היזם עודד דסאו יצא מהכלא - וממשיך להסתבך, הפעם עם ספא

איש העסקים עודד דסאו היה פעם אחת הדמויות הצבעוניות והמעניינות של עולם העסקים הישראלי. דסאו היה יהלומן וגם הבעלים של חברת "גולן מלאכת מחשבת הציבורית" וכיכב בסדרת הטלוויזיה הפופולרית של ערוץ 10 "הכרישים". בתוכנית הופגשו יזמים פרטיים מתחילים, בעלי חלום להתעשרות מהירה, עם יזמים ותיקים ומנוסים, ובהם דסאו אביב צידון, וג'קי בן-זקן. זאת, בתקווה כי "הכרישים" ישקיעו את כספם במיזמים של היזמים המתחילים.

התוכנית ירדה מזמן מהמרקע ובן-זקן ודסאו הסתבכו מאז בפלילים והפכו מ"כרישים" לעבריינים מורשעים. בן-זקן הורשע בהרצת מניות חברת מנופים פיננסים הציבורית ונשלח לשלוש שנות מאסר (בן-זקן הגיש לביהמ"ש העליון ערעור על פסק הדין). דסאו הורשע ביוני 2011 על-ידי בית משפט השלום בת"א בביצוע העברות כספים בלתי-חוקיות מהחברה לחשבונו הפרטי בהיקף של עשרות מיליוני שקלים. דסאו נשלח לשנתיים מאסר בפועל, והוטל עליו קנס בסך 100 אלף שקל, שבהמשך הוגדל על-ידי המחוזי ל-1.1 מיליון שקל. הוא השתחרר מהכלא בתחילת מארס 2013, לאחר שוועדת השחרורים הסכימה לנכות שליש מתקופת מאסרו, וביקש לצאת לדרך חדשה. ואיך יוצא יזם ותיק, "כריש" בדימוס, לדרך חדשה? הוא מנסה למצוא יזמות בעלת פוטנציאל כלכלי גדול ולמנף אותה להצלחה כלכלית מחודשת.

דסאו, כך חושף "גלובס", החליט לאחר שחרורו מהכלא להשקיע בחברת "מרחצאות הנגב", המפעילה אתר פסטורלי של מרחצאות וספא הקרוי "נווה מדבר". האתר ממוקם בלב חולות הנגב מרחק נסיעה של 20 דקות דרומית לבאר שבע. החברה שהייתה שייכת ל"חברה הכלכלית לפיתוח רמת הנגב", לקיבוץ משאבי שדה ולסוכנות היהודית, העסיקה בקביעות כ-30 עובדים, ועסקה בתחום הנופש והתיירות באתר המצוי בקרקע שבעבר השתייכה לשטח של קיבוץ משאבי שדה.

באתר האינטרנט של "נווה מדבר" מתואר המקום כ"מבנה ארכיטקטוני מעוצב ומפליא ביופיו, מוקף בחלונות הצופים אל נופו של המדבר, ובלבו חוויה אינסופית המשלבת בילוי מרגיע לגוף ולנפש: בריכות מים תרמו-מינרליים חמימים ושוקקים, ולצדו מרכז ספא מקצועי, עשיר ומפנק". לפי הפרסומים, "ייחודו של האתר במים המבעבעים בו כל ימות השנה, אשר נשאבים מאקוויפר תת-קרקעי בן אלפי שנים. המים מגיעים אל האתר בטמפרטורה של כ-40 מעלות, והרכבם כולל מינרלים חיוניים כמו מגנזיום, קלציום, נתרן, אשלגן וגופרית, שהם בעלי השפעות רפואיות מוכחות. כל מי שהספיק לשטוף במי המרחצאות יעיד על תחושה של רגיעה מהפנטת שמתפשטת לאורך הגוף, ולא בכדי". התקוות של דסאו היו גדולות, אבל בניגוד לנופשים באתר, הוא עצמו לא מצא את הרגיעה המהפנטת והמבוקשת ב"נווה מדבר".

מחדל בביצוע תשלומים

דסאו רכש בנובמבר 2015 74% ממניות חברת "מרחצאות הנגב" מהסוכנות היהודית, מהחברה הכלכלית לפיתוח רמת הנגב ומקיבוץ משאבי שדה תמורת 5 מיליון שקל כתשלום ראשון, ובסך-הכל הוא אמור היה להעביר 8 מיליון שקל בעבור המניות. אולם, לפי מסמכי ביהמ"ש שהגיעו לידי "גלובס", הצ'ק לא נפרע מעולם. החברה תחת שרביטו של דסאו נקלעה במהרה לקשיים משמעותיים ופיגרה בתשלומים לרשויות ולעובדיה.

במארס השנה הגיש קיבוץ משאבי שדה לבית המשפט המחוזי בב"ש בקשה להקפאת הליכים של "מרחצאות הנגב" בגין חובות של 6 מיליוני שקל לספקים, וכן להוצאתו של דסאו מהחברה. לפני כשבועיים מינתה השופטת שרה דוברת את רו"ח אלון פרדקין כנאמן לנכסי החברה, במטרה להגיע להסדר נושים שיאפשר את המשך פעילותה ואת פעילות אתר "נווה מדבר".

בסוף יוני הגישו החברה הכלכלית לפיתוח רמת הנגב וקיבוץ משאבי שדה למחוזי בב"ש בקשה דחופה נוספת לתת צו להקפאת הליכים לחברה למשך 60 יום ולהרחבת סמכויותיו של הנאמן פרדקין. בבקשה נאמר כי "התשלומים בגין עסקת המכר שנערכה בין דסאו לבין החברה הכלכלית והסוכנות היהודית לא שולמו בפועל. בתחילה נדחה ביצועם, לבקשת דסאו, בהסכמת הסוכנות והחברה הכלכלית, ולאחר מכן עוכב לבקשת הנאמן ובהתאם להחלטת ביהמ"ש, שכן דסאו הודיע כי לא יהיה ביכולתו הן לעמוד בתשלומים לבעלי המניות, כפי התחייבותו, והן לשרת את התשלומים המגיעים לנושים של החברה".

לפי הבקשה, "לנוכח התנהלות דסאו ומחדלו מביצוע התשלומים לכיסוי ההוצאות השוטפות של החברה, ובכלל זה התשלומים השוטפים לרשויות המס, וכן לנוכח העובדה שלא עמד בכל יתר התחייבויותיו (לרבות כלפי הנאמן), ובהתחשב בכך שחשבון הבנק של דסאו בבנק הפועלים שממנו משוכים הצ'קים שמסר דסאו לחברה הכלכלית ולסוכנות היהודית הוכרז כחשבון מוגבל, החליטה החברה הכלכלית לבטל את הסכם המכר שבו התקשרה עמו, ויש לראות בבקשה זו משום הודעת ביטול".

בהתאם לזאת, פרטו החברה הכלכלית והסוכנות בבקשתם כי בעלי המניות והנאמן ניהלו מגעים על-מנת להגיע למתווה מוסכם למכירת פעילות החברה ו/או מניותיה למשקיע אחר. "הבקשה מוגשת מטעם החברה הכלכלית ומשאבי שדה, כאשר הסוכנות היהודית נתנה עמדתה בכתב, לפיה היא אינה מעוניינת להחזיק במניותיה עוד, ולאור מחדלי סדאו, היא מבקשת להעביר מניותיה לאלתר לנאמן, בכפוף לאישור ביהמ"ש, כך שיהיה בידי הנאמן לכלול אותן בפרסום להציע הצעות".

הבקשה העלתה תהיות באשר להתנהלותו של דסאו בחברה. "מבדיקות שנערכו עולה כי החברה אינה מתנהלת באופן תקין, אינה עומדת בתשלומים לרשויות השונות (והחובות לרשויות הולכים ותופחים)", נטען בבקשה. לדברי הסוכנות, הקיבוץ והחברה הכלכלית, "דסאו לא עמד בהתחייבויותיו לבצע העברות לנאמן, לפי ההסדר שהוצע על-ידו, החברה עומדת בפני הליכים שננקטים כנגדה בשל בנייה בלתי-חוקית אשר בוצעה לכאורה בתקופה האחרונה על-ידי דסאו, ועוד כהנה וכהנה".

עוד נטען בבקשה כי "נמסר לנאמן ולבעלי המניות כי המחאות אישיות שנתן דסאו לספקים ונותני שירותים לא כובדו על-ידי הבנק וחוללו בהיעדר כיסוי ("א.כ.מ"). בנוסף, התברר כי חשבון הבנק של דסאו, שממנו נמשכו המחאות לספקים ולנותני שירותים ושממנו משוכים הצ'קים שניתנו לחברה הכלכלית ולסוכנות היהודית במסגרת חוזה מכירת המניות, הינו חשבון מוגבל".

בנייה לא-חוקית

בשבוע שעבר פרסם הנאמן דוח באשר למצב "מרחצאות הנגב" בתקופת הקפאת ההליכים. בדוח כתב פרדקין כי כתוצאה מעבודתו המאומצת עלה בידי הנאמן וצוותו לייצב את החברה ולחדש את פעילותה באופן מיידי ומיטבי, תוך שמירה על תזרים מזומנים חיובי, ובשים לב לפוטנציאל העסקי המיוחד הגלום בפעילות בתקופת הקיץ". הנאמן ציין בדוח כי הוא עסוק בימים אלה במציאת משקיע לחברה. "הפעלת אתר המרחצאות באופן יומיומית רגילה משיאה את ערך החברה באופן שיסייע במציאת משקיע ויאפשר גיבוש הסדר נושים לחברה", נכתב בדוח הנאמן.

בדוח העלה הנאמן טענות לא פשוטות של הברחת נכסים לכאורה של דסאו מחברת "מרחצאות הנגב". "במסגרת הבדיקות השונות התברר כי החברה משכירה את גג האתר לחברת 'דראל פי.וי' שהציבה בו פאנלים סולאריים. מסמכים שונים שנמצאו גילו כי מנהלי החברה הקודמים (עודד דסאו ומנהל מטעמו - ח'מ') קיבלו בפברואר 2016 בגין השכרה זו מקדמה בסך 85 אלף שקל בגין 24 חודשי שכירות, וכי סכום זה עבר כפי הנראה לחשבון בבנק מסד, אשר למיטב ידיעה הנאמן לא מתנהל בו חשבון על-שם החברה". הנאמן כותב בדוח, שחור על גבי לבן, כי "מדובר לכאורה בהברחת נכסים לכל דבר ועניין, ומשכך נבדקת בימים אלו גם המשמעות המשפטית של פעולה זו".

עוד צוין בדוח כי "הנאמן וצוותו פנה אדם שטען כי שילם מאות אלפי שקלים לדסאו תמורת זיכיון להפעלת קפיטריה וסופרמרקט באתר למשך 10 שנים. אותו אדם התבקש להמציא לנאמן מסמכים התומכים בטענה זו, אך הדבר טרם נעשה".

איתור קונה

הנאמן ציין עוד כי דסאו והמנהלים מטעמו החליטו לבנות בריכות נוספות בצד אתר הנופש הקיים, אך "בבדיקה שנערכה התברר כי לא זו בלבד שבריכות אלו נבנו מבלי שיתקבלו האישורים המחויבים על-פי דין, אלא שאף הוקמו בשטח השייך לקיבוץ משאבי שדה ולא בשטחים שהוקצו לחברה". לפי הדוח, שטח הבריכות החדשות שבנה דסאו ללא היתרים גודר ונחסם, והודעה בעניין הועברה לעורכי-הדין של הקיבוץ.

דסאו ובאת-כוחו, עו"ד אהובה ריבוש, מסרו היום (א') ל"גלובס" כי הם לא מעוניינים להגיב לדברים.

עו"ד אביחי ורדי, בא-כוחו של הנאמן, רו"ח אלון פרדקין, מסר: "לאור ההחלטות של ביהמ"ש, אנחנו נמצאים היום בשלבים מתקדמים של איתור קונה לחברת 'מרחצאות הנגב', כאשר יש מספר גורמים משמעותיים שמתעניינים ברכישה. העסק פועל בצורה חיובית ביותר. אנחנו מקווים שבדרך הזאת נוכל להביא את התיק לידי פתרון. מאז שהחברה חזרה לידיים של הנאמן אלון פרנקין ב-14 ביולי, החברה מתנהלת בצורה מסודרת ומשכורות משולמות לעובדים ולספקים".

החברה הכלכלית לפיתוח רמת הנגב מיוצגת בידי עו"ד אהוד גנס; קיבוץ משאבי שדה מיוצג בידי עוה"ד אביתר קנולר ויריב שי ישינובסקי.

צדדים נוספים להליכים שמתנהלים בביהמ"ש המחוזי בב"ש בעניינה של חברת 'מרחצאות הנגב' הם הסוכנות היהודית וכונס הנכסים הרשמי.

רקע: כוכב הטלוויזיה שהגיע לתא המאסר

כשמלהקי התוכנית "הכרישים" ששודרה בערוץ 10 באמצע שנות האלפיים חיפשו אנשי עסקים שיככבו בה, הם הגיעו לעודד דסאו בעיקר בשל הציפייה שהוא יכניס לתוכנית הרבה צבע. דסאו הבוטה והישיר היה יהלומן ואיש עסקים מצליח ובעליה של החברה הציבורית "גולן מלאכת מחשבת". דסאו אכן התגלה ככוכב טלוויזיה וסייע בהגדלת הרייטינג של "הכרישים". אולם, בתום צילומן של עשר תוכניות התברר שהוא חשוד בביצוען של שלל עבירות על חוק ני"ע והוא נעצר והודח מהתוכנית.

בדצמבר 2007 הוגש נגד דסאו כתב אישום, שבו נטען כי הוא ביצע העברות בנקאיות של עשרות מיליוני שקלים מחשבון החברה הציבורית לחשבונו הפרטי. זאת, תוך הסתרת המשיכות מהדירקטוריון, מבעלי המניות ומציבור המשקיעים. בהמשך, תוקן כתב האישום נגד דסאו והוא כלל שבעה אישומים, שייחסו לו משיכות כספים אסורות מגולן בהיקף של כ-11 מיליון שקל, שהוחזרו לחברה; וכ-18.7 מיליון שקל, שלא הוחזרו לחברה. דסאו הודה בנטילת הכספים, אך טען כי הדבר נעשה לטובת החברה ותכליתה.

ביוני 2011 הורשע דסאו בשלל עבירות על חוק ני"ע, בהן מרמה ובהפרת אמונים בתאגיד, גניבה בידי מנהל, אי-גילוי מידע ופרסום מטעה ועבירות נוספות לפי חוק ני"ע, וכן בעבירה של הדחה בחקירה. זאת, בגין העברות כספים בלתי חוקיות מהחברה לחשבונו הפרטי בהיקף של עשרות מיליוני שקלים.

"חוסר כנות בסיסי"

בהכרעת הדין כתבה השופטת דניאלה שריזלי כי קיימות פרצות וסדקים בגירסה "המיתממת" שהציג דסאו, וכי "ככל שהתקדם הנאשם בתיאור מסכת האירועים... כך הלכה והתגברה התרשמותי ממופרכות התיאור, ממופרכות השיקולים הנטענים ומחוסר ההיגיון והסבירות שבהם. עמן - התחזקה התרשמותי מחוסר מהימנותו של הנאשם". עוד ציינה השופטת כי: "התנהלותו של דסאו בחקירה היא עדות לאופיו המניפולטיבי ולחוסר כנות בסיסי; לנכונותו לשקר ללא אבחנה".

ביהמ"ש גזר על דסאו עונש של שנתיים מאסר בפועל, 27 חודשי מאסר על-תנאי וקנס של 100 אלף שקל בגין הרשעתו. "מעשיו של דסאו פגעו פגיעה כפולה ומכופלת במושכלות יסוד בשוק ההון, ערכי יסוד שבין אדם לחברו וערכי יסוד של הסחר בניירות ערך", נקבע. השופטת שריזלי ציינה כי דסאו לא שמר על כללי הדיווח ההוגן ונטל לעצמו מהונה של חברה ציבורית, וכך פגע ברכושם של משקיעים ובאמונם. "דסאו נמנע מלדווח על פעולותיו, וכשדיווח - היה הדיווח מוטה וכוזב ונועד 'לזרות חול' בעיני הנהלת גולן ורשות האכיפה", ציינה השופטת.

ביהמ"ש הוסיף כי אילולא נסיבותיו האישיות של דסאו, שהביע חרטה והשיב את הכסף שגזל, היא הייתה משיתה עליו עונש חמור יותר. "אין ספק כי עולמו של דסאו חרב עליו בעקבות הסתבכותו הכספית, החקירה והליכי המשפט. כגובה המעמד - כך עומק הנפילה. אני מאמינה בסבל שפקד את משפחתו כולה. נסיבות אלה כמכלול, משקלן נכבד בקביעת העונש", כתבה השופטת, שהביעה צער על כך שדסאו התנצל על מעשיו רק בשלב מאוחר של ההליך המשפטי בעניינו.

במארס 2013 השתחרר דסאו מכלא עתלית, לאחר ניכוי שליש מתקופת מאסרו, ויצא לחופשי, אך הצרות לא הפסיקו לפקוד אותו. באוגוסט 2014 חייב נשיא ביהמ"ש המחוזי בת"א, איתן אורנשטיין, את חברת "לב האגם" של דסאו לפרוע חוב בסך 32 מיליון שקל לאיש העסקים משה ויזל. בפסק הדין נקבע כי ויזל פרע חוב של דסאו בסך 32 מיליון שקל, ובכך "נכנס בנעליו" של המלווה הקודם, בנק לאומי - ומשכך דסאו מחויב בהשבת סכום ההלוואה לויזל. "ממארג הראיות עולה כי ויזל רחש אמון לדסאו, בטח בו וסמך שיכבד את התחייבויותיו כלפיו, אך בדיעבד הולך שולל. לעומת הסתירות והפירכות של גרסת 'לב האגם', בולטת עדותו המהימנה של ויזל, שהתיישבה עם מסמכים והייתה עקבית וקוהרנטית וסדורה", נפסק.