קיץ 2016 בחופי ישראל הוא אחד הקטלניים אי-פעם - למה?

מבורות שנוצרים במים הרדודים, דרך הסכסוכים העונתיים בין המצילים לרשויות - ועד לנדידת המדוזות ■ וגם כמה מלים גם על הבריכות הפרטיות

דגל שחור בים / צילום: איל יצהר
דגל שחור בים / צילום: איל יצהר

39 בני אדם טבעו למוות מאז תחילת עונת הרחצה במאי, על פי נתוני מד"א, עלייה דרמטית ביחס לתקופה המקבילה אשתקד שבה טבעו למוות 22 בני אדם.

על פי נתונים אחרים (של משרד הפנים) בכל עונת הרחצה של 2015 - כלומר מ-9 במאי עד 31 באוקטובר - טבעו למוות 33 בני אדם. עונת הרחצה השנה עדיין לא הסתיימה, ויתרה מכך, אם ייחתם הסכם בין המדינה למצילים, היא אף תוארך בחודשיים (על כך בהמשך).

184 טובעים נוספים קיבלו מתחילת העונה טיפול על-ידי מד"א. מצבם של שבעה מהם הוגדר כאנוש, עשרה מהם הוצאו מהמים במצב קשה והשאר נפגעו באורח בינוני וקל. לשם השוואה, בתקופה המקבילה בשנה שעברה עמד מספר הטובעים החיים שנמשו מן המים על 100.

מבחינת סטטיסטיקת הטביעות של מד"א, הדבר הניכר ביותר לעין הוא הגידול העצום במספר הטובעים השנה בחופי הים התיכון (כ-83% מכלל הטובעים, לעומת כ-45% בשנה שעברה). הסבר לתופעה הזאת מומחי האקדמיה עדיין לא מצאו, אך מדובר בשנה הקטלנית ביותר בחופים.

כשמשרד הפנים נדרש בחודש שעבר לשאלה, הזכירו אנשיו שבמשך חמשת השבועות הראשונים של עונת הרחצה השנה, נקט ארגון המצילים הארצי עיצומים במסגרת סכסוך עבודה.

אבי אפיה, יו"ר ארגון המצילים ומציל פעיל בחוף בת ים, טוען שלעיצומים כמעט שלא הייתה השפעה על מספר הטביעות השנה: "מי שהיה צריך לתת מענה כשאנחנו לא היינו בתחנות זה פקחים ושוטרים", הוא אומר. "הם היו צריכים לטייל בחופים ולמנוע את הרחצה. תראה למשל את העניין של הכנסת כלי רכב לחופים: הצליחו בשנים האחרונות לצמצם מאוד את התופעה הזאת, כי הייתה החמרה ניכרת בענישה. אותו הדבר במקרה של הכנסת בקבוקי זכוכית לחופים: התחילו לרשום קנסות של 730 שקל וזה הפסיק כמעט לגמרי. אם הרשויות ישימו פקח על כל חוף וייתנו דוחות למתרחצים בחופים לא מוסדרים או אחרי שעות העבודה שלנו, זה יצמצם מאוד את מספר הטביעות".

באמצע יוני, לאחר מגעים אינטנסיביים בין נציגי המצילים, ההסתדרות, משרד האוצר והשלטון המקומי, הגיעו הצדדים להסכמה: שעות פעילותם של 400 המצילים שעובדים בחופי הרחצה יימשכו משבע או שמונה בבוקר (על-פי החלטת הרשות המקומית הרלוונטית) ועד השעה שבע בערב; ועונת הרחצה תוארך משישה חודשים לשמונה חודשים בשנה. בתמורה, קיבלו המצילים חבילת שכר ותנאי פרישה מועדפים. ההסכם הרשמי עדיין לא נחתם, ויש עדיין אי אלו הסכמות ומחלוקות (בתחילת השבוע אף העלו כמה גורמים את אופציית החזרת העיצומים). המגעים נמצאים בשיאם בימים אלה.

חוף הים בעזה, צילום: רויטרס
 חוף הים בעזה, צילום: רויטרס

הרבה אחראים אפשר למצוא בסיפור הזה - הרשויות, גורמי האכיפה, המצילים, רוחצים חסרי אחריות. אבל אם שואלים את אפיה, האשם בראש ובראשונה הוא הים עצמו. "הים השנה סוער יותר", הוא פוקד ומצביע לאופק. "מימין יש גלים, משמאל אין גלים ופה באמצע אין כלום. רק מבעבע כזה. למה אין שם גל? כי שם המים חוזרים לתוך הים. הזרמים משתנים והחול נודד מצד לצד. כשיש הרבה תזוזה של חול, נחשפים סלעים שקיימים מתחת למים, ועצם החשיפה שלהם מייצרת זרמים נוספים. הזרמים האלה גורמים להיווצרות של בורות ושל מערבולות בקרבת החוף. ככל שהחול מתפנה, הזרמים באותו אזור חזקים יותר. בנקודות האלה, כשהים לוקח פנימה מסות של מים, אי אפשר לשחות. אין סיכוי. בחיים אי אפשר להילחם בזה".

יש לכם יכולת לראות היכן יש בורות?

"כן. איפה שיש בור או תעלה - המים כהים יותר. מסוכת המציל אפשר לראות את זה ממש בקלות".

ממרומי סוכת המציל בחוף בת ים בהחלט אפשר לראות זאת: מימין לסוכה, במרחק של 10 מטר לתוך הים ובין שני הדגלים האדומים שנעצו המצילים בקרקעית, צועדים המתרחצים במי אפסיים בעומק של כ-10 סנטימטר. משמאל לסוכה, ובמרחק של לא יותר מ-15 מטר מהמים הרדודים, העומק עומד על כמטר וחצי. לולא הדגלים, היו המתרחצים הנסחפים דרומה צוללים לבור תוך שבריר שנייה. הנפילה הקטנה והמפתיעה, מעידים המצילים, יכולה לגרום גם לשחיינים מנוסים לשקוע לרגע, לבלוע מים ואז להיכנס לפאניקה שממנה כבר אין דרך חזרה. "אנשים לא מבינים איך לפני רגע המים הגיעו להם עד הברכיים ופתאום הם לא מצליחים לגעת בקרקעית", מפרט אפיה.

גם מתרחצים שמאבדים לרגע את האחיזה בקרקעית ומנסים לשחות בכל כוחם לכיוון החוף, שנמצא במרחק נגיעה מהם, מסכנים את חייהם. המים שזורמים בבורות מתנהגים אחרת מהגלים השוטפים את שאר החוף. במקום לפלוט את המתרחץ אל החוף, הם מושכים אותו פנימה. אנשים שמודעים לכך, יודעים שכדי להיחלץ מהנקודה הבעייתית הם צריכים לפעול נגד האינטואיציה, לשחות פנימה ואז לפנות ימינה או שמאלה ולתפוס גל שמגיע עד החוף. אלו שיתעקשו לשחות לכיוון החוף כשהם נמצאים מעל בור פשוט יכלו את כוחותיהם, ייכנסו לפאניקה, יבלעו מים ויטבעו במהירות במרחק של מטרים בודדים מהיבשה.

"כשאנחנו שוחים ומנסים להיעמד במקביל, זווית השחייה שלנו היא 45 מעלות, כך שאנחנו לא מגיעים לקרקעית עם כל הגובה שלנו אלא בעצם נשענים על המים", מתאר אפיה את ההתנהגות האופיינית לאנשים בפאניקה. "אבל אם נעשה עמידה מלאה, הרבה פעמים נצליח לעמוד על הקרקע. אם לא, צריך לשחות עם הזרם והוא פשוט ייקח אותנו למקום יותר בטוח. אם אנחנו רואים גל מצד ימין או מצד שמאל, סימן שבאותו מקום יש מים רדודים וצריך ללכת לשם כי הגל ייקח אותנו לחוף. אם לא רואים גלים, המשמעות היא שהמים עמוקים מדי וזה האזור המסוכן".

המדענים לא חותמים באופן מוחלט על התזה שהים סוער יותר, באופן שגורם להיווצרות הבורות: "בלי לעשות מחקר השוואתי אין לי את היכולת לומר לך שהשנה באמת יש זרמים חזקים יותר", אומר האוקיינוגרף הפיזיקלי ד"ר אלי ביטון מהמכון לחקר ימים ואגמים. "המדידות הקיימות הן נקודתיות ונעשות בעומקים של בין עשרה מטרים ל-30 מטרים בעוד שבחופים העומקים רדודים יותר.

"לגבי הסטת חולות ושינוי תוואי הקרקע: בהחלט יכול להיות קשר בין עוצמת ותבניות הזרימה לבין שינוי בהסעת החולות, אבל מאחר שאין בנמצא מחקר השוואתי מעמיק בנושא, קשה להעריך מה מידת השינוי בהסעת החולות. למצילים אין נתונים מדויקים, אבל יש להם תחושה המבוססת על תצפית יומיומית. זה לא משהו שניתן לזלזל בו, כי הם אנשים שמכירים היטב את הים, אבל אני בספק אם הם מתעדים את תצפיותיהם בצורה מסודרת כמו שנעשה לצורך ביצוע מחקר השוואתי".

חוף הים צילום: רויטרס
 חוף הים צילום: רויטרס

גם אם אכן חל השנה שינוי בעוצמת הזרמים והסטת החולות על קרקעית הים בקרבת החוף, לא ניתן לדעת מה גרם לשינוי. חוקר בכיר בתחום לימודי הים בארץ (ושביקש להישאר בעילום שם) אומר כי הוא לא פוסל את האפשרות שלעבודות שמתבצעות בשנה האחרונה בנמל חיפה ובנמל אשדוד יש השפעה, "אבל אני לא יכול לומר לך שזו הסיבה למה שמתארים המצילים", אומר אותו חוקר. "עם זאת, בים כמו הים התיכון שהוא מערכת סגורה וקטנה יחסית שמתנהגת בצורה מאוד שונה מאוקיינוסים - לכל אירוע יש השפעה. אפילו למזח שנבנה בסיציליה יכולה להיות השפעה על משהו שיקרה על החוף בסוריה, אבל אי אפשר לדעת את הדברים הללו. זה כאוס".

נוסף לשינוי שחל לטענתם השנה במשטר הזרמים, מציינים המצילים סיבה נוספת לכך שמספר הטביעות השנה בחופי הים התיכון רשם עלייה עצומה: המדוזות, או יותר נכון - היעדרן. בכל שנה חולפים מול חופי ישראל כמה נחילים, ולעיתים הם כמעט משתקים לגמרי את הרחצה לאורך רצועת החוף למשך כמה שבועות. השנה הגיעו המדוזות לביקור קצרצר מול חופי ישראל והמשיכו הלאה עם הזרם. האפקט ברור: כפי שנסיעה של יותר קילומטרים במכונית מעלה את ההסתברות למעורבות בתאונת דרכים, היעדרן של הרכיכות הימיות הביא לכך שכמות גדולה בהרבה של ישראלים הגיעו השנה לים. העלייה במספר המתרחצים הביאה מצדה לעלייה במספר הטביעות.

האם יש קשר בין הטענה על התגברות הזרמים בים השנה לבין ביקורן הקצרצר של המדוזות בחופי הארץ? קשה מאוד לדעת. "לא בטוח שהמצילים צודקים לגבי שינוי בזרמים, אבל זה אפשרי", אומר הביולוג הימי ד"ר גיל רילוב מהמכון לחקר ימים ואגמים ומאוניברסיטת חיפה. "אין מי שמודד זרמים מאוד קרוב לחוף, אבל יש מדידות בחיפה וחדרה של זרמים במרחק שני קילומטרים מהחוף. המדוזות מאוד מושפעות מהזרמים קרוב לחוף ורחוק ממנו. הנחילים הגדולים נמצאים לרוב במרחק של מספר קילומטרים מהחוף ואם אין מנגנון (זרם, גלים) שמביא אותם לקו החוף, המדוזות לא תופענה שם. עם זאת, השנה הנחיל כולו נע דרומה ולא נראה לי שידוע מדוע, אבל קרוב לוודאי שזה קשור לזרמים שמרוחקים מהחוף ולא דווקא בקו החוף שאותו מכירים המצילים".

המצילים אומרים שהניסיון המצטבר שלהם מאפשר להם לסמן אוכלוסיות בעלות סיכון גבוה יותר לטבוע. בעוד שאפשר להתווכח לגבי חלק מהאבחנות שמיד תקראו, אין כל ספק שהאוכלוסייה המועדת ביותר לטביעה היא ילדים וגברים: פי שלושה ממספר הטביעות של ילדות ונשים.

אוכלוסייה נוספת בעלת סיכון גבוה שאינו מוטל בספק היא התיירים: השנה, למשל, טבעו עד כה 11 תיירים בחופי הארץ, וחמישה מהם איבדו את חייהם. המצילים מסבירים כי אף על פי שתיירים בדרך כלל יודעים לשחות, הם לא מכירים את ההתנהגות יוצאת הדופן של הים התיכון ולוקחים על עצמם סיכונים מיותרים. "המון תיירים רוסים באו אליי ואמרו לי 'צ'ורנה מורה איי אם צ'מפיון!' ('בים השחור אני אלוף'), ואז נכנסו למים ולמדו שפה זה משהו אחר לגמרי", מספר אפיה.

האבחנות של המצילים מכאן ואילך לא עומתו סטטיסטית; מדובר במסקנות המבוססות על ניסיונם ותחושתם בלבד: חרדים, ירושלמים בני כל הדתות והעדות, בדואים ויוצאי אתיופיה הם בעלי סיכון גבוה יותר על-פי המצילים. "כשאנחנו רואים מישהו מאלה נכנס למים, אנחנו מיד מגבירים ערנות", אומר המציל ירון פרקש מבת ים.

לסיום, המצילים מעידים שבשנים האחרונות הם מתמודדים יותר ויותר עם אזרחים ששותים כמויות גדולות של אלכוהול על חוף הים ולעיתים מאבדים את ההכרה כשהם נכנסים למים כדי להתרענן.

הטביעות בחופי ישראל, תמונת מצב 2015, 2016
 הטביעות בחופי ישראל, תמונת מצב 2015, 2016

מה משתבש בבריכות הפרטיות?

תחילת עונת הרחצה טבעו תשעה בני אדם בבריכות שחייה פרטיות. שלושה מהם מתו. המספרים נמוכים יחסית, אולם בניגוד לנעשה בחופים או בבריכות הציבוריות, על הבריכות הפרטיות כמעט שאין פיקוח או אכיפה. בריכת שחייה חפורה ("בריכת בטון", בעגה של התחום) צריכה אמנם לעמוד בכמה תקנים - למשל שתהיה מוקפת בגדר בגובה מסוים. אולם, כפי שיודע כל מי שביקר בביתו של כמעט כל בעל בריכה, רק לעיתים נדירות ישנה מסביב לבריכה גדר כזאת. "באופן כללי, אני תמיד ממליצה למי ששואל אותי, לבנות את הבריכה אחרי שהם מקבלים טופס 4, ואז העניינים האלה נחסכים מהם", אומרת בעלת בריכת בטון ביתית.

 

עם זאת, גם תקנות הבטיחות הלא מיושמות הללו אינן רלוונטיות לרוב המכריע של הבריכות בישראל. אנשי מקצוע בתחום מעריכים שבין 70% ל-80% מהבריכות הפרטיות בישראל הן בריכות ארעיות שהחוק אינו קובע כל תקנות לגביהן. הבריכות הללו בדרך כלל מיוצבות באמצעות כלונסאות וניתן למקם אותן בגינות או במרפסות, למלא אותן במים בתחילת העונה ואז לרוקן אותן בקלות כשמזג האוויר משתנה. עם זאת, אף שהן רחוקות מלהיות עמוקות, הימצאותן במרחב הביתי גורמת להן להיות מסוכנות מאוד לילדים. לפני חודש וחצי, למשל, טבעה למוות ילדה בת 3 משדרות בבריכה מהסוג הזה.

על-פי ארגון בטרם לבטיחות ילדים, חלה בשנים האחרונות עלייה במספר הילדים הטובעים בבריכות ביתיות, ו-41% ממקרי הטביעה של ילדים מתרחשים "במרחב הביתי". על-פי נתוני הארגון, מאז 2008 טבעו בבריכות פרטיות 52 ילדים ו-10 מהם מתו. על מנת למנוע את התאונות הללו שגובות בעיקר את חייהם של פעוטות עד גיל 4, ממליצים בארגון להקפיד לפקח על ילדים בכל רגע שבו הם נמצאים בבריכה או בקרבתה; לגדר כל בריכה בגדר שגובהה לא פחות מ-120 סנטימטרים; להתקין על שערים וגדרות מנעולים עם סגירה ונעילה עצמית; להתקין מערכת אזעקה על הדלתות המובילות אל הבריכה או אפילו על כיסוי הבריכה; וכמובן לוודא שהכיסוי של הבריכה או של פתחי הניקוז שלה תקין.

צרו איתנו קשר *5988