למה ויתרה Deloitte על עשרות מלקוחות המשרד שמיזגה?

ב-2008 התמזגו משרדי רוה"ח Deloitte וזהר את זהר ■"גלובס" חושף כי המיזוג היה חלקי בלבד, וכי זהר את זהר המשיך לטפל בנפרד במאות לקוחות, כולל זיקה לענף היהלומים

מיזוגם של משרד רוה"ח Deloitte-בריטמן-אלמגור, ומשרד זהר-את-זהר שהוכרז ב-2008, נחשב לאירוע משמעותי בענף ראיית החשבון. המיזוג הוליד בשעתו את הפירמה השנייה בגודלה בישראל נכון לאותה תקופה. ואולם, תחקיר "גלובס" חושף, כי מה שתואר כ"מיזוג", היה לכל היותר מיזוג חלקי, ומסתבר כי משרד זהר-את-זהר ממשיך להתקיים. בפועל, Deloitte ויתרה על חלק מלקוחות המשרד ש"בלעה" במסגרת המיזוג - תיקים שמשרד זהר-את-זהר המשיך את הטיפול בהם בנפרד. מה משותף לכל התיקים האלו? זיקה מסוימת לתחום היהלומים, המלווה, לפחות בכמה מהמקרים, בדיווח חשבונאי בעייתי, ובהסתבכות פלילית של הלקוחות. חלק מרואי-החשבון ב-Deloitte, המשיכו במקביל לעבוד גם בזהר-את-זהר וכך גם לגבי חלק מהלקוחות שהשתמשו, ועדיין משתמשים לפרקים, בשירותי שני המשרדים במקביל - לצרכים שונים.

ברשימת הלקוחות שעליהם "ויתרה" פירמת Deloitte-בריטמן-אלמגור, במסגרת המיזוג ושמשרד זהר המשיך בטיפולם בנפרד, ניתן למצוא אנשים כמו מנחם מגן, המורשע המרכזי בפרשת "הבנק המחתרתי" בבורסה ליהלומים; חברה שמייסדה סיפר בעבר איך השיג את רישיונות הכרייה שלה בזכות "מזוודות מזומנים" שהעביר לנשיא קירגיזסטן; יהלומן בכיר, ששמו נקשר בפרשות חשד להלבנת הון במאות מיליוני דולרים ברחבי העולם; ערן מזרחי שכונה "מיידוף הישראלי" ועוד לקוחות, שניתן להבין מדוע Deloitte לא חשקה בקליטתם.

מומחיות מיוחדת

כל המי ומי התייצבו במוזיאון תל-אביב באותו ערב ביוני 2008. חברי-כנסת התחככו באנשי עסקים, יחצ"נים השיקו כוסות משקה עם פליטי ריאליטי, גם עורכי-דין בכירים ריכלו עם דירקטורים בחברות ציבוריות. לא פחות מ-1,200 איש הגיעו לחגוג את מיזוגם של משרד רואי-החשבון Deloitte-בריטמן-אלמגור, ומשרד זהר-את-זהר.

רוה"ח אהרון זהר ויגאל בריטמן המנוח (מאז מותו עומד בראש Deloitte רו"ח אילן בירנפלד), חתני השמחה, סיפרו לכל, שלאחר קליטת 160 עובדי זהר-את-זהר במסגרת המיזוג, יהפוך המשרד החדש והממוזג - זה שיכונה מעתה Deloitte-בריטמן-אלמגור-זהר - לשני בגודלו בישראל (נכון לאותה העת), עם כ-1,000 רואי-חשבון. רק דבר אחד הם לא סיפרו לאורחים - שזהר-את-זהר מעולם לא מוזג במלואו לתוך Deloitte.

למעשה, אם תגיעו מחר בבוקר לרחוב הרקון מספר 6 ברמת גן, תגלו שפירמת רוה"ח הוותיקה, זהר-את-זהר, עדיין פועלת ממשרדה במתחם הבורסה ברמת-גן, הממוקם במבנה המיושן מעט, מעל לבית דפוס וממול למוסך. כך היה לאורך כל התקופה מאז שהתבשרנו על המיזוג. העסקה שנחגגה אי-שם ב-2008 אכן כללה מעבר של רוב רוה"ח ממשרדו של זהר למשרד הממוזג, וגם מעבר של לקוחות בולטים, כמו קבוצת אפריקה ישראל, קבוצת אזורים, משפחת ברונפמן וקבוצת ידיעות אחרונות. זוהי "הנדוניה" שהביא עמו זהר ל"חופה". אולם, חלק מרואי-החשבון, וקבוצה של עשרות לקוחות שהיקף פעילותם העסקית נאמד במיליארדי דולרים מדי שנה, נותר מאחור, במשרד זהר-את-זהר הישן והטוב; המשרד שרוב לקוחותיו, אך לא כולם, יהלומנים.

את משרד זהר-את-זהר ייסדו אהרון זהר, יחד עם ה"זהר" השני בשמו של המשרד, אחיו, רו"ח שלמה זהר. שלמה פרש מהמשרד המשפחתי לטובת מינוי שהזדמן לו בשל קשריו עם אחד מלקוחות המשרד - מתיו ברונפמן - שמינה אותו לתפקיד יו"ר בנק דיסקונט אי-שם ב-2006.

זהר-את-זהר הוא אולי משרד רוה"ח המוכר ביותר בענף היהלומים. גורם בענף היהלומים העריך לאחרונה כי נתח השוק של המשרד בשוק היהלומים, מגיע לכ-30% מהשוק בישראל, אם מדברים במונחים של מחזורי פעילות של הלקוחות.

"פירמות ראיית-החשבון הגדולות - ה'ביג 4' - לא עוסקות בתחום היהלומים", הסביר אהרון זהר מדוע דחתה Deloitte את חלק מלקוחותיו. "מדובר בתחום מסובך שמצריך מומחיות חשבונאית מיוחדת", שכן "כללי הדיווח בענף שונים מכל ענף אחר". עם כל הכבוד להסבר הזה, עולה ממנו נימה מכובסת-משהו. ממתי פיתוח מומחיות מורכבת ככל שתהיה, או התמודדות עם שיטות דיווח שונות הוא משהו ש"גדול" על ענקית ראיית-החשבון הבינלאומית? פירמות ראיית-החשבון הגדולות משרתות חברות בתחומים מורכבים, כמו אנרגיה, תעופה או סייבר. חברות ציבוריות וישראליות, חברות דואליות, וחברות רב-לאומיות - כל אלו נעזרים בשירותי ה"ביג 4" - מובן שגם באלו של Deloitte.

רוה"ח של הבנק המחתרתי

אז מה באמת הרתיע את Deloitte? אולי החיבור הנפיץ בין תחום היהלומים לבין ראיית-חשבון - חיבור שניתן ללמוד מפרשת הבנק המחתרתי בבורסה ליהלומים ברמת גן. מדובר באחת מפרשות הלבנת ההון הגדולות שנחשפו אי-פעם בישראל. פרשה שבמסגרתה נחשפה תעשיית זיוף חשבוניות, בהיקף של מיליארדי שקלים לפחות, שפעלה בתוך בניין הבורסה ליהלומים במשך שני עשורים.

מאות מהיהלומנים הפועלים בבניין הבורסה נהגו להשתמש בשירותיו של העסק שכונה "הבנק המחתרתי" - מעין "צ'יינג'" שפעל בחסות של עסק למסחר ביהלומים שכונה "יהלומי נאמנים". בצ'יינג' הזה ניתן היה למסור צ'קים בערכים דולריים, וכנגדם לקבל כסף מזומן שהופקד בחשבון בחו"ל, יחד עם חשבוניות כוזבות, לפיהן הצ'קים נמסרו כתמורה בעסקת מכר יהלומים, שלא הייתה ולא נבראה מעולם. בתמורה ל"שירות", גבה הבנק המחתרתי "עמלה". מן התעשייה הנגועה הזו, מסתבר, Deloitte נשמרה מלהתקרב, ובצדק. זאת, בניגוד לזהר-את-זהר. מסתבר שזהר-את-זהר היה משרד רוה"ח של "יהלומי נאמנים" - כלומר של "הבנק המחתרתי", ושל החשוד המרכזי בפרשה, מנחם מגן.

עומק הזיוף החשבונאי בפרשה הזו הביא את החוקרים בפרשה לתהות מיהו משרד רוה"ח שליווה את הבנק המפוקפק. החוקרים אמנם נטלו חומרי חקירה ממשרד זהר-את-זהר, אך ככל הידוע, איש מהמשרד לא נחקר באזהרה, או בכלל; כפי שגם לא נחקרו מאות היהלומנים שחשבוניות חברותיהם נמצאו בקלסריו של מגן. נראה שבאיזשהו שלב הפסיקה רשות המסים לחקור. פשוט לא היו לה משאבים לרדת לסופו של התיק. מגן עצמו הודה בריבוי עצום של עבירות מס והלבנת הון, בסכום של מעל מיליארד שקלים (בשנים 2008-2011 בלבד) ונדון לארבע שנות מאסר.

על העבירות החשבונאיות בקשר ל"יהלומי נאמנים" אין צורך להכביר במילים - החל בעובדה שהחברה דיווחה לרשות כי היא עסק למסחר ביהלומים (תחום שעליו חלה שיטת דיווח שונה כאמור), בעוד שבפועל מדובר היה בצ'יינג' ובמשרד לתיווך חשבוניות.

מזוודות המזומנים של הנשיא

שמו של משרד זהר-את-זהר עלה גם בסכסוך היצרי בין השותפים לשעבר, איש העסקים בני סינבטי והמיליארדר לב לבייב, סביב פירוקה של חברת "SHG גולדן סילבר" המשותפת לשניהם ולשותפים נוספים. סינבטי נסע מספר רב של פעמים מסוף שנות ה-90 ועד לאמצע העשור הקודם לבישקק, בירת קירגיזסטן - נסע, ומזוודות מזומנים בידו. לא פלא שחזר עם רישיונות לכריית זהב בשווי מאות מיליוני דולרים. כשהיה דרוש לו הכסף לפיתוח המכרות שקיבל זיכיון להפעיל, הכניס שותף - לבייב.

בכתבה שפרסם איתי רום במגזין G של "גלובס" ב-2009, נחשפו הפרטים העסיסיים על הפרשה. סינבטי תיאר במילותיו איך יצר קשרים עם צמרת השלטון:

ש: פשוט אמרו לך, בוא תיקח רישיונות?

סינבטי: "לא. שילמתי. מובן ששילמתי".

ש: איך זה עובד שם, במעטפות?

סינבטי: "לא מעטפות. מזוודות".

ש: לשרים?

סינבטי: "לנשיא, ולכל מי שקשור לזה".

לאחר שלבייב נכנס כשותף בחברה ואף השקיע בה 17 מיליון דולר, השתלטה הממשלה הקירגיזית על המכרות. סינבטי מסר לשותפיו כי נפגש בהמשך עם בנו של נשיא המדינה המרכז-אסייאתית שביקש לקבל תשלום שוחד נוסף, כדי להחזיר את המכרות לידי החברה - דבר שלא הסתייע. בשיאם של הדברים נדרשה החברה של סינבטי ולבייב למחוק נכסים ששוויים מוערך בעשרות מיליוני דולרים, בשל העובדה שממשלת קירגיזסטן פשוט החרימה את המכרות, וכעת בנו של הנשיא מבקש שוחד כדי לשחררם. בנסיבות הללו, החברה התקשתה לאתר רו"ח שיסכים לחתום על דוחות כספיים.

כך הציג זאת אחד מהמשתתפים בישיבת בעלי המניות של החברה, משנת 2008, שהקלטתה פורסמה באותה כתבה ב-G: "לחברה כרגע אין רו"ח, הוא התפטר. חייבים למנות רו"ח אחר במקום... ניסינו להביא כמה משרדים, המשרד היחיד שהסכים, בלחץ, זה הם... כרגע השאלה אם משרד זהר-את-זהר מקובל על האסיפה הכללית". האסיפה הכללית של החברה אישרה את המינוי, ומשרד רוה"ח הוותיק התגייס למשימה והמשיך להגיש דוחות עבור החברה גם בשנים הבאות, עד לסוף שנת 2010 - הדוח האחרון שהגישה החברה טרם פירוקה.

משרד רוה"ח המבקר השתמש שנה אחר שנה באותה שיטה - הוא הסתייג מנתוני החברות הזרות שמחזיקה החברה, שעל בסיסם נכתב הדוח הכספי, וציין כי אין בידיו כלים לבדוק את מהימנות הנתונים שנאספו על-ידי רוה"ח הקירגיזים. קל.

זהר-את-זהר אף אימץ אל תוך חוות דעתו, ביאור שנוסחו חריג: "החל מחודש פברואר 2008 נחשפו סניף החברה, חברות-בנות של החברה, נכסיהם ופעילותם בקירגיזסטן להתקפה ברוטאלית ובלתי-חוקית על-ידי גורמים שונים שהביאו לנישול החברה והחברות הבנות מנכסיהן... כמו-כן בוטלו כל זיכיונות החברה לחיפוש ופיתוח מינרלים, המהווים, את עיקר נכסי החברה, וחלקם אף הועברו לגורמים אחרים".

בדוח הכספי של החברה לשנת 2010 פורט כי "בעקבות הפיכה שלטונית שאירעה בקירגיזסטן (באפריל 2010 - ג'מ') על-רקע השחיתות השלטונית... פעלה ופועלת החברה לנצל את חלון ההזדמנויות שנוצר בכדי להעמיק, להמשיך ולייעל את מאבקה להשבת נכסיה". חודשים לאחר הגשת הדוח הזה, הגישה החברה בקשה לפירוק מרצון, גם כאן בהתבסס על נתונים מרואי-חשבון זרים.

"גלובס" בדק מול רו"ח זהר מדוע כל החברות של לבייב עברו ל-Deloitte, בעוד החברה של סינבטי ולבייב המשיכה להשתמש בשירותי זהר-את-זהר. רו"ח זהר השיב לנו: "תשאלו את לבייב".

מפגש עם השוק האפור

גם החוויות שעוברות על רו"ח המשרת גורמים בענפים אפורים, אינן תמיד נעימות. חוויה קשה עברה על רו"ח אהרון זהר לפני כמה שנים, כשהתבקש לתת חוות דעת ללקוחו, במסגרת הליך משפטי שניהל נגד "איש השוק האפור", כפי שכינה רו"ח זהר את איש העסקים אבשלום (אבוש) נוריאל.

"היו עליי לחצים שלא היה לי בחיים דבר כזה", סיפר רו"ח זהר ללקוחו בשיחה שהקלטתה נמסרה למשטרה והגיעה לידי "גלובס". "זה אנשים מהשוק האפור - בחייך. אמרתי לעורך-הדין שלו - אתה לא היית צריך לקחת לקוח כזה... אני לא רוצה להגיד לך מה הציעו לי, חושבים שקונים בן-אדם כמוני בכסף, בכלל לא עניין אותי... כי האנשים האלה הם בריונים". את תוכן הלחצים לא חשף רו"ח זהר באותה שיחה. "תזמין אותי, אני רוצה לשוחח", אמר ללקוחו.

באותה שיחה מוקלטת, עלה בדרך-אגב שמו של לקוח נוסף של זהר-את-זהר - היהלומן ארז דליות. דליות היה עד לפני כמה שנים יהלומן בולט בקנה מידה עולמי ואף החזיק במעמד של "סייטהולדר" - כלומר, אחד מ-80 המשווקים הבלעדיים של מונופול יהלומי הגלם "דה-בירס". בשנים האחרונות דעכו עסקיו והוא שקע בשלל חקירות פליליות ותביעות אזרחיות שמתנהלות במקביל בישראל, בדרום-אפריקה, בבוטסואנה, בארה"ב, בבלגיה ועוד.

המכנה המשותף להליכים השונים הוא הטענות והחשדות כי דליות הבריח נכסים, בעשרות ולעתים במאות מיליוני דולרים, מפני נושיו ושותפיו לשעבר. זאת, תוך ביצוע לכאורה של הלבנת הון וזיוף מסמכים. דליות מכחיש כמובן את כל הטענות נגדו וטוען כי מדובר בבדיות שממציאים יריביו העסקיים.

החקירה הפלילית הראשונה שבה נקשר שמו של דליות, החלה עוד בימיו היפים של היהלומן הבכיר בשנות ה-90. מדובר בחקירה שעיקרה עסק בהלבנת מאות מיליוני דולרים מכספי המאפיה של דטרויט. שותפו של דליות לעסקים, יעקב ארבוב, שהיה ידוע בכינוי "ג'ייקוב התכשיטן", נחקר אז על קשריו לצמרת ארגוני פשיעה בדטרויט. לבסוף הורשע רק בשיבוש חקירתו. בהמשך פורקה השותפות עם דליות.

בימים אלו חוקרות הרשויות בבלגיה חשדות להלבנת הון על-ידי דליות ואנשיו. חשדות אלו עלו גם מתביעה שהגישה חברת היהלומים הניו-יורקית "לזר קפלן", שותפתו לשעבר של דליות לעסקי כריית יהלומים, בין היתר באנגולה, נגד בנק "אנטוורפ דיאמונד" הבלגי. "לזר קפלן" טענה כי הבנק סייע לדליות להבריח סכום של 135 מיליון דולר מעסקי היהלומים המשותפים שלהם, תוך ביצוע מעשים של הלבנת הון, באמצעות חשבונות סודיים בשווייץ. ההליך נגמר בפיצוי ששולם ל"לזר קפלן" מחברת הביטוח של הבנק.

בעניין אחר, דליות מועמד לדין בימים אלו בדרום-אפריקה, בחשד לזיוף מסמכים במסגרת ניסיון "לגנוב" מניות בחברה מקומית משותפיו. את חברותיו הישראליות של דליות ליווה עד לשנים האחרונות, משרד זהר-את-זהר. גם לקוח כמו דליות אינו בדיוק לקוח מה"מיליה" המקובל ב"ביג 4".

"האח של מיידוף"

שמו של משרד זהר-את-זהר צף גם בתיק הפירוק של חברת ההשקעות סיטדל, שהייתה בשליטת ערן מזרחי, יועץ השקעות מסביון שכונה "ברני מיידוף הישראלי". מזרחי גייס כספים מעשרות אזרחים תמימים, כביכול לצורך השתתפות בהשקעות. מדי פעם דיווח ללקוחותיו באמצעות דוחות מזויפים על הצלחת השקעותיהם. בפועל, השתמש בחלק מהכספים כדי לחלק "רווחים" למשקיעים קודמים, ואת חלק מהכספים בזבז על סגנון חייו הראוותני. מתוך כ-57 מיליון שקל שגייס מלקוחותיו, הורשע מזרחי, בגניבת כ-47 מיליון שקל. ב-2013 הוא הורשע במאות סעיפי אישום ונדון ל-12 שנות מאסר בפועל.

יוסי מזרחי, אביו של ערן, נחקר במשטרה. בחקירתו הוצג לו מסמך הסדר מס הכנסה שנערך עבור ברק מזרחי, בנו השני, שבמסגרתו הצהיר האחרון על הכנסות גבוהות מאוד בחו"ל בהיקף של כמיליון וחצי דולר. מזרחי האב טען כי מדובר בתכנון מס לגיטימי כביכול, במסגרתו יוחסו הכנסות של הבן ערן לבן השני, ברק. אלא שחוקיותו של תכנון כזה מוטלת בספק. וכך הסביר האב את הסוגיה בחקירתו במשטרה:

יוסי מזרחי: "אתה חושב שמשרד רו"ח היה חושב שזה משהו שקרי, היה עושה משהו כזה? זהר-את-זהר היה עושה משהו שקרי?".

חוקר: "ברק מצהיר שהכנסותיו בחו"ל, שם צבר כספים בסך מיליון וחצי דולר".

יוסי מזרחי: "מאיפה הוא באיפור יכול לעשות מיליון וחצי? זה להוריד את שיעורי המס... ברק הרוויח? ברק לא יודע מהחיים שלו מיליון וחצי דולר".

חוקר: "אז אתם רימיתם את...".

יוסי מזרחי: "ברק לא יודע בכלל שאומרים עליו שיש לו מיליון וחצי... אם יש לך אח או בן בחו"ל אתה יכול באמצעותו לשלם מס פחות... אני רציתי שערן יהיה מסודר מבחינת מס הכנסה ושלא ישתמש בכספים שלא מוצהרים, וההצעה הייתה להקל בעניין הזה ולשלם מס מופחת. זה הכול, זה כול הסיפור. יכול להיות שידעתי את ברק ויכול להיות שלא יידעתי אותו".

משרד זהר-את-זהר מכחיש כי הוא מכיר את ברק מזרחי או שהגיש דוחות בשמו אך הודה בהיכרות עם יוסי מזרחי בעבר. אדם נוסף שהיה מעורב בטיפול במשפחת מזרחי הוא רו"ח רוני קריה, שאף נחקר על-ידי אנשי משרדו של מפרק חברת סיטדל, עו"ד איתן ארז. קריה, מסתבר, עבד במהלך השנים במקביל גם בזהר-את-זהר וגם ב-Deloitte.

זהר-את-זהר: "סוכם כי נמשיך להתקיים כמשרד נפרד שיעסוק בתחום היהלומים בשל ייחודיותו"

"הכתבה קושרת סיפורי רכילות למיניהם שאינם בהכרח נכונים, הקשורים לגורמים עסקיים שונים אשר כאילו מיוצגים או מטופלים ע"י רו"ח אהרון זהר או משרד זהר-את-זהר. גורמים אלו לכאורה פועלים שלא במסגרת החוק וניתן להבין מתוך הכתבה שמשרדו של אהרן זהר מודע לנושא זה, דבר שאינו נכון.

"מעבר לסיפורי הרכילות שמתוארים בכתבה שאליהם קשה לנו להתייחס, נבקש להבהיר כי רו"ח זהר ומשרדו מעולם לא נפגש או דיבר ולא מייצג בעבר או בהווה בשום נושא את ה"ה בני סינבטי או נוריאל (אבוש) אבשלום ו/או ברק מזרחי, כפי שניתן להתרשם מהכתבה האמורה. כמו כן רו"ח זהר לא ייצג את ערן מזרחי או החברה בשליטתו אשר עסקה בעסקי מט"ח למיניהם.

"עם זאת, המשרד אכן ייצג את חברת SHG גולדן סילבר, ואכן נתן חוות דעת בתיק הנוגע לאבשלום נוריאל.

"לגבי היהלומן ארז דליות משרדו של רו"ח זהר אכן ייצג בעבר את חברותיו בישראל כאשר יהלומן זה היה מהמכובדים ומהגדולים ביותר בתעשיית היהלומים בעולם, וכל המתואר בכתבה לגבי תביעות בעולם המתייחסות לפעילות של יהלומן זה בשנים האחרונות התרחש בתקופה שרו"ח זהר ומשרדו כבר לא ייצגו אותו ואת חברותיו בארץ ובעולם.

"לגבי הגורמים העסקיים המפורטים לעיל, הכתבה מעוותת את העובדות הנכונות ומייחסת למשרד זהר ידע או מעורבות עם גורמים אלו בנושאים שפורטו לעיל, דבר שלא היה ולא נברא.

"משרד זהר-את-זהר הינו משרד הפועל עשרות בשנים ויש לו מוניטין ללא רבב. המשרד או רו"ח אהרן זהר מעולם לא ניתבע או נחקר בנושא כלשהו, בוודאי לא בנושאים המתוארים ע"י בכתבה האמורה, כך שאין לייחס למשרד זה קשר שלא היה קיים עם גורמים עסקיים אלו".

מפירמת רואי-החשבון Deloitte-ישראל לא נמסרה תגובה.

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988