שבוע לפני פסח, ובני ברק צוהלת ושמחה, כרגיל. הבתים כבר נקיים וכשרים והרחובות פקוקים ועמוסים באווירת חג. עוד מעט שקיעה - או כמו שמבטאים את זה פה במלעיל עם עי"ן סגולה - ואני בדרך למגדל המים ברחוב חזון איש לשאיבת מים שלנו, המשמשים ללישת המצות. בפינת רחוב דבורה הנביאה אני פוגש את חברי כאח לי ישראל כהן, עיתונאי ב"כיכר השבת". אומרים שאי-אפשר להזיז סידור בבני ברק בלי שכהן יודע מזה.
המקום כבר מלא באנשים המחכים לשעת השקיעה המדויקת, שהרי יש חלון צר של 13 דקות לשאיבה. בלי להאריך יתר על הנדרש בטעמי המצווה, המים למצות צריכים להיות טהורים; ללא כלור, וכמובן ללא חשש חמץ. לשם כך שואבים אותם ממעיינות ומבארות ערב קודם, והם לנים בכלים עד למחרת בבוקר. הם חייבים להיות קרים, כי חום מאיץ את תהליך ההחמצה. בימים עברו דנו חכמינו ז"ל בקושיה כיצד מתחממים המים. חלק אמרו, מהשמש הקופחת מעל, וחלק טענו שדווקא מבטן האדמה מתחת. כך או אחרת, המים צריכים ללון את הלילה במקום שקט ולהתכונן לתפקיד.
מחוץ למגדל המים יש כ-15 ברזים שפיותיהם מכוסים בד לבן לסינון נוסף, כמנהג החזון-איש'ניקים. אנשים רציניים בבני ברק, הם מגיעים עם ג'ריקנים מיוחדים עטופים בניילון, שלא ייגעו חלילה ברצפה. יש כמה שהגיעו עם צינור שהם מחברים לברז וממלאים אוטו שלם עמוס בג'ריקנים. בדרך כלל מדובר בבעלי מאפיות, אבל גם במשקי בית.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
