אני: שקול, ממוקד, סקרן.

משפחה: סבא וסבתא מצד אימא הגיעו מסלובניה. הוא התגייס לחילות ההונגריים, הסגיר את עצמו לרוסים, ישב בגולאג כחייל אויב ושרד בזכות היותו רופא אורתופד. סבתא, שסיימה לימודי רפואה לפני שהתחילה המלחמה, נשלחה לאושוויץ. היא פגשה את סבא אחרי המלחמה והם עלו לארץ, התיישבו בתל אביב ומשם עברו לבאר שבע. סבא הקים את המחלקה האורתופדית בסורוקה וסבתא הייתה האחראית על בריאות הציבור מטעם מחוז דרום של משרד הבריאות. למשפחה בצד של אבא היה סופרמרקט בוורשה. סבא-רבא שלי, שחזה את הקטסטרופה, הכריח את סבא לברוח בגיל 19 והוא נשלח לאוזבקיסטן, שם הכיר את סבתא. כל משפחתו נספתה בשואה. אבא שלי נולד במחנה פליטים. לאחר מכן עלו לארץ.

הורים: אבא, יוסי יבלונקה ז"ל, היה שחקן ואיש תיאטרון, היה מבוגריו הראשונים של ניסן נתיב ולמד בארצות הברית אצל לי סטרסברג ואוטה האגן. בארץ שיחק בהבימה ובתיאטרון חיפה, התגלגל לדרום בעקבות חברים והיה ממייסדי תיאטרון באר שבע. אמא, פרופ' חנה יבלונקה, חוקרת שואה מובילה בעולם. יש לי עוד שני אחים.

ילדות: הייתי בנוער העובד והלומד ובתיכון התחלתי ללמוד לתואר ראשון במחשבים באוניברסיטה הפתוחה. לא סיימתי אותו.

קולנוע: אחרי שירות ביחידת התוכנה של חיל האוויר, וטיול במזרח, נרשמתי ללימודי קולנוע באוניברסיטת תל אביב. באמצע התואר יצאתי לשנת התמחות ב"טיים וורנר" בארצות הברית ובמקביל למדתי פילוסופיה ולוגיקה ואז הודיעו לי שאבא נפטר. זה היה במפתיע, וטראומה נוראית. עולם התיאטרון מאוד קשה והרקע סביב עזיבתו את הבימה כנראה השפיע עליו.

קריירה: כשסיימתי את התואר עבדתי קצת כבמאי שכיר, אבל מהר מאוד הבנתי שאי אפשר להתקיים מהמקצוע, אז חזרתי לעולם התוכנה. התחלתי לעשות פרויקטים כעצמאי למשרד התחבורה ולסטארט-אפים, והצטרפתי לדאבל ווריפיי, סטארט-אפ ישראלי-אמריקאי, כמנהל מוצר. אחרי שנה וחצי החלטתי לפתוח סטארט אפ בעצמי.

קלריטי ריי: הקמתי אותה עם ואדים זק וגיא פיטלקו. היינו מתודיים, העלנו 30 רעיונות, ניפינו את הפחות טובים ונותרנו עם אחד. הרעיון המקורי היה לאפשר לגולש צפייה נקייה מפרסומות, עבור דמי מנוי. כיוון שיש את ה"אד בלוק" בחינם, מעטים היו מוכנים לשלם על השירות. הבנו שאנחנו יכולים לבצע חסימה של החסימה בצורה חכמה, שתמצא את האיזון בין צורכי המשתמש לאלה של האתר.

כעס גולשים: לאתרים יש זכות בסיסית להשתמש בטכנולוגיה שתגן עליהם, אבל כשהפרסומות לא יעילות למשתמש הן גם לא יעילות לאתר. לכן חלק מהפעילות שלנו הייתה להגיש אותן באופן אחר. נכון שהתגובה הרפלקסיבית הייתה התנגדות אלינו, אבל ככל שעובר הזמן והדיון הציבורי מתבגר, ההכרח בקטגוריה שלנו הפך לברור.

אקזיט: אחרי שנתיים וחצי קיבלנו מיאהו הצעת רכישה. המשא ומתן היה קשה וכיוון שלא הייתה לנו השקעה של קרנות, ניהלנו אותו לבד, עם עורך דין שהיה חבר ילדות, מול סוללת יועצים ורואי חשבון. כמה הרווחנו? לא משנה.

יאהו: נשארתי כדי לסייע במיזוג ושמחתי לעבוד בחברה שגדלתי עליה. אחרי חצי שנה מוניתי כמנהל מחלקה ואז קודמתי לנהל את מרכז הפיתוח של יאהו בתל אביב, כשאנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם מרכז המחקר שלנו בחיפה בהובלתו של ד"ר יואל מרק.

מכירת יאהו: כשמסתכלים על האיחוד עם ורייזן ו-AOL בפרספקטיבה היסטורית ומפוכחת, מדובר בסוף שמח לחברה פורצת דרך בכל אמת מידה, ולמנכ"לית יאהו מאריסה מאייר מגיע קרדיט על כך.

מאריסה מאייר: חכמה, כריזמטית, מטאור חד פעמי. חלק מהביקורת שהיא סופגת לא עניינית ובגלל שהיא אישה.

סיגמלאבס: חממה של יאהו עם "אנטרה קפיטל", לטיפוח סטארט-אפים משלב הפרה סיד ללא תמורה. תענוג אמיתי.

אוניברסיטת תל אביב: אני פעיל בארגון הבוגרים של האוניברסיטה בתחומי הקריירה והיזמות, ובשבוע שעבר הרציתי עם רויטל הנדלר מאול ג'ובס על ניהול הקריירה במסלולים שלנו.

מיכל: אשתי, קלינאית תקשורת. היא מאוד תומכת והעובדה שהיא לא מהתעשייה מחזירה אותי לקרקע. אנחנו גרים בראשון לציון. מה עם ילדים? לא כרגע.

תפיסת עתיד: להיות במקומות שיאפשרו לי ליהנות מהעשייה ואולי לפתוח עוד חברה.