הנקראות ביותר

ד"ר קירה רדינסקי - אשת השנה של "ליידי גלובס" ל-2016

על הפחד: "אני אוהבת אנשים שלוקחים סיכונים" ■ על המחסור: "עלינו בלי כלום, מאוד רציתי במבה" ■ על הכסף: "קשה לי לדמיין משהו שאני יכולה לעשות היום, ולא יכולתי קודם"

קירה רדינסקי / צילום ענבל מרמרי
קירה רדינסקי / צילום ענבל מרמרי

ד"ר קירה רדינסקי, אשת המחשבים המחוננת שפיצחה את קוד החיזוי, נבחרה כאשת השנה של "ליידי גלובס" במסגרת פרויקט "50 המשפיעות" לשנת 2016. הפרויקט יעלה מחר (ה') בהרחבה באתר "גלובס".

רדינסקי מייצגת מופת ומצוינות עסקית, לאחר שהצליחה להביא למימוש מהלך עסקי מרשים באקזיט של 40 מיליון דולר, כשמכרה את הפיתוח החדשני שלה לענקית האינטרנט העולמית eBay . דירוג "50 המשפיעות" של 'ליידי גלובס' מציג את הנשים שהגיעו לעמדות המפתח הבכירות ביותר במדינה, לצד יזמיות פורצות דרך. 

צפו בדירוג המלא>

קירה רדינסקי מליידי

לד"ר רדינסקי, רק בת 30, רזומה מרשים של הצלחות. בגיל 15 היא כבר למדה בטכניון, בגיל 26 סיימה את הדוקטורט ופיתחה אלגוריתם לחיזוי אירועים עתידיים באמצעות בינה מלאכותית. היא הצליחה לצפות את המהומות שפרצו בסודן ובארה"ב, את הירידה במחיר מוצרי אלקטרוניקה בעקבות הצונאמי ביפן, ואת התפרצות מחלת הכולרה בקובה. השנה, כאמור, היא מכרה את הסטאט-אפ שהקימה לענקית המסחר המקוון איביי. 

"להקים סטארט-אפ זה כמו לקפוץ מצוק", היא אומרת בראיון ל"ליידי גלובס". "הדבר הכי מפחיד זה לעשות את הצעד הראשון. זה הדבר היחיד שאני עושה בתור מנהלת - מורידה את המחסומים הפנימיים של הפחד מפני הקפיצה למים". רדינסקי מנהלת כיום פרוגרמה שתחתיה מאות עובדים, ופועלת למימוש הגשמת החלום הבא שלה - בניית מודל חיזוי שיאפשר לבתי חולים ומערכות בריאות לחשב את ההסתברות שמטופל יחלה במחלה מסוימת. 

loading

בדירוג "50 המשפיעות" של "ליידי גלובס" ל-2016, מופיעות 19 מנהלות שנכנסו לדירוג לראשונה. תעשיית הסטארט-אפים והייטק, שעד לאחרונה החזיקה בשדרת ניהלו כמעט גברית לחלוטין, ניפקה השנה לא מעט סיפורי הצלחה מעוררי השראה של נשים פורצות דרך בתחום היזמות הטכנולוגית. 

בגיליון "50 המשפיעות" המיוחד לחג, ניתן למצוא שיחות מיוחדות עם הנשים החזקות בישראל, בהן הן חושפות את 100 התובנות - סודות הניהול שהזניקו אותן לפסגה. הפרקטיקות ניהוליות שחשוב לדעת כדי להגיע לראש הפירמידה, רגע השיא של השנה שלהן, מהם הרגלים אפקטיביים בניהול ועצות למנהלות צעירות; ראיונות מיוחדים עם קירה רדינסקי, שלי יחימוביץ', רקפת רוסק עמינח, ענת גבריאל, איילת שקד ואילנה דיין; תובנות הניהול של מנכ"ליות משרדי הממשלה.

קירה רדינסקי / צילום רונן פדידה

"מה דחף אותי למעלה? הקושי"

"בשום נקודה לא תכננו למכור את החברה שלי", אומרת ד"ר רדינסקי בראיון ל"ליידי גלובס". "זה לא משהו שחשבתי עליו, האקזיט מבחינתי הוא רק תוצר לוואי. אני לא בעד למכור מוקדם מדי, גם מטעמים אידיאולוגיים של שימור המוחות וגם מבחינת התרומה לכלכלת המדינה. אבל החיבור עם ebay הקפיץ את מצבת הלקוחות שלנו מכמה עשרות לכמה עשרות מיליונים, וזה מבחינתנו היה הגשמת החזון של החברה".

- זה היה החלום שלך, כמי שידעה להערים על משחקי מחשב כבר בגיל 5?

"לא, ממש לא. מה שתמיד רציתי היה להיות מדענית. מבחינתי, להגיע למצב שבו כל יום יש גילוי חדש, נותן לי משמעות לחיים. האנשים שאני מעריצה הם מדענים. כילדה הערצתי את גלילאו גליליי וליאונרדו דה וינצ’י, אנשים שאהבו את המחקר. היום אני מעריצה מדענים קטנים יותר".

- מה דחף אותך בדרך למעלה?

"קושי. זה מהבית. גדלתי באוקראינה, ושם ההורים שלי ידעו שאם הם לא יהיו הכי טובים בכיתה הם לא יתקבלו לאוניברסיטה, ואז הם יצטרכו לעבוד עבודה פיזית. התחרות הייתה מאוד גדולה כי היו מכסות ליהודים, גם בעבודה וגם באוניברסיטאות. לאוניברסיטה בקייב התקבלו רק שני יהודים, והם היו חייבים להילחם בשביל זה. ככה לימדו אותי בבית, שחייבים להילחם. אז מבחינתי, גם אם יש חוקרים מעולים בעולם, אני חייבת להיות הכי טובה, ואני דוחפת לזה. זה לא קל, כי התחרות הכי גדולה, אבל כל אחד צריך לדעת מה הייחוד שלו".

- מה הייחוד שלך?

"לחלום ולהעז. הרבה פעמים עשיתי דברים למרות שאמרו לי לא לעשות. אפילו בבחירת הנושא שלי לדוקטורט היה סיכון, כי ניסיתי למצוא דרך לחזות דברים באופן שיטתי, ולא ידעתי אם אוכל לפרסם את מספר המאמרים הנדרש. אמרתי לעצמי שאם אני כבר עושה מחקר, גם אם לא אצליח, לפחות אדע שעשיתי משהו מאוד גדול. כשהייתי קטנה אמא שלי אמרה לי שלמארי קירי היו אותן 24 שעות ביממה כמו לי, ולכן אין סיבה שאני לא אצליח כמוה".

- בבית ציפו ממך לכאלה הישגים?

"אמרו לי שהכי חשוב זה להוציא מעצמי את המקסימום שאפשר. אני מאמינה שחשוב לסמן מטרה יותר גבוהה ממה שאתה חושב שתוכל להשיג, ולנסות להגיע אליה. זה עדיף מאשר לשאוף לנקודה נמוכה, גם אם אתה יודע בוודאות שתשיג אותה".

נתקלת באיזשהו שלב בתקרת זכוכית?

"בגלל שגדלתי במשפחה שיש בה רק נשים, עם אמא שלי ודודה שלי (הוריה התגרשו לפני שנולדה והיא מעולם לא הייתה בקשר עם אביה - ח”ב), לא חשבתי שיש בכלל משהו כזה, תקרת זכוכית או אפליה, ובטח שלא הרגשתי את זה".

- אז למה יש כל כך מעט נשים יזמיות?

"בגלל הדבר הכי בסיסי של יחסים בין המינים. נשים מחונכות לקחת פחות סיכונים ולא דוחפים אותן לכיוונים טכנולוגיים, כי זה כאילו לא נשי. אני מסתכלת על כל המחקרים שבודקים יכולות מתמטיות והתוצאות אצל נשים הן הרבה יותר גבוהות, רק שהן סובלות מחוסר ביטחון עצמי והן לא רוצות להיראות אגרסיביות.

"ההמלצה שלי למדעניות צעירות היא דווקא ללכת על זה. אין באמת סיכון בלהקים סטארט-אפ, וכישלון של סטארט-אפ הוא לא כישלון שאי אפשר להשתקם ממנו. להיפך, הרבה קרנות הון סיכון מעדיפות אנשים שכבר צברו ניסיון, גם אם מדובר בניסיון כושל. אני תמיד אומרת על עצמי שזה לא שנכשלתי, פשוט גיליתי הרבה דרכים שלא עובדות".

- הצלחת לחוות נעורים או חוויות של חבר'ה אחרי צבא כמו נסיעה לדרום אמריקה או בטלה משולבת בחיפוש עצמי?

"יש לי הרבה מאוד פאן בחיים. אז אולי לא הייתי ברמנית אחרי הצבא, אבל גם אני הייתי סטודנטית וגרתי בחו"ל כחלק מהעבודה. אני לא מסתכלת על החיים שלי בתור מרוץ, אלא כחלום שאני רוצה להגשים, וכל מה שקורה בדרך זה פשוט נגזרת של הדרך הזאת. יש לי הרבה תחביבים שקשורים בספורט, אני רצה, בעלי ואני מטיילים".

- נשמע כאילו האווירה אצלכם בחברה פחות זרוקה והיפסטרית, ויותר כמו בנבחרת ההתעמלות האמנותית של אירה ויגדורצ'יק .

"אני מאמינה בשאיפה למצוינות, ועל פי זה גם גייסתי את האנשים. לכולנו צריך להיות אותו חזון ואותה תפיסה לגבי אופן העבודה. יש אצלנו אווירת קומנדו. זה משהו שחוויתי גם בצבא, כשהמפקד שלי היה אומר: 'קודם תשיגו את המודיעין, אחר כך נטפל בכמה המערכת יפה'. אז גם אצלנו, קודם נשיג את המטרה, יש עבודה קשה ואין ברירה, צריך לעשות אותה, כי אורך החיים של סטארט-אפ הוא קצר ומוגבל בכסף".

- זה לא בא על חשבון האווירה בחברה ?

"יש סטארט-אפים זרוקים ויש נוקשים יותר, וזה מותווה על ידי היזמים. בכל מקרה חייבת להיות תרבות טובה, גם אם האווירה היא יותר סטריקט, כי סטארט-אפ שלא מצליח לבנות תרבות טובה לא יגיע רחוק. זו תכונת אופי בסיסית הנדרשת להצלחה. אני מאמינה שהדרך לייצר את זה היא, בין היתר, לקחת אנשים שחושבים שהכול אפשרי. מי שחושב אחרת, קשה לשנות את זה.

"אני מאוד דוחפת את העובדים שלי לקחת סיכונים מחושבים, ואני דוחפת אותם להיות יותר ממה שהם חושבים שהם יכולים להיות. אני אוהבת אנשים שלוקחים סיכונים. להקים סטארט-אפ זה כמו לקפוץ מצוק. הדבר הכי מפחיד זה לעשות את הצעד הראשון. זה הדבר היחיד שאני עושה בתור מנהלת - מורידה את המחסומים הפנימיים של הפחד מפני הקפיצה למים".

איך את עושה את זה ?

"אצל כל אחד החשש הוא שונה, יש כאלה שחוששים מכישלון, יש כאלה שפוחדים מהבושה או האכזבה. אני מסבירה להם שאנחנו קופצים מהצוק הזה ביחד".

קירה רדינסקי / צילום ענבל מרמרי

- מה זה עושה לך רגשית להיות בעלת הון?

"אני לא בן אדם חומרי, וקשה לי אפילו לדמיין משהו שאני יכולה לעשות היום, ולא יכולתי קודם. יש דברים קטנים שמאוד רציתי, למשל, שמשפחתי תעבור לגור לידי”.

- בכל זאת, גדלת במחסור. לא מתחשק לך לפצות על זה?

"זה נכון שהמשפחה שלי עלתה לארץ בלי כלום, ואמי הייתה צריכה לעבוד בניקיון בתחילת הדרך כאן, אבל לא הרגשתי אף פעם שאין לי מספיק צעצועים, והאושר הכי גדול מבחינתי היה לשחק במשחקי מחשב. אני כן זוכרת שמאוד רציתי במבה, אבל לא היה כסף לקנות לי. זה אחד הזיכרונות הכי ראשונים שלי. היום, צחוק הגורל, אני בכלל לא אוהבת במבה.

"המחווה הכי יפה שעשו לי הייתה בגיל 6, כשאחת השכנות באה ונתנה לי את כל הצעצועים הישנים שלה. כשלמשפחה הראשונה בנשר, שבה גדלתי, היו כבלים, כל הרחוב היה מגיע לראות ערוץ 6. אז האושר והחוויות הטובות הן הרבה אינטראקציות בין ילדים ואנשים, ופחות מה שיש לך".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות