"הגענו לשנאת אחים גדולה, ולכן ליוצר אסור לשתוק"

לפני 25 שנים, החליט יורם טהרלב, הקיבוצניק מיגור, לצלול לתוך "שבט מוסר" - חיבורו המכונן של רבי אליהו הכהן מאיזמיר משנת 1860, ולכתוב לו פירוש. לא סתם פירוש, אלא כזה שהתכתב עם ערכי המוסר של ימינו, ועוצב בסגנון דף גמרא. קבלת הפנים לה זכה הספר מכיוון חובשי הכיפות הייתה זימון בהול של טהרלב לבית הדין הרבני של העדה החרדית, כדי לעמוד למשפט.

הקיבוצניק הסורר שכתב שירים שהפכו נכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית (כמו "גבעת התחמושת", "ישנן בנות", "אנשי הדממה", "היה לי חבר היה לי אח" ו"אינך יכולה") - לא רק שלא נבהל, אלא התייצב שם בשמחה גדולה. "הבנתי ששיווקית זה שוס", הוא אומר בחיוך ילדותי שובב, שגם בגיל 78, עדיין מסתתר מאחורי הזקן הלבן. "אמרו שישפכו עליי צואה רותחת, אז הבאתי איתי למאה שערים חבר ירושלמי גברתן כדי שישמור עליי.

"כשנכנסתי לחדר, ישבו מולי ארבעה דיינים ועוד לפני שהצלחתי לפתוח את הפה, הם הודיעו שבית המשפט החליט שלא להקשיב לדבריי ורק לקרוא בפניי את פסק הדין, לפיו חיללתי את ספרו הקדוש של הגאון, בהדפיסי אותו עם תמונות תועבה, שהיו איורים של דני קרמן, ולכן עליי לשרוף את הספרים שברשותי ואצל אחרים. באותו היום רצה ראש עיריית הרצליה, עיר מגוריי, להציב בפתח ביתי שומר. אגב, הספר מכר ארבע מהדורות".

מה שהמריץ אותך לכתוב עוד ספרי פרשנות. החדש שבהם, "על ברכי אבות", ייצא בפסח. אבל עם כל הכבוד, מה לקיבוצניק ולתנ"ך?

"התנועה הלאומית אימצה את התנ"ך, למדנו ממנו אפילו את העקרונות הסוציאליסטיים. יש לי היכרות רחבה איתו".

כתיבת הספרים הללו באה אחרי שהחלטת להפסיק לכתוב פזמונים.

"אני כבר לא כותב פזמונים כבר 25 שנים ומעלה ואני חי מהתמלוגים שלי בכבוד רב".

אז למה ספרים? אף אחד לא מצליח לחיות מזה.

"אולי מישהו שהופך אותם לסרט".

או למחזה, כמו "הנשיקה הראשונה" שלך, שיעלה בפסח בפסטיבל להצגות ילדים בחיפה.

"זה היה ספר שיצא ב-1980 והיה הפופולרי ביותר שכתבתי, ועסק באהבה וברומנטיקה של גיל הנעורים, ואחרי כמה שנים נעלם. באה אליי הבמאית והמעבדת, יערה רשף נהור, ואמרה שהיא הולכת איתו בתיק ורוצה לעשות ממנו הצגה לנוער. ההצגה נהדרת. שתי שחקניות, שני שחקנים וקלידן על הבמה, השירים הם הטקסט והשאר תיאטרון תנועה. היו כבר ניסיונות להמחיז את הספר שלא עלו יפה".

זה מזכיר לי שבעצם כתבת רק מחזה אחד, את "מסע הניסים והנפלאות". למה לא יותר?

"קיבלתי מהקאמרי עלילה ודמויות, וכתבתי. זה מאתגר אותי מדי. אני לא בנוי לכתוב דמויות ועלילה. אולי אם הייתי מתעקש הייתי מצליח. יעקב שבתאי אמר לי לא פעם, תיכנס לשם, במחזאות נמצא הכסף הגדול".

הכסף לא היה מספיק אטרקטיבי?

"לא. אבא היה מחזאי, שהעלה את 'אהבת ציון' של מאפו עוד לפני קום המדינה. ציירתי ועשיתי תערוכה שלי, אני כותב למבוגרים ולילדים, מופיע, הראש שלי עובד כל הזמן, אבל כנראה אורך הנשימה שלי הוא קצר יותר. אני חי יפה מהתמלוגים ומפנסיה שאני מקבל משנותיי כעורך בהוצאת משרד הביטחון, ואני עושה רק דברים שאני אוהב".

הפסקת לכתוב פזמונים ושירים, הדחף מת?

"לכתוב שירים זה לעשות שירות לאחרים, לזמרים. אין יום שאני לא כותב, אבל בתחום אחר לגמרי. היום אני רוצה להתמודד עם חומרים אחרים. אני מתפרנס ממכירת ספרים ומהופעות".

פלשת לארון הספרים היהודי.

"ונכנסתי לגוב האריות, עם ענקי רוח שעשו את זה הרבה לפניי - רמב"ם, רש"י, רד"ק, כי אני חושב שיש לי מה להגיד. הכנסתי לשם הומור. למגיד מדובנא היה הומור של המאה ה-18 במשלים שלו, אבל רוב הפירושים נכתבים בכובד ראש. ניגשתי אל הטקסטים חופשי מדאגות והכנסתי חידושי תורה שהשאירו גם רבנים פעורי פה. ב'פרשת תולדות', למשל, חוזרים פעמיים על המשפט 'אברהם הוליד את יצחק'. הפירוש השגור הוא שהיו שמועות שאברהם לא היה באמת אביו של יצחק. אני אמרתי שאברהם גייר הרבה אנשים ולכן, כשאומרים 'בן אברהם', יכולים היו להתבלבל כאילו מדובר באחד הגיורים ולא בבנו, ולכן היה צורך להבהיר את זה".

כל העיסוק הזה גם גרם לך "להתחזק"?

"מה פתאום. אני נמשך לשם משיכה אינטלקטואלית ולא רגשית. אני אוהב את היהדות רבת הפנים. אני מגלה יהדות ששווה לנו להשתייך אליה. בכתיבה שלי על פרשת השבוע ועל פרקי אבות, אני מתחבר למסורת של יהודי ספרד, שהיו רבנים, אבל כתבו על הכול, כמו יהודה הלוי שכתב שירי חול, קודש וארוטיקה. כמו כל אדם נורמלי. דורות אחריו לא תמצאי רב שגילה יצירתיות גדולה כל-כך. תראי לי רב שיכתוב שיר ארוטי".

לפני 25 שנים זימנו אותך לבד"צ, היום יקללו אותך בפייסבוק. זה שווה את זה?

"אמנים צריכים להגיד את מה שיש להם להגיד. אסור להם לפחד. יש לי מספיק ידע בעברית והיכרות עם מרבית ספרי המוסר, אז אני לא פוחד מאף אחד. אנשים נאורים במגזר הדתי קיבלו גם את הספר ההוא, שנידון לשריפה וגם את 'מצא אישה מצא טוב', שעסק בהרבה ארוטיקה ופורנוגרפיה בתנ"ך".

ממרום גילך, אתה רואה את השוני בשיח?

"לעם היהודי יש המון פרצופים. גדלתי בארץ ישראל החלוצית וחשבתי שיהודים הם מה שאני רואה סביבי. הסתבר לי שהיהודים הם עם אחר, עם שורשים של גזענות, שקיימים כבר בכתובים, אבל גם עם הרבה נאורות כמו אצל הרמב"ם, שהאמין בקבלת האחר כמו שהוא. פעם היה איזון טוב יותר בין היהדות החשוכה לנאורה".

והיום?

"חלק גדול מהעם חזר לאמונות הטפלות, חלק גדול מגלה בורות לגבי היהדות, אבל מוכן להיות פנאטי לגבי דברים ששמע איפשהו. והמשכיל בעת ההיא יידום. יש הקצנה בכל העולם, שמלובה על-ידי האינטרנט, שפולט מאגרי שנאה עצומים. הגענו לשנאת אחים גדולה ולכן ליוצר אסור לשתוק".

אמנים שפתחו פה, ישר חטפו.

"כי זה הפך למסוכן. בגיל שלי אני מוכן לקחת את הסיכון. אני בא לספרות הזו מתוך אהבת היהדות".

אתה כותב חידות מילוליות.

"וגם פותר וכותב פתרונות לתשבצי היגיון. גם בספר החדש אני נדרש לזה. כשכתוב 'אמור מעט ועשה הרבה', אני טוען שאת ה'אמור' צריך לקרוא כמו אהבה בספרדית, 'אמור'. קצת אהבה עושה המון".

הפכת לסטנדאפיסט מבוקש.

"זה והספרים הם הפרנסה העיקרית שלי. אני מופיע עם קלידן ועם הזמרת דלית כהנא ב'קום והתעלף בארץ'. יש כוח עצום בלעמוד על במה מול קהל ולהגיד דברים שאתה כתבת ולראות את הקהל נשכב מצחוק".

הנכדה שלך, קמה ורדי, הופיעה ב"אקס פקטור".

"ובזכותה הצטלמתי עם בר רפאלי. כל הנכדים שלי יצירתיים. הם עושים מוזיקה וקולנוע, יש לי נכדה שהיא שחקנית יוצאת מהכלל. מאוד ריגש אותי שקמה הופיעה שם, אבל הייתה לי בעיה להתחבר, כי כל השירים שלה היו באנגלית. עכשיו היא סוף-סוף הוציאה שיר בעברית, שכבר הושמע ברדיו. הנה, קחי, תקשיבי בעצמך".

אישי: 78, אב לארבעה, יליד קיבוץ יגור, מתגורר בהרצליה

אקטואלי: בחול המועד פסח תעלה ההצגה "הנשיקה הראשונה, בבימויה של יערה רשף נהור על-פי ספרו של טהרלב, במסגרת פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים. 24-26 באפריל