עובדת למען הצרכנים

הרפורמות של הפיקוח על הביטוח שמות את הצרכן, במיוחד החלש, במרכז

דורית סלינגר / צילום: תמר מצפי
דורית סלינגר / צילום: תמר מצפי

המפקחת על הביטוח / איור גיל ג'יבלי
 המפקחת על הביטוח / איור גיל ג'יבלי

1.

אם יש עדות להצלחתו של רגולטור או של כל נושא תפקיד בכיר אחר - בין אם בסקטור הפרטי ובין אם בסקטור העסקי - אלה המספרים, רק המספרים, העובדות, רק העובדות. לא תדמית, לא סיסמאות ולא שיווק אינטנסיבי ויחסי תן וקח עם עיתונאים שמשרתים את האגו של שני צדדים אבל בהחלט לא את הצרכן.

אתמול סקר רון שטיין, כתב הביטוח של "גלובס", את המשך הירידה של עלות החיסכון הפנסיוני על כל גווניו. המגמה מאוד ברורה: אחרי התקופה הרעה שבאה בעקבות ועדת בכר הכושלת, שהקפיצה את דמי הניהול בקופות הגמל, סחפה איתה את כל השוק הפנסיוני וסחטה לפחות מיליארדי שקלים (במיוחד מאוכלוסיות חלשות), הצרכן הוא המרוויח הגדול.

השילוב של הקמפיין האדיר של "גלובס" בנושא, המודעות הציבורית שהולכת ומחלחלת בנושא המורכב כל כך והפעולות של אגף שוק ההון באוצר - כל אלה עשו את שלהם. עובדה: דמי הניהול, ללא יוצא מן הכלל, בכל אפיק - מקופות הגמל, דרך קרנות הפנסיה, הן מההפקדות והן כשיעור מהנכסים - נמצאים במגמת ירידה, עקבית ויפה.

לכן דורית סלינגר היא מבחינתנו רגולטורית השנה. אחרי ביקורת נוקבת שמתחנו על תפקודה בשנה הראשונה לכהונתה, אנחנו חושבים שראוי וצריך לעודד רגולטורים שרואים לנגד עיניהם רק את הצרכן, ובמיוחד את הצרכנים החלשים, אלו שלא עובדים בארגון גדול שיכול לסדר להם דמי ניהול נוחים. שורת הצעדים שלה, שאפשר וצריך לנהל עליהם דיון - מקרן ברירת המחדל שחברות הביטוח נלחמו בה, דרך צמצום ניגודי העניינים של המעסיקים, הרחבת חופש הבחירה של העובד, הסדרי מסלולי השקעה, איחוד חשבונות לא פעילים (שדמי הניהול בהם קופצים אוטומטית למקסימום) ועד קו הצדק הפנסיוני שפתח האגף - כל אלה תרמו, תורמים ויתרמו להגברת המודעות של הציבור בנושא הפנסיה החשוב ולירידת העלויות שלה. זו הסיבה שבחרנו לתת כאן בחודשים האחרונים במה ל"טיפים" של אגף שוק ההון באוצר בנושא החיסכון ארוך הטווח. ידע הוא כוח, וידע בפנסיה, בנושא כה משמעותי וכה סבוך, הוא כוח רב. והכוח היום הוא אצל הצרכן, בהחלט אצל הצרכן. עליו רק לדעת את זכויותיו ולממש אותן.

 

2.

בשנתיים האחרונות עשינו לנו מסורת לסקור את המספרים של השוק הענק של הפנסיה וביטוחי הבריאות, באמצעות הדוח השנתי של אגף שוק ההון באוצר, ואנחנו עושים זאת שוב השנה, בעקבות פרסום הדוח לשנת 2015 השבוע. השוק הענק הזה, אנחנו מדגישים כל הזמן, הוא שוק ענק, שעם השנים ייעשה עוד יותר ענק. זהו שוק שעובר טלטלות רגולטוריות ונשלט על ידי 3-4 חברות ביטוח, בזכות אותה ועדת בכר הכושלת.

אז הנה מספרי הענק, נכון לשנת 2015:

1.31 טריליון שקל, זה הסכום שנמצא בתיק החיסכון הפנסיוני של הציבור. זה סכום עצום שרודף אחרי תשואה והשוק הישראלי כמובן קטן עליו. בקיצור ולעניין: המוסדיים מפוצצים בכסף וזו הסיבה שחלק גדל והולך ממנו, קרוב לשליש, זורם לחו"ל. הסכום הזה מחולק באופן הבא: כ-615 מיליארד שקל בקרנות פנסיה, ומהם כ-220 מיליארד שקל בקרנות הפנסיה החדשות. כזכור, קרנות הפנסיה הוותיקות נסגרו להצטרפות עמיתים חדשים ב-1995, כך שאוכלוסיית העמיתים הפעילים בה הולכת ופוחתת עם השנים. כ-314 מיליארד שקל שוכבים בביטוחי חיים, ומהם כ-240 מיליארד שקל בפוליסות המשתתפות ברווחים. ויש גם כ-382 מיליארד שקל ששוכבים בקופות הגמל ובקרנות ההשתלמות.

46 מיליארד שקל, זה הסכום נטו (הפקדות פחות משיכות) שזרם לאפיקי החיסכון הפנסיוני בשנת 2014, וזה שוב ממחיש את מה שנכתב בסעיף הראשון: המוסדיים מפוצצים בכסף ותנסו לדמיין מה יקרה בעוד עשור. כשכסף גדול רודף אחרי תשואה בסביבת ריבית נמוכה, הוא מנפח את מחירי הנכסים, בין אם מניות ובין אם איגרות חוב וגם נדל"ן. לאורך העשור האחרון, שימו לב, אפיקי החיסכון הפנסיוני הניבו תשואה פנטסטית של כ-7%-8% מדי שנה בממוצע (נומינילי וברוטו, לפני דמי ניהול). קשה לנו להניח שתשואה כזאת תחזור על עצמה בעשור הבא, במיוחד לאור העלאות הריבית המתוכננות בארה"ב.

25 מיליארד שקל, זה הסכום נטו שזרם לקרנות הפנסיה החדשות בלבד בשנת 2015, וזה ממחיש עד כמה הקרנות החדשות הן המנוע הצומח ביותר של שוק הפנסיה (כתוצאה מצו ההרחבה הפנסיוני במשק מתחילת 2008 המחייב הפרשות לפנסיה) והוא נשלט בעיקר על ידי 4 חברות ביטוח (מנורה, מגדל, כלל והראל). בקרנות הללו יש קרוב ל-4.4 מיליון מבוטחים, כמעט מחציתם לא פעילים. מספר המבוטחים הגבוה ביחס למספר המועסקים במשק הוא בגלל שעובדים מבוטחים ביותר מקרן אחת, בדרך כלל כתוצאה מהעסקה בכמה מקומות. זו צרה בפני עצמה שהאגף, כאמור, מנסה לפתור.

240 מיליארד שקל שוכבים במה שנקרא פוליסות משתתפות ברווחים. גם כאן השליטה היא של בודדים: מגדל, כלל, הפניקס והראל, קרוב ל-90% מהשוק. הפוליסות הישנות הללו, "המשתתפות ברווחים", הן הבוננזה הכי גדולה של חברות הביטוח. נגבים בהן דמי ניהול במודל אחר - 0.6% מהצבירה ו-15% מהרווחים. עד השנה, אי אפשר היה להתנייד עם הפוליסות הללו ולנסות לשלם כמה שפחות. כל בעלי הפוליסות היו למעשה שבויים של חברות הביטוח. עם זאת, חשוב לזכור שלפוליסות הללו יש גם יתרון בולט בדמות מקדמי המרה נמוכים מאוד שמשפיעים לחיוב על הקצבה שמקבל הפנסיונר. בכל מקרה, השנה נפל דבר וסלינגר אפשרה ניודים של הפוליסות הללו. האם תתפתח תחרות אמיתית על השוק הזה? נחכה ונראה.

7%-8% ברוטו נומינלית, זו התשואה (החלומית!) של אפיקי החיסכון ארוך הטווח (ראו טבלה). התשואה היא, ללא ספק, תוצאה של הנהגת הריבית האפסית מסביב לעולם שהקפיצה את מחירי הנכסים, וכנראה תמשיך להסתובב סביב האפס בטווח הנראה לעין. אבל, וכאן האבל הגדול, החוסכים כבר לא יזכו כנראה לאותה תשואה חלומית בעשור הקרוב. ראינו את הירידה בתשואות כבר בשנת 2015 ונראה אותן גם ב-2016. כשהריביות בשוק האג"ח אפסיות ואף שליליות, למנהלי החיסכון ארוך הטווח יהיה קשה מאוד להתרומם מעל האפס.

3.

שוק ביטוחי הבריאות: "גלובס" הקדיש ויקדיש לשוק הזה, שיש בו עיוותים רבים והוא למעשה תמונת מראה להתפתחות המסחררת של הרפואה הציבורית, תשומת לב רבה. השוק נשלט בעיקר על ידי ארבע חברות - הראל היא הדומיננטית, וחברות כלל, הפניקס ומגדל משלימות יחד איתה את השליטה. ביטוחי בריאות מכסים מכלול של אירועי בריאות כמו ניתוחים, השתלות, תרופות, סיעוד, מחלות קשות ועוד. בישראל קיים מגוון שירותים וכיסויים בביטוחי בריאות המוצעים על ידי קופות החולים וחברות הביטוח. ביטוחי הבריאות קיימים בשלושה רבדים: הרובד הבסיסי - סל שירותים שזכאים לו כל תושבי ישראל, הניתן באמצעות קופות החולים וממומן מתקציב המדינה ומדמי ביטוח הבריאות שגובה המוסד לביטוח הלאומי משכירים ועצמאים; הרובד המשני - שירותי בריאות נוספים (שב"ן) שמציעות קופות החולים לציבור.

שירותים אלה אינם כלולים בסל הבסיסי וכל חבר קופה יכול לרכוש אותם על פי בחירתו (כשלושת רבעים מהחברים בקופות עושים זאת, יותר מ-80% אצל היהודים ופחות מ-50% בלבד אצל הערבים); והרובד הנוסף - הרובד של ביטוח בריאות מסחרי - כיסויים לביטוח בריאות שמציעות חברות הביטוח. כיסויים אלה הם כאמור רובד תחליפי, משלים או מוסף לכיסויים הניתנים בסל הבסיסי ובתוכניות השב"ן (כ-40% מהציבור מחזיק בפוליסה פרטית ובמקביל גם במשלימים).

ביטוחי הבריאות הפרטיים נהנים מצמיחה מסחררת (ראו טבלה). ב-2015 הם הגיעו סך הכול לכ-8.8 מיליארד שקל (אלו דמי הביטוח, הפרמיות בעגה הביטוחית, או בפשטות: התשלומים שמעביר הציבור לחברות הביטוח). קפיצה של יותר מפי 3 תוך עשור.

תחום ההוצאות הרפואיות נחלק לשניים: הביטוחים הקבוצתיים והביטוחים הפרטיים. הדומיננטיים ביותר הם הביטוחים הפרטיים שמחזיקים 65% מהשוק, לעומת 35% לקבוצתיים. מה זה קבוצתי? זה ועדי עובדים או קבוצות עובדים בארגונים גדולים שמשיגים לעצמם תנאים מאוד טובים, בדיוק כמו בשוק הפנסיה. חברות הביטוח באות (לפעמים באמצעות מתווכים) לאותם ארגונים ומציעות לעובדים ביטוחים במחירים מוזלים ובלי חיתום, כלומר, בלי צורך בהצהרות בריאות וכדומה. הביטוחים הללו מאוד זולים ואטרקטיביים ולמעשה הפרטיים מסבסדים אותם.

השלטון הקרטלי מתבטא היטב ברווחיות של ביטוחי הבריאות הפרטיים כפי שהם מפורטים בטבלה. תזכורת: ה-loss ratio הוא מושג בענף הביטוח שפירושו שיעור הנזקים - היחס שבין תביעות ששולמו בפועל לבין דמי הביטוח ששולמו. זה היחס בין מה שאתם מצליחים להוציא מחברות הביטוח תמורת חוות הדעת שאתם מקבלים ממומחים, ניתוחים וכדומה, לבין התשלומים שאתם מעבירים לחברות הביטוח. ככל שהיחס הזה גבוה יותר, ניצלתם יותר את הביטוח והשארתם בידי החברות רווח נמוך יותר, ולהיפך: ככל שהיחס נמוך יותר, לא ניצלתם מספיק את הביטוח והשארתם בידי חברות הביטוח רווח גבוה.

הנתונים בטבלה ממחישים את העיוות הגדול: בעוד שהשיעור הזה עומד על כ-42% בשנה האחרונה בביטוחים הפרטיים, בביטוחים הקבוצתיים הוא עומד על כ-102%(!), זה אומר שאתם מנצלים כמעט עד תום את הביטוחים הקבוצתיים של חברות הביטוח ואף מעבר לכך. כלומר הביטוחים הקבוצתיים כלל לא רווחיים (ב-2015 הם היו הפסדיים למעשה) לחברות הביטוח ואילו הפרטיים, היקרים מאוד, הם הבוננזה הגדולה: הם משאירים עודף של כמיליארד שקל מדי שנה, 1.15 מיליארד שקל ליתר דיוק בשנת 2015.

כפי שהסברנו גם בשנה שעברה, מה שקורה בשוק ביטוחי הבריאות דומה מאוד למה שקרה בשוק הפנסיה: יש סבסוד צולב, הלקוחות הפרטיים מסבסדים את הלקוחות הגדולים, את הארגונים הגדולים. העובדים החלשים מסבסדים את העובדים החזקים. ביטוחי הבריאות הקבוצתיים, כמו הסדרי הפנסיה עם ארגונים גדולים, הם בעלי שולי רווח דקיקים ואף הפסדיים, אבל ההסדרים עם הפרטיים מפצים על זה בענק.

השנה באה סלינגר ובצעד די משמעותי בענף הביטוח החליטה להנהיג פוליסות ניתוחים אחידות. כלומר, לא יהיה הבדל בין פוליסה פרטית אחת לאחרת, ובוודאי שלא בין פרטית לקבוצתית. המטרה של סלינגר חיובית: ללחוץ את מחירי הביטוחים הפרטיים למטה, להפסיק למעשה את הגזל בביטוחים הללו, לפשט את המוצרים כדי שתהיה יכולת השוואה ביניהם ולצמצם את כפל הביטוחים.

האם הרפורמה אכן תוזיל את הביטוחים הפרטיים ותצמצם את הרווחיות האדירה שלהן לאורך זמן? את זה נראה בשנים הקרובות (כל שנתיים הפוליסות מתחדשות). זה אמור להתבטא בירידת הרווחיות האדירה של חברות הביטוח בביטוחים הפרטיים. האם חברות הביטוח ימצאו טריקים חדשים כדי לשמור על הקצפת, או להעלות את הפרמיות מדי שנתיים עם חידוש הפוליסה? בשביל זה סלינגר ואגף שוק ההון והביטוח באוצר צריכים לעמוד על המשמר: אין שום סיבה שחברות הביטוח ימשיכו את עושק ביטוחי הפרט. הם יקרים באופן חריג והם מסבסדים את ביטוחי הקולקטיב המפנקים. הגיע הזמן לאיזון הרבה יותר טוב בין השניים.

העודפים העצומים
 העודפים העצומים

תשואה נומינלית של גופי החיסכון הפנסיוני
 תשואה נומינלית של גופי החיסכון הפנסיוני

eli@globes.co.il

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988