שקד מסוכנת מרגב

שקד מתפרצת למגרש המשפטי כמו אוהד בית"ר ירושלים שרץ להכות שופט

איילת שקד בכנס לשכת עוה"ד / צילום: ערן דולב
איילת שקד בכנס לשכת עוה"ד / צילום: ערן דולב

אני קורא היום (א') בעיתונות שיש "מחלוקת" בבית המשפט העליון לגבי המכתב ששלחה הנשיאה מרים נאור לשרת המשפטים איילת שקד.

בתוך הידיעה יש פירוט של המחלוקת: שופט אחד ששמו אינו מוזכר (וגם לא מינו), לעומת כל השאר שכן תומכים במהלכיה של הנשיאה. בכל מקרה, העניין הוא לא רק המינוי הצפוי של 4 שופטים. העניין הוא שמישהו כבר היה צריך מזמן להעמיד את שקד בפינה, כמו שעושים בגן לילדים הקופצים בראש.

הרבה קסם אישי

כולם עוסקים במירי רגב, כאשר שקד מסוכנת בהרבה ממנה - דווקא משום שהיא לא מקללת, לא מתיימרת, לא משתלחת, והיא כנראה כן קוראת את צ'כוב. בהיותה אישה יותר משכילה ותרבותית מרגב, שקד מכלכלת את מעשיה בזהירות, בעורמה, בתבונה ובעיקר עם הרבה קסם אישי. חבל שהאלמנט הזה של תבונה, שיש לה, אינו מופעל לגבי מעשיה והדברים שהיא מנסה לקדם.

שקד היא ללא ספק ישות קצת מוזרה בנוף הפוליטי. חילונית בין דתיים, אישה משכילה הפועלת למען אינטרסים וגורמים הלכתיים וחוקים שגילם מאות ואלפי שנים. אולי בנקודה זו נמצא ההסבר. כאדם שאינו באלמנט שלו, שקד כנראה מרגישה צורך תמידי לשכנע שהיא מחויבת ופועלת למען האג'נדה של ראש מפלגתה, שבזכותו היא נמצאת בכנסת.

לפעמים זה מקומם, במקרים אחרים זה קצת מעורר רחמים. כאשר אדם כמותה עושה את מלאכתם המאוד לא קדושה של אחרים - כן, זה די עצוב.

"שלי נעלייך"

כאשר שקד נכנסת לעימות עם שופטי העליון, היא צריכה לזכור את המשפט "שלי נעלייך מעל רגלייך". לא שכולם שם קדושים, ובהחלט יש ביניהם גם אנשים מאוד לא נבונים - אבל בכל זאת. זה לא המגרש שלה, ואין צורך שתתפרץ אליו כמו אוהד בית"ר ירושלים שרץ ריצת אמוק למגרש כדי להכות שופט שלא פסק לפי רצונו של האוהד.

שקד בבריטניה

לאחר ביקור בבית המשפט הבריטי לפני כשנה, סיפרה שקד כי "בבריטניה ישנם 12 שופטי עליון המנהלים אך ורק 100 תיקים בשנה (לעומת תשעת אלפים אצלנו)". וסיכמה השרה שלנו: "אני מקווה כי מדינת ישראל תוכל לאמץ כמה מן המנהגים הנהוגים אצל ידידתנו בריטניה". מה פירוש את מקווה? את שרת המשפטים - מה עשית כדי לקדם את המטרה הזאת, ולו במעט?

אבל מה אני רוצה ממך. איך את יכולה לעסוק במטרה החשובה הזאת, כאשר את רוב זמנך את מקדישה לקידום עמדות פוליטיות ודתיות שהן בוודאי לא דומות ל"מנהגים הנהוגים אצל ידידתנו בבריטניה".