הנקראות ביותר

לא סתם אוניברסיטת המונים - אלא אחת עם מסלול MBA

שי רשף, יזם החינוך שהקים לפני 7 שנים את אוניברסיטת ההמונים האינטרנטית UoPeople, משיק מסלול חדש ל-MBA ב-2,400 דולר ■ ראיון ל-G

שי רשף / צילום: כפיר זיו, צולם במתחם קסטיאל
שי רשף / צילום: כפיר זיו, צולם במתחם קסטיאל

שבע שנים חלפו מאז ייסד שי רשף, לשעבר בעלי מכון קידום, את UoPeople, אוניברסיטת ההמונים האינטרנטית הראשונה בעולם, ונדמה שעם 200 בוגרים מאחוריו ו-3,500 תלמידים פעילים ב-180 מדינות, רובם מתחתית העולם השלישי - הוא מצדיק את הגדרתו כמיסיונר ההשכלה הגבוהה.

"אני בהחלט רואה בעצמי מיסיונר של הדבר הזה", הוא אומר בראיון ל-G וניכרת בו המבוכה כאשר הוא נשאל על פרס נסיך מונאקו על חדשנות פילנתרופית שהוענק לו לאחרונה בארמון המלכותי.

,אנחנו בונים את מודל ההשכלה הגבוהה שלנו כדי להכריח מדינות אחרות לעשות את זה, וזה יקרה", הוא נצמד למהות. "ברגע שמדינה אחת גדולה תאמץ את מה שאנחנו עושים, זה יהיה כמו אש בשדה קוצים. תסתכלי על אירופה - ישנה קורלציה מוחלטת בין הקפיצה הכלכלית של המדינות לבין ההשכלה שם. מדינת עולם שלישי שבה לכולם יהיה תואר אקדמאי-אמריקאי איכותי, זו הרי תהיה קפיצה מטורפת. בניגריה, לדוגמה, בכל שנה מיליון וחצי איש עוברים את בחינות הכניסה לאוניברסיטאות, אבל כרגע יש מקומות רק לחצי מיליון סטודנטים. כלומר, כל שנה ישנם מיליון אנשים שזכאים ללמוד ואין להם איפה".

לאורך השנים נאלצת להתמודד עם לא מעט הרמות גבה. הן התפוגגו?

"יש עדיין סקפטיות לגבי מה שאנחנו עושים. כשהקמתי את האוניברסיטה אמרו, שכר לימוד חינם? אין דבר כזה. ואז אמרו, מתנדבים? אין אוניברסיטה שיכולה לחיות על מתנדבים. אחר כך אמרו שבחיים היא לא תקבל הכרה אקדמית, וגם אם היא תקבל, היא בחיים לא תוכל לעמוד פיננסית בכוחות עצמה. אז הנה, אנחנו ללא שכר לימוד, יש מתנדבים, יש הכרה ועד סוף השנה גם נהיה מאוזנים פיננסית.

"אבל אנחנו לא בקטע של להוכיח לצורך ההוכחה. כל אוניברסיטה בעולם יכולה לחנך 200 אלף איש במקום 20 אלף, אבל האוניברסיטאות לא רוצות, כי זו התדמית שלהן והסלקטיביות שלהן. אז הן לא אומרות שהן לא רוצות, הן אומרות שהן לא יכולות. אנחנו, לעומת זאת, באים ואומרים: כל מה שאנחנו עושים, אנחנו לוקחים מכן, אז ברור שגם אתן יכולות לעשות את זה. מי כותב לנו את התכנים? המרצים שלכן. מי המתנדבים שלנו? המרצים שלכן. אז אל תגידו שאתן לא יכולות - אתן לא רוצות".

בפברואר 2014 השיג רשף את הגושפנקה הרשמית, כאשר אוניברסיטת הרשת שהקים הצליחה לקבל הכרה כמוסד אקדמי בארצות הברית ("זו הייתה קריעת ים סוף"), וכעת הגיעה העת לקפיצת מדרגה משמעותית נוספת: מסלול ה-MBA (תואר שני במינהל עסקים) של UoPeople זכה לראשונה להכרה אקדמית, והפך דה-פקטו ל-MBA האמריקאי הזול והנגיש בעולם. כותרת אטרקטיבית שבתקשורת אוהבים לפמפם, ושכבר הספיקה לייצר באזז מה-BBC הבריטי ועד למגזין פורצ'ן האמריקאי, שבו נכתב בסוף השבוע האחרון, שמדובר במהלך שעומד לשנות את כללי המשחק בעולם האקדמי. "את הבחינה שלנו בשיווק בתואר ה-MBA כתב ראש החוג לשיווק ב-NYU, כך שהבחינה שלנו היא אותה בחינה", אומר רשף.

הקריטריונים לקבלה צנועים: תואר ראשון מוכר, ולא בכדי היקף הביקוש עומד כבר על כ-4,500 נרשמים למסלול שייפתח בספטמבר. "אנחנו כמו כל אוניברסיטה", אומר רשף. "ההבדל היחיד הוא שאצלנו MBA יעלה 2,400 דולר, 200 דולר לכל מבחן סיום של כל קורס. בספטמבר נתחיל ללמד את מאה הסטודנטים הראשונים, ובכל עשרה שבועות נקבל מחזור נוסף, שיהיה גדול יותר מקודמו, במאה סטודנטים נוספים".

התפתחות שנייה ומרשימה לא פחות נרשמה לפני כחודש, כשנחתם הסכם שיתוף פעולה בין UoPeople לאוניברסיטת ברקלי הנחשבת מקליפורניה, הקובע שכל תלמיד באוניברסיטה של רשף יוכל לעבור אחרי שנתיים של לימודים, ללמוד בברקלי ולסיים בה את התואר הראשון. "כדי להגיע איתנו להסכם, ברקלי לקחו את כל הקורסים שלנו והעבירו אותם למרצים הרלוונטיים שבדקו אותם", מתגאה רשף. "זו הכרת איכות הכי גבוהה שיש. ברקלי היא אחת מחמש האוניברסיטאות הכי טובות בעולם ואנחנו מאוד גאים בזה".

וברקלי אינה היחידה. מ-2012 מחזיקה UoPeople בשיתוף פעולה עם אוניברסיטת ניו יורק (NYU), ועל-פיו, סטודנטים שיפגינו יכולות יוצאות דופן לאחר שנת לימודים באוניברסיטת ההמונים, יוכלו להגיש בקשה ללימודים בקמפוס של אוניברסיטת ניו יורק באבו דאבי, ואף להיות זכאים למלגה.

כור היתוך אקדמי

כ-5,000 מרצים ואנשי סגל אקדמי מתנדבים נרתמו עד כה למיזם, שמציע גם תארים ראשונים במינהל עסקים, במדעי המחשב ובמסלול חדש למדעי הבריאות. כ-400 מאלפי המתנדבים עושים זאת באופן סדיר, כאשר מדובר באנשי סגל הנמנים עם האוניברסיטאות המובילות בעולם, ברקלי ו-NYU כאמור, וזאת לצד מוסדות כמו ייל, אוקספורד והארוורד. "אני לא מחליף מסגרות קיימות", מדגיש רשף. "מה שאני עושה הוא נהדר, הוא אלטרנטיבי, אבל הוא לא במקום. לא רק בגלל שבלעדי המסגרות הקיימות אין לי זכות קיום, אלא כי יש אנשים שבכלל לא מסוגלים ללמוד ככה. זה דורש משמעת עצמית אדירה וכוח רצון. תחשבי, עשרים שעות בשבוע לקורס אחד, זה אומר שלוש שעות ביום. זה אומר לסיים לעבוד ובערב להתיישב מול המחשב ולהתחיל ללמוד. כשאת לומדת באוניברסיטה רגילה, אולי נרדמת בשיעור או בכלל לא נכחת ולקחת סיכומי שיעור. אצלנו, אם את לא אקטיבית - נכשלת.

"לעומת זאת, את לומדת עם תלמידים מסביב לעולם, וזה מאוד אקטיבי ואינטראקטיבי. אנחנו לא מלמדים אותם מקצוע. המטרה שלנו היא להפוך אותם לאנשים רחבי אופקים, להבין מה הם לומדים ולפתוח אותם לתרבויות אחרות. תחשבי מה קורה אם כל פעם שישראלי לוקח קורס הוא פוגש ערבי, או פקיסטני פוגש הודי, טורקי פוגש כורדי. פתאום הם מבינים שהאויבים שלהם הם האנשים שהכי קרובים אליהם תרבותית. אנחנו גורמים לשינוי עמדות ואולי כשיהיו לנו מיליון תלמידים נקרב קצת את השלום בעולם. ובסופו של דבר, זה הדבר החשוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות".

שלום עולמי הוא אמנם יעד רחוק, אבל כבר היום ניתן להגדיר את UoPeople ככור ההיתוך האקדמי הגדול ביותר שקיים בקרב מדינות העולם השלישי. בוגרי האוניברסיטה, שרבים מהם פליטים, מהגרים לא חוקיים, או פשוט אנשים מאוד עניים הנמצאים בתחתית שרשרת המזון האנושית, אשר מקבלים תואר שלא חלמו אפילו שיוכלו להתהדר בו. "יש לנו מאות פליטים מכל העולם, כולל פליטים סורים וחמישים פליטים אפריקאים שחיים בישראל", אומר רשף. "כל אחד מוזמן ללמוד אצלנו. אני לא בוחר את הקהל ולא אומר לאף אחד לא. אני בעיקר בשביל אלה שאין להם אלטרנטיבה. לימודים זו זכות ולא פריבילגיה - לכל אחד בעולם מגיעה הזכות ללמוד. כך שהטענה הפשוטה היא, שבין אם אתה רוצה שהם יישארו, או בין אם שיחזרו - אם תיתן להם חינוך, הם יהיו הרבה יותר פרודוקטיביים, עם סיכוי לעתיד מוצלח יותר. חינוך זה הדבר הנכון לעשות ולא חשוב מהי דעתך הפוליטית".

איך מגשרים על הפערים התרבותיים?

"אין ספק שהאתגר הכי גדול שלנו הוא האתגר התרבותי, היות שהבדלי התרבות מטורפים. לכן הקורס הראשון שלנו, אסטרטגיות לימוד אונליין, מוקדש לכללי ההתנהגות - מה מותר ואסור לעשות. למשל, אנחנו לא מרשים לשוחח על עניינים פוליטיים בכיתות, או בעניין אחר - העתקות. עד היום היו רק שני תלמידים שהועזבו בגלל סיבות משמעתיות".

האינטרנט יכול להחליף את מערכת החינוך?

"לא, אני לא חושב שנמצא מודל שבו האינטרנט יחליף לחלוטין את מערכות החינוך הקיימות. למסגרת החינוכית יש מקום, אבל בתי ספר צריכים להיות אחרים. כשאני למדתי בתיכון, המורה היה אוטוריטה של ידע. היום ברור שהמורה לא יודע יותר מהאינטרנט. אין מבחינתי סיבה יותר טובה להמצאת האינטרנט מאשר הפצת הידע והנגשת הידע. לכל אחד בעולם יכול להיות היום אותו הידע, ולא משנה באיזה חור הוא נמצא".

"לא המצאתי שום דבר"

השילוב בין יזמות רשת וחינוך הפך עם השנים לטבע שני לרשף, שהחזיק מתחילת שנות ה-90 בבעלות על קבוצת קידום. את ההתנסות הראשונה של רשף בתחום האוניברסיטאות המקוונות, עשה בשנת 2000, כשקידום הקימה את KIT E-learning, חברה הולנדית שהייתה אוניברסיטת האונליין הראשונה מחוץ לארצות הברית. רשף עבר לנהל בהולנד את החברה, שהצליחה ופתחה סניפים נוספים בסין, באנגליה ובסינגפור, לפני שנמכרה ב-2004 לתאגיד ענק בתחום החינוך, לורייט. "היינו אוניברסיטת האונליין הראשונה באירופה, היו לנו תלמידים מכל העולם, ושם הבנתי עד כמה זה חזק", משחזר רשף. "היכולת של האנשים לשבת בבית, לשמור על מקום העבודה שלהם, להישאר עם המשפחה ולקבל תואר אמריקאי איכותי".

אחרי מכירת KIT, רשף החליט לעבור לניו יורק במטרה להביא את קידום לארצות הברית, אבל ב-2005 עשה מיני-היסטוריה כשהפך לראשון שעשה אקזיט (המוערך בעשרות מיליוני דולרים) מחינוך. הוא מכר את קידום לתאגיד החינוך האמריקאי קפלן, שנה בלבד לאחר שרכש את חלקם של המייסדים.

אחרי שנה של מנוחה רשף חיפש את הדבר הבא. הוא שמע על Cramster.com - קהילת לימודים מקוונת שבה חברים מאות אלפי תלמידים ומרצים בכל רחבי העולם, שעוזרים אחד לשני להבין ולפתור בעיות בלימודים. היה זה רגע מכונן עבורו: "הבנתי שאם יש מורים שמוכנים ללמד בחינם, ויש תלמידים שרוצים ללמוד ברשת והמידע פתוח לכולם, אז למה לא להקים אוניברסיטה. לא המצאתי שום דבר, לקחתי דברים קיימים וחיברתי אותם יחד".

על הקמת המיזם הכריז בינואר 2009, במינכן, במסגרת כנס האינטרנט השנתי DLD, המחבר בין מעצבי דעת הקהל המשפיעים ביותר. נושא הכנס באותה שנה היה "מציאות חדשה" ונדמה שרשף יישר קו עם הנושא הזה כבר ביום למחרת, כאשר בניו יורק טיימס התפרסמה כתבה על הרעיון שלו. "כשהכרזתי על הרעיון, זה היה די מוזר ולא עד הסוף הבנתי מה המשמעות ומה יקרה עם זה", הוא מודה. "יום אחרי שהכתבה פורסמה בניו יורק טיימס, חיכו לי מאות מיילים מאנשים שרצו לעשות. לכן, זה לא אני, זה הרעיון. נרתמו לו 5,000 מתנדבים מכל העולם וזה לא רק עניין של כסף, זה משאבים של זמן ואנרגיה. זו ההפתעה הכי מרעישה".

שלושה מיליון דולרים השקיע רשף מכספו הפרטי לטובת המיזם. עד היום, גויסו לטובת האוניברסיטה שישה מיליון דולרים נוספים, רובם לתפעול. "אנחנו אוניברסיטה חינמית, כלום לא עולה לנו. אנחנו לא משלמים על תכנים ולא על תחזוקה של בניינים", הוא מסביר. "בכל אוניברסיטה, העלות הכי יקרה היא המרצים ואנחנו לא משלמים גם להם. בזכות הטכנולוגיה, ברגע שנכתב קורס אחד, זה מספיק לאין-סוף אנשים. המודל שלנו הוא שהתלמידים מלמדים אחד את השני, אבל מאוד חשוב לדייק: אנחנו ללא שכר לימוד, אבל התואר הוא לא חינמי. את הקורסים הסטודנטים לומדים בחינם, אבל יש בחינה בסוף כל קורס והיא עולה 100 דולר. כל אחד רשאי להחליט שהוא לא ניגש - בין אם כי אינו מעוניין להמשיך ללמוד אצלנו ובין אם כי אין לו סיכוי לעבור את הקורס. מי שהחליט 'ללמוד במשרה מלאה' ישלם על עשרה קורסים בשנה אלף דולר".

המודל העסקי הוא פשוט: "לצורך מימון תפעולי, אנחנו מקבלים מאה דולר על כל תלמיד, בין אם ממלגה ובין אם ממנו ישירות", כך רשף. "בסוף השנה הזו, נהיה לראשונה מאוזנים פיננסית-תפעולית. עדיין נצטרך כסף למלגות".

עם התורמים הרבים שלכם, אפשר למנות חברות כמו אינטל, מייקרוסופט ו-HP. כמה תלמידים ממומנים על-ידי מילגות?

"חצי מהתלמידים שלנו. הקהל שבא אלינו זה קהל קשה, אבל יחד עם זה שחשוב לנו שאף תלמיד לא יידחה מסיבות כספיות, חשוב לנו שאנשים ינסו לשלם משהו לפי יכולתם, גם אם זה שלושה דולר לבחינה. יש ערך בזה שהתואר הוא לא חינמי, כי מה שלא עולה, לא שווה. בארצות הברית מאה דולר לבחינה זה לא הרבה, אבל בעולם השלישי זה המון ולכן רוב המלגות מגיעות משם. בגלל שאנחנו גדלים בקצב כזה, כיום יש לנו יותר מבקשי מלגות ממלגות. זה אומר שאם לצורך העניין אתה אמריקאי לבן, אין לי מלגה בשבילך. גם אם אתה ניגרי אין לי מלגה בשבילך כרגע".

מה האתגר הכי גדול שלכם כיום?

"תראי, הניו יורק טיימס פרסם עלינו עשר כתבות בחמש השנים האחרונות, וזה נהדר, אבל קורה שהפליטים הסודנים, למשל, מדלגים פה ושם על הניו יורק טיימס. במילים אחרות: האתגר הוא להגיע אליהם, וזה לוקח זמן. אני עצמי עוסק בעיקר בשני דברים - ביחסי ציבור ובגיוס כספים. מבחינתי, יחסי ציבור זה להביא תלמידים".

למה לשלם 30 אלף דולר?

ואם כבר בניו יורק טיימס עסקינן, הרי שמעניין לחזור אל נובמבר 2012, אז הכריז העיתון המשפיע על שנה זאת כשנת ה-MOOCs - כינוי לקורסים שהאוניברסיטאות הטובות בעולם מציעות בחינם, באינטרנט, למי שרוצה, מתי שהוא רוצה ומכל נקודה בעולם. "לשום דבר אין פוטנציאל גדול יותר להוציא אנשים מעוני", הצהיר בכיר כותבי העיתון, תומס פרידמן, ונדמה היה כי השכלה אקדמית איכותית תהיה בקרוב בהישג ידו של כל המעוניין בכך.

אלא שמאז חלפו כמה שנים, והתברר כי מתוך עשרות אלפי הנרשמים לכל קורס, רק מעטים מצליחים לסיים אותו, וגם הם לרוב לבנים, משכילים ותושבי המדינות המפותחות. "זה הדבר הכי טוב שקרה לי: האוניברסיטאות הכי טובות בעולם אמרו 'קורסים אונליין הם טובים'", מתייחס רשף, אבל גם דואג לסייג ש"ההבדל הגדול בין המוקס לבינינו, זה שהמוקס מנסים בבת אחת להגיע למיליונים, ואני מאמין שכדי להגיע למיליונים, אתה צריך שלב-שלב לגדול. אני נותן תואר לאלפים - הם נותנים קורסים חינם למיליונים, או לפחות חלקי קורסים. בתור מה שזה, אני חושב שנפלא שזה פתוח לכולם, אבל זה לא מחליף את האוניברסטאות וגם לא יחליף, כי אי אפשר ללמוד בכיתה של מאה אלף אנשים. כדי שאנשים ילמדו, הם צריכים להיות בכיתות קטנות, עם יחס אישי, בטח אם אתה רוצה להגיע לקהל שלי, שהוא הקהל הכי קשה שיכול להיות בעולם האקדמי. מעבר לכך, כדי שאנשים יסיימו ויהיו רציניים, צריכה להיות מטרה מוגדרת. במקרה שלנו, יש תואר. ואצלי 95% מסיימים. מעט מאוד אנשים לומדים בשביל העשרה".

איך אתה רואה את עתיד ההשכלה הגבוהה בעולם בעוד כמה שנים מהיום?

"ההיצע יהיה ענק. לכן ברור שכל אוניברסיטה תצטרך למצוא את הייחוד שלה ובהתאם את תג המחיר שלה. כי למה לשלם 30 אלף דולר ללימודים מקוונים, אם אתה יכול לשלם אצלי 4,000 דולר?".

בגלל השם, המיתוג, הנטוורקינג.

"נכון, בין השאר אנחנו קונים דברים בגלל מיתוג. אז מצד אחד, מוסדות כמו הארוורד תמיד יהיו שם, כי הם נותנים משהו שהוא מאוד מיוחד ותמיד יהיו אנשים שרוצים לשלם עבורו. גם אם הארוורד תחליט מחר להעלות את מחיר התואר מ- 60 אלף דולר למיליון דולר, עדיין יהיו יותר אנשים שמוכנים לשלם. מצד שני, אני אהיה שם בקצה השני, עם חינוך איכותי, שהוא אמנם לא הארוורד, אבל שווה לכל נפש מבחינת הנגישות והמחיר שלו. שאר עולם ההשכלה יצטרך להסתדר בשורות באמצע. זה אומר שיהיו גם כאלה שיהיו 'הייברייד' - גם וגם: תלמד שנתיים בבית אונליין בחינם ועוד שנתיים בקמפוס ותחסוך חצי משכר הלימוד שלך".

אי אפשר לסיים ללא מערכת החינוך הישראלית. איך אתה תופס אותה?

"אני לא הבן אדם הנכון לחוות דעה עליה. גם כשהייתי בקידום, הכוח של החברה היה בגלל שהיא הייתה פרטית, ולא כחלק ממערכת החינוך. אבל מה שאני עושה מאוד חשוב גם למדינת ישראל, כי אני עושה משהו שיהפוך את העולם לטוב יותר וישראל היא חלק מהעולם".

להיות שר חינוך זה משהו שהיה מעניין אותך?

"שר חינוך הוא פוליטיקאי ולא איש חינוך, ואם נגיע באוניברסיטה שלנו ליעדים שאנחנו חושבים שנגיע, נשפיע על החינוך בעולם יותר ממה שכל שר חינוך ישפיע נקודתית בארצו".

אוניברסיטת ההמונים - המדריך לסטודנט. 5 נקודות

1. תנאי קבלה. "תעודת בוגר תיכון מקורית, או תעודת בגרות שאנחנו מסוגלים לאמת אותה - וזה לא עניין טריוויאלי. אם תבואי לאוניבסריטה אמריקאית ותגידי שאת מישראל, יפנו אותך לגוף מקצועי שיבדוק אם התעודות שלך מקוריות ושוות ערך לתעודה אמריקאית וזה יעלה לך 200 דולר. כיוון שלתלמידים שלנו אין 200 דולר, אז בנינו את היכולות האלה בפנים. יש לנו סט של כל התעודות, כי כבר יש אצלנו סטודנטים מ-180 מדינות וכל התעודות מתויקות, מה שמכונה אצלנו 'התנ'ך שלנו'. ברגע שתבואי עם תעודה שכבר בדקנו, נוכל להכיר בה.

"קריטריון שני זה אנגלית. אם למדת במדינה דוברת אנגלית או אם למדת בבית ספר שאנגלית הייתה שפת ההוראה העיקרית שלו, את יכולה להתקבל. אם לא, התשובה היא מבחן TOEFL, אבל גם זה עולה מאתיים דולר. אז בנינו קורס שמבחן הסיום שלו מקביל לטופל ואם עברת אותו, את יכולה להתקבל".

2. לו"ז. "כל שבוע מתחיל ביום חמישי ומסתיים ביום רביעי כדי להבטיח שהוויקנד הוא באמצע השבוע לכל התלמידים. בכיתה הווירטואלית, תמצאי פרופיל אישי של 20-30 תלמידים, מ-20-30 מדינות. במסגרת השבוע, את יכולה להיכנס מתי שאת יכולה, אין שום דבר שהוא חי, אין אודיו ואין וידיאו, הכול מבוסס על טקסט, מהסיבה שלהמון תלמידים שלנו אין אינטרנט בפס רחב".

3. מעורבות. "כל תלמיד חייב כל שבוע לתרום לפחות תרומה אחת מקורית משלו, ולהגיב לפחות חמש פעמים על מה שנאמר בדיון. הרעיון הוא שזה לימוד בקבוצה, כשהתפקיד של המנחה להתערב רק אם יש צורך - מישהו שאל שאלה ואף אחד לא יודע לענות, מישהו טעה וצריך לתקן אותו, הדיון סטה וצריך להחזיר אותו לנתיב שלו וכו'".

4. מבחנים. "בסוף כל שבוע יש בוחן ושיעורי בית ששלושה תלמידים אנונימיים ובאופן רנדומלי נותנים לך ציון עליהם, תחת הפיקוח של המנחה (שגם יכול לשנות אותו). אחרי שקיבלת ציון משוכלל על שיעורי הבית, הבוחן, התרומה שלך לדיון ולעתים משימה אישית או קבוצתית, את עוברת לשבוע הבא. בסוף הקורס, אחרי תשעה שבועות, מתקיימת בחינת סיום".

5. היקף התואר. כמו בכל תואר אמריקאי, תואר ראשון כולל 40 קורסים, כל קורס נמשך ארבעה שבועות. את התואר ניתן לסיים בארבע שנים, אך ניתן גם לפרוש אותו על פני עד עשר שנים. "בממוצע", אומר רשף, "תלמיד לוקח קורס וחצי במועד. זה אומר ש-40 קורסים לוקחים כשש שנים".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות