הצלחה מסחררת והיבריס: 7 השנים הרעות של יוסף גרינפלד

לנפילתו של גרינפלד, יו"ר קרדן ועד לא מזמן מאנשי העסקים החזקים במשק, יש כל המאפיינים של טרגדיה קלאסית ■ ניתוח G

יוסף גרינפלד /צילום: תמר מצפי
יוסף גרינפלד /צילום: תמר מצפי

יוסף גרינפלד כבר ראה את האור בקצה המנהרה: גלגל הצלה במאבק שהוא מנהל כדי לא להפוך לפושט רגל, להגיע להסדר עם נושיו ולשמר את המניות שהוא מחזיק בקרדן, החברה שהקדיש לה את מרבית שנותיו. גלגל בדמות עסקה שאמורה להניב לו דיבידנדים שיספקו מקור להחזר חובות, ושלצד הלוואה אישית עתידית מחברו הקרוב דוד עיני (שהוא גם צד בעסקה) עשויה להציל את כבודו, את מעמדו ואת אחזקותיו.

גרינפלד רק לא צפה שבפני העסקה הזאת יציבו מכשול שיגרום לדחייתה - אולי גם לביטולה - ובוודאי שלא צפה שאת המכשול הזה יציבו בעלי מניות בקרדן יזמות שהם גם לא אחרים מאשר החתן שלו, משה ליסטנברג (בעלה של בתו טלי) ואחיו שמואל, המחזיקים יחדיו כ-16% מהמניות. השניים פנו בזעם במכתב לדירקטוריון קרדן ישראל (החברה-בת), טענו לכשלים ולהסתרות מהותיות בעסקה, וגרמו לביטולה, לפחות כרגע, ולהעברתה לבחינה מחדש אצל ועדה בלתי תלויה מטעם הדירקטוריון.

אבל לפני שנצלול לעסקה, הלוא היא העסקה מיוני השנה בין קרדן יזמות לבין חברת המזרח של משפחת עיני למכירת החלק של קרדן ביבואנית הרכב UMI (יבואנית מותגי שברולט, קדילק ואיסוזו); ולפני שנספר על הקשרים האישיים בין גרינפלד לבין דוד עיני, שגרמו לזה האחרון להתנדב דרך חברת המזרח לעזור בהסדר הנושים של גרינפלד ולהצהיר על כוונה להלוות לו סכומים לא מבוטלים מתוך כוונה - כך כתב - "לסייע לו... לאור ההיכרות עמו וההערכה אליו במשך שנים כה רבות"; תחילה כמה מילים על מצבו האישי של גרינפלד ועל הסיבה שבגללה, כפי שמתאר זאת אדם המכיר אותו, היה צריך "ללכת למשפחת עיני לבקש עזרה, ומכיוון שהם אוהבים אותו, עזרו לו".

בשנות הזוהר הובילו גרינפלד ושותפיו לגרעין השליטה בקרדן, אבנר שנור ואיתן רכטר, את החברה משווי מינורי של 3 מיליון דולר לשווי עצום של כמעט 2 מיליארד דולר; חלשו על נכסי נדל"ן בפולין, על אחזקות בבנקים ובחברות ביטוח, על פעילות בסין ועל חברת התשתיות תה"ל, תוך שהם מתמנפים תחת המוטו "יצירת ערך" בכל מחיר, גם על חשבון התזרים. אבל אז טרף את הקלפים המשבר הגלובלי של 2008 והשאיר אותם עם ערך חברה מצומק ועם חובות, שמכירת חלקם ב-UMI נועדה בין השאר לכיסוי חלק מהם. בעיקר "חטפה" החברה בפולין, שם ערך נכסי נדל"ן שהחזיקה בהם בשותפות ירד מ-4 מיליארד דולר ל-400 מיליון דולר.

אולם אם קרדן עשתה טעות גדולה בנטילת המינופים הגבוהים, גרינפלד עצמו עשה טעות גדולה עוד יותר ומינף את עצמו לדעת באופן אישי, תוך שהוא רוכש מניות נוספות בחברה, דירות ועוד. כמו בכל טרגדיה קלאסית, ברקע ניצב לו ככל הנראה חטא ההיבריס - אותה אמונה שאם עשית כסף, אתה כל כך מוכשר שתמשיך לעשותו. חובותיו האישיים עומדים כיום על כ-300 מיליון שקל, רכושו מנוהל בידי מנהל מיוחד שמינה בית המשפט (עו"ד עופר שפירא, ראו מסגרת משמאל) ובין הנושים שלו אפשר למצוא, לצד הבנקים, את מה שנקרא "חברים ומשפחה": את חבר הילדות שלו מבודפשט צבי גצוביץ, שהלווה ועכשיו כועס, את אשתו ג'ורג'ט, את בן דודו אלאן איצקוביץ', וגם את חתנו ליסטנברג, אותו בעל מניות שגם מתנגד לעסקת UMI.

בסביבות גרינפלד וקרדן דיברו על מניעים של נקמנות אישית מצד החתן ועל סכסוך ארוך שנים. גורם בכיר בהנהלת קרדן ישראל מתייחס למכתב ששיגרו לדירקטוריון האחים ליסטנברג ואומר ל-G כי הוא "אינו משקף את המציאות. החברה הגיעה לעסקה מצוינת במחיר טוב, ומר גרינפלד לא השתתף במשא ומתן מכיוון שהיה ידוע לחברה על העזרה הפיננסית שהוא מקבל ממשפחת עיני".

כך או אחרת, די היה בתכתובת הזאת על מנת להניע את הגלגלים: רשות ניירות ערך נכנסה לתמונה, המוסדיים עיקמו את האף וגם אנטרופי הצטרפה להתנגדות לעסקה; ולאחר שקרדן התפתלה במשך כמה ימים, היא נאלצה להודיע כי הגיע לידיעתה מידע נוסף על הקשרים בין גרינפלד לחברת המזרח, ועל כן היא עצמה והדירקטוריון שלה החליטו להעביר את העניין לוועדה בלתי תלויה שתנהל משא ומתן.

הסברה היא שהחברה התייחסה להסכם הלוואה נוסף וחדש בין עיני לגרינפלד, שנחתם ביולי, כלומר לאחר חתימת ההסכם עם קרדן. יש או אין קשר? תלוי במתבונן. האם גרינפלד, יו"ר קרדן יזמות ועדיין בעל המניות הגדול בה, סיפר או לא סיפר לדירקטוריון החברה ולהנהלתה על ההסכם החדש? לפחות על פי ההודעה שהחברה מסרה, המידע המסוים הזה הפתיע אותה. כך או כך, היה כבר בלתי אפשרי להמשיך כרגיל.

"החברה ראתה כמה רעש נוצר, כמה עיתונות", מסביר הגורם הבכיר בקרדן ישראל, "וגם המוסדיים, בעקבות המהומה, אמרו שבעצם היו שמחים אם הייתה ועדה בלתי תלויה. הוועדה עושה עכשיו את עבודתה, ובחברה מקווים שבקרוב מאוד תתחיל במשא ומתן מול חברת המזרח ותגיע לתוצאות חיוביות".

נראה כי מצבו האישי של גרינפלד וסכסוכי בעלי המניות לא עוזרים למהלך התקין של העסקים.

"נכון בהחלט. אף גורם מוסדי אינו מעוניין להיכנס למניה של חברה שכל הזמן יש עליה כתבות בעיתון - חברה שמופיעה בהקשרים של פשיטת רגל של אחד ממחזיקי המניות ושל סכסוכים בין בעלי המניות. גם מחיר המניה מושפע ללא ספק מהדברים הללו, ואפילו יכולתה של החברה לקחת הלוואות נפגעת במידה מסוימת. כמובן שהחברה תשמח אם העניין יסתיים בצורה שתהיה טובה לגרינפלד, אך החשוב הוא שהעניין ייפתר כדי שהחברה תוכל לחזור ולנהל את עסקיה ללא הפרעות".

"זו סתם נקמנות"

השותפות בין חברת המזרח של משפחת עיני ובין קרדן היא עתיקת יומין. ב-1991 קנתה קרדן את סוכנות הרכב של ליאו גולדברג מידי יורשיו, ובשנת 1994 התמזגו עם חברת המזרח ויצרו את UMI (כיום מחזיקה קרדן ישראל, חברה-בת של קרדן יזמות, בכ-46.1% מ-UMI). במאי דיווחה קרדן כי היא מנהלת משא ומתן עם חברת המזרח למכור לה את אחזקות קרדן ב-UMI, וביוני הודיעה על אספה כללית מיוחדת לאישור העסקה, שמועדה נקבע לסוף יולי. התמורה שנקבעה לעסקה היא 397 מיליון שקל, כאשר מחצית הסכום מתקבלת מיד והמחצית השנייה תיפרס על פני חמש שנים, בריבית פריים פלוס חצי אחוז.

אלא שבעוד בעלי המניות, כולל המוסדיים שבהם, רושמים ביומניהם את תאריך האספה ומעיינים בהערכת השווי שנעשתה לאחר תום המשא ומתן לשימוש הדירקטוריון, הגיע מכתב מאת עו"ד ד"ר טל רוטמן ממשרד פרל כהן, המייצג את האחים ליסטנברג, המחזיקים במשותף קצת יותר מ-16% ממניות קרדן יזמות ואף, כאמור, קשורים קשר משפחתי הדוק לגרינפלד. בין השאר טענו האחים כי המשא ומתן נעשה ללא הערכת שווי, כי זו הוזמנה רק לאחר שהעסקה כבר הייתה חתומה כדי לשמש "חותמת כשרות", וכי הערכת השווי התייחסה אך ורק למחיר העסקה ולא לפריסה של התשלומים. "זו הערכת שווי מצוינת", מגיב בכיר בקרדן ישראל. "נכון שהיא נעשתה אחרי העסקה, כדי לתת לדח"צים כלי נוסף לבחון את העסקה, כיוון שאי אפשר היה לעשותה לפני, באמצע משא ומתן קשה בין החברה לבין משפחת עיני".

לצד טענות בדבר השווי של העסקה והפריסה הנוחה, טענו האחים כי הוסתר הקשר העסקי בין בעל מניות מרכזי, גרינפלד, לבין הרוכשים, וכי יש חשש כבד ל"יד רוחצת יד". כלומר, לכאורה, קרדן עושה עסקה נוחה לחברת המזרח שהיא גלגל ההצלה האישי של גרינפלד: גם בדמות הלוואה שכבר ניתנה ב-2014 לחברת טלרומית שבאמצעותה גרינפלד מחזיק במניות קרדן יזמות (שכעת עובתה בהלוואה נוספת), וגם בדמות הצהרת כוונות לסייע לו בהסדר הנושים. ובסך הכול סכום של כ-40 מיליון שקל.

"זו סתם נקמנות", נזעקים בסביבות קרדן, "העסקה מצוינת וחיונית לקרדן, ובין החותן לחתן קיים סכסוך רב שנים". דם רע יש בלי ספק בין השניים הללו. "יש מתח גדול מאוד בין גרינפלד לחתן שלו", אומר אדם המכיר היטב את הנפשות הפועלות. "יש ביניהם קרע עמוק מאוד, גם על כסף וגם קצת על כבוד. יש טענות לגבי חובות של גרינפלד לחתנו, וגם כל מיני טענות שנוגעות לדברים יותר כואבים בדבר היחס שקיבל ממנו החתן בעבר".

החתן ליסטנברג עצמו הוא איש אמיד, ממשפחה של יבואנים. בין היתר, הוא ומשפחתו הם הבעלים של חברת יבוא השעונים רולטיים המייבאת לישראל את סווטש, אומגה, טיסו ואחרים ומחזיקה גם ברשת בת 12 חנויות השעונים והתכשיטים, אימפרס. הוא ואחיו שמואל שוהים מרבית הזמן בחו"ל. "בשיחה איתו", אומר אדם שפגש אותו כמה פעמים, "הוא גם טורח להזכיר יותר מפעם אחת שהוא איש עם אמצעים. כנראה שזה אישו אצלו".

הצד של גרינפלד, לפחות, טוען כי בסיס ההון הזה שליסטנברג נהנה להזכיר הוא תוצאה של כמה עשרות מיליוני דולרים שהוא ומשפחתו הרוויחו כשמימשו בזמן מניות של קרדן לאחר שערכן עלה בצורה חדה - מה שגרינפלד עצמו לא השכיל לעשות. "גם אם חייבים להם 5 מיליון דולר", אומר אדם המכיר היטב את גרינפלד ומתכוון לחוב האישי של גרינפלד לחברת טברנה שבבעלות האחים ליסטנברג, "ואני לא מזלזל בסכום הזה - אני לא הייתי רץ לפגוע במחותן שלי, גם אם היו לי טענות נגדו. בכל זאת, יש נכדים מעורבים. לא קל לראות את הדברים האלה".

אולם לדברי אדם המכיר היטב את הנפשות הפועלות, לא רק החוב האישי של גרינפלד לחתן מעיב על היחסים, אלא מה שהוא תופס כהדרתו של ליסטנברג בתוך קרדן. "אני מניח שהייתה לאחים ליסטנברג תקווה שיצטרפו לקבוצת השליטה (שכרגע מורכבת משלושת חלוצי החברה - גרינפלד, שנור ורכטר), אבל אף פעם לא קיבלו אותם לשם, למרות הקשר המשפחתי ולמרות האחזקה הגבוהה". אדם אחר המכיר את החברה, יודע לספר שפעם משה ליסטנברג אף הביע באוזני מנהלי קרדן התמרמרות על כך שלא מעדכנים אותו באופן שוטף על הנעשה בחברה, ונענה בתגובה בנוסח "כל שאלה שתשאל, נענה לך".

"ההתנגדות של לקוחותיי לעסקה", מוסר עו"ד רוטמן בשם האחים, "הייתה מנימוקים כלכליים ענייניים בלבד. אין זה מקרה שגם אנטרופי, שלא ניתן לייחס לה מניעים אישיים, המליצה לבעלי מניות להתנגד לעסקה. בסופו של דבר, גם הנהלת החברה קיבלה את עמדתנו והמליצה להקים ועדה בלתי תלויה של הדירקטוריון כדי לנהל משא ומתן מחודש עם חברת המזרח, והדברים מדברים בעד עצמם".

גרעין השליטה ישתנה?

גרינפלד חייב כאמור באופן אישי כ-300 מיליון שקל, פרי הלוואות בסכומים ניכרים שלקח במהלך שנים, גם כדי להגדיל את חלקו בקרדן וגם לצורך רכישות של נכסים רבים באופן פרטי, כאשר ההחזר היה אמור להגיע מהדיבידנדים של קרדן אן.וי, והביטחונות היו מניות של קרדן אן.וי; אלא שכאשר שווי המניות ירד בכ-97%, והחברה כמובן הפסיקה לשלם דיבידנדים, הפך גרינפלד מטייקון לאיש שחייב המון כסף ואין לו שום דרך להחזירו.

נפתח סוגריים ונאמר כי קרדן אן.וי - החברה-האם עד 2011 - הופרדה מקרדן ישראל, והוקמה קרדן יזמות שהפכה לחברה-האם של קרדן ישראל. בקרדן אן.וי נחתם הסדר חוב מהגדולים במשק, בסך 345 מיליון אירו, והחברה ממשיכה בתוכנית מימוש נכסים כדי לעמוד בפירעון התשלומים הנקובים בהסדר. אולם נדגיש כי היא איננה מענייננו בכתבה זו. מה שכן מענייננו הוא מצבה של קרדן יזמות.

עם הנושים של גרינפלד ניתן למנות כאמור את הבנקים, את טברנה של האחים ליסטנברג שממנה לווה כספים ואת גצוביץ, שאותו הוא מכיר מילדות ושבעבר ניהל חלק מעסקי היהלומים של גרינפלד בישראל. לצדם התייצבו לאספת הנושים שבה הציע גרינפלד את הצעת ההסדר שלו (שתפורט מיד) אלאן איצקוביץ', בן דודו של גרינפלד שהלווה לו אף הוא כספים בשלב מסוים, וגברת גרינפלד, שאמרה שדירות שהם רכשו יחד ושנרשמו גם על שמה, נמכרו אחר כך כדי להחזיר חובות, ועל כן גם היא בנושים. שני האחרונים הצביעו בעד ההסדר, בנק הפועלים אמר שהוא מוכן לשקול, וכך גם בנק אגוד ובנק דיסקונט; ואילו בנק לאומי, החבר המאוכזב גצוביץ והחתן הזועם ליסטנברג היו נגד, והשופט אמר "אם כך, לכו לגישור". כך הגיעו אל השופטת המחוזית בדימוס ורדה אלשייך.

הצעת ההסדר של גרינפלד בהחלט משקפת את אמונו הגדול בחברות שלו. הסכומים שהציע כדי לפדות את מניותיו מהשעבוד משקפים מחיר של שני שקלים למניית קרדן יזמות, שנסחרת היום לפי כ-1.36 שקלים, כאשר חלק מההצעה היא שבעוד חמש שנים ייבחן שווי המניות מחדש ואם יעלה על שני שקלים למניה, יוסיף להם גרינפלד תשלום. לדברי מקורבים אליו, הוא גם נקב בשמות גורמים המוכנים לממן את הפדיון הזה. מן הסתם, אחד הגורמים הללו הוא חברת המזרח, שכבר התחייבה להשתתף בהסדר הנושים בכ-23 מיליון שקל.

"מדובר בתיק של אדם", אומר עורך דינו אביחי ורדי, "שבמשך שנים פרע, עוד לפני הליכים משפטיים, עשרות מיליוני דולרים לנושיו בצורה וולונטרית הגונה ובשיתוף פעולה. משננקט נגדו הליך משפטי, אין ולא הייתה יכולה להיות כלפיו ולו בדל של טענה שנפילתו כרוכה בחוסר תום לב, או שיש רכוש שלא הוצהר עליו. הכול היה חשוף לעין השמש ולעיני בית המשפט.

"ההצעות שהוצעו בפני הנושים היו הצעות שבערכן הכולל משקפות יותר משווי נכסיו היום. ההצעות כוללות נתח משמעותי מיכולת ההשתכרות העתידית שתיגדע אם יוכרז פושט רגל, וכן חלק ניכר מהשאת הערך של הרכוש שיהיה בעתיד. נטילת אחריות של חייב לחובותיו זה דבר ברוך שיש לעודדו, ואכן הנושים ברובם, ובוודאי הנושים המשמעותיים, גילו אמפתיה כלפי המהלך שלו ותמכו בו. החלטת בית המשפט לדחות את ההכרזה ולאשר את ההסדר תוך כדי העברת הליך הגישור בפני כבוד סגנית הנשיאה אלשייך מעידה כי גם בית המשפט רואה סיכוי משמעותי למסלול שהוצע על ידינו, ואני מעריך שבסופו של חשבון, בעזרת השם נגיע למחוז חפצנו".

ומה יקרה אם גרינפלד לא יגיע למחוז חפצו, ויאבד את מניותיו בקרדן? כאן פורחות הספקולציות. ראשית, לשנור (כ-21%) ולרכטר (כ-10%) יש זכות סירוב על מניות של קבוצת השליטה, זכות שהם יממשו מן הסתם אם המניות יעמדו על שווי נמוך יחסית, אבל לא אם ערכן יעלה. לצד זה יש את חברת המזרח, שלמרות היחסים האישיים החמים לא נותנת הלוואות בלי ביטחונות, אלא בתמורה לשעבוד על מניות קרדן יזמות - מהלך שיש הרואים בו מעין רכישה סמויה של מניות, ועוד כאלה שנמצאות בקבוצת השליטה - ובכל מקרה, יש להניח שלאחר שותפות כה ארוכה, בקבוצת השליטה רואים בהם שותפים ראויים.

למשוואה הזאת נוספו שתי דמויות נוספות - רוני בירם וגיל דויטש, המחזיקים כמעט 14% ממניות קרדן יזמות. בירם ודויטש הביעו בעבר את רצונם להצטרף לגרעין השליטה, ושנור ורכטר ענו להם תשובה בנוסח "כרגע זה לא אפשרי בגלל הבלגן עם גרינפלד והמנהל המיוחד שבוודאי יתנגד, אבל בעתיד, אם המניות של גרינפלד יימכרו והסכם השליטה ישתנה - בשמחה".

אז הכול פתוח בקרדן יזמות, אבל לא באמת, כי הכול סבוך ומסובך בענייניו הפרטיים של המקים והיזם שבעבר הוביל את החברה, והיום, כך נראה, בעיקר מעכב אותה. או כמו שאמרו לנו השבוע בקרדן: "רוצים שיהיה ליוסף טוב, אבל בעיקר רוצים שכל זה ייגמר ונוכל להמשיך לעשות עסקים בשקט, בלי נושים, מנהלים מיוחדים וסכסוכים אישיים".

גרינפלד ידולל?

לצד תוכניות גדולות לגבי "מה לעשות עם הכסף שיתקבל", למשל התנקות כוללת מכל חובותיה וכניסה לנדל"ן בארצות הברית שנבחנת, עסקת UMI נועדה בראש ובראשונה לסייע לקרדן (בדרך של דיבידנד ש"יעלה" מקרדן ישראל לקרדן יזמות) בפירעון השנתי בספטמבר של הלוואה לבנק דיסקונט (בסך 125 מיליון שקל, שנותרו ממנה כ-86 מיליון) בגובה כ-18 מיליון שקל.

לשם כך הכריזה קרדן יזמות על גיוס כסף (כ-25.6 מיליון שקל) מבעלי המניות שלה בדרך של הנפקת זכויות. המשמעות המעשית היא שבעל מניות שלא יוכל להשתתף בהנפקת הזכויות, למשל גרינפלד, שנתון בחובות ומצוי בעיצומו של משא ומתן להסדר חוב, מטבע הדברים ידולל, ומישהו אחר מבעלי המניות יוכל, אם ירצה בכך, "לקנות" את זכותו להשתתף בהנפקה. גרינפלד הוא כרגע בעל המניות הגדול ביותר בקרדן יזמות (כ-22%, לעומת כ-21% של שנור וכ-10% של רכטר, חבריו לקבוצת השליטה). אם ידולל, יחדל מלהיות בעל האחזקה הגדולה ביותר.

סביב החברה טוענים שהדילול הוא לא דרמה גדולה, כיוון שגרינפלד נותר בקבוצת השליטה ושווי אחזקותיו אינו משתנה. אבל גרינפלד, שכבר ביקש מבית המשפט שיאפשר לו למצוא קונה למניותיו או לחלופין למצוא מממן ולהשתתף בעצמו בהנפקת הזכויות, אינו חושב כך, ולא רק הוא. גם עו"ד עופר שפירא, המנהל המיוחד לנכסיו מטעם בית המשפט, הביע חשש שהדילול יפחית מהערך האמיתי של המניות, כיוון שהן ישקפו פחות מעמד והשפעה בחברה. בעיניו, יש משמעות גדולה למכירה העתידית, אם יגיעו הדברים לידי כך, בין חבילת מניות שמשקפות הובלה בתוך קבוצת השליטה ובין חבילת מניות שאיננה כזאת. ועל כן ביקש מבית המשפט שיאפשר לו למצוא קונה למניות של גרינפלד, או לחלופין למצוא מממן ולהשתתף בעצמו בהנפקת הזכויות.

מיקוד עסקי, מינוף נמוך והתייחסות לתזרים המזומנים: קרדן כיום

קרדן הפנימה את לקחי המשבר, ובחמש השנים האחרונות ביצעה שינוי אסטרטגי כדי להתרחק ככל האפשר מהעבר. בעוד בעבר המוטו של החברה היה יצירת ערך בכל מחיר תוך קניות של נכסים שונים ומשונים, בלי להתייחס לתזרים המזומנים ובמינוף גבוה, כיום המדיניות התהפכה והפכה שמרנית בהרבה: הרבה התייחסות למיקוד עסקי, תזרים מזומנים וכמובן הקפדה על מינוף נמוך.

כמו כן, מאז 2011 ביצעה קרדן ישראל (חברת הבת שבה מרוכזת הפעילות של קרדן יזמות) לא מעט השבחות ומימושי נכסים, בהם מכירת חברת סינטק מדיה, שבה השקיעה החברה 28 מיליון שקל ב-2002, ונפרדה מהאחזקה בה (כ-17%) ב-2011 תמורת 66 מיליון שקל. השקעה נוספת מ-2007 - מחצית מחברת ציוד התקשורת טלדטה (בדרך של העמדת ערבויות ומתן אופציות) - מומשה ב-2010 במימוש שנפרס עד 2014, והניב לחברה תמורה של 28 מיליון שקל על השקעה של 8 מיליון שקל.

עסקות נוספות היו מימוש השקעה של 41 מיליון שקל בשתי חברות שסיפקו פתרונות לענף הביטוח, FIT ו-IDIT, שבסופו של תהליך הניבו תמורה של 98 מיליון שקל, והיהלומים שבכתר - השקעה של 13 מיליון שקל בחברת שידורי הטלוויזיה והרדיו RRSat, אז חברה קטנה והיום נסחרת בנאסד"ק ביותר מ-800 מיליון שקל, שמומשה בין 2013 ל-2014 ביותר מ-180 מיליון שקל; והשקעה של 2 מיליון שקל בחברת קייט פארמה לפיתוח תרופות לסרטן, שמומשה בהדרגה תמורת 101 מיליון שקל מאז הנפקת החברה בנאסד"ק לפני כשנתיים.

נוסף על כך הצליחה החברה, שבעת ההפרדה בינה לבין קרדן אן.וי קיבלה כ"נדוניה" חוב של 760 מיליון שקל, להוריד את החוב לכ-200 מיליון שקל בלבד.

תגובות "החלטה אסטרטגית לממש"

מטעמו של יוסף גרינפלד נמסר: *בכל הקשור לניסיונותיו של מר גרינפלד להגיע להסדר נושים כולל, הרי שנבצר מאיתנו מלהתייחס לכך לאור הליך הגישור המתנהל בימים אלו. בהתאם לכך, מקפיד מר גרינפלד שלא להתייחס לשום פרסום בתקשורת לאורך כל התהליך".

מקרדן ישראל נמסר בתגובה: *החברה קיבלה החלטה אסטרטגית לממש את אחזקותיה בענף הרכב. בהתאם לכך קידמה עסקה למכירת אחזקותיה בחברת UMI. קרדן, כחברה ציבורית בעלת מוניטין, הקפידה לדווח לציבור בזמן אמת את כל הידוע לה בנוגע לעסקה".

דוד עיני סירב להגיב.

תהיה עסקה? | מבנה האחזקות בקרדן יזמות וב-UMI לפני העסקה
 תהיה עסקה? | מבנה האחזקות בקרדן יזמות וב-UMI לפני העסקה

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988