אני אומר רק 10% ממה שאני חושב, וגם זה מספיק כדי לגרום נזק"

תפקיד: יו"ר משרד הפרסום מקאן אריקסון ויו"ר החממה הטכנולוגית TheTime

אני: לצערי, אני אומר רק 10% ממה שאני חושב, וגם זה מספיק כדי לגרום נזק לעצמי, לעסקים ולשותפים. לא תמיד צריך לדבר רק מהפוזיציה ואני משלם את המחיר בזה שאני לא פופולרי בהרבה מקומות ומפסיד הכנסות. קורה שאני טועה, ואז אני משתדל לתקן.

משפחה: הוריו של אבא גרו בברלין. סבא היה רופא ושירת בצבא הגרמני. ב-1933, כשאבא היה בן 15, הוא החליט לעלות לבדו לישראל בעליית הנוער, נקלט בבן שמן, והצטרף למחנות העולים בקיבוץ מעוז חיים בעמק בית שאן, שם היה רפתן ועבד בשלחין. כשסבא וסבתא הגיעו לכאן, הם התיישבו ברמות השבים, שם היה ריכוז גדול של ייקים, וסבא המשיך לעסוק ברפואה. משפחתה של אימא, משפחת פורטוגלי, הגיעו ליבנאל בעלייה השנייה מרוסיה הלבנה והתפרנסו בדוחק מחקלאות. אחיו של סבא הקים את ארגון "השומר" עם טרומפלדור ונהרג מפליטת כדור.

הורים: אימא למדה חקלאות בקבוצת כנרת, הגיעה למעוז חיים ופגשה את אבא, מתמטיקאי מוכשר, פסנתרן, זמר ומנצח מקהלות. שניהם היו נשואים קודם - לו היו בן ובת, ולה בת, ויש להם שלושה ילדים משותפים. בשלב מסוים הוא עבר לעבוד בתעשייה של הקיבוץ ואימא ניהלה את הכרם, התמרים והאקונומיה.

ילדות: מעוז חיים. למדתי בבית הספר של הקיבוץ. שיחקתי ואימנתי כדורסל בנבחרת העמק והאזור, והייתי בסגל נבחרת הקדטים.

עמק המעיינות: לפני 12 שנים הגיע ראש מועצת בית שאן למקאן, ואמר שהוא רוצה להביא עוד אנשים לגור בעמק. כיוון שיש בו הרבה מעיינות, קראנו לו "עמק המעיינות". הצעתי לאחד את עמק הירדן, הגלבוע ועמק יזרעאל ולמתג תחת המותג "העמק", אבל ראשי המועצות התנגדו.

שירות צבאי: התגייסתי בלי שום מושג לאן אני רוצה ללכת והגעתי לשריון. הבנתי שהייתי צריך לכוון את עצמי טוב בתוך הצבא וביקשתי לעשות מבדקים לסיירת מטכ"ל. אחרי תשעה חודשים התחלתי מסלול בסיירת. בסך הכול שירתי ארבע שנים וחצי.

לימודים: אחרי השחרור טסתי לשנתיים לטיול - דרום אמריקה, קנדה וארצות הברית. אחרי הטיול חייתי בלונדון, שם שימשתי כמאבטח בשגרירות במשך שנה. חזרתי לארץ שבוע לפני רצח השגריר שלמה ארגוב (שהוביל מאוחר יותר למלחמת לבנון הראשונה). אחרי כמה ימים הייתי כבר על מסוק בדרך למילואים בביירות. הייתי רשום ללימודי חינוך גופני בווינגייט, ואחרי שחזרתי מהמלחמה, החלטתי ללמוד כלכלה וניהול. לא קיבלתי שקל מהקיבוץ. אימנתי כדורסל כדי להתפרנס ובתואר השני הצטרפתי ל-POC.

POC: חברה לייעוץ אסטרטגי. עבדתי עם טבע, שטראוס, עלית וקו אופ, וכמה שנים לאחר מכן מוניתי למנכ"ל. אחרי כמה שנים הבנתי שהייעוץ לא מתאים לי יותר, כי אין בו המשכיות והוא משמש גם לצרכים פוליטיים.

מקאן אריקסון: הצטרפתי למשרד הפרסום קשר בראל כמנכ"ל וכבעל מניות. חודשיים אחר כך נכנס צדיק בינו ושנתיים אחר כך מקאן אריקסון הצטרפה כשותפה אסטרטגית. בשלב מסוים מוניתי למנכ"ל. נכנסתי בטיימינג טוב אחרי הסכמי השלום, כשהגיעו לפה הרבה חברות בינלאומיות כמו מקדונלדס, יופלה, נסטלה ופרוקטר אנד גמבל. היינו עם תנובה אחרי משבר הסיליקון, עם כניסתו של אריק רייכמן. התעשייה גדלה ופרצה והתחרות במשק גדלה. אחרי שבע שנים כמנכ"ל, החלטתי שאני לא רוצה יותר לנהל את המשרד. מיניתי את אורן פרנק ואת שירה מרגלית למנכ"לים, ואחריהם באו איריס בק, ריצ'י האנטר ועמית משיח ואני הפכתי ליו"ר.

פרישה: לא בתוכניות שלי כרגע. חשוב לי שהעסק ימשיך לעבוד. המקום חשוב לי, האנשים יקרים לי, זה מפעל החיים שלי ומה שעשה אותי.

מקאן דיגיטל: ב-2005 עשינו שינוי מבני והבנו שמי שיוביל את הפרסום באינטרנט, יוביל את התעשייה. התחלנו לבנות מודלים כלכליים חדשים, מה שדרש שינוי דרמטי בכל הרבדים והכנסת מקצועות חדשים שלא היו קודם. היום יש במקאן דיגיטל 150 איש, עם מחזור של למעלה מ-100 מיליון דולרים, גם בישראל וגם בעולם.

מקאן וואלי: יוזמה של חנה רדו, האישה של מקאן. הבנו שעם המהפכה הדיגיטלית אין משמעות למיקום הגיאוגרפי של המטה והחלטנו למקם את הדיגיטל במצפה רמון. היום יש לנו שם כבר 50 עובדים צעירים, שמטפלים במאה לקוחות ומצליחים לקיים עסק רווחי.

TheTime: במקביל לפעילות בפרסום, רציתי להתחיל להשקיע בעולם החדש. התחלתי כאנג'ל בחמש חברות ואז הקמתי את החממה הטכנולוגית TheTime עם ניר טרלובסקי. אנחנו משקיעים בסטארט-אפים בתחום האינטרנט בשלב הסיד ובהשקעות המשך, באופן ישיר, או דרך הקרן שלנו "פירסט טיים". אנחנו מתמחים בעולם דיגיטלי, במובייל וברשתות החברתיות, בווידיאו, אי קומרס ופינטק.

השקעות: בין היתר, אנחנו מושקעים ב"פליי באז" של שאולי אולמרט, פלטפורמה ליצירת תוכן באמצעות חידונים ושאלונים; ב"טוק ספייס" של אורן פרנק, שעוסקת במתן טיפול פסיכולוגי דרך הרשת; ב"בריולה", אי קומרס לעולם ההלבשה התחתונה; וב"פיקסלוט", טכניקה לצילום משחקי ספורט באיכות גבוהה לאתרי אינטרנט.

מטומי: אחד הסטארט-אפים שהשקעתי בהם כאנג'ל בתחילת הדרך, ומבחינתי מדובר היה בפספוס, כיוון שהונפק בלונדון בשווי של 350 מיליון דולרים, עם פוטנציאל למיליארד, והיום הוא עומד על 150 מיליון דולרים בלבד. הייתי יו"ר פעיל ובעל המניות הגדול עד ההנפקה, ובגלל דרישות הבורסה בלונדון פרשתי מתפקיד היו"ר ואני משמש כדירקטור. אחרי ההנפקה ההיא, המשקיעים התאכזבו מהתוצאות, ואני יכול להבין אותם, כי כמו שהם הפסידו כסף, גם אני הפסדתי. לצערי, שוק המניות הוא לא חברת ביטוח.

מימוש: בשנה וחצי האחרונות אני כבר לא פעיל בניהול החברה ומכיוון שהייתי צריך להכניס כסף ל-TheTime מכרתי מניות של מטומי, כמו שכל בעל מניות בחברה רשאי לעשות.

ערוץ 10: ידעתי שהשתמשו בי כחבל ההצלה של הערוץ, אבל אמרתי שאם יישאר בחיים בזכותי, אז עשיתי משהו למען הדמוקרטיה שחשובה לי. אחת הסיבות שהביאו את RGE להיכנס למשא ומתן, הייתה שחשבו שאני מעוניין בו, חבל רק ששילמו הרבה יותר ממה שאני הייתי נותן.

משפחה גרעינית: עם אשתי הראשונה הייתי 12 שנים ונולדה לנו הבכורה, פסיכולוגית קלינית. יש לי שתי בנות מאשתי השנייה, ולפני כ-12 שנים פגשתי את שירה מרגלית, שנה לאחר שנפרדה מבן זוגה. שירה היא היו"ר והבעלים של האתר "סלונה", מגישה תוכנית ברדיו עם אביה, דן מרגלית, ויזמית של כנס הטלוויזיה השנתי של קשת. לפני כן הייתה מנכ"לית במקאן וסמנכ"לית תוכניות ב"רשת". שירה היא בת זוג נהדרת, שותפה ואהבה גדולה. היא הגיעה לקשר שלנו עם בת ובן, שהם כמו הילדים שלי, ויש לנו ילדה משותפת, ככה שאנחנו משפחה עם שישה ילדים.

ישראל: הנתיב שהמדינה צועדת בו מוביל למקום רע. הקימו פה מדינה ציונית, ליברלית, חילונית, ערכית. רצו לכונן פה חברת מופת, ולצערי, הדמוקרטיה מתפוררת, הפערים החברתיים גדלים, השחיתות בכל מקום והשיח השולט הוא פופוליסטי, קצף על הגלים ולא מהות.

פוליטיקה: לא מתאימה לי. אין לי סיכוי להיבחר, ובכל מקרה, ההשפעה של חבר כנסת מהשורה היא קלושה. אני משפיע באמצעות הסטארט-אפים וההשקעה במצפה רמון.

מודעת הפוטש בקריה: על רקע פרשת הרפז, פרשה שהתחילה בתביעה קולנית של אבי בניהו, שהסתיימה בקול ענות חלושה.

פנאי: עושה ספורט שש פעמים בשבוע, ריצה בפארק, חדר כושר ופילאטיס. אוהב סרטים ודרמות בטלוויזיה ובקולנוע, ולהיות עם הילדים והמשפחה.

תפיסת עתיד: מה שאני עושה היום, רק טוב יותר.