צחוק בצד: G בעקבות הסרטון של מירי פסקל

רון חולדאי מחופש לפקחית חניה עם אודם ומסקרה. שמעון פרס כשליח פיצה, נפתלי בנט ההיפסטר, ובנימין נתניהו שלא אוהב גלידת פיסטוק ■ מתי מחליטים הפוליטיקאים להשתמש בהומור עצמי, ממה מפחדים היועצים שלהם, ומי מהם נדלק על הקטע והחל לאלתר?

צחוק בצד / צילום: צילום מסך מתוך יוטיוב
צחוק בצד / צילום: צילום מסך מתוך יוטיוב

גם מי שלא נמנה עם מעריציו של רון חולדאי, לא יכול היה שלא להתמוגג מהסרטון שרץ לאחרונה בפייסבוק, ובו קידם ראש העיר את מסיבת פורים שהפיקה העירייה בכיכר המדינה. חולדאי הופיע בו כשהוא מחופש למירי פסקל, פקחית החניה המיתולגית מסדרת "אחד העם 101", כשהוא חובש פאה, עונד עגילים, ומרוח בליפסטיק אדום זועק. אילן פלד, השחקן שמגלם את דמותה של פסקל, תרם את קולו לדיבוב דמותה של "גברת חולדאית הערמומית" וראש העיר הפגין רוח ספורטיבית כשנהם כלפי עובדיו: "את החתונה שלכם תעשו בבית אריאלה", ודרש, למגינת לבם של הצמחונים מקרב תושבי העיר, "שווארמה בפיתה, אבל בלי סלט, רק הבצק והחיה".

 

חולדאי גם הרשה לעצמו להתנועע כאישה, להניף את הפוני מצד אל צד, ולספוג כינויים כמו "נודניקית" ו"אתה לא מצחיק", שזה, יש להודות, הרבה יותר ממה שכל ראש עיר או פוליטיקאי ממוצע בישראל היה מעז להציג. מה שמעלה שאלות מתבקשות כמו האם היה קשה לשכנע אותו לשתף פעולה? איפה נמתחו הקווים האדומים? ומהם הרווח והסיכון שגלומים בהופעה כזו?

"לרון אין בעיה להפגין הומור בסרטונים כאלה", אומר גידי שמרלינג, יועץ ראש העיר לענייני תקשורת שהיה שותף להפקת הסרטון. "זו השנה השלישית שהוא משווק את מסיבת פורים של העירייה בסרטון משעשע. נכון שפה הלכנו הכי רחוק, אבל הרגשנו שהדימוי הציבורי שלו מספיק חזק ומוכר כדי שזה יתקבל בהומור. אני מניח שלו היה מדובר בראש עיר אנונימי, שסרטון כזה היה הרושם הראשוני שהוא בוחר לייצר ברמה הארצית, זה היה עובר פחות טוב. כאן, החשש העיקרי שלנו, ונדמה לי שזה תקף לכל סרטון עם פוליטיקאי, היה שזה לא יצחיק ונצא פתטיים. אבל כשרון יצא מחוץ לחדר חבוש בפאה, וכל צוות הלשכה נקרע מצחוק, כולנו הבנו שזה עובד".