תגובה: מד"א - גאווה ישראלית; באיסטנבול הם הצילו גוף ונפש

 (האיימיל שמובא כאן התקבל משירי לוטן מיכאלי, מפיקה בכירה בערוץ 2. לוטן מיכאלי ביקשה להגיב  על הטור של ליאת רון, "טיסת יחסי הציבור של מד"א", שביקר את התנהלות מגן דוד אדום לאחר הפיגוע באיסטנבול בו נהרגו 3 ישראלים).  

בשעה 23:00 נחת המטוס של מד"א בשדה התעופה של איסטנבול, שעות קצרות אחרי הפיגוע הנורא של שבת בצהריים בתורכיה. ירדו ממנו לתוך הלילה הקר של איסטנבול קציני המבצעים של האירגון ומפקדת קצין רפואה ראשי של צהל, פרמדיקים; ד"ר סטרוגו, ראש אגף רפואה של הארגון; אלי בין, מנכ"ל מדא ורופאים בכירים, מנהלי מערך הטראומה מבתי חולים מובילים בישראל.

על הקרקע חיכו אמבולנסים של הסהר האדום, שתואמו ונוהלו ע"י אנשי מד"א, וגם אנחנו שבאנו ללוות חברה חזרה הביתה ממסע שאף אחד מאיתנו לא ישכח בחיים.

כל ארגון מורכב בסופו של דבר מאנשים, כאן היה נראה שמדובר בקבוצה מובחרת של אנשים עם לב עצום, רגישות, כוח ויכולת אמיתית להציל חיים. בגוף ובנפש.

 פיגוע באיסטנבול / צילום: רויטרס

אלי בין ואנשיו היו החיבוק והיד הכי חמה וארוכה, שהיו באותם רגעים למדינה שלנו להציע. הם היו חלק קריטי וחיוני ממבצע הצלה של פצועים מתופת על אדמת מדינה זרה, רחוקים מהיקרים להם רחוקים משפה מוכרת. מרחק של מדינה אחרת הוא מרחק גדול. גדול מאד שלא נמדד בשעות טיסה.

אין פצועים קל מפיגוע בסדר גודל כזה. נפש מרוסקת שראתה שדה קטל היא איבר כואב מאד. כואב מאד לטוס בטיסה סדירה לישראל עם רגל מרוסקת ולב שלעולם לא יחזור להיות כשהיה. האמת, זה פשוט בלתי אפשרי.

שעה משולה לימים ארוכים אחרי שראית בעינך מראות איומים. כל דקה היא זמן נצחי. אי אפשר באמת לטוס בחזרה, לא על טיסה מסחרית ולא על טיסת חיל האוויר עם ארונות מתים ובית חולים שדה, אחרי שראית את החברים שלך פצועים ומתים בקיצו של רגע ארור אחד.

להביא את כולם הכי מהר הביתה

לא היו אנשי מקצוע אחרים שהגיעו לבתי החולים של תורכיה מישראל, חוץ מאנשי מד"א והרופאים הבכירים והפרמדיקים שהם הביאו איתם. רק מי שראה את חברתו בחדר טיפול נמרץ תורכי מבקשת שיבוא אליה רופא שמדבר בעברית, מבין למה אין על רגעים כאלה שום תג מחיר.

מי שקיבל את העדכון מהרופאים המקומיים על מצבם של הפצועים היו רק אנשי מד"א, אלה היו גם מי שהוציאו פצועים בפוסט טראומה ופציעות גוף "קלות" והעלו אותם על מטוסים מתאימים לישראל.

מי שקבעו אם אפשר להטיס פצועים במצב קשה מאד לישראל למרות "מערכת הרפואה המתקדמת השל תורכיה", היו הרופאים הישראלים. חלק מהפצועים קשה הוצאו מבית חולים ברמה של בתי חולים של עולם שלישי.

הדחיפות הגדולה היתה להחזיר את כולם כמה שיותר מהר הביתה ולא להלך בין הטיפות בשם היחסים הדיפלומטיים או הרגשות התורכיים. וכן, כולם הבינו את זה, גם התורכים שהיו אנושיים ועשו ככל שבידם כדי להביא את המבצע הזה לסיומו במהירות האפשרית.

ערכם רק עולה בעיני

ההתרגשות לראות את המסירות האנושיות והמקצועיות של מד"א את היכולת שלהם לדבר בכל השפות שבעולם וגם את שפת הלב, הם החיבוק החם והבטוח של המדינה הזאת. אני גאה להיות חלק ממדינה שיש לה ארגון כזה, עם בני אדם כאלה.

כאב והפחיד אותי לקרוא את המילים שנכתבו בגנותם, בעיקר בגלל שיש לנו כל-כך הרבה דברים לתקן במדינה שלנו, אבל מד"א ואנשיו אינם אחד מהם. בתוך מציאות עולמית כאוטית, ערכם רק עולה בעיני.

מילות תודה לא יספיקו אחרי שראיתי את מה שהם עשו שם, בשם הישראליות בשם האנושיות ובשביל להציל חיים.

אני בטוחה שאם ליאת רון היתה טסה עם מד"א לאיסטנבול, היא היתה כותבת דברים אחרים. היא לא היתה שוכחת אף פעם את טיסת יחסי הציבור הזאת. אין לי כל אינטרס או היכרות מוקדמת עם הארגון הזה, אלא רק רגעים שלא אשכח אף פעם, שבגללם אני מוכנה להיות חלק ממערך יחסי ציבור שאין חשוב ממנו.

שירי לוטן מיכאלי - מפיקה בכירה בערוץ 2