הלו, יש יזם על הקו?

ליצני הדור טוענים שפירמידת הצרכים של מסלאו השתנתה: את המזון והביטחון שעמדו בבסיסה, החליפו חיבור לרשת נתונים וחשמל זמין להטענת מכשירים אישיים ונישאים. אל הצורך לטעון טלפונים ניידים, הצטרף באחרונה צורך חיוני חדש: הטענת סוללות אופניים חשמליים שהשימוש בהם ככלי רכב יוממי מתפשט במהירות.

הפתרון השכיח בקרב רוכבים-חשמליים הוא ניצול שקעים מזדמנים. כך למשל, בקרונות הרכבת שאליהם אפשר להעלות אופניים, מתנהלת תחרות תמידית על השקע היחיד בקרון שכולם רוצים להשתמש בו. רוכבים הנוסעים בתוך העיר ומתעכבים בבתי קפה ובמסעדות, ינצלו את הזמן לטעינת הסוללה בנקודת חשמל שהעסק יסכים לשחרר עבורם. אלא שדבר זה לא תמיד מסתייע, בוודאי שאינו נותן מענה מספק לכל המקרים שבהם אוזלת הסוללה באמצע הדרך.

רשת של 10,000 נקודות מבוזבזות

תארו לעצמכם שאפשר היה לטעון סוללות בכל מקום בעיר, 24 שעות ביממה ו-7 ימים בשבוע בלי תלות בעסק פתוח. חלום? אפשר להגשימו. הנה רעיון: בחוצות ערי ישראל קיימת תשתית מבוזבזת של 10,000 נקודות המחוברות ביניהן בכבלים. אלה הם הטלפונים הציבוריים, שכדי להפוך אותם לעמדות הטענה אין צורך במשאבים גדולים, כי הבסיס קיים. הרווח הוא לשני עולמות: מענה לצורך חדש, תוך שימוש בתשתיות שאין בהן כבר צורך.

חברת בזק היא הבעלים של התשתית המחברת ושל עמדות הטלפון הציבורי הישראליות. מצב העמדות משתנה, בחלקן עוד מותקנים המכשירים שאינם מתפקדים ממש, ובחלקן נותרו רק עמוד וסככה, שבמקרים רבים שבורים, כוסו בכתובות, ועוד כיוצא באלה מיני השחתה. ראשי ערים אחראים היו דורשים מבזק לסלק את הגרוטאות הניצבות כאבן שאין להם הופכין בשטחם. ראשי ערים חכמים היו מאיצים בחברה למצוא שימוש אחר, ואף משתפים פעולה ביוזמה לתכלית חדשה.

אפשרות מורכבת עם פוטנציאל כלכלי

עמדות הטענה ישירה של סוללות אופניים וטלפונים ניידים, הן אפשרות פשוטה. אפשרות יותר מורכבת, שטמון בה פוטנציאל כלכלי, היא להקים רשת החלפת סוללות. במקום שלכל רוכב תהיה סוללה משלו, הוא יחליף סוללה ריקה בסוללה טעונה אחרת, שייטול ממתקני עגינה שיוצבו במקום עמדות הטלפונים הציבוריים. במתקני עגינה יהיו נורות חיווי למצב הסוללות (ירוק לטעונה, צהובה לנטענת, אדום לריקה), ואפשר יהיה לשחרר אותן באמצעות כרטיס אשראי, במודל תמחור לפי שימוש או מנוי קבוע. רשת התקשורת המחברת בין עמדות הטלפונים היא תשתית למנגנון שליטה מרכזי לסליקת התשלום ולבקרה על מצב הסוללות ומעגני הטעינה.

שימוש חוזר ברשת הטלפונים הציבוריים אינו רעיון מקורי. יש לפחות שתי ערים שיצאו למהלך כזה השנה. עיריית ניו יורק הכריזה על תחרות רעיונות לניצול התשתית, והחברה הזוכה קיבלה את נקודות הטלפונים ברחובות מנהטן בזיכיון לעשר שנים, ולפני חצי שנה החלה להפעיל במקומן עמדות מידע עירוני. לונדון מסרה את תאי הטלפונים האדומים האייקוניים שלה לחברה המשכירה אותם כשטחי נדל"ן לכל דבר, ויזמים זריזים כבר הפכו אותם לבתי עסק זעירים: דוכן למכירת קפה, מעבדה לתיקון טלפונים, ועזרה ראשונה לאופניים.

העיר הישראלית הראשונה שתרים את הכפפה שהושלכה כאן, תירשם יחד עם שתי הערים הגלובליות הללו כחלוצת השמשה של תשתיות תקשורת ישנות לתכלית חדשה. גם לחברת בזק יכולה להרוויח מכך, גם כסף, אבל גם ואולי בעיקר - כבוד.