סטארט-אפ משלהן: 3 יזמיות מספקות הצצה אל מאחורי הקלעים

עדי אקהויז, יעל ויזל וליאת מרדכי מגלות איך נראים החיים על רכבת ההרים של היזמות ■ פרויקט מיוחד ל"ליידי גלובס"

עדי אקהויז / צילום: רמי זרנגר
עדי אקהויז / צילום: רמי זרנגר

עדי אקהויז: מייסדת Realface, אפליקציה המתחלפת סיסמאות בזיהוי פנים

"אני לא מדענית מבריקה. הרעיון שלי הגיע מהקשבה לסביבה'

את הסטארט-אפ שלה, Realface, שמפתח טכנולוגיה חדשנית לזיהוי פנים במובייל, הקימה עדי ברזילי-אקהויז, 35, אחרי חופשת לידה קצרה.

"במשך הרבה שנים פחדתי להיות בתחום ההייטק והיזמות, בשל הפחד שישוו אותי לאבא שלי (שמעון אקהויז, מייסד סינרון, ב"ב), או יגידו שרק בזכותו הגעתי לאן שהגעתי. זו הסיבה שהתחלתי את הקריירה בשיווק ומוצרי צריכה, בחברה שבה לא מכירים את אבי ופועלו. רק אחרי זה הרגשתי נוח מספיק לחזור ולהשתלב בחברה של אבא שלי, אילומנז' ביוטי.

"ואז, אחרי חופשת הלידה, עשיתי עם עצמי סיעור מוחות, חשבתי ורשמתי פטנטים. אבל רק כשאביב מדר, בעלה של חברתי הטובה עירית, אמר לי: 'למה את רק מדברת ולא עושה?!', אזרתי את האומץ לעזוב את משרתי הנוחה כסמנכ"לית פיתוח עסקי ושיווק. החלטנו לקפוץ למים, ולהקים את החברה".

זה היה הרגע שבו הקריירה שלה התחילה מחדש, בכיוון אחר לגמרי.

התחלה. המשבר שבנה אותי

אקהויז ומדר צירפו אליהם את גידי ליטווין, והרעיון הראשוני שהשלושה פיתחו היה סינון אוטומטי של תמונות, המבוסס על האופן שבו אנשים אוהבים לראות את עצמם. "למדנו מהרשתות החברתיות כמה אנשים אוהבים תמונות של עצמם, ומצאנו לכל משתמש את התמונות הטובות במכשיר הסלולר שלו, וגם במכשירים סלולריים נוספים. אבל בסוף לא יצאנו עם זה.

"זה היה המשבר הראשון שלי, כשהבנתי ששוק אפליקציות התמונות תחרותי מאוד, וכמות הכסף שנצטרך על מנת לצוף היא עצומה. כשהמתחרים הגדולים, הכי גדולים שיש, פייסבוק וגוגל, השיקו אפליקציות מוצלחות מאוד, הבנו שיהיו הרבה קשיים.

"החלטנו לקחת כמה ימים, לפרק מחשבתית לחתיכות את החברה, להבין מה החוזקות האמיתיות שלנו. הבנו שהטכנולוגיה שפיתחנו כה פורצת דרך, שהיא החוזקה שאותה אנחנו צריכים לשים במרכז, ואז לחפש את השוק המתאים. המשבר גם בנה אותנו כצוות, כי בזכותו בנינו מוצר נכון יותר.

"עולם היזמות מלא במשברים, חלקם יומיים וחלקם נפרשים על פני תקופות ארוכות יותר. מן הסתם, יהיו עוד משברים, אבל גם בתוך משבר חשוב לא להישבר, ולהגיד 'די הולכים הביתה וסוגרים את הבסטה', אלא ההפך: זה המצב, זו הסיטואציה, נלמד ונתקדם ממנה.

"שינינו את המוצר לחלוטין, והיום אנחנו פחות מתעסקים בזיהוי רגשות ויותר בביומטריקת פנים - זיהוי משתמש בעולם הדיגיטלי".

השלב הבא. מידע פנים

רילפייס מוכרת מוצר המחליף את שם המשתמש והסיסמה בצילום פנים. הפיתוח אינו מיועד למשתמש הקצה, אלא נמכר ישירות לחברות - כיום בעיקר בתחומי הפיננסים והמשחקים - שמטמיעות אותו לתוך האפליקציות שלהן. בימים אלה מנהלת אקהויז משא ומתן להכנסת האפליקציה לבנקים ולחברות בעלות ארנקים דיגיטליים בארץ ובעולם, "ואנחנו כבר מתחילים הטמעה אצל לקוחות ראשונים".

הפיתוח, היא מסבירה, אמור לחסוך מאיתנו את הצורך לזכור סיסמאות מרובות לאפילקציות, לחשבונות מייל ולאתרים שונים. "אדם ממוצע צריך לזכור היום 19 סיסמאות, מספר לא סביר, שמהווה עבור כולנו אתגר יומיומי. אני, למשל, מאבדת לפחות חמישה זיכרונות בכל הריון. אם יהיו לי ארבעה ילדים, לא אוכל אפילו להיכנס למייל שלי".

אך זו רק ההתחלה. בפנים שלנו גלומה אינפורמציה גדולה, "ואם נקשיב לה, נוכל לתת כלים לייעול תהליכים במובייל ובווב. המוצר השני שלנו, שנמצא כעת בפיתוח, נותן אינפורמציה נוספת על המשתמש כמו גיל, מין ומוצא. זה מאפשר ערך מוסף הרבה יותר גדול מכל צורת הזדהות אחרת, כי אתה מקבל אינפורמציה שעד היום ניתן היה ללמוד רק במפגש אמיתי פנים מול פנים. הלקוחות שלנו יוכלו להתקרב למשתמשי הקצה בלי לפגוש אותם פיזית, ולהתאים להם את חוויית המשתמש".

כיצד ניתן לזהות גיל, כשהיום הרבה אנשים עושים מתיחות פנים, הזרקות ובוטוקס? זה לא רק מצעיר, אלא גם משנה את ההבעה.

"המערכת שלנו מבוססת על למידה עמוקה. אנחנו מראים לה הרבה תמונות מתויגות של אנשים וגילם, וכך מלמדים אותה להתגבר על אתגרים כמו ניתוחים פלסטיים והזרקות. אבל כנראה שכמו שעובדים על אנשים במקרים של טיפולים טובים במיוחד, ייתכן שיצליחו גם לעבוד על המערכת שלנו.

"הרעיון הוא למנף את הזיהוי לפרסונליזציה של תהליכים. אדם ממוצע נמצא פחות מארבעה מטרים מהטלפון שלו 96% מהיום. מכיוון שאנחנו מסתכלים המון על הסלולר, גם כשאנחנו הולכים ברחוב, אין סיבה שהוא לא יזהה את הפנים שלנו".

את מבקשת מאיתנו לוותר על הפרטיות.

"אנחנו לא שומרים תמונות של המשתמשים, אלא מייצגים הכול על ידי מספרים, כך שזה בלי שמות, לא נשמרת תמונה או אינפורמציה פרטנית, וזה גם לא מחובר למיקום".

סדר יום. עד חצות

היא נשואה לאורי ברזילי, נוירו-כירורג שיסיים בקרוב התמחות באיכילוב. יש להם שתי בנות (4 ושנה וחצי), והם מתגוררים בתל אביב. "כשהכרתי אותו כבר ידעתי שאני נוסעת לארה"ב, אך כמה שבועות אחרי שנפגשנו הייתה לי תאונת סנובורד טיפשית, שגרמה לריסוק הכתף. נאלצתי לדחות את הלימודים בכמה חודשים. כשהוא ניקה לי את הדם מהמסמרים בכתף במסירות גדולה, הבנתי שזו אהבת אמת. כנראה שגם הוא, כי הוא הסכים לבוא איתי לארה"ב. הוא תכנן להציע לי נישואים על גג האמפייר סטייס בילדינג, באקט רומנטי עם גיטרה, אבל לא נתנו לו, אז הוא נאלץ לפרוץ את גג הבניין שגרנו בו, ולהציע לי נישואין על גג בשיפוצים".

היא מתעוררת בשש וחצי בבוקר. פעמיים בשבוע יוצאת לרוץ 8-10 ק"מ, אחר כך מפדלת על האופניים למשרדים שבנמל תל אביב, מרחק 3 ק"מ מביתה. במהלך היום היא נפגשת עם לקוחות ומשקיעים, ומעבירה שעות על המחשב. היא חוזרת הביתה בסביבות שבע, ואחרי ארוחת הערב "חוזרת לעבוד אם צריך, ובדרך כלל צריך". היום שלה מסתיים בערך בחצות.

איך את נרגעת?

"כשאני רצה, אני מאזינה לספרים. זה מרגיע אותי. גם משחק שחמט גורם לי לאושר רב, זו המדיטציה שלי".

חיידק היזמות. אצלי בגנים

היא גדלה בחיפה וחיה עם משפחתה מספר שנים בארה"ב. יש לה תואר ראשון במדעי המחשב ותואר שני במינהל עסקים מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק. מי שהדביק אותה, כנראה, בחיידק היזמות, הוא אביה, שמעון אקהויז, יזם סדרתי בתחום המכשור הרפואי. "אני מעריצה גדולה של אבא שלי, בשל היכולת שלו לראות את התמונה הגדולה, את ההזדמנויות, ומאידך להבין כל פרט קטן בכל מפרט טכנולוגי. הוא רואה הכול. אני לא מדענית מבריקה כמוהו, הרעיון שלי למיזם הגיע מהקשבה לסביבה.

"בהיותי בת 15", היא משתפת באירוע שהיא מגדירה כמכונן, "נסעתי עם משלחת של הצופים לארה"ב. אבי בדיוק היה שם בהכנות להנפקה של חברת המכשור הרפואי E.S.C. פתאום הוא צלצל אליי, ואמר לי שיבואו לאסוף אותי, כי לצערו הוא אינו יכול לעשות זאת. הגיע רכב שחור גדול, פעם ראשונה שנסעתי עם נהג ברכב כזה. לקחו אותי אליו, ואז שם, לראשונה, ראיתי את אבא שלי בתור יזם שיצר יש מאין.

"לפני זה הוא היה בעיניי המדען שעבד ברפא"ל, האבא האהוב. לא דמיינתי אותו כאיש העסקים הענק הזה, שהפך להיות באותו רגע בראשי. ישבתי בצד באותו הערב, התבוננתי בו מול האנשים, ראיתי את העוצמה ביצירת עסק מצליח, ושהכול מתחיל מהמצאה אחת קטנה של דוקטור לפיזיקה. זה יצר בי שאיפה להיכנס בעתיד לעולם העסקי, וגם לבנות משהו כזה.

"בתור נערה מתבגרת, שגדלה בבית ממוצע כלכלית, עם אבא שגדל במעברה, בן לניצולי שואה, ראיתי אותו בגיל 45 עוזב עבודה מסודרת ברפא"ל, הולך עם הרעיון שלו, בסיכון כלכלי גדול. היום, כשאני מבינה את הקושי ביזמות, וזה כשאני עושה זאת עם כרית אוויר נוחה ותמיכה, מדהים אותי מהיכן היה לו האומץ לעשות את מה שעשה".

לחשוב יזמות

"יזם צריך לדעת לתכנן ולבצע בתוך עולם דינמי. מצד אחד יזמות זו היכולת לבצע במהירות תוכניות גדולות, מצד שני בלי תכנון ותוכניות קשה מאוד לבנות עסק מצליח לאורך זמן. צריך לחיות בטווחים קצרים, אבל לראות כל הזמן לטווח רחוק.

"גם אם אתם רואים שאנשים כל הזמן מגייסים כספים, זכרו שסיפורי ניסים ונפלאות קורים למעטים. צריך להיות בעלי סבלנות ולהתקדם בצעדים קטנים.הכול יותר מסובך ופחות מהיר ממה שתכננתם שיהיה.

"לדעתי חשובה מאוד תמיכה מהמשפחה. זה לא מקום עבודה רגיל שבאים אליו מ-8:00 עד 18:00, זה בא איתך הביתה. מאוד עוזר שבן הזוג והמשפחה מבינים אותך ומקדמים אותך, כי לעתים יכולה להיות תחושה שאת מאבדת את האמונה העצמית, ומאוד עוזר שמזכירים לך את התמונה הגדולה".

עדי אקהויז / צילום: רמי זרנגר
 עדי אקהויז / צילום: רמי זרנגר

 

 

ליאת מרדכי הרצנו, מייסדת 24 Me, אפליקציה לניהול זמן

כמי שגדלה כטום בוי עם אוסף גדול במיוחד של ג'ולות, חבורות כחולות וחתכי כבוד מטיפוס על עצים, ועם חיבור רגשי לטכנולוגיות עתידיות מגיל צעיר, היא לא תיארה לעצמה שכך יתפתחו הדברים. דווקא האפליקציה שליאת מרדכי הרצנו, 37, ייסדה מהמקום הכי נשי שלה - ניסיון לשלב אמהות עם קריירת הייטק - מיקמה אותה במקום הראשון בעולם באפליקציות לניהול הזמן.

היום, עם יותר ממיליון משתמשים באפליקציית 24me, ומחמאות מאפל ומפורבס, היא מספרת איך הכול התחיל. "הרעיון נולד מתוך החוויה האישית שלי. ניהלתי קריירה בהייטק וחיים אישיים צפופים עם שלושה ילדים. הרגשתי שאני נקברת תחת נטל המטלות ושהשגרה מנהלת אותי. ככל שהסתכלתי סביבי, ראיתי גם את חברותיי כורעות תחת נטל השגרה, המכלה כל חלקה טובה, ואינה מאפשרת להרים את הראש וליהנות ממה שהחיים מציעים.

"הגיל הנפלא הזה של שנות ה-30, המקום שאליו מגיעים יותר מיוצבים נפשית ושלמים עם האני הפנימי לאחר שנות ה-20 המבלבלות, הן שנים מופלאות שנקברות ונדרסות בצורה אימתנית. זה מרוץ בלתי אפשרי נגד הזמן, ומאבק תמידי בין בניית משפחה למיצוב קריירה. בעיניי, הדרך להעצמה אישית יכולה להתקיים על ידי פינוי יותר זמן, כדי שנשים וגברים יוכלו להתעסק יותר במה שהם באמת אוהבים. שעה נוספת ביום תאפשר לקרוא, ללמוד, לחשוב על מסלולים נוספים בפיתוח הקריירה, ואולי אפילו קצת להתרווח ולנשום.

"לכן, דווקא בשלב זה של חיי, כשאני עצמי נאבקת נגד הזמן, החלטתי למצוא פתרון והקמתי את 24me יחד עם גלעד, בן זוגי. שמנו לנו למטרה לבנות עוזר אישי לכל אחד, כדי שיישאר לנו זמן לחיות חיים טובים יותר.

"השלב הראשון באפליקציה הוא ניהול המשימות - היא מתחברת לחשבונות שאנחנו מנהלים וללו"ז שלנו, ומתזכרת אותנו ממש כמו עוזר אישי. השלב השני הוא שכל הסידורים הפיזיים שלנו ייעשו על ידי האפליקציה - קניות, חשבונות, הוצאת חבילה מהדואר. לאפליקציה יש יכולת לזהות את המטלות שלך, ולנהל אותן בעצמה - עם יכולת שידוך בין הצרכים שלך לאנשים שיעשו את הדברים עבורך".

שנה וחצי לאחר הקמת החברה, אפל בחרה אותם כמוצר הטוב ביותר לשנת 2014. אבל זו הייתה רק יריית הפתיחה: האפליקציה נבחרה שוב למוצר הטוב ביותר ב-2016, והפעם לא רק על ידי אפל, אלא גם על ידי פורבס, CNN ו-USA Today.

חווית הצלחה גדולה מאוד, בזמן קצר מאוד. למה את מייחסת את זה?

"פגשתי כמה יזמיות שסיפרו שבילדותן היו טום בוי, והזדהיתי: מגדר אף פעם לא היה אישיו גם בשבילי. מאז שאני זוכרת את עצמי ניסיתי לבדוק מאיפה אפשר לטפס על המגלשה שלא בדרך הקונבנציונלית. בדקתי את גבולות היכולת שלי בכל פעם מחדש, לא היה אכפת לי מעוד פצע או שריטה, כי מה שבער בי היה לנצח. זה ככה גם היום: אני מרגישה שאני חסרת גבולות, ואין לי אלוהים".

בסיס. ריאלית מגיל צעיר

מרדכי, שגדלה בבת ים וביבנה, מספרת שהוריה 'דחפו' אותה למקצועות הריאליים. "מגיל קטן נחשפתי למחשבים, עוד בגרסתם הראשונית".

חינוך ליזמות?

"העצמאות שאתה נותן לילד שלך להסתקרן היא מאסט. לנו קשה לשחרר היום בתור הורים, אבל אני יודעת שהעצמאות שנתנו לי כילדה להתמודד עם סיטואציות הביאה אותי לחשוב מחוץ לקופסה".

יש גיל שבו צריך להתחיל ללמד יזמות?

"כשקוראים לי היום לדבר עם תיכוניסטיות או בנות צעירות לפני בחירת תואר, ברור לי שזה מאוחר מדי, הרכבת כבר יצאה. כדי להגביר את מספר הנשים במקצועות המדע והטכנולוגיה, העבודה צריכה להתחיל כבר בבית הספר היסודי. החשיפה, הדיבור וההכוונה צריכים להיות שם מוקדם ככל האפשר, וגם זה לא מספיק. יש עבודה רבה במסרים סמויים וישירים שצריכה להיעשות עם בנות בבית, בקרב המשפחה המורחבת ומול הצוות הפדגוגי. להגיע לבנות שכבר בחרו במגמות או בהתמחות, זה מאוחר מדי".

את הדרך שלך סללת מגיל צעיר.

"בתיכון היה לי ברור שאני מצטרפת למגמה הריאלית. היינו שלוש בנות בכיתה של 30 בנים. בצבא הייתי קצינת המודיעין היחידה ביחידת עילית, יחד עם עוד 13 קצינים גברים. בחרתי ללמוד מדעי המחשב כי ידעתי ששם טמון העתיד. למזלי, זכיתי במלגת לימודים מלאה מאפי ארזי ז"ל, טייקון ההייטק הראשון בישראל, שהעניק שבע מלגות לצעירים יזמיים עם רוח מנהיגותית. גם שם המיעוט הנשי היה בולט - 20 סטודנטיות מתוך מחזור של 120 סטודנטים.

"בשנת לימודיי השלישית התקבלתי לתוכנית היזמות הראשונה שנערכה במרכז הבינתחומי. גם שם, היינו בסך הכול 4 בנות מתוך קבוצה של 21. באותה שנה כבר הצטרפתי לסטארט-אפ, וב-15 השנים האחרונות הייתי חלק מצוותי הקמה של סטארט-אפים, חוויה מסעירה לחובבי ריגושים".

ניהול מו"מ. עשיתי סוויץ'

היא נשואה לגלעד הרצנו. ב-2007 הם עברו לארה"ב כדי לעשות תואר שני במינהל עסקים בסנט לואיס, ושם נולדו להם שני ילדים. כעבור ארבע שנים חזרו לארץ ונולדה בתם השלישית. "גלעד נותן לי המון השראה. הוא אופטימי והוא גיים צ'יינג'ר - הוא יודע כיצד לעבד רעיונות למוצרים שאנשים אוהבים. השיעור הראשון והחשוב שהוא לימד אותי היה במהלך ירח הדבש שלנו, בהודו. ישבתי בחנות בדים ססגונית, ומולי עמד באבא קשוח שניהל איתי משא ומתן על כל סנטימטר בד. אני זוכרת את השיחה שלי ושל גלעד מחוץ לחנות, הייתי כל כך מתוסכלת מהחוזק שהפגין מולי הבאבא. גלעד אמר לי שזו ההזדמנות שלי לצלוח את השיעור הראשון במיקוח, שיכשיר אותי לחיים, וצייד אותי בכלים למשא ומתן. חזרתי לבאבא ולבדי המשי שלו, והשגתי את מבוקשי עוד באותה השעה. זה היה שיעור מכונן בחיי".

אילו כלים הוא נתן לך?

"הוא אמר לי לא לקחת את זה אישית, ולהבין שמשא ומתן זה תהליך שאתה בונה. צריך להפגין חוזק וביטחון עצמי, ומצד שני להבין את המציאות שבה אתה חי, ולא לדרוש מעבר למה שניתן לקבל באופן ריאלי. אם בהתחלה הייתי מתוסכלת, והמוכר ניהל את התהליך, אחרי שגלעד אמר לי את הדברים עשיתי סוויץ', נכנסתי לחנות עם ביטחון עצמי, ביקשתי את מה שנראה לי מציאותי, ובסופו של דבר קיבלתי את מה שרציתי.

"המסקנה היא שאם תגיע למשא ומתן ממקום של חוזק, יתאפשר דיאלוג שבסופו ידך תהיה על העליונה. חשוב גם להיות ענייני, ולא אמוציונלי. להבין שאתה מסוגל ושווה, ולהכיר את התנאים בשטח".

גיוס. חייבים להציג קבלות

מה עוזר לך להירגע?

"אם אני צריכה ריסטארט וטעינת מצברים אני עושה הליכות. הליכות מרגיעות אותי, וגם הים. אמנות מאוד משפיעה עליי, פסלים ובמיוחד צילומים. גם ריקוד מודרני. עולם האמנות שונה מהעולם שבו אני חיה - זה כמו אינפוזיה של תאי מוח שחסרים לי בעולם שלי. כמו להרגיש שמשהו נולד בתוכך. כשחושבים על זה, אמנים ויזמים די דומים. יזמים הם סוג של אמנים".

איך גייסתם משקיעים ל'אמנות' שלכם?

"בתחילת הדרך היינו המממנים של עצמנו, ורק אחרי שקיבלנו קבלות מאפל, יצאנו למסע הגיוס הראשון. אתה לא יכול לגייס בלי קבלות, היום אי אפשר לגייס משקיעים רק עם רעיון, מוצלח ככל שיהיה, אתה צריך להראות שיש לך טראפיק. ברגע שהמשקיעים הפוטנציאליים רואים את ההתקדמות, זאת פלטפורמה טובה להמשך. גם מבחינתנו, אם משקיע רואה את ההתפתחות שלנו מנקודה A לנקודה B, קל יותר להתחבר אליו כמשקיע.

"בשלב הזה חשוב מאוד לבנות את המותג שלך בצורה זהירה, כדי שכשיעשו עליך חיפוש ברשת ימצאו סיקורים טובים. מאוד עוזר להיות בקהילת הסטארט-אפים, ולתרום שם. לי עזרו מאוד בדרך, ואני מנסה לעזור גם".

מתי תרגישי שהגשמת את החזון שלך?

"כשקיבלתי את מלגת אפי ארזי הגעתי עם מדי חיל האוויר, והייתי הבחורה היחידה מבין שבעה. כשראיינו אותי שאלו בין היתר איך אני רואה את עצמי בעוד כמה שנים. התשובה שלי הייתה 'עם תיק ג'יימס בונד ומוצץ בפנים'. להיות אשת עסקים שמשלבת משפחה, בלי שהאחד יבוא על חשבון השני. זו עדיין אותה התשובה".

לחשוב יזמות

"אני מגדירה את עצמי כיזמית מגיל מאוד צעיר. יש לי את זה בנשמה. כנערה הייתי קונה שרשראות בזול, ומוכרת אותן בירידים במחירים גבוהים. יזמות זה אופי שבגללו אתה צריך להגשים את הדבר הזה שבוער בך. זה חיידק שגורם לך לראות את הדפיקות של העולם, ולנסות ליצור את הפתרון. זה המרכיב הכי חשוב באופי היזמי - הרצון לתקן את הפלרים של המציאות שלנו.

"יזמים הם קריאטיביים ולא רואים גבולות, ולכן הרבה פעמים צריך שותף שיווסת אותך. אם אתה לא רואה את החומה ממול, הוא יהיה זה שיראה לך אותה. ביזמות נכונה צריך שיהיה אחד עם מעוף, ושני עם רגליים על הקרקע.

"צריך לפתח עור של פיל, ולהתמודד עם המציאות שתמיד מלווה בעליות וירידות, כמו השקה גדולה של המוצר שלך שבסוף לא יוצאת לפועל. אם לא היה לי עור של פיל הייתי נופלת מזה.

"מה שבאמת מאוד חשוב לכל יזם הוא להבין את הפתרון שאתה מציע. כדאי גם שלא תיצמד לפתרון הראשוני שלך, כי הפתרון מתפתח בדרך ומתאים את עצמו ככל שאתה נכנס לעובי הקורה. גם אצלנו, ככל שהתקדמתי עם המוצר ושמעתי פידבקים, שיניתי אותו בהתאם לזה ובהתאם לצורך בשוק".

נראה שהתמקמת בנוחות בעולם היזמות.

"קשה לי להעיד על עצמי, אבל יזם בא עם עקשנות, אופטימיות ותקווה. הוא צריך להיות חדור מוטיבציה וכריזמטי. גיליתי שהוא גם צריך להיות אלוף במכירות. גם כשהרעיון טוב ככל שיהיה, אם לא תדע למכור אותו, לא תצליח".

"שינינו את המוצר לחלוטין, והיום אנחנו פחות מתעסקים בזיהוי רגשות ויותר בביומטריקת פנים"

ליאת מרדכי הרצנו / צילום: איליה מלניקוב
 ליאת מרדכי הרצנו / צילום: איליה מלניקוב

 

יעל ויזל, מייסדת ומנכ"לית ZEEKIT, אפליקציה למדידה וירטואלית של בגדים

יעל ויזל (32) הקימה את הסטארט-אפ ZEEKIT, שמפתח אפליקציה המאפשרת לנו לדעת כיצד ניראה בבגדים שאנחנו רוכשים ברכישה וירטואלית. האפליקציה הפכה פופולרית באוניברסיטאות בארה"ב, וויזל פתחה משרד בניו יורק, שם היא נמצאת בימים אלה, מתניעה שותפות אסטרטגית עם חברות אופנה בינלאומיות.

הפיתוח. השראה מהמכ"מ

אחרי שסיימה תואר ראשון בהנדסת חשמל בטכניון, עבדה ויזל במשך חמש שנים באלביט כמהנדסת חומרה לגרפיקה ממוחשבת. כשהבינה שמודלים מתמטיים דומים לאלו שהשתמשה בהם לפיתוח תוכנה למטוסים ומסוקים, יכולים לפתור את אחת הבעיות הגדולות בעולם האופנה המקוונת - רכישת אופנה באינטרנט - החלה לחשוב על שינוי כיוון.

"עזבתי את אלביט לטובת לימודי תואר שני בהנדסה ביו רפואית בטכניון. הלימודים עסקו בגוף האדם, והבנתי שניתן לראות בו טופוגרפיה שדומה במאפייניה לטופוגרפיית שטח שמכ"מ מוטס לוקח, שאותה היינו מכסים במפות דיגיטליות המציגות אינפורמציה מבצעית. יצאתי לבדוק איך מיישמים את הגישה הזאת בהלבשת בגדים על הגוף באופן דיגיטלי, הבנתי את הפוטנציאל, ואז עניינתי שני חברים קרובים, אלון קריסטל וניר אפלבוים. יחד הקמנו את ZEEKIT והתחלנו לפתח את הטכנולוגיה באופן מלא".

באמצעות האפליקציה מעלה המשתמש תמונת גוף מלא אחת שלו לסלולר, מכניס את נתוני הגובה והיקף המותניים, ומאותו רגע הוא יכול לראות את עצמו עם בגדים שונים שבחר. "זה חוסך את ההליכה לחנות, ומאפשר לקנות בגדים באינטרנט ביותר ביטחון. האפליקציה גם נותנת הכוונה למידה המתאימה, ובקרוב תאפשר גם ייעוץ על ידי סטייליסטים".

ויזל עבדה על הפיתוח כשנתיים, ובמקביל גייסה כ-3 מיליון דולר ממשקיעים פרטיים, ובהם אבנר סטפק, מבעלי מיטב-דש, וינקי מרגלית, מייסד אלדין. "הקמה של מיזם טכנולוגי רצופה בהרבה חוסר ודאות, כי מעבר לשאלות מוצריות רגילות של האם המשתמשים יאהבו את חוויית השימוש במוצר, יש הרבה אתגרי מימוש שקודמים לפיתוח המוצר עצמו. במקרה שלנו, מדובר בטכנולוגיות ראייה ממוחשבת ועיבוד תמונה מתקדמות".

מה ייחשב להצלחה מבחינתך?

"שהחברה תקבע את הסטנדרט החדש בעולם האופנה המקוונת. במישור היותר אישי, אני מאוד רוצה שאנשים מחוץ לישראל יזהו את ZEEKIT כחברה ישראלית שהביאה טוב.

"בחיים האישיים שלי היום אני בפסגת האושר. אני חיה חצי מהזמן בניו יורק וחצי בתל אביב, עובדת במקום העבודה שיצרתי על פי המודל שרציתי. תמיד חלמתי על כזה מקום עבודה. אני גם מוקפת באנשים שאני אוהבת, כשיש לי זמן פנוי אני מצליחה לעסוק בתחביבים שלי, ואני בזוגיות טובה. זו הצלחה מבחינתי. אני לא רוצה לעבוד פחות, אני פשוט רוצה שימשיך כמו עכשיו, רק שהחברה תגדל מאוד".

בית גידול. חותרת קדימה

ויזל גדלה ברמת גן. אביה הוא מהנדס חשמל ואמה עורכת דין. "תמיד אהבתי טכנולוגיה, ואבא שלי נהג לקחת אותי ואת אחיי לתערוכות טכנולוגיות ולכנסים טכנולוגיים כבר כשהייתי בת 5. מאוד אהבתי להמציא מכונות, אהבתי לבנות איתו מעגלים חשמליים. בשלבים מאוחרים יותר, כשכבר ידעתי לתכנת, נהניתי לפתח תוכנות וסימולטורים לכל מיני מכונות".

חוץ מהעניין בטכנולוגיה, חשבת גם ללמוד בלט. איך הקומבינציה הזו עובדת עבורך?

"כשהייתי נערה הלכתי פעם לשיעור ניסיון בבלט קלאסי. מאוד התרשמתי מהמורה הרוסייה הקשוחה, שהתייחסה לבלט לא רק כריקוד, אלא כאורח חיים והשקפה. שלמות, דיוק, הקפדה על פרטים קטנטנים וביטחון עצמי. הרגשתי ששיעור בלט הוא בבואה של החיים. זה היה קצת כמו קואוצ'ינג. למעשה, זה מלמד אותך איך להיות איש מקצוע טוב.

"כל סוג ספורט שאני עושה משקף עבורי אספקט אחר בחיים. בתיכון ובאוניברסיטה הייתי שחיינית תחרותית. בשחייה גם אין תירוצים, את פשוט צריכה להיות טובה. אי אפשר להאשים את המים, להגיד לא ידעתי. הכול תלוי בך. וככה גם בחיים: החיים הם כמו אימון שחייה. צריך להיות מהירים יותר מאחרים, חזקים יותר מאחרים, צריך טכניקות טובות וצריך גם התמדה. כשאני בבריכה אני שוחה כל פעם 2-3 ק"מ. זה הרבה מאוד בריכות, וזה אתגר של התמדה".

מה את מרגישה כשאת מאתגרת את עצמך?

"שאני חיה. מרגישה חיות, אנרגיה, חיוביות. דווקא בנקודות לחץ או כשיותר קשה, אני מרגישה שאני נדרכת, וזו תכונה שמאוד עוזרת ליזמים. היא מאוד עזרה לי בכל דרכי עד עכשיו, כי בתהליך של בניית חברה יש הרבה רגעים שבהם חוסר הוודאות גדול וצריך לפעול בצורה מחושבת, זריזה ושקולה.

"בתיכון התאמנתי שנתיים בג'ו ג'יטסו, ענף של ג'ודו, ושיחקתי גם הרבה שח עם אבא שלי. משני אלה למדתי שחשובה גם האגרסיביות הטקטית, ולפעמים פשוט צריך לא לרחם, ולפעול למען השגת המטרה בלי להיות רכים".

התובנות האלה באות לידי ביטוי בחייך הרגשיים?

"למרות שאני מאוד טכנית, הפן הרגשי בחיי מאוד משמעותי. בסופו של דבר, הצלחה של חברה טמונה בניהול נכון של האנשים. אלו נושאים רכים, לא של ביסוס או תכנות, אלא המקום שבו הערכים והאופי משתלבים בעבודה היומיומית והמקצועית. אני חושבת על זה כל הזמן, איך מצד אחד להיות מנהלת מקצועית, ומצד שני להיות בן אדם, לדעת להקשיב, ולפתח תחושת משפחתיות במקום העבודה".

סדר יום. "מבלה עם מצפון"

היא אמנם כותבת שורות קוד מדי יום, אבל מאוד אוהבת לכתוב גם פרוזה. באמתחתה מחזה פרי עטה שכתבה לפני שנתיים, שהשתתף בתחרות המחזות של הקאמרי, והגיע לגמר. המחזה, שנקרא 'אין עוגות שלמות', הוא "פרפראזה על תקופה בחיי. שירתתי בחיל האוויר במילואים כמפקדת משימות מוטסות. חלק מכתיבת המחזה היה מבחינתי כלי התמודדות עם החזרה משירות מילואים אינטנסיבי לחיים הרגילים".

אלא שהחיים שלה לא כל כך רגילים. "בכל רגע שאני לא ישנה, עושה ספורט או קוראת, אני עובדת. אני גם מבלה, אבל זה תמיד עם מצפון. אלה בד יוק התנאים שבהם אני חשה שאני פורחת, שאני מתפתחת, שאני בתהליך. אני לא רוצה לעבוד פחות, טוב לי ככה. העבודה נמצאת אצלי בראש כל הזמן, גם כשאני בקולנוע או בשיעור יוגה. העבודה תפסה, ועדיין תופסת, מרחב מאוד גדול מהפניות המקצועית והמנטלית שלי".

איך תתארי את חיי היזם?

"חיים של יזמים הם חיים מטלטלים. היום את כאן, מחר את ביבשת אחרת, והביטחון מאוד באפלה. כבר שלוש שנים אין לי מנוי לחדר כושר לשנה, כי אי אפשר להתחייב, אני לא יודעת בכלל היכן אהיה עוד חודש. אי אפשר בכלל להתחייב בשום התחייבות הכרוכה במקום, כי לפעמים נכון להיות בארץ, לפעמים נכון להיות בניו יורק, ולפעמים להיות בסיליקון ואלי. זה חלק מהמסע של הקמת חברה ישראלית המוכרת לשוק אמריקאי".

יעל ויזל / צילום: דור מלכה
 יעל ויזל / צילום: דור מלכה

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988