"רופא עם 300 אלף שקל בחודש, הלויאליות שלו היא לכסף"

פרופ' זיו גיל, מנהל מחלקת אף אוזן גרון ברמב"ם, נחוש לקדם את האג'נדה שלו בעד רפואה ציבורית - ובדרך יורה לכל הכיוונים על תרבות הכוכבים: "כל רופא עם יחצ"ן טוב הופך כוכב"

פרופסור זיו גיל / צילום: איל יצהר
פרופסור זיו גיל / צילום: איל יצהר

ברוכים הבאים למרכז הרפואי רמת אביב, מעוז הרפואה הפרטית של גוש דן. כאן, במרומי המגדל שניצב מעל הקניון המפונפן עם הבוטיקים היוקרתיים, תמצאו את "רמב"ם קליניק", או בשמה הלא פורמלי: "המוצב הקדמי של פרופ' זיו גיל". כבר ארבע שנים שהוא מנהל את מחלקת אף אוזן גרון וניתוחי ראש צוואר בבית החולים הממשלתי בחיפה, ומקדם שם מודל של רפואה ציבורית עם סטנדרט של רפואה פרטית, הכולל בחירת מנתח בכיר וליווי אישי בלי שקל נוסף מהכיס. עכשיו הוא מנסה להביא את האג'נדה שלו אל אזור המרכז. הוא עושה את זה כמו ששליח חב"ד היה עושה את זה: מפיץ את הבשורה בלב לבה של אוכלוסיית היעד.

"אני יודע שבמדינת ישראל חיפה נחשבת משום מה מקום רחוק, אז רצינו להגיע למרכז ולא סתם למרכז, אלא לצנטרום של הפיילה מבחינת הרפואה הפרטית, אזור שיש בו דרישה לשירותים שאנחנו יודעים לספק. יש לנו במחלקה חבילה אטרקטיבית מאוד, חבילת בריאות שאפילו השוק הפרטי לא נותן והיא כוללת לא רק את בחירת המנתח או יחס אישי ורצף טיפולי, אלא גם אחות מתאמת עם תואר שני וניסיון של 20 שנה, שמלווה את המטופל. זה משהו שבתי חולים נתנו עד היום רק לתיירי מרפא, וגם לא ברמה הזאת. אנחנו מקבלים פה מטופלים שמגיעים עם הפניה מקופת החולים, ואם הם צריכים ניתוח הם עוברים אותו ברמב"ם אצל הרופא שהם בחרו".

פרופ' זיו גיל (48) הוא מה שמכונה "פול-טיימר", רופא שמועסק רק במערכת הציבורית בתמורה לשכר גבוה של כ-100 אלף שקל בחודש. את המודל הזה שהוא אימץ באופן וולונטרי ניסה לאחרונה משרד האוצר להחיל אובליגטורית על כלל מנהלי המחלקות, כולל החלק של השכר המיוחד, אבל המהלך נכשל ימים ספורים לאחר שההסתדרות הרפואית הכריזה על סכסוך עבודה ומשרד הבריאות התחיל לגמגם.

"כששמעתי על הרעיון הזה של האוצר לא הבנתי איך לא חשבתי על זה בעצמי. זה משהו שישנה את כל המערכת. על מה ההסתדרות הרפואית הלכה לשביתה, על זה שמנהל מחלקה צריך לעבוד ב-100% משרה? להקדיש את כל כולו לעבודה הזו? ומה לא בסדר בהגבלת קדנציה של מנהל מחלקה ל-12 שנים מקסימום? אתם באמת חושבים שמנהל יכול להיות פרודוקטיבי אחרי 30 שנה?".

- איך היית מוביל מהלך כזה אם זה היה תלוי בך?

"הייתי מוותר מראש על הוותיקים ומתחיל עם הצעירים יותר. מי שרגיל כבר ל-300 אלף שקל בחודש מפרקטיקה פרטית, לא ילך אחורה. אבל מי שרגיל להכנסה של 30-50 אלף שקל בחודש, יסכים למודל כזה בטח אם תציע לו 80 אלף שקל בחודש. ככה אתה תופס את הצעירים, את הטובים, ומרגיל אותם לחיים במערכת ציבורית טובה שיש בה גם פריבילגיות, אפילו אם זה לא הכסף הענק שיש היום בחוץ".

- אז יגידו לך שכך אתה תבריח את כל הטובים אל המערכת הפרטית.

"אני לא מבין את הטיעון הזה. אם אני מציע לרופא שכר מצוין במערכת הציבורית אבל הוא אומר לי שהוא לא מוכן לוותר על פרקטיקה פרטית כי שם הוא יכול להרוויח פי שלושה, אני לא רוצה אותו אצלי. שיילך. אני רוצה את האנשים שמסתפקים במשכורת טובה, שעניינם המרכזי זה לתת שירות למטופלים בכל חתך האוכלוסייה, לא רק לאנשים עם ביטוח פרטי. ואתה יודע מה? אני לא באמת חושש שהם ילכו. הכוח של אלה שקוראים לעצמם כוכבים מגיע מהמערכת הציבורית, הוא מגיע מבתי החולים האוניברסיטאיים שאפשרו להם לעסוק במחקר ולקבל תואר של פרופסור, שזה תואר שיילך לאיבוד אחרי שנתיים אם הם יעזבו את האקדמיה. הם כבר לא יהיו מנהלי מחלקות, הם יהיו רופאים ממרפאה קטנה ברמת אביב. ומי שבכל זאת יגידו לך שהוא מוכן לוותר על כל זה, על המקרים המורכבים, על המתמחים, על המחקר, הכול בשביל אותם 300 אלף שקל בחודש, אז שיילך. לא רוצה אותם. רופא שמרוויח 300 אלף שקל בחודש מחוץ לבית החולים, הלויאליות שלו היא לא לבית החולים אלא לכסף. תהיה בטוח. לא רק שהוא לא לויאלי למערכת הזו, הוא בעצם מנצל אותה. הוא שואב את הכוח שלו ממנה וחמור יותר - הוא שואב את החולים ממנה כדי לעשות מהם כסף במקום אחר. את אלה אנ י לא רוצה".

"כוכבות היא לא מדד לכלום"

- יש לך השגות לגבי עצם הכוכבות של מי שנתפסים כרופאים כוכבים.

"הכוכבות של היום היא לא מדד לכלום. היא נבנית ממה שכתבו ב-ynet, במדורי הרכילות או כתוצאה מיחצ"ן טוב שעובד עם הרופא. זה עורבא פרח. מספיק היום שתנשק את דלתם של מובילי דעה כאלה ואחרים ואתה מפתח לעצמך כוכבות (גיל רומז בין היתר לרב אלימלך פירר ואחרים - ש"נ). תרבות הכוכבים של הריאליטי גלשה לעולם הרפואה והיא לא מעוגנת במציאות. מי שבאמת רוצה לדעת איפה יש רופאים טובים צריך לבדוק שורה של מדדים, אבל הבעיה היא שלא תמיד הם נגישים. מקרי תמותה לפי מחלקה, למשל, אפשר למצוא באתר של משרד הבריאות. זה פרמטר חשוב וקשיח וכל אחד יכול לראות אותו. לעומת זאת, את ההצלחה של ניתוח להסרת גידול סרטני בלי שנשארו תאים סרטניים, אף אחד לא מודד אפילו. אני מודד את זה בעצמי במסגרת מחקר בינלאומי שבו משתתפים 30 מרכזים רפואיים בעולם, ולכן אני יודע בדיוק איפה כל אחד עומד. במילים אחרות, הכוכבות של היום מתבססת על פרמטרים לא מדידים והיא מכניסה כסף גדול לחלק קטן מהרופאים, בשעה שהפרמטרים החשובים לא נמדדים או לא מתפרסמים וככה קשה מאוד לדעת מי הם הרופאים הטובים באמת".

- לאחרונה, בעקבות דרישה של שר הבריאות, קופת חולים מאוחדת פרסמה רשימה של "מנתחים כוכבים" במסגרת הביטוח המשלים שלה. מה לדעתך המכנה המשותף שלהם?

"לא עברתי על הרשימה, אבל אני מעריך שהמכנה המשותף של הכוכבים הוא שכולם ממין זכר, הם מאזור המרכז ומעל גיל 60".

- ולעבור ניתוח אצל כירורג שעבר את גיל 60 זו בעיה לדעתך?

"תראה, הגיל הוא פקטור ביכולת הביצועים. ברור שאי אפשר להכליל, לא כולם ככה, אבל אם נסתכל בכוונה על הקצוות - אף אחד לא ירצה שמישהו בן 85 ינתח אותו, כמו שאף אחד לא ירצה שמישהו בן 20 יוביל ניתוח גדול ומורכב. יש מחקרים מקצועיים שמראים שהשיא של כירורג מגיע בסביבות גיל 50, והיכולת הזו מתחילה לרדת בהמשך, איפשהו בגילאי 60-70. אז במערכת הציבורית ממילא רופא צריך לפרוש בגיל הפנסיה, אבל במערכת הפרטית אין שום מגבלה. אתה יכול לנתח בכל גיל".

- אז אני יכול להבין מכל מה שאתה אומר, שהמנתחים הטובים ביותר הם כנראה לא השמות הגדולים שאנחנו מכירים, אלא לפחות בחלק מהמקרים מספרי 2 שלהם?

"כן. אני לא חושב שמישהו בדק את זה, אבל זה לא יפתיע אותי אם הטובים ביותר הם לאו דווקא מנהלי המחלקות אלא הסגנים שנושאים בנטל. אני מכיר אישית מנתחים בין הטובים בארץ שהם לא מנהלי מחלקות. אין קשר בין המשרה שקיבלת כמנהל מחלקה לבין היכולת הכירורגית שלך, יחסי האנוש שלך או המחויבות שלך למטופל".

 

"ניגוד אינטרסים במערכת"

- איפה הבעיה הגדולה בבתי החולים הפרטיים? יש רופא בכיר, תור קצר וכורסאות נוחות באזור ההמתנה. מה אנחנו מפספסים?

"בית חולים הוא מוסד מורכב מאוד. בכל פעולה שאני עושה, לרבות כל טעות שאני עושה, אנשים רואים אותי. אני לא יכול להסתיר סיבוכים, לדוגמה. בשפה שלנו זה נקרא 'בקרת עמיתים'. זו מערכת רגולציה שנוצרת מעצם הנוכחות של המתמחים שלי והקולגות שלי, שהם בעצם הרגולטורים הכי טובים. אני לא יכול לעשות לידם פעולות לא מוצדקות. במערכת הפרטית, לעומת זאת, אתה שוכר חדר ואתה יכול לעשות בו מה שאתה רוצה. אף אחד לא מסתכל, זה רק הרופא והמטופל שם בחדר. מה קורה כשיש סיבוך? מגיעים לבית חולים ציבורי, ברור. אנחנו יודעים היום שיש סיכוי של 30% שרופא יעשה טעות, ולכן הדרך הטובה ביותר לעשות רפואה היא להיעזר בידע של כמה רופאים ממגוון דיסציפלינות שיושבים ודנים יחד במטופל. יש מחקרים שמראים שסיכויי ההחלמה מסרטן גדולים יותר בחולים שטופלו בגישה רב-תחומית עם בקרת עמיתים, לעומת רופא בודד שמטפל בחולה ואחר כך שולח אותו לרופא אחר. רופאים שמדברים זה עם זה, זה טבעי וברור, מצליחים יותר".

- תסביר לי ברמה הכי מוחשית, איך רופא מזמין חדר ניתוח בבית חולים פרטי?

"אני מרים טלפון, שואל מתי יש חדר פנוי, אומרים לי ביום רביעי ב-23:00 בלילה ואני משיב OK. אני מסיים לעבוד בבית החולים הציבורי אחרי ארבעה ניתוחים שעשיתי שם בבוקר, נוסע לבית החולים הפרטי, מחכה עד שיסתיימו הניתוחים שלפניי, מקבל צוות שעובד עם מנתחים שונים ואין לי היכרות אישית איתם ומתחיל את הניתוח. ברמב"ם, לעומת זאת, יש לי אחיות שאני עובד איתן כבר ארבע שנים, אני מכיר כל צעד שלהן והן מכירות כל צעד שלי, יש לי צוות מנתחים שיודע מראש מה אני צריך ומה אני אוהב וזה חשוב גם בניתוח 'חלק' ובטח בניתוח שמסתבך. במקרה כזה אני יכול גם להתקשר באמצע הלילה לכל רופא בבית חולים והוא יגיע לראות ולעזור. אתה יודע מה קורה כשמסתבכים בבית חולים פרטי? שולחים את המטופל לבית חולים ציבורי. המיון שלנו ברמב"ם מלא בחולים כאלה".

- אם תשאל את הישראלי הממוצע, הוא יגיד לך שבתי החולים הציבוריים בקריסה ורק מתמחים חסרי ניסיון מבצעים את מרבית הניתוחים. ממה נובעת התפיסה הזאת?

"יש ניגוד אינטרסים בתוך המערכת הציבורית שנובע מכך שרופאים עובדים במקביל גם במערכת הפרטית, שבה חלקם מרוויחים פי עשרה ולפעמים פי מאה יותר. ניגוד האינטרסים הזה יוצר כל מיני דרכים להמעיט באיכויות של המערכת הציבורית ולהאדיר את האיכויות של המערכת הפרטית. בשורה התחתונה, המערכת הציבורית היא האידיאלית לטפל בחולה, היא יודעת לתת פתרונות 24 שעות, יש לה בקרת עמיתים ומערכת אוניברסיטאית משומנת שפועלת לטובת המטופל. יש רק שלושה דברים שמונעים מהמערכת הציבורית לקבל את ההילה שאנחנו רוצים שיהיה לה: הדבר הראשון הוא האפשרות לבחור מנתח, שלדעתי זו זכות שצריך להעניק למטופל אחרת הוא ילך למערכת הפרטית ואצלנו במחלקה ובמחלקות נוספות ברמב"ם הוכחנו שזה אפשרי ללא תשלום. הדבר השני זה זמינות, כלומר אורך התור, וזה כבר פונקציה של משאבים ושל יעילות. והדבר השלישי זה היחס - להעמיד באמת את המטופל במרכז".

- המערכת הציבורית לא מספיק יעילה, נכון?

"אני חושב שיש הרבה עבודה במערכת הציבורית, צריך לשפר לדוגמה את מה שנקרא 'נצילות' של חדרי הניתוח. עשינו את זה אצלנו במחלקה כששינינו את הנצילות מרמה של 65% לפני 4 שנים לרמה של 118% כיום. איך הגענו לשיעור כזה? במקום לנתח עד השעה 15:00 כמו שמקציבים לנו, המשכנו לנתח עד 16:00 וגם אחרי. התורים היום אצלנו קצרצרים, לניתוח שקדים ממתינים חודשיים ולא שלוש שנים, לניתוח סרטן ממתינים פחות מחודש, לניתוח בלוטת התריס - חודש וחצי. יש הרבה דברים שאפשר לעשות, אם רוצים".

- אני יכל להניח שאם לא היית "פול-טיימר" לא היית מנתח עד מאוחר ולא היית מגיע לתוצאות כאלה במחלקה שלך.

"לא הייתי מגיע לאותם הישגים כי הייתי מנתח במערכת הפרטית, כי הייתי צריך להקדיש מעצמי באופן מאוד משמעותי לביזנס שלם, לאנשים שאני מעסיק במקום אחר. העבודה השנייה גם מייצרת עייפות ומשפיעה לרעה על העבודה בתוך המערכת הציבורית, כי אם ניתחתי עד 23:00 בלילה, אז גם למוח יש חלוקת משאבים. אם הייתה כאן מערכת פרטית עצמאית עם רופאים שעובדים רק בה, הייתה הפרדה מלאה וככה זה צריך להיות. ברגע שיש לך קבוצה של אנשים שעוברים ממערכת למערכת זה מוריד מהמשאבים של המערכת הציבורית. אתה יכול לתקן את זה בשתי דרכים: האחת היא לרסן את המערכת הפרטית כמו שמנסים לעשות היום, והאחרת היא לתגמל את המערכת הציבורית. אם עשית רק דבר אחד, לא עשית. אם עשית את שניהם - הצלחת".

"יכול להיות שאנחנו ברגע היסטורי"

- כבר הצלחת להכעיס כמה מהקולגות שלך, אפילו בתוך רמב"ם, בגלל האג'נדה שלך. איך אתה מתמודד עם זה?

"להכעיס קולגות? להיות האויב של 5 מיליארד שקל שנמצאים בביזנס הפרטי זה לא משהו שהוא מה בכך. יש לי אג'נדה מסוימת, יש מהלך מסוים שאני מוביל, כי אני חושב שהרפואה הטובה ביותר שמדינת ישראל יכולה לתת נמצאת במערכת הציבורית. אני חושב שצריך לטפח אותה, אני חושב שהמערכת הזו יכולה להציע לרופאים מצוינים להתפרנס בה היטב, ואני מנסה לקדם את האג'נדה הזאת. אני גם רואה את המגמות אצל הרגולטור - בשנה וחצי האחרונות עושים צעדים לכיוון הזה. סוף-סוף יכול להיות שאנחנו באיזשהו רגע היסטורי בדרך לשנות, וזה תלוי מאוד באנשים שיושבים למעלה ומקבלים את ההחלטות לאן להוביל את זה".

- אבל זה בטח לא קל כשבית החולים שלך, לצד איכילוב ושיבא, נאבק במשך שנים להכנסת שירותי רפואה פרטיים (שר"פ) לבתי החולים הציבוריים. אתה קצת אצבע בעין עבור המעסיקים שלך, לא?

"אני אישית לא בעד השר"פ, אבל כרגע השר"פ לא מונח על השולחן. מרכז הדיון כרגע הוא שהכנסנו חסמים למערכת הפרטית ובאמצעותם אפשר לפתוח דלתות במערכת הציבורית. זה יכול לקרות גם בהזרמת כספים וגם בשינויים מבניים בתוך המערכת, שייתנו לציבור את מה שהוא רוצה וצריך".

- זה נכון לומר שהולכים עם פטישים מאוד גדולים לריסון הרפואה הפרטית, אבל בלי לעשות מספיק לחיזוק המערכת הציבורית?

"אני לא חושב. תהליכים כאלה דורשים זמן. יש מוחות מאוד מבריקים במדינה שבאים וחושבים איך אנחנו עושים עכשיו את השינוי במערכת הציבורית. נורא קל להגיד שבשורה התחתונה בתי החולים הציבוריים לא רואים כסף, אבל אני רואה גם את מה שקורה מאחורי הקלעים - אני רואה שלא הגיעו תקציבים, לא בגלל שבממשלה לא רוצה לתת או מפני שזה לא מעניין אף אחד, אלא כי התהליכים האלה לוקחים זמן. אז אני מאמין לשרי הבריאות והאוצר שהם לא ימציאו עכשיו מיליארד שקל ואחרי זה יעלימו אותם. אני שומע כל מיני קולות ששואלים איך ספרו את המיליארד, מאיפה הוא יגיע ואולי ספרו אותו פעמיים. בשורה התחתונה יש פה כוונות טובות ואני רוצה לקוות. אני אדם אופטימי. האם זה לא לגיטימי שמנהלי בתי חולים יזעקו שעדיין לא הגיע מזה שקל? לגיטימי. זו עוד דרך ללחוץ על המערכת להזרים כסף".

העקרונות של מחלקת אא"ג בניהולו של פרופ' זיו גיל

חופש בחירת מנתח ללא תשלום

תור של ימים ספורים לייעוץ ע"י בכיר במחלקה

חמלה ויחס אישי למטופלים עם זמינות של 24 שעות אליהם

ליווי צמוד של "קייס מנג'ר", אחות ותיקה ובכירה, במקרה של סרטן

מנהל המחלקה עובד כ"פול-טיימר" שמקדיש את זמנו רק למערכת הציבורית

מהטובים בתחומו בעולם

מי שמאזין לעקיצות שמשמיע פרופ' זיו גיל כלפי "תרבות הכוכבות" עלול להגיע בטעות למסקנה שמדובר ברופא ממורמר מחיפה שלא הצליח מקצועית וכלכלית כמו עמיתיו מתל אביב. אלא שפרופ' זיו גיל נחשב אחד הטובים בתחומו בארץ ואפילו בעולם. הוא ביצע תת-התמחות בכירורגיה אונקולוגית של גידולי ראש וצוואר במרכז לסרטן ממוריאל סלואן-קטרינג בניו יורק, שנחשב למצטיין ביותר בתחום, עבר השתלמות בכירורגיה אנדוסקופית של גידולי בסיס הגולגולת בבית החולים של אוניברסיטת פיטסבורג וחזר לארץ לנהל את היחידה לניתוחי ראש וצוואר באיכילוב. גם באיכילוב הוא עבד כ"פול-טיימר" בשכר גבוה, אבל ההצעה לנהל מחלקה ברמב"ם, עם החופש להוביל שם אג'נדה אחרת באטמוספירה אחרת, קסמה לו. את המעבר לחיפה הוא עשה עם ארבעה ילדים, ואשתו הרופאה שממשיכה להגיע כל בוקר לשיבא בתל השומר.

את ביצועי המחלקה של פרופ' גיל ברמב"ם הוא שולח כדוח שנתי לכל המטופלים, והוא גם עולה לאתר האינטרנט של בית החולים באופן שקוף וחסר תקדים. אפשר למצוא שם גידול של 300% בפעילות הניתוחים בתוך כמה שנים, עודף של 5.5 מיליון שקל לעומת גירעון של 3.5 מיליון, זמן האשפוז עומד על מחצית מהזמן הממוצע במחלקות המקבילות בארץ ושיעור האשפוזים החוזרים עומד על שליש מהשיעור הארצי. אם ב-2011 שיעור האשפוזים החוזרים (בתוך חודש) עמד על 3.35%, הרי שבשנת 2015 הוא צנח לכדי 2.23%. מספר הייעוצים שניתנו למטופלים על ידי רופאי המחלקה עלה מ-6,698 בשנת 2011 לרמה של 9,586 בשנת 2015. ההמתנה לבדיקת רופא במרפאת החוץ של המחלקה עומד כיום על 11.3 ימים לעומת 27.8 ימים בשנת 2011. מנהלי מחלקות לא נוהגים להגיש דין וחשבון כזה לממונים עליהם, ודאי לא למטופלים שלהם.

פרופ' זיו גיל

גיל: 48

תפקיד: מנהל מחלקת אא"ג וניתוחי ראש וצוואר ברמב"ם

תפקיד קודם: מנהל היחידה לניתוחי ראש וצוואר באיכילוב

שכר: כ-100 אלף שקל ברוטו בחודש (כולל עבודה אחה"צ). לא עובד באופן פרטי

התמחויות מיוחדות: כירורגיה אונקולוגית של גידולי צוואר וראש מהמרכז היוקרתי לסרטן "סלואן-קטרינג" בניו יורק, כירורגיה אנדוסקופית של גידולים בבסיס הגולגולת, מבית החולים האוניברסיטאי בפיטסבורג

השכלה: בוגר ביה"ס לרפואה באוניברסיטת בן גוריון ובעל דוקטורט בחקר מדעי המוח

אישי: נשוי לרופאה אונקולוגית משיבא ואב לארבעה ילדים. מתגורר היום בחיפה

נצילות חדרי הניתוח
 נצילות חדרי הניתוח

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988