אורי אדלסבורג אהב להיות אלמוני - אך נקלט בראדאר

אורי אדלסבורג, יזם תחנת הכוח הפרטית דוראד, הוא כנראה אחד האנשים המסתוריים בעולם העסקים הישראלי. אף שהוא מהגורמים הדומיננטיים בתחום ייצור החשמל הפרטי, מעטים בלבד מכירים את שמו, לא כל שכן, יזהו אותו ברחוב.

במשך השנים הרבות שבהן הוא פועל בעולם העסקים הישראלי, הקפיד אדלסבורג להתרחק מכל חשיפה אפשרית. פה ושם הוא אוזכר בקצרה, ועמוק בארכיוני כלי התקשורת ניתן למצוא התייחסויות להסתבכות עבר שלו עם החוק בארצות-הברית, אולם יחסית להיקף עסקיו ולהשפעתו, הוא אלמוני לחלוטין. או ליתר דיוק היה אלמוני עד השבועות האחרונים, שבהם, על רקע טענות שונות של שותפיו ביחס להונאת ענק (טענות שהוא דוחה על הסף), הליכים משפטיים ואף בדיקה של הרשויות, הוא נגרר בעל כורחו אל אור הזרקורים.

אפשר להניח כי בישראל, כמו בישראל, הבדיקות וההליכים המשפטיים יימשכו שנים רבות, ובלתי אפשרי להעריך מי יסיים כשידו על העליונה, אם בכלל. ועדיין, גם בשלב המוקדם הזה, ברור שהצפת שמו של אדלסבורג לא מסייעת לענייניו. "כשאברהם נניקשוילי (שהחזיק ב-80% בתחנת הכוח בבאר טוביה, ה' מ') הואשם (בפרשת השוחד של השר לשעבר, בנימין בן אליעזר), משרד המשפטים מיד דרש ממנו לוותר על האחזקות שלו בתחנת הכוח", אומר גורם במשק האנרגיה. "מאדלסבורג, למרות כתב האישום נגדו בארצות-הברית, ולמרות צו מעצר שהוצא נגדו בזמנו, לא דרשו דבר. עכשיו, על רקע הטענות וההליכים, יש סיכוי טוב שהנושא הזה יעלה מחדש לדיון".

מטעמו של אדלסבורג נמסר בעניין זה: "עניין התביעות ההדדיות בין בעלי המניות בדוראד ידוע ומוכר ויתברר בהתאם לדין. אדלסבורג מעולם לא תושאל על-ידי הרשויות בישראל בגין התביעה המדוברת, שכן המדובר בתביעת סרק אזרחית שכל תכליתה הוא להפעיל לחץ על חברת אדלטק על מנת שזו תוותר על זכויות כלכליות המגיעות לה".

עו"ד רון ברקמן, בא כוחו של אדלסבורג, מוסיף כי לא ידוע לו על כל בדיקה המתנהלת, ולדבריו: "אני מתקשה להאמין שמי שיראה את התשובה שהגשנו לבית המשפט, יסבור שהדבר דורש איזושהי בדיקה".

משרד המשפטים, שהתבקש להתייחס לסוגיה, הסתפק בהתייחסות לקונית: "הנושא מוכר לנו והועבר לגורמים הרלוונטיים".

אופנועים ומסוק

משפחת אדלסבורג היא משפחה ותיקה בתחום העסקים. האב, יוסף אדלסבורג, 86, המתגורר בסביון, עשה במהלך השנים לא מעט עסקים בתחומי התעשייה והנדל"ן, היה מעורב בתחום פצלי השמן ועוד ועוד. בימים אלה, למרות גילו המתקדם, הוא מנסה לקדם הקמת רשת בתי מלון שתציע לינה ברמה בינונית (ראו מסגרת).

בשנת 1989 הקים יוסף אדלסבורג את אדלטק, חברה משפחתית העוסקת במיזמי אנרגיה ובתשתיות אנרגיה. החברה מפעילה כיום כמה תחנות כוח פרטיות הממוקמות לצד מפעלים (למשל, התחנה הפועלת לצד אדמה), נותנת שירותי תפעול לתחנות פרטיות אחרות, וכמובן מפעילה את תחנת דוראד, גולת הכותרת של עסקיה.

שני בניו של יוסף, אורי ורוני, הם הדמויות הפעילות. אורי הוא היזם והרוח החיה, בעוד רוני מטפל בעיקר בנושאים הפיננסיים. "הם שני אנשים שונים לגמרי. אורי הוא איש רעים, אוהב לחיות, רוני מופנם, ואיש הרבה יותר פרטי", אומר מכר של המשפחה.

אורי אדלסבורג, 56, נשוי בשנית ואב לשתי בנות בוגרות ולשני ילדים צעירים. מכריו מתארים אדם צבעוני עם תחביבים מגוונים כמו מכוניות ואופנועים (הוא נוהג למשל לרכוב עם קבוצת חברים וביניהם עמוס שפירא, מנכ"ל סלקום ואל-על לשעבר, וכיום נשיא אוניברסיטת חיפה). תחביב אחר שלו הוא טיסה, תחביב שדחף אותו לרגע קצר לכותרות: לפני יותר משנתיים חשף שי ניב בגלובס, כי בית החולים שיבא בתל השומר מפעיל מנחת מסוקים קטן המשמש בין היתר מסוק בבעלות אדלטק, שאדלסבורג מטיסו בעצמו. בהאנגר האחסון חנו גם מכוניות מהאוסף של אדלסבורג.

על-פי הפרסום, נדרשה לנושא שרת הבריאות דאז, יעל גרמן, ורת"א (רשות תעופה אזרחית) דרשה לפנות את המנחת. אדלטק טענה אז, כי היא משלמת דמי שימוש חודשיים לבית החולים, וכי על-פי ההסכם, היא מספקת שעות טיסה למשימות בית החולים, ללא עלות.

לכתבה זו נמסר מטעמה בעניין כי "המסוק חנה בתל השומר תקופה קצרה בלבד בהתאם להסכם שנערך כדין עם בית החולים. לבקשת בית החולים תל השומר הסכמנו להפסיק את הסכם ההתקשרות טרום סיומו, והמסוק פונה מהמתחם".

הפרשה בארצות-הברית

לאחר שהשתחרר אדלסבורג מהצבא בתחילת שנות ה-80, הוא נסע ללמוד בניו-יורק. לפרנסתו עבד במשלחת הרכש של משרד הביטחון (מש"ן). בתום לימודיו חזר לארץ והצטרף לאדלטק, שכאמור הקים אביו ב-1989. היכרותו עם המערכת, מן הסתם, תרמה לכך שהחברה קיבלה ב-1991 היתר יצוא ביטחוני מהמשרד.

העסקה שסיבכה את אדלסבורג עם הרשויות האמריקאיות הייתה עסקה בהיקף של כ-58 מיליון דולר לרכישת מסוקים לחיל הים הישראלי, מחברת אמריקן יורוקופטר, חברה-בת של אירוספסיאל הצרפתית, הפועלת בארה"ב. בכתבה שפורסמה ב-G לפני כשמונה שנים, פרס אמנון ברזילי את פרטי הפרשה: ב-1994 פתחה ממשלת ארה"ב בחקירה בחשד כי סכום העסקה שנעשתה בכספי הסיוע נופח בכ-10 מיליון דולר. מתוכם קיבל אדלסבורג לפי החשדות 4.8 מיליון דולר ועוד 2.4 מיליון דולר הועברו לפקידים זרים. גורל יתרת הסכום נותר לוט בערפל.

ב-1996, סמוך למועד מסירת המסוקים, דרש ה-FBI מהרשויות בישראל לחקור את הפרשה. ואכן, נפתחה חקירה נגד אדלסבורג ונגד ראש הפרויקט בחיל הים באותה עת, תת אלוף במיל' אלכס אייל. האחרון שיתף פעולה ועבר בהצלחה בדיקת פוליגרף, בעוד שאדלסבורג, לפי הפרסומים, שמר על זכות השתיקה.

בינואר 1997 הוגש בבית משפט בוירג'יניה כתב אישום נגד אדלסבורג ונגד שני חשודים נוספים. אחד מהם נשפט וזוכה, בעוד השני הורשע ונגזר עליו מאסר על תנאי. אדלסבורג בחר שלא להתייצב לפתיחת משפטו, והוכרז "נמלט מהחוק" (Fugitive).

בעקבות כך, ובמשך שנים, יודעים לספר גורמים המכירים את אדלסבורג, הוא נמנע מכניסה לארה"ב בשל חשש ממעצר. לעומת זאת, לא הייתה לו ככל הנראה בעיה לבקר במדינות אחרות.

קשה לדעת מה גורלו של אותו צו מעצר אמריקאי כיום. עו"ד אלי זהר, שייצג בזמנו את אדלסבורג בפרשה, אומר כי ככל הידוע לו אין כיום צו מעצר, ומאחר שמדובר בפרשה ישנה ביותר, מן הסתם חלה עליה התיישנות. לדבריו, ייתכן שמה שסייע להכריע את הכף לגבי אי נקיטת צעדים כלפי אדלסבורג, הוא העובדה שנשיא החברה שאליה היה אדלסבורג קשור, הועמד לדין בארצות-הברית וזוכה. בכל אופן, לדברי זהר, התיק בישראל נסגר. "בסך הכול", אומר זהר, "ההר הוליד עכבר".

מטעמו של אדלסבורג נמסר בתגובה: "צר לנו שבמצוקתם מנסים גורמים שונים למחזר חומר שאין בו דבר. לפני יותר משני עשורים התקיימה חקירה שהסתיימה בלא כלום. כתב אישום שהוגש בארה"ב כנגד אדם אחר שהוגדר כ'נאשם עיקרי' הסתיים בזיכויו המוחלט. במהלך 20 השנים שחלפו מאותו אירוע לא הייתה למר אדלסבורג כל נגיעה לעניין".

כך או כך, לאחר פתיחת החקירה בסוף 1996, ביטל מנכ"ל משרד הביטחון דאז, דוד עברי, את היתר הייצוא הביטחוני של אדלטק. אדלסבורג לא נותר חסר מעש וייצג את חברת צ'ילאן הטורקית, שזכתה במכרז לביצוע עבודות בנייה בפרויקט נתב"ג 2000, בהיקף של 220 מיליון שקל. תוך כדי ביצוע העבודות, פשטה החברה את הרגל. אדלסבורג עצמו, לפי הפרסומים בזמנו, נהנה מדמי תיווך של 5%-10%.

להקים את דוראד

הפרק העסקי הבא של אורי אדלסבורג היה ייזום דוראד, ב-2002. גורם מקורב מספר על השלבים הראשונים: "זה היה בתום פגישה שעסקה בתחום האנרגיה, שבה דובר בין היתר על כך שבעתיד לא יהיה די חשמל לכל אוכלוסיית המדינה. דיברו על זה שבשיא העונות - גם בחורף וגם בקיץ - יש תמיד נפילות חשמל בגלל העומסים. יצאנו מהישיבה, אמרנו 'אולי זה הכיוון', ומכאן זה התחיל להתגלגל. לגבי הקרקע, מישהו אמר לנו שלקצא"א יש שטחים גדולים שלא עושים איתם כלום ואולי כדאי שנפנה אליהם. אורי הכיר סמנכ"ל בא. דורי ועלתה המחשבה לגייס את החברה לסיפור הזה. כך נולדה דוראד, ששמה הוא צירוף של תחילת השמות דורי ואדלסבורג".

לצד משפחת אדלסבורג, המחזיקה ב-18% מדוראד (באמצעות אדלקום מקבוצת אדלטק), בעלי מניותיה הנוספים הם שתא"א, חברה-בת של קצא"א, המחזיקה ב-37.5% מהמניות; הענקית הטורקית זורלו, המחזיקה 25%; ודורי אנרגיה, חברה בבעלות קבוצת דורי ואלומיי אנרגיה נקייה (חברה-בת של אלומיי בבעלות שלמה נחמה).

גורם בכיר בתחום האנרגיה אומר כי בתנאי משק החשמל הישראלי, הקמת דוראד הייתה תהליך ארוך, קשה ומתסכל, אך מרגע שהחלה לפעול, מדובר ב"מדפסת כסף" כהגדרתו. הנתונים מאששים את ההגדרה הזאת: את שנת 2015, למשל, סיימה דוראד ברווח נקי של כ-103 מיליון שקל, זינוק של כ-29% ביחס לשנת 2014 (כ-80 מיליון שקל). הכנסותיה ממכירת חשמל הסתכמו בכ-2.35 מיליארד שקל, קפיצה של כ-60% ביחס לסך ההכנסות בשנת 2014 (כ-1.48 מיליארד שקל), והרווח התפעולי שלה זינק אף הוא, והסתכם בכ-357 מיליון שקל.

על חלקו של אדלסבורג בהקמה אין עוררין: "אורי הוא זה שקידם את כל הרגולציה בנושא", אומר גורם מקורב. "אני יכול לומר לך שאין הרבה אנשים עם סבלנות ועקשנות ועצבים כמו שיש לאורי. אנשים אחרים במקומו היו נשברים. במקביל לכל עניין הרגולציה, היה גם דיבור עם הבנקים, שכדרכם של בנקים הערימו קשיים, כי גם בשבילם עניין החשמל היה דבר חדש. הם רצו רשת ביטחון כזו או אחרת, ובכל עניין הם רצו למשרד האנרגיה ולרשות החשמל".

כלומר, ההקמה הייתה קשה מאוד?

"הרבה דם, הרבה יזע והרבה דמעות".

למבקר המדינה היו השגות מרובות על ההתנהלות. בדוח מ-2013 הוא מצא רשימה ארוכה של אי סדרים בכל הנוגע להתקשרות של גורמים ממשלתיים עם דוראד, בהקצאת הקרקע, במכרזים ועוד.

לאורך השנים הועסקו בדוראד גם קרובי משפחה של פוליטיקאים: דורון גרופר, בנו של פסח גרופר ז"ל, שהיה משרי הליכוד, שימש כמנכ"ל החברה; דורון עזרא, בנו של השר לשעבר גדעון עזרא ז"ל, הוא סמנכ"ל בחברה; וכשיאיר לפיד כיהן כשר האוצר, דוראד מינתה את לימור פוקר-קוברינסקי, אחותו של הלל קוברינסקי, ממקורבי לפיד ומי ששימש ראש המטה שלו, ליועצת אסטרטגית. ועוד: עו"ד דוד שמרון, המקורב לראש הממשלה בנימין נתניהו, ייצג את דוראד בסוגיות מסוימות.

בדוראד הסתפקו בתגובה הלקונית הבאה לדברים: "הטענות מופרכות מיסודן. צוות החברה והיועצים שלה מורכבים מאנשי מקצוע מהטובים שיש, אשר נבחרו על-פי כישוריהם ויכולותיהם המוכחות". מקורב לאדלסבורג הרחיב קצת: "כשהקימו את דוראד לא היו הרבה אנשים עם רקע בתחום. למשל, דורון עזרא עבד לפני כן בחברת חשמל. ההשתלבות שלו כסמנכ"ל בדוראד היא לא בגלל שהוא הבן של. לא היה מבחר כזה גדול של אנשים".

בעניין זה, מוסיף גורם אחר בתחום: "דורון גרופר הוא איש תפעול ממדרגה ראשונה, הוא פושר. דורון עזרא הוא בחור שמבין את המטריה. הוא לקח את כל השוק הזה והוביל אותו קדימה. ולגבי לימור פוקר - הייתי לוקח אותה לעבוד אצלי. נכון, היא אחות של הלל קוברינסקי, אבל היא בחורה שהייתה לפני כן מנהלת השיווק של פוקס".

מאדלטק נמסר בעניין זה: "הקבוצה הינה מחלוצות הרפורמה במשק החשמל והייתה הראשונה ליישמה ולקחת סיכון להקמת תחנות כוח שתתחרינה בחברת החשמל. בעת הקמתה ומטבע הדברים, גויסו אנשי מקצוע בעלי ניסיון. אותה עת, הניסיון היחיד היה במשרד האנרגיה ובחברת החשמל. מר דורון עזרא החל לעבוד בדוראד וממשיך לעבוד בחברת אדלטק במשך למעלה מעשור".

עוד גורם שדעתו לא הייתה נוחה מפעילותה של דוראד הוא חברת OPC של האחים עופר, העוסקת גם היא בייצור חשמל פרטי. בעתירה שהוגשה בזמנו לבג"ץ נגד הקמתה של דוראד טענה החברה בין היתר כנגד ה"מתנה" שקיבלה דוראד מקצא"א - השטח בדרום אשקלון שעליו ממוקמת התחנה. עו"ד משה שחל, שייצג את OPC באותה עתירה: "הייתה שאלה מי הרשה לקצא"א לתת שטח שהוא לא שלה. אנחנו גם טענו שלא יעלה על הדעת שהבעלים של 18% מהמניות של דוראד, הוא איש מבוקש בארה"ב על הונאה של מיליונים. אני טענתי אינספור פעמים שחברה ללא פיקוח, עלולה ליצור מצבים לא נורמטיביים. היו עליי לחצים, המדינה העמידה סוללה של עורכי דין, והתוצאה הייתה שהסתפקו בכך שקצא"א לא תעשה את זה יותר בעתיד".

מלבד דוראד, מעורב אדלסבורג בפעילויות נוספות של תיווך ובפרויקטים נוספים בתחום האנרגיה. כך, למשל, לפי פרסום מהעת האחרונה, אדלסבורג פועל לאחרונה למכור גז ממאגר לווייתן לחברות טורקיות הן לצורך בניית תחנות כוח בעזה וביהודה ושומרון והן לצורך יצוא. הסכם הפיוס שנחתם לאחרונה בין ישראל לטורקיה, כך פורסם, עשוי לתת דחיפה למיזם. על-פי אותו הפרסום, מי שמסייעת לו בכך היא זורלו הטורקית, שותפתו בדוראד ובפרויקטים נוספים בתחומי האנרגיה.

הטענות על הונאה

זורלו ואדלסבורג עומדים במרכזה של טענה לקנוניה, מצד שותפתן בדוראד, דורי תשתיות אנרגיה. בבקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת שהגישה דורי ביולי שעבר היא טוענת כי השתיים, וכן חברת וודגרופ האמריקאית, קשרו קשר להונות אותה וגזלו ממנה סכומי עתק בהיקף של למעלה מחצי מיליארד שקל. באחרונה הגישה דורי בקשה מתוקנת, בטענה שהגיעו לידיה מידע ומסמכים שלא רק מאשרים את החששות, אלא שיש בהם כדי לבסס תשתית ראייתית לטענותיה.

דורי טוענת, באמצעות עו"ד דוד לשם ועו"ד תום גולדרייך, כי בהסכם בעלי המניות המקורי שנחתם ב-2006, נקבע שהחברה תתקשר עם זורלו להקמת תחנת הכוח, בהיקף של 877 מיליון דולר. בעקבות אירועי המרמרה ב-2010, עלה חשש כי זורלו תתקשה לבצע את הפרויקט, והחברה תרה אחר גורם חלופי. זורלו הציעה את וודגרופ האמריקאית, ודוראד חתמה עימה. במהלך 2014, טוענת דורי, התברר לה על קיומו של הסכם חסוי בין זורלו לוודגרופ, שבמסגרתו קיבלה זורלו חלק מהתשלום מוודגרופ, ויותר מכך: התעורר חשד שוודגרופ מנפחת את דרישותיה מדוראד, כדי לפצות את עצמה על התשלומים לזורלו.

דורי טוענת כי גורמים בזורלו הודו בקיומו של ההסכם החסוי, אך סירבו לחשוף אותו. בעקבות הליך גילוי הגיעו לידיה חלק מהמסמכים "והמעט שניתן לומר עליהם הוא שהם מזעזעים", כך בפנייתה לבית המשפט. דורי מוסיפה וטוענת כי מדובר במרמה בהיקף של לפחות 140 מיליון דולר שהתחלקו בין זורלו, שקיבלה 80 מיליון דולר מהכספים, לבין אדלקום, שקיבלה 60 מיליון. וכך טוענת עוד דורי: "מי שניצח על יצירת הקשר בין זורלו לוודגרופ ועל עיצוב ההסדרים הסודיים בין הצדדים, הוא אדלסבורג, שהיה המוציא והמביא במגעים שהובילו להסכם החסוי, תוך שהצדדים נפגשים במקומות שונים בחו"ל, מנהלים תכתובת ענפה על תנאי העסקה ועל 'חלוקת השלל', והכול בחשאיות ותוך הסתרה מתוכננת היטב של הדברים מן החברה ומיתר בעלי המניות שלא היו שותפים לקנוניה: דורי ושתא"א".

אדלסבורג מצידו, טוען בתשובה שהגיש באמצעות עו"ד רון ברקמן, כי התביעה מתארת קונסטרוקציה מנותקת מהמציאות, וכי לכל טענה יש תשובה הולמת. במרכז תשובותיו ניצבת הטענה כי למרות כניסתה של וודגרופ לנעליה של זורלו, כמקימת הפרויקט, הרי שלא חל כל שינוי בעלות שסוכמה קודם לכן עם זורלו, כך שלמעשה כל מה שסוכם בין זורלו לוודגרופ אינו רלוונטי ואינו משנה. בכל מקרה, לטענתו, וודגרופ העבירה כסף לזורלו על המחאת הזכויות ועל נושאים נוספים, אך מסגרת המחיר נותרה בעינה.

באשר לתשלומים שהועברו מזורלו, טוען אדלסבורג כי אדלטק והחברה הטורקית מקיימות שיתוף פעולה בכמה פרויקטים של תחנות כוח, והתשלומים הם חלק משיתוף הפעולה הזה.

באשר להחלפתה של זורלו בוודגרופ, טוען אדלסבורג כי הבנק המלווה איים לבטל את המימון, אם זורלו תישאר, ולכן היה הכרח למצוא חלופה. באשר לטענות בדבר פגישות חשאיות ותכתובות מיילים נסתרות, מספק אדלסבורג הסבר פשוט: כל אלה היו במסגרת מגעים עם וודגרופ לצורך הכנסתה לפרויקט, במקומה של זורלו.

אדלסבורג לא הסתפק בכך, והגיש גם תביעה נגזרת, שבה הוא טוען כי דורי לא עמדה בתנאי המאפשר לה ליהנות מדמי ייזום של 50 מיליון שקל (סכום שקיבלה, כמו אדלטק, על ייזום דוראד). לטענתו, אף שלמראית עין התנאי לא נפגע, הרי שבפועל, במסגרת השותפות עם אלומיי באחזקה בדוראד, היא לא עמדה בתנאי.

פרשת לוזון

שלא במנותק מהסכסוך על השליטה בדוראד, ויש שיאמרו שדווקא בגללו, בראשית השנה נכנסה קבוצת אדלסבורג לאחזקה בדורי (קבוצת לוזון), שותפתה בדוראד. אדלסבורג רכש 7.6% מהמניות שהוחזקו בידי בית ההשקעות פסגות, ערב הצעת הרכש של בעלת השליטה הקודמת, גזית, לרכישת מלוא המניות של הקבוצה, לצורך מחיקתה מהמסחר. אדלסבורג, בהיותו בעל מניות, סיכל את הצעת הרכש ובהמשך לכך גזית נאלצה למכור את השליטה בדורי תמורת הסכום המגוחך של כ-10 מיליון שקל.

בעל השליטה החדש בקבוצה, עמוס לוזון, ירש את הסכסוך מול אדלסבורג, והמחלוקת כיום ניטשת אפילו ביתר שאת. לוזון טוען כי אדלטק סיכלה מהלכים שהוא או הנהלת החברה יזמו. כך, למשל, לוזון ציין כי אדלטק פנתה ליו"ר דוראד, בדרישה לנקוט הליכים משפטיים נגד הקבוצה. אדלסבורג אף התנגד למתווה שהעביר לוזון לעניין התיחום בין פעילות הקבוצה לבין פעילותו הפרטית.

למרות הסכסוך, הועברה החלטה בחברה המאשרת לבתו של לוזון, ליה, המשמשת כמנהלת פיתוח עסקי בחברה וכעוזרת אישית למנכ"ל, הסכם שכר בעלות של 30 אלף שקל. לעומת זאת, לוזון לא הצליח להעביר מינויים של שלושה דח"צים: ישראל סביון, רוני קליינפלד ועו"ד לימור בלדב.

עוד לפני שלוזון הספיק להשיב מלחמה שערה ולהתנגד למועמד לדח"ץ שהציג אדלסבורג, רו"ח אהוד רצאבי, הסיר האחרון את מועמדותו. רצאבי: "אני לא מכיר את אורי אדלסבורג. הוצע לי להגיש מועמדות לדח"ץ בחברה, וזה עניין אותי, כי החברה עוסקת בתחומים הקרובים אליי. כשהתברר לי שיש בקבוצה מאבק בין בעלי המניות, סכסוכים וריבים, החלטתי לוותר. אני רואה בתפקיד הדירקטור תפקיד רציני ומשמעותי, אני מתייחס לעבודה שלי מאוד ברצינות, וכדירקטור, אני מעוניין לתרום. אין לי עניין להיכנס למקום שבו רק רבים כל היום".

גורם המקורב לאדלסבורג: "אורי חושב שדח"צים, כמי שמייצגים את הציבור, צריכים לבוא מקרב הציבור (שמחזיק במניות) ולא מטעם בעל השליטה, ולכן הוא התנגד לדח"צים שהציע לוזון".

אבל המצב כיום הוא שדח"צים מוצעים על-ידי בעלי השליטה.

"עדיין. הוא חושב שהם צריכים להיות מוצעים מהציבור. את המועמד שהוא הציע, רצאבי, הוא לא מכיר בכלל, והוא נראה לו מתאים. אורי מצביע לפי העניין ולא לפי שיקולים אישיים. כך בעניין הבת של לוזון: למרות שאורי היה יכול לסכל את הסכם השכר שלה, הוא לא התנגד, כי הוא חשב שצריך לתת לזה צ'אנס. כשהוא הצביע נגד המתווה של התיחום שעמוס לוזון הציע, זה היה באופן ענייני. הוא חשב שהמתווה שהוצע לא פותר את העניין. הוא גם הציע לעמוס לוזון שינסו לעבוד בשיתוף פעולה, אבל לוזון סירב".

מלונות, ובזול

למרות גילו המתקדם, 86, יוסף אדלסבורג עדיין עוסק ביזמויות חדשות. בימים אלה הוא פועל לקדם מיזם להקמת רשת בתי מלון שתיתן מענה לתיירים המגיעים לישראל בטיסות לואו קוסט ומחפשים מקומות לינה בדרגה בינונית ובעלות סבירה.

אדלסבורג הספיק להיפגש בנושא עם גורמים רבים בתחום התיירות - הן גורמים ממשלתיים והן גורמים פרטיים, ואף עם גורמים בתחום שוק ההון: כך, למשל, לגלובס נודע כי הוא נפגש בין היתר עם יו"ר איפקס הנפקות, אהרן סמרה, באשר לאיגוח של המיזם המדובר.

בשיחה עם גלובס, סירב אדלסבורג לחשוף פרטים בנימוק שהפרויקט עדיין לא גמור, ורק כשיגיע לסיום, יהיה מקום להסביר ולפרט. "יש טייסים יזמים שממריאים בלי שיש להם איפה לנחות", הוא אמר בבדיחות, "ויש כאלה שקודם כול יש להם שדה תעופה, ואחר כך הם ממריאים".

לגופו של עניין, הוא הסכים לומר רק את הדבר הבא: "הצ'ארטרים עשו מהפכה, אבל עשו חצי עבודה. הם באים לכאן והם 'עירומים' לגמרי. היום מה שהולך זה טיסה עם לינה. לכן הבעיה היא בחיבור בין ה'ישן', שזה רחוב הירקון (הכוונה למלונות הרבים לאורך רחוב הירקון בתל-אביב, שעלות הלינה בהם גבוהה), לבין החדש, שהוא חלק מהחבילות עם הצ'ארטרים, אבל בלוקסוס מקסימלי".

תן דוגמה, יש לך בטח איזה מודל.

"לא, זה קונספט שלנו ועבדו על זה כמה שנים טובות. בארץ צריכים להיות 30-40 מיליון תיירים בשנה. במקום זה, מה שיש מסתכם בערך ב-2.5 מיליון".