אתגר נוסף למהנדסי המחר

מהנתונים עולה עוד, כי ההוצאה למחקר-ופיתוח של כלל התעשייה - העילית ו"התחתית" - עמדה בשנת 2013, על 12.1 מיליארד שקל, אך רק 1.5% (185 מיליון שקל) מההוצאה על מו"פ בתעשייה, נותבו לתעשייה המסורתית, ירידה של 22.9% לעומת השנה שקדמה לה. עוד עולה כי מפעלים בתעשייה המסורתית מקצים רק כ-0.2% מהפדיון לטובת מו"פ, זאת, לעומת התעשייה-העילית המקצה 8.2% מהכנסותיה למחקרים.

ההשקעה בישראל נמוכה בכל הענפים, למעט התעשייה החשופה לתחרות חיצונית - חשיפה המחייבת את החברות לאמץ טכנולוגיות חדשניות.

ההשקעה בישראל בתעשייה המסורתית, בכל הענפים, נמוכה ביותר. מנגד, ההשקעה בתעשייה-העילית שחשופה לתחרות חיצונית - שמחייבת את החברות לאמץ טכנולוגיות חדשניות ויצירתיות, גבוהה הרבה יותר.

וכך, התעשייה המסורתית בכללה, ובצפון הארץ בפרט, משתרכת זה שנים מאחור. היא אינה פועלת ביעילות, ואינה מקדישה מספיק תשומת-לב לאיכות המוצרים ולדרישות העדכניות של הלקוחות. לרוב, תעשייה זו אינה נדרשת להתמודד מול תחרות חיצונית, בינלאומית, המחייבת אותה לאמץ טכנולוגיות חדשניות.

אי לכך, לשכת המדען הראשי במשרד הכלכלה יזמה תוכנית לעידוד חדשנות בתעשייה המסורתית. התוכנית מבוססת על תמריצים מותאמים, במטרה להטמיע תהליכי חדשנות טכנולוגית ולסייע בפיתוח אסטרטגיות ותפיסות ניהול חדשות, לשם יצירת יתרונות תחרותיים בשוק המקומי והעולמי. התוכנית אמנם שאפתנית ומעודדת, אך ניכר כי אין בה די על-מנת להטות את הכף.

נזכיר, כי לממשלה יש תפקיד מפתח בפיתוח התעשייה - לא רק סיוע ישיר בדמות תמריצי טווח קצר, אלא השקעה ארוכת טווח, בדמות פיתוח תשתיות פיזיות ואנושיות, יצירת אקלים עסקי הולם - סילוק "חיכוכים ביורוקרטיים", וסיוע לפיתוח תעשיות תומכות ייעול תהליכי המחקר, הפיתוח, התכנון, העיצוב והייצור, אשר יובילו ליצירת אשכול תעשייתי עשיר ותוסס.

האתגרים העומדים בפני התעשייה המסורתית בצפון הארץ הם רבים. למפעלים הבינוניים והקטנים, אין עדיין מחלקות מחקר-ופיתוח. חלקם הגדול נעדרים תהליכים מסודרים לפיתוח מוצרים, ומעבדות מחקר עדיין אינן מהוות חלק מה-DNA של התעשייה.

באחרונה דובר רבות ביצירת קשרים בין התעשייה לאקדמיה. עד עתה, רוב האקדמיה, שבמשך שנים התאפיינה בהתמקדות במחקר בסיסי, חוקרת ללא קשר ישיר לתעשייה, נעה על מסלול פרסום מאמרים וחוסר יכולת להגיב במהירות לדרישות התעשייה. על האקדמיה להתגייס למשימה הלאומית, ולקבל על עצמה את אתגר פיתוח חברות המו"פ היישומי, כחלק אינטגרלי מפעילותה.

חברות היישום של האקדמיה יתמקדו במסחור קניין רוחני, מו"פ תעשייתי ותוכניות המדען הראשי, לטובת קידום התעשייה המסורתית בכלל, ובאיתור ובמיפוי תעשיות ספציפיות שלגביהן יש סיכוי סביר לעצב אקלים עסקי-תחרותי המאפשר שיווק גלובלי, בפרט.

קיימות מכללות שמנסות להציע פתרונות עבור התעשייה המסורתית, ומשלבות כבר במהלך הלימודים, וכחלק מתוכנית ההתמחות, עבודה (מעין סטאז') במפעלים התעשייתיים, ובכך נחשפים הסטודנטים לאתגרים ולצרכים המשתנים של תעשייה זו. כפועל יוצא, הם כשירים לערוך מחקרים יישומיים, כחלק מתוכנית הלימודים, עבור המפעלים שבהם הם מועסקים.

כאשר התעשייה לא מסוגלת לנהל בעצמה מרכזי מחקר-ופיתוח, ולקדם את עצמה לשיאים חדשים, על האקדמיה ועל הממשלה - על כל מגוון זרועותיהן ואמצעיהן - להשתלב במאמץ חשוב זה. זאת, הן למען העתיד הכלכלי של המדינה, והן למען הצגת אתגר ראוי למהנדסי המחר, אשר ימצאו מקומם כאן, בארץ, ולא יברחו למחוזות אחרים במדינות שבהן התעשייה הזרה תשמח לקולטם.

הכותב הוא נשיא המכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה