוח, המסעדנות, הנדל"ן, ההיי-טק ועוד.

הקרן המשיכה בעסקיה כרגיל עד לחקירתו של ברמלי במארס 2015 ברשות ניירות ערך, חקירה שבהמשך הניבה כתב אישום חמור נגד בעל השליטה. לפי כתב האישום, קרן קלע גייסה מאות מיליוני שקלים ממאות משקיעים, ללא פרסום תשקיף כדין, תוך הבטחת תשואה חריגה ומסירת מצגי שווא למשקיעים בדבר טיב ההשקעה.

בעקבות פרסום דבר החקירה, החלו המשקיעים של הקרן לדרוש את כספם בחזרה. מאחר שהקבוצה הייתה תלויה בגיוס כספים חדשים כדי לשרת את החזרי האג"ח למשקיעים הקודמים, כלומר הייתה בעלת מבנה פירמידאלי מסוג "פונזי", נקלעה הקבוצה לכדי קושי תזרימי קשה, שהוביל להגשה של בקשת פירוק על-ידי אחד מהמשקיעים.

לאחר שמונה לתפקידו, גילה המפרק, עו"ד חבר, את בור החובות הענק, בסך כ-300 מיליון שקל, אל מול נכסים ששוויים נופל משמעותית מהחובות.

עו"ד חבר מסר לבית המשפט פרטים על ניהול כספים בעייתי, לרבות הלוואות בסך 13 מיליון שקל שניתנו לחברות פרטיות של ברמלי, ועוד כ-16 מיליון שקל שהועברו לברמלי, לאשתו ולאמו בדרכים שונות. בכלל זה שילמה חברת רוביקון סכום של 1.7 מיליון שקל כערובה לשחרורו של ברמלי ממעצר. זאת, בנוסף לפרטים שפורסמו על העדפת נושים, לכאורה, כלפי הקולינרית, עיתונאית האוכל ומנחת הטלוויזיה מיכל אנסקי, שהייתה משקיעה של הקרן וגם שותפה עסקית שלה במיזמי המסעדנות.

ספרי החברות העידו על בזבזנות ונהנתנות לכאורה, מצדו של ברמלי, על חשבון החברות, לרבות הוצאות על טיסות, מסעדות ועוד. כעת, כאמור, נחשף גם סיפורה של דירת המסתור המפוארת שסידר לעצמו לכאורה אמיר ברמלי-בונד. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות