מרומא לירושלים

ברוח הירושלמית המלטפת צפו זיכרונותיי כילדה שזכתה לשעות וספה רבות עם אבא שלה: איך עמדתי לפניו, אוחזת בכידון, ותרגלתי התכופפות למשמע המילה "משטרה"; ואותה נסיעה לירדן שבה החלקנו בדרך, וסימני האספלט והעפר חרצו בלחיי ובברכיי ונתנו בהם סימנים, ואיך כולם אמרו שהייתי גיבורה. ילדת הווספה שבי סגרה מעגל, ושנים אחרי הפרידה מהווספה המשפחתית, עליתי על וספה, אמנם מודרנית, מחדשת ימיי כקדם ועושה כבוד למותג שחוגג 70 שנות.

את יום ההולדת יציינו בפסטיבל "פיאצה, פסטה, וספה", שיתקיים במוזיאון יהדות איטליה ויעלה את ארץ המגף על ראש שמחתנו. בביקור לקראת הפסטיבל, ניצלתי את ההזדמנות לבקר במורשת האיטלקית שנותרה בבניינים ההיסטוריים בעיר, במסע חוצה רחובות. מלבד התמרונים, שהלחיצו את הברכיים ואיימו בחיכוך עם המכוניות השכנות, הווספה קיצרה תורים משמעותית, בלי לשמן אף פקיד.

לא רבים יודעים, או זוכרים, שהאדריכלות האיטלקית המפוארת השאירה את חותמה גם בירושלים, כחלק מהאופי הקוסמופוליטי של העיר. בסוף המאה ה-19, עם התפוררות האימפריה העות'מנית, הפכה ירושלים לזירת מאבק בין מדינות אירופה על השפעה ויוקרה. גם ממשלת איטליה ביקשה להפגין נוכחות, כמו צרפת, בריטניה, רוסיה וגרמניה, והקימה בית חולים מרשים, שנועד לשרת גם את האוכלוסייה המקומית ובעיקר את הצליינים הקתולים שעלו לרגל לארץ הקודש.

בית החולים האיטלקי, שכיום יושב בו משרד החינוך (רחוב שבטי ישראל 29) מזכיר ארמון טוסקני גדול ובנוי אבן עם צריחים, מגדלים וגג עם שיניות. משהצלחנו להיכנס, ביקרנו בכנסייה היפה שבו, עם הקשתות, העמודים, הכותרות והעיטורים המקוריים. עוד מבנה איטלקי מרשים הוא בית הקונסול האיטלקי (הרב קוק 12), מבנה אירופי צנוע יחסית, עם עיטורי אבן, עץ וברזל בחלונות, בסורגים ובדלתות המגולפות. המבנה מכונה גם בית משכית, כי שכנה בו החנות המיתולוגית. משכית הייתה תחנה אחרונה בשרשרת גלגולים ארוכה. הקונסוליה האיטלקית בירושלים נפתחה לראשונה ב-1872, בעיר העתיקה, קרוב לשער שכם. בשלהי התקופה העות'מנית עברה לבית ברחוב קוק. על הקונסוליה שמרו באותם ימים חיילים איטלקים, הקארבינארי, שהיו לבושי מדים "כמו בסרטים", עם כובעי נוצות מהודרים ומכנסיים שהגיעו עד הברך. אחר כך שימש הבית כבית מלון בשם לבנון ומסוף שנות ה-50 השתכנה בו פנימייה של ישיבת מרכז הרב הסמוכה. אחר כך התארחו בו משרדי העיתון ג'רוזלם פוסט, ורק אז הגיע תורה של משכית.

המונומנט האיטלקי השלישי, שהוא אולי המוכר מכולם, הוא האריה של בניין ג'נרלי (בכיכר בר כוכבא) שהקימה חברת ביטוח איטלקית ב-1935. האריה המכונף, סמלו של מרקוס הקדוש, פטרונה של ונציה, מסותת מאבן ירושלמית - שילוב מופלא.

המסע על הווספה הסתיים במוזיאון יהדות איטליה, שיזם ומארח את הפסטיבל (בשיתוף העירייה). לכבוד האירוע תוצג בו תערוכה של 15 וספות בניחוח של פעם, כולן שייכות לחברי "מועדון הווספות הישראלי" - כמה מאות משוגעים שאוספים, אוכלים ונושמים וספות ואפילו יוצאים איתן לטיולים. מתברר שבסוף שנות ה-50 פעל בצפת מפעל וספות, ונציגה שלו תשתתף בתערוכה.

במשך שלושה ימים תהפוך רחבת המוזיאון לפיאצה איטלקית שוקקת חיים ומוזיקה, בשילוב טרטוריה ביתית. בשעות אחר הצהריים יהיו מופעי רחוב של דמויות מהקומדיה דל ארטה ושל זמרי אופרה, ויתקיימו סדנאות יצירה לילדים מעולם האמנות האיטלקי. בשעה 20:00 יתקיים מופע המוזיקה המרכזי של להקות מקומיות, ואחריו יוקרן סרט בניחוח איטלקי.

הפסטיבל לא יהיה שלם בלי המטבח האיטלקי. בפיאצה המזדמנת יוצבו דוכני מזון אותנטיים של מסעדות מהאזור, ובהם פסטות, יין, קפה, וכמובן גלידה בדוכן מווספה! אותן מסעדות יציעו במהלך הפסטיבל מנות מיוחדות במחירי הנחה, והשף מאיר אדוני יעביר סדנה שתדגים מנות איטלקיות.

אנחנו דגמנו את מסעדת פיקולינו החדשה (יחסית) שנמצאת מעבר לסמטה ומשתתפת בפסטיבל. רביולי וארטישוק, אורז וכמהין, מסקרפונה ופסטו רקדו במנות הפסטה, הארנצ'יני והפיצה הלבנה, ולא היו לבד. התפריט מציע סלטים, מאפים, דגים ועוד. רואים שמדובר במסעדה איכותית, לא זולה, המקפידה על איכות חומרי הגלם, שכל מנה בה מותקנת ביצירתיות ובכישרון גדול. בימי שישי בבוקר יש בראנץ' שמומלץ מאוד לדגום (14:00-10:00, 80 שקל לסועד. טל' 6244186-02).

המסעדה היא חלק מכיכר המוזיקה, מתחם סמוך למדרחוב נחלת שבעה, שהיה הרוס ומוזנח ושוקם על-ידי יזם יהודי צרפתי שהשקיע במקום מיליונים. על הבימה בכיכר מתקיימים מדי יום מופעים חיים פתוחים ומגוונים (23:00-11:00), וצמוד לה שוכן מוזיאון המוזיקה החדש, שמהווה נדבך חשוב בקונספט של הנדבן.

המוזיאון מספר על התפתחות המוזיקה העברית בגולה באמצעות 260 כלי נגינה שנרכשו מכל העולם. הכלים מוצגים בשבעה חללים שונים, מעוצבים להפליא וביד אמן, שמייצגים את האזורים שהגיעו מהם. המבקר מקבל טאבלט ואוזניות, ועל-ידי סריקת הברקודים בחללים זוכה להסברים מפי "סבא לוי", המדריך הווירטואלי. אפשר גם לבחור כלי נגינה, וכך לשמוע קטע מוזיקלי וליהנות מחוויה רב חושית. החללים מעוצבים ומרוהטים בהתאם לאופי האזור - בחלל מרוקו-אנדלוסיה, למשל, כל עבודות העץ והפיתוחים נעשו על-ידי נגרי המלך (אמיתי!) והן מטריפות בעושרן, והתקרות בחלל אירופה צוירו בעבודת יד על-ידי אמנים מחו"ל (50-40 שקל לאדם, סיורים מודרכים ללא תוספת תשלום. טל' 5406505-02).

נראה שפסטיבל איטלקי הוא בדיוק מה שירושלים זקוקה לו לפני החגים ואחרי החופש הגדול והתקופה הסוערת שעברה עליה. הפסטיבל יתקיים ב-15-13 בספטמבר, הכניסה חינם, ויהיו גם חבילות "עסקיות" (מזון משקה סדנה לילדים).

פסטיבל הדבש השנתי

כמדי שנה בחודש ספטמבר, גם השנה מתקיים פסטיבל הדבש במכוורות ברחבי הארץ. בתוכנית: מפגש עם דבוראים, צפייה בדבורים ובמלכתן בכוורת זכוכית, צפייה ברדיית דבש, סרטון על חיי הדבורים, סדנאות יצירה לילדים בנושא דבורים עם מוצרי המכוורת, טעימות סוגי דבש, תחפושות, חידונים, אפיית עוגות דבש ועוד. 22.9-29.10

לפרטים: www.honey.org.il