טענות לפגם בהתחייבות עירייה מנעה אכיפת חוזה

בית המשפט הביע לא אחת עמדתו כי יש לפרש חוזה לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שעולה מהאמור בחוזה ומנסיבות העניין. ברירת המחדל שהמחוקק מורה עליה בפרשנות חוזה היא פנייה ללשונו של החוזה. העמדה האמורה מעוגנת בסעיף 52 של חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג 1973, שכותרתו "פירוש של חוזה". כאשר אדם מעוניין להיקשר עם עירייה בהסכם למתן שירותים, חל סעיף 675 לפקודת העיריות (נוסח חדש) ובו נקבע כי עירייה לא תתקשר בחוזה לביצוע עבודה אלא על פי מכרז פומבי. דרישה נוספת אשר על צד המתקשר עם העירייה לעמוד בה, קבועה בסעיף 501 לפקודת העיריות הקובע שהתקשרות שיש בה התחייבות כספית מצד העירייה, תחייב את הרשות רק אם נחתמה ע"י ראש העירייה וגזבר העירייה בתוספת חותמת העירייה.

מהאמור לעיל עולה, כי תנאי ליצירת התחייבות כספית תקפה של העירייה הוא עמידה ב- 4 דרישות צורניות מצטברות: עריכת חוזה בכתב; חתימתו בידי ראש העירייה; חתימת גזבר העירייה; ו- הטבעת החתימות בחותמת העירייה.

בעבר גישת בית המשפט הייתה נוקשה ולפיה בהיעדר התחייבות העונה על כל דרישות סעיף 501 לפקודת העיריות הנ"ל, לא ניתן לחייב עירייה בחיוב כספי. בשנים האחרונות אומצה גישה שונה ע"י בית המשפט ומכוחה עשויה העירייה להתחייב בחיוב כספי, אף אם לא נערכה ההתקשרות בהתאם לדרישות הקבועות בסעיף 501 לפקודת העיריות, וזאת בשל התעשרות שלא כדין. להלן נסקור את החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע אשר ניתנה לאחרונה במסגרתה דן בית המשפט, בין היתר, בשאלה האם העירייה מחויבת לשלם למערער עבור שירותי שיפוץ, החזקה והפעלה של שירותים ציבוריים, בגין התקופה שלאחר תום תקופת החוזה בינו לבין העירייה . נסיבות המקרה: המערער זכה במכרז שפרסמה עיריית שדרות לביצוע עבודות שיפוץ, החזקה והפעלה של שירותים ציבוריים המצויים במרכז המסחרי הצמוד לשוק העירוני בשדרות. בין הצדדים נכרת הסכם כדין לתקופה של 3 שנים וזאת בהתאם להוראות סעיפים 203 (א') ו-142 ג(א) לפקודת העיריות.

בהסכם נכלל הסדר ביחס להיתכנות הארכת תוקפו ל- 3 שנים נוספות. סעיף מנגנון ההארכה נוסח בזו הלשון: "בתום תקופת ההתקשרות הראשונה להסכם תהא העירייה רשאית, על פי שיקול דעתה הבלעדי להודיע לקבלן על הארכת תוקף ההסכם בשלוש שנים נוספות. במידה והעירייה תחליט לממש את הזכות הנתונה לה על פי סעיף זה, תודיע היא על כך לקבלן לפחות חודשיים לפני תום תקופת הארכה, במידה ולא התקבל מכתב הארכה ההסכם יוארך אוטומטית".

עם תום תקופת ההסכם הוסיף המערער ליתן את שירותי האחזקה וההפעלה נשוא ההסכם, מתוך תפיסתו ופרשנותו, שלפיה רואים את ההסכם כמוארך לעוד שלוש שנים, על-פי מנגנון ההארכה. עם זאת בתוך תקופת ההתקשרות המקורית מונה לעירייה חשב מלווה אשר טען ברוב תוקף כי ללא אישורו וחתימתו לא ניתן היה להאריך תוקף ההסכם לאור הוראות סעיף 203 לפקודה. לצורך הבהרת עמדת החשב המלווה בנושא שוגר על ידו מכתב פורמאלי למערער, ובו הודיע, כי הארכת ההתקשרות אינה חוקית, משלא אושרה על ידו, וכי ההסכם בא לקיצו. המערער מצדו מיאן להשלים עם מכתב הביטול והגיש תביעתו לתשלום המגיע לו, לפי חישוביו, ובהתבסס על ההסכם ביחס לתקופת ההארכה אשר בה נתן שירותים. מחלוקות אלו הגיעו לפתחו של בית המשפט השלום, העירייה טענה, בין היתר, כי נפלה טעות סופר בסעיף ההארכה וכי למעשה ההתקשרות תלויה בכל מקרה באישור העירייה. בנוסף נטען כי ההארכה לא עמדה בהוראות סעיף 203 לפקודה. בבית משפט קמא אומצה עמדת העירייה לפיה תוקפו של ההסכם לא הוארך כדין, ומשכך אין בסיס חוזי תקף לדרישת התשלום מצד המערער.

לאור החלטת בית המשפט השלום הוגש ערעור זה מצד המערער. בית המשפט פסק כי לשונו של ההסכם פשוטה וברורה: אם לא התקבל מכתב ההארכה, ההסכם מוארך אוטומטית ל-3 שנים. ההסכם נוסח בידי העירייה ולא שונה. הנטל להראות שדברים אינם כפי פשט לשונם וכי חל שיבוש ניסוחי שאינו משקף אומד דעת הצדדים, שהוא היפוכו של פשט לשון הסעיף, מוטל על העירייה שלא עשתה דבר להרימו. מההיבט החוזי, בלי הודעת הארכה 60 יום טרם פקיעת ההסכם, הוארך תוקפו אוטומטית ל-3 שנים. יישום ההארכה האוטומטית אינו מצריך חתימות ואישורים מחדש של גורמי העירייה, וההסכם נותר תקף ומחייב על-פי החתימות המקוריות. בית המשפט הוסיף והרחיב בנוגע לדרישת החתימה בהתאם לסעיף 203 לפקודת העיריות - וקבע כי ההסכם נותר תקף ומחייב על-פי החתימות המקוריות, שעל תוקפן אין עוררין, כפי שנעשו בעת כריתתו. כל פועלו של יישום מנגנון ההארכה האוטומטית הינו בכך, שהתווספו 3 שנים לתקופת ההסכם, ללא צורך בכל "מגע יד אדם" בו, לרבות צורך באישורים ובחתימות מחודשים. ודוק - אלה שחתמו על ההסכם, כחוק ובסמכות, חתמו ואישרו מראש, כחוק, גם את הארכת תוקפו העתידי, לפי המנגנון המותווה בגוף ההסכם.

בית המשפט קיבל את הערעור.

עו"ד נתי רוזנצוייג שותף במשרד עו"ד גינדי-כספי, העוסק בנדל"ן ותכנון ובניה.
המשפטן אלירן בן שושן השתתף בכתיבת המאמר.

(עא )ב"ש 42181-11-15 שמעון בן שימול נ' עיריית שדרות