אתי אלון משתחררת לחופשי לאחר 14.5 שנים בכלא

אלון משתחררת כשנתיים וחצי לפני שסיימה לרצות את העונש של 17 שנות מאסר ■ משנת 1994 סייעה אלון בחשאי לאחיה, עופר מקסימוב, בפירעון חובות הימורים

אתי אלון משתחררת מבית הכלא/ צילום: שלומי יוסף

אתי אלון היא אדם חופשי. 14.5 שנים אחרי שהחלה לרצות עונש מאסר בגין הרשעתה בגניבת כרבע מיליארד שקל מהבנק למסחר החליטה היום (ה') ועדת השחרורים שליד שירות בתי הסוהר, לקבל את בקשתה של אלון (49) לשחרור מוקדם ממאסרה. אלון משתחררת מכלא הנשים נווה-תרצה כשנתיים וחצי לפני שסיימה לרצות את העונש של 17 שנות מאסר שנגזר עליה על ידי ביהמ"ש. השמחה על השחרור מהולה אצל אלון בעצב שכן היא לא תזכה להעביר את ימי החופש עם אמה, שהלכה לעולמה לפני כשבועיים .

"מלאה הסאה, האסירה קיבלה עונש חמור ועברו כ- 14 וחצי שנים בהן היא מרצה מאסר", כתבו חברי ועדת השחרורים בהחלטתם להיעתר לבקשת אלון. הוועדה ציינה כי אלון הייתה אסירה למופת במהלך כל שנותיה במאסר, כי לקחה חלק משמעותי בהליכי השיקום אותם עברה, בטיפול הפרטני, במהלך שהייתה באגף השיקום, בפעילויותיה הרבות בחינוך, בקבוצת ההורים, בתיאטרון הקהילתי, בקבוצה לאימון אישי וכן בקורס הקרימינולוגיה שעברה.

עם זאת, גם ביום בו יצאת אלון לחופשי הזכירה והדגישה הוועדה כי אלון עברה את "העבירה הכלכלית אולי החמורה ביותר שנעברה במדינת ישראל שבעקבותיה קרס בנק, נגנבו כספים בשווי של כ- 250 מיליון שקלים, ועלות מעשיה של האסירה למדינה עמדה על כחצי מיליארד שקלים. כפי שכתבנו בעבר ראינו חומרה יתרה בכך שהכספים עברו לארגוני פשיעה וייתכן כי בעקבות מעשיה של האסירה נפגע הציבור פגיעה חמורה הן בתחושת הביטחון שלו והן בגופו".

הדיון בעניינה של אלון בוועדת השחרורים עבר גלגולים רבים, בתחילה החליטה הועדה שלא לשחרר את האסירה על יסוד החשש למסוכנות ועל יסוד החשש לפגיעה באמון הציבור במערכת המשפט. באותה החלטה נקבע שאלון תוכל לבוא בפני ועדת השחרורים בתום שנה וחצי מאותו מועד ואם תקיים את כל הליכי השיקום כדבעי, תידון בקשתה לשחרור מוקדם פעם נוספת.

"עם תום שנה וחצי החליטה הועדה לשחרר את האסירה לאחר ששוכנעה כי אכן מסוכנותה נמוכה והחשש מפגיעה באמון הציבור פחת באופן משמעותי.

על החלטה זו הוגשה העתירה בבית המשפט המחוזי בלוד ובית המשפט המחוזי קיבל את העתירה וביטל את החלטת השחרור".

לפי ההחלטה היום, משעבר זמן רב, האסירה המשיכה בהליכי השיקום והתקבלו חוות דעת כי אכן מסוכנותה נמוכה, ולאחר שהאסירה מרצה כ- 14 וחצי שנות מאסר, הגיעה העת ובשלה השעה להורות על שחרורה המוקדם.

"בשלב זה, האסירה ריצתה כבר למעלה "ממחצית השליש", ועל פי הוראות סעיף 10 (א) לחוק האומר: "משקלם של הנתונים לפי סעיף קטן זה בהחלטת הוועדה, יפחת, ככל שיגדל החלק מעונש המאסר שהאסיר כבר נשא". לפי ההחלטה, "יש מקום של ממש לראות את אלון כמי ששילמה את המחיר אותו היה לשלם בשל מעשיה. זאת גם כאשר אנו באים ושוקלים את הפגיעה בציבור, הפגיעה הכספית ברוכשי המניות והפגיעה בציבור כולו ששילם את מחיר הגניבה".

הוועדה ציינה את חוות הדעת הפסיכולוגית שהוצגה בפניה והקובעת כי מאלון לא נשקפת כיום סכנה כלשהי. "לא נראה כי מדובר בנבדקת עם דפוסים עבריינים או עם צרכים אישיותיים הנוגעים להתנהגות הונאה ומניפולציות... כן ניתן לומר שהנבדקת עברה הליך משמעותי בזמן שהותה במאסר במובן שהיא מתחילה לגלות מודעות (גם אם חלקית) בדפוסיה ובאישיותה וכן מאפשרת לעצמה להביע את מצוקותיה. עלתה מוטיבציה גבוהה להמשך טיפול וכן מודעות לקשיים העלולים לפקוד אותה מחוץ לכותלי הכלא".

לגבי האפשרות לקשרים של אלון כיום עם הכספים שהועברו או עם הגורמים העברייניים שקיבלו אותם כתבה הוועדה בהחלטתה: "ראוי להדגיש כי לעולם לא נוכל לקבוע קביעה כזו מעל לכל ספק סביר, שהרי רק ימים יגידו אם אכן יוולד בעתיד קשר כזה, אם לאו .עם זאת, "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות" ועל פי התרשמותנו, על פי המידעים, ובהתחשב בשנים שעברו ובהתנהגותה של האסירה עד כה, אין בפנינו כל בדל ראייה היכול לקבוע כי קיימים כיום קשרים מסוג זה".

הוועדה התייחסה למוות של אמה של אלון שהלכה לעולמה כאמור רק לפני כשבועיים. "זאת טרגדיה כפולה ומכופלת עבור האסירה מאחר ואימה הייתה הגורם היציב והתומך העיקרי במהלך כל שנות מאסרה. אכן, אימה של האסירה הבטיחה לה כי תמתין לה מחוץ לכלא ותסייע לה בהליכי השיקום, והאם והבת לא זכו לכך. יש בכך כדי לגרום לצער רב לאלון, אך התרשמנו כי לאסירה כוחות מספיקים כדי להתמודד גם עם אובדן זה וגם עם יציאתה מן הכלא.

אלון תשהה מהיום במעצר בית בשעות הלילה והוטלו עליה מגבלות רבות לתקופת היותה אסירה ברישיון (עד תום 17 השנה מיום גזר הדין. ח' מ'). בין היתר נאסר על אלון ליצור כל קשר בין ישיר ובין עקיף, או לקבל כספים מאחיה, עופר מקסימוב, שעדיין מרצה את עונש המאסר שנגזר עליו.

רקע

לרבים זכורה עד היום, זעקת האימה של אלון כששמעה ביולי 2003 את שופטת ביהמ"ש המחוזי בת"א בדימוס, עדנה קפלן-הגלר, מודיעה כי החליטה לשלוח אותה ל-17 שנות מאסר. זאת, בגין הרשעתה בגניבה של יותר מ-250 מיליון שקל מהבנק למסחר בו עבדה. בנק שהתמוטט בשל מעילת הענק של אלון. אלון ריצתה מאז את העונש בכלא הנשים נווה תרצה, ובקשתה לשחרור מוקדם סורבה עד היום. עם זאת, בדיון האחרון בנושא שנערך בפברואר האחרון, הובטח לאלון על די הפרקליטות כי בקשתה תישקל בחיוב באוגוסט. לפיכך שחרורה היום היה צפוי. אלון החלה לעבוד כפקידה בבנק למסחר בשנת 1990, ובמשך השנים קודמה לתפקיד של סגנית מנהלת מחלקת ההשקעות בבנק. משנת 1994 סייעה אלון בחשאי לאחיה, עופר מקסימוב, בפירעון חובות הימורים לגורמים בשוק האפור, באמצעות גניבה מתוחכמת מכספי הבנק. המעילה נחשפה בשנת 2002, אז התברר כי אלון, עובדת הבנק, גנבה בהיקף ענק מכספי הבנק בשנים 1997-2002, דבר שהביאו לקריסתו.

במסגרת המעילה פתחה אלון 206 חשבונות פיקטיביים, בהם העמידה הלוואות "גב אל גב", ואת כספי ההלוואה משכה לרשותה. מ-202 חשבונות אחרים בבנק גנבה אלון כספים תוך שבירת פיקדונות הלקוחות ומשיכתם. אלון נהגה בתחילה להפקיד בידי אחיה צ'קים בסכומים שונים המשוכים על-חשבונה הפרטי בבנק, ששימשו כהמחאות ביטחון - כך שמקסימוב היה מפקיד את הצ'קים בידי נושיו, וביום פירעון הצ'ק היה משלם את תמורתו ומשיב את הצ'ק שלא נפדה לאלון.

החל מ-1996 התקשה מקסימוב לשלם את חובותיו כנגד המחאות אחותו, והצ'קים שמסרה לו אלון החלו להיפרע כמעט מדי יום מחשבונה. יתרת החובה הגדולה, בגובה מאות אלפי שקלים, שהצטברה בחשבונה, הניעה את אלון להתחיל בגניבה. על אלון נגזרו כאמור 17 שנות מאסר וקנס של 5 מיליון שקל; על אחיה מקסימוב נגזרו 15 שנות מאסר; ועל אביה, אביגדור מקסימוב, שהורשע במעורבות בפרשה, נגזרו 6 שנות מאסר.

 

 

צרו איתנו קשר *5988