היום רגולטור - מחר המנכ"ל

המעבר הצפוי למגזר העסקי מסרס את יכולת הפיקוח של רגולטורים ופקידים בכירים

ניר גלעד / צילום: איל יצהר
ניר גלעד / צילום: איל יצהר

השם ניר גלעד כיכב בחודש האחרון בכותרות אמצעי התקשורת, ולא באופן מחמיא בלשון המעטה. לאחר שעזב אשתקד את תפקידו כמנכ"ל החברה לישראל, בקרוב יחדל ניר גלעד לשמש כיו"ר החברה-הבת כיל (כימיקלים לישראל). נזכיר כי קודם לתפקידו הבכיר בחברה לישראל שימש גלעד כחשב הכללי באוצר, אחד משומרי הסף (רגולטור) החשובים ביותר במנגנון הממשלתי. לכן, סיום תפקידו מעלה שוב לדיון את אחת הבעיות החריפות במגזר הציבורי: תופעת "הדלת המסתובבת", שבה רגולטורים לשעבר מתמנים לתפקידים בכירים במושאי הביקורת שלהם לשעבר.

המינוי של גלעד דומה למינוי אחר, שבו מונה פרופ' עודד שריג לתפקיד בכיר בקבוצת הביטוח מגדל, שנה בלבד לאחר סיום תפקידו כממונה על שוק ההון והביטוח, שבמהלכו אישר את מכירת מגדל לבעל השליטה שלמה אליהו.

גם היו"ר לשעבר של רשות ניירות ערך, פרופ' זוהר גושן, עבר לעבוד אצל נוחי דנקנר זמן קצר לאחר פרישתו מהתפקיד. תופעת "הדלת המסתובבת" חריפה במיוחד במערכת הבנקאית. מתוך שבעת המפקחים על הבנקים שכיהנו בשנים 1969-2010, שישה מונו מיד לאחר תקופת צינון קצרה לתפקידים בכירים במערכת הבנקאות. כן, באותם הבנקים שעליהם פיקחו רק תקופה קצרה לפני כן.

היות שהמקרים האלה אינם חריגים, הגיעה השעה לדון מחדש בשיטת הגיוס לאליטת השירות הציבורי, ולדון באיכות הפקידות הבכירה שלנו.

ניגודי עניינים

אפשר לשאול מדוע יש בכלל בעיה במעבר של רגולטורים ופקידים בכירים לצד השני של המתרס? האם ובמה הם שונים נניח מעיתונאים שהופכים ליחצ"נים ולדוברים, ולפרקליטי מדינה שפונים לקריירה אזרחית? התשובה לכך מורכבת. ראשית, לרגולטורים יש השפעה ישירה על בניית ופעילות המערכת העסקית שייכנסו אליה, מצב שלעיתים יוצר ניגוד עניינים.

שנית, הידיעה שבמהלך הקריירה צפויה להם נחיתה רכה ומרופדת במגזר העסקי, מסרסת מראש את יכולתם לפקח ולבקר חברות ותאגידים. אף אחד לא רוצה לירוק לבאר שממנה הוא עשוי לשתות בקרוב, והרבה. ברור שאנשי האוצר, למשל, חלקם לפחות, מושפעים בהחלטותיהם מאפשרויות התעסוקה שלהם בקבוצות הגדולות במשק. הדבר מאפשר לטייקונים, לפחות תיאורטית, להשפיע על עבודת הרגולטורים, באמצעות פיתוי אפשרי לקריירה.

הפזילה לתפקידים, לקידום ולקריירה מתגמלים במגזר העסקי, כבר במהלך השירות הציבורי, פוגעת קשות בתפקודם וביכולתם של הרגולטורים לשים מחסום אפקטיבי לפעילותם החריגה של הטייקונים. זהו מצב הרה-אסון לכל מדינה, ובפרט לכלכלה הישראלית. כלכלה של מדינה קטנה וריכוזית, שחסרים לה בלמים ואיזונים של כוחות שוק שקיימים בשווקים גדולים, והיא נגועה במוקדי שחיתות ובמפגש בעייתי בין הון לשלטון.

צינון איננו מספיק

המעבר מהמגזר הציבורי לפרטי דורש אמנם תקופת צינון, אך נציין כי תקופת הצינון הקיימת, שנה אחת, איננה רצינית והגיע הזמן להעמידה לפחות על 3-5 שנים. בנוסף, הגיע הזמן לייצר זן חדש של משרתי ציבור, בעיקר בדרג הגבוה. אנשים, שמסורים ומחויבים לעבודתם הציבורית, ורואים בה קריירה מקצועית ומכובדת לחיים (ולא קרש קפיצה לג'וב הבא).

עבודה בשירות הציבורי צריכה להיות בבחינת מילוי של שליחות. רצוי לכל החיים. זה יחייב את המדינה להבטיח לדרג הבכיר בשירות הציבורי, תגמול הולם והטבות כמו אלה הניתנות לשופטים, כדי להדוף פיתויים מבחוץ. למרות השכר הגבוה, בסופו של דבר, קופת המדינה תצא נשכרת. הדבר יחייב לייצר מסלולי קידום, לגבש נורמות התנהגות, תודעת שירות וכללי התנהגות. הכול כדי להבטיח ש"אליטת השירות הציבורי" תהיה מסורה לעניין אחד: האינטרס הציבורי, טובת האזרח.

מצב כזה יחייב גם להבטיח לאנשי שירות המדינה, לימודים גבוהים, הכשרה מתמדת במיטב בתי-הספר למינהל ציבורי בארץ ובעולם, תנאי עבודה משופרים שאינם נופלים באיכותם ובכמותם מאלה של המגזר הפרטי, תוך שיפור הדימוי של משרתי הציבור הבכירים. בשלב ראשון, יש להבטיח זאת באמצעות יצירת נורמות התנהגות מחייבות וקוד אתי, וגם חקיקה אם התופעה הפסולה לא תיבלם.

ובנוגע לטענה-חשש כי הפיכת השירות הציבורי ל"עיר מבוצרת" תביא לסטגנציה ויש להבטיח תחלופה ומעבר של בעלי ידע וניסיון משני עברי המתרס - הפתרון לכך טמון בגישה הפוכה. במקום לגייס אנשים שטרם השתלבו במגזר העסקי, ולהפוך את הקריירה הציבורית למקפצה למשרות נחשקות, עדיף לגייס אנשי עסקים שכבר עשו דבר או שניים בחייהם, ושצברו הון אישי.

אנשים אלה - ויש כבר כאלה - יתגייסו לשירות הציבורי לתקופה מוגדרת, מעין שירות מילואים אזרחי, ויתרמו למערכת מניסיונם ומהידע שצברו, תוך שהם מנוטרלים מפיתויים תעסוקתיים. הדוגמאות של חיים שני, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, של ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים, ושל ח"כ אראל מרגלית, מדברות בעד עצמן.

■ הכותבת היא מנהלת שותפה בפירמת עורכי הפטנטים "לוצאטו את לוצאטו", מ"מ ראש מועצת עומר, חברת הוועד המנהל של אוניברסיטת ב"ג בנגב ויו"רית עמותת יחדיו מייסודה של קרן רש"י. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988