כך איבדה ת"א את הסיכוי למדליה

ת"א הייתה מועמדת למדליה בתחבורה - אבל הידרדרה לבית ניחומים

הריסת בלומפילד   / צילום: איל יצהר
הריסת בלומפילד / צילום: איל יצהר

בשנים האחרונות התמקמה תל-אביב בליגת העל העולמית לתחבורה עירונית מתקדמת. ניו-יורק, לונדון, פריז, ברלין ומדריד משתרכות מאחוריה בשימוש באופניים ככלי רכב שגרתי (20% אצלנו לעומת אחוזים חד ספרתיים באחרות), מספר התל-אביבים המשתמשים באוטובוסים ובמוניות כתחליף לרכב פרטי גדל בהתמדה, והעירייה מממנת הסעות מתחנות רכבת ומיזמי רכב שיתופי, גם מחוץ לתחום שיפוטה. זאת קורה למרות שהמדינה מערימה קשיים: שבילי האופניים משובשים בגלל מדיניות משרד התחבורה, וקשה להרחיב מדרכות על חשבון חניה, בגלל תקן שקבע בעבר משרד הפנים.

הפסד בבלומפילד, פיאסקו בסינרמה

המהפכה ניכרת והתנאים הקשים, ולכן תל-אביב הייתה מועמדת מובילה למדליית זהב בתחבורה. שני אירועים שקרו השבוע, תחילת שיפוץ אצטדיון בלומפילד ופינוי מבנה הסינרמה, דרדרו אותנו לבית הניחומים, לשחק עם ערים הסובלות מפיגור תחבורתי עמוק.

נתחיל באצטדיון, הניצב על סף רחוב מסחרי חדש שיתחבר לתחנת רכבת ארצית, צמוד לתחנת רכבת קלה עתידית ומוקף באוטובוסים לכל המטרופולין. והנה, למרות שפע התחבורה התחליפית, העירייה לא מוותרת על החניון העצום הצמוד לו. חניון זה ריק רוב הזמן, מבזבז מרחב ציבורי, לא עביר בשמש הקופחת ומפחיד בחושך. כשיש אירוע, החניון הופך למפגע. קיומו מזמין להגיע במכונית במקום בתחבורה הציבורית היעילה, ומוליד פקקי אימה שמזעיקים את המשטרה. עיר ששואפת להצטיינות בתחבורה הייתה מבטלת את החניון, משאירה חניה לנכים ולאוטובוסים, כמו באליאנץ ארנה במינכן ובקאמפ נואו בברצלונה.

במקרה של בלומפילד הפסדנו בחניון קיים, אבל עניין הסינרמה הוא פיאסקו של ממש, כי במגרש המתפנה יוסיפו חניות חדשות. כמו בבלומפילד, גם שם שפע קווי אוטובוס מטרופוליניים ותחנת רכבת קרובה, ואם בבלומפילד הפקק הוא רק באירועים, סביב הסינרמה הכבישים נאנקים יום יום מגודש, כתוצאה מחניונים תת-קרקעיים עצומים שנבנו במגדלי המשרדים והמגורים. עוד חניה פירושה עוד מכוניות, ותוספת לגודש שיפגע גם בנהגים. כבר היה עדיף להשאיר את מגרש הסינרמה ריק, רק לא ליצור עוד מגנט-מכוניות (חניון עירוני זול), שידחוף עוד אנשים לוותר על הגעה בתחבורה ציבורית.

הרושם משני המקרים הוא שלמרות שתושבי תל-אביב מצביעים ברגליים, משתמשים יותר באופניים, במוניות ובאוטובוסים, והולכים ברגל, משהו תקוע בראש.

איפה הראש?

רון חולדאי, ראש העירייה, העז להקדים ביוזמותיו את הממשלה, אך אינו פועל בריק. כדי "לשים קץ לעידן המכונית הפרטית", כדבריו, צריך דעת קהל תומכת וקולנית. זה תפקיד נציגי התושבים הנבחרים במועצת העיר, והפקידות המקצועית. הם צריכים לעמוד מול הלחץ לתוספת חניה, להציע חלופות יצירתיות למגרשים ריקים, ולארגן אהדה למהלכים לא פופולריים כמו סילוק אופנועים ומכוניות ממדרכות, שבתל-אביב נהפכו לעוד שטחי חניה בחינם.

חניה מסובסדת בחניון, וחינם על המדרכה, היא המעצור הראשון לשימוש בתחבורה חלופית. מי שלא מבין זאת, כנראה נהנה בעצמו מחניה מסובסדת למכוניתו הפרטית, אינו מרבה לנסוע באוטובוס ואינו משתמש ברכבת. אם נציגי ציבור נהנים מפריבילגיות שאין לתושבים, הם לא יצליחו להבין לעולם את צורכיהם, אין ערך לעצתם המקצועית, והם לבטח לא יצליחו להביא לנו מדליית זהב אולימפית בענף החדשני והחשוב: תחבורה עירונית.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988