ב', נשואה ואם לבן נכה, עבדה כמלווה בהסעות בעיריית אור-יהודה. עבודתה נבחרה על-ידה בקפידה על-מנת שתוכל לטפל בבנה בן ה-24, הסובל מ-CP, פיגור, אטקסיה, חירשות, אוסטאופורוזיס ועוד, והוא מוגבל באופן מלא.
עד לאחרונה היא הייתה המטפלת האישית של בנה. אולם, אבחון רפואי כושל, לטענתה, שהוביל לכך שנכנסה על שתי רגליה לבית החולים שיבא ויצאה משם על כיסא גלגלים קטועת רגליים ואצבעות ידיים, אילץ אותה לשכור לו מטפלים זרים, שאינם מחזיקים מעמד לאורך זמן לאור הקשיים העולים במהלך הטיפול בו.
בנוסף, ב' טוענת כי היא אינה יכולה לעבוד, ובעלה, נהג מונית במקצועו, הפסיד ויפסיד ימי עבודה רבים, שכן הוא נאלץ לטפל בה ובבנם.
סיפורה העגום של ב' מגולל בכתב תביעה חמור שהוגש לאחרונה נגד בית החולים שיבא, במסגרתו טוענת ב' לרשלנות רפואית שהובילה לאיחור משמעותי באבחון של ספסיס אצלה כחולה סוכרתית, במסגרת שני ביקוריה במלר"ד בבית החולים שיבא - וכפועל יוצא מכך, לאיחור משמעותי במתן טיפול רפואי אנטיביוטי הולם ומתאים.
באמצעות עו"ד עמיקם חרל"פ ועו"ד מיכאל אלנתן, ממשרד עמיקם חרל"פ ושות', טוענת ב' כי בספטמבר 2011, הגיעה למרפאת ביקור רופא, עקב חום שנמשך כמה ימים, ללא תלונות נוספות. ברקע היא סבלה מסוכרת, היפרליפידמיה והשמנת יתר. באותו היום החום היה תקין. בבדיקת הרופא לא היו ממצאים, והיא קבלה הפניה לבדיקות דם וכן הפניה לבדיקת רופא כירורג. בבדיקות הדם נמצאה עלייה בתפקודי כבד.
עו"ד מיכאל אלנתן / צילום: אלון פורת
ימים ספורים מאוחר יותר הגיעה ב' למחלקה לרפואה דחופה בבית החולים שיבא, בשעה 1:55, כשהיא סובלת מחום בגובה 39.5. בבדיקה גופנית נמצא כי מצבה הכללי סביר, וההתרשמות הייתה כי אין מקור חום ברור. מתרביות דם שנלקחו מ-ב' עלה כי קיימת הפרעה קלה בתפקודי כבד.
בסיכום האשפוז נרשם כי קרוב לוודאי מדובר בכל זאת במחלה ממקור וירלי, והתובעת שוחררה לביתה עם המלצה לחזור למיון במקרה של החמרה. כבר באותו היום הגיעה ב' למוקד ביקור רופא עקב חום גבוה, ובשל מצבה ניתנה לה הפניה לביצוע בדיקות מעבדה, ובנוסף קיבלה, לטענתה, התחייבות לתשלום על הפניה עצמאית למיון, במקרה שתזדקק.
חום, כאבים וקטיעה
בהמשך אותו יום, בשעות אחר-הצהריים, הגיעה ב' שוב לרופא בקופה, ובשעה 17:11 נמדד לה חום של 39.3 מעלות, וזאת לאחר שבשעה 13:00 טופלה באקמול; בשעה 17:49 הגיעה ב' לבית החולים שיבא - הביקור השני שלה בבית החולים - כשהיא סובלת מחום ותחושה כללית שלילית, והיא אושפזה בהשהיה.
במהלך שהייתה במלר"ד ועד שעברה למחלקה, לא בוצע, לטענתה, מעקב אחר סימנים חיוניים (לחץ דם, דופק, חום וסטורציה), ובוצעו בדיקות מעבדה רק בשעות הבוקר. לדבריה, בשעה 20:00 לערך נרשמה הוראת רופא למתן אנטיביוטיקה, אך אין רישום של שעת ביצוע ההוראה בפועל.
בהמשך הועברה ב' לאשפוז במחלקת פנימית א' (למשך 6 שעות), שם צוין בגיליון שלה כי היא חיוורת, מזיעה, סובלת מלחצי דם נמוכים וכאבי בטן עליונה. עוד נרשם כי נבדקה שוב על-ידי כירורג שלא התרשם מבעיה כירורגית דחופה.
בהמשך טופלה ב' בנוזלים ובתרופות שונות, אך ללא שיפור במצבה. זאת, עד שהועברה ליחידה לטיפול נמרץ באבחנה של הלם ספטי (זיהומי), למעשה ללא מקור ברור.
לטענת ב', רק לאחר זמן מה בטיפול נמרץ נצפתה הופעת נמק איסכמי בארבע הגפיים שלה, ולאחר התפתחות הנמק עלתה תדיר השאלה אם זה מקור זיהום, ואם הטיפול בו מצריך קטיעה. כל האירועים הללו הובילו בסופו של דבר, כך לטענת ב', לכך שבנובמבר - כחודשיים לאחר שהתלוננה לראשונה על חום - עברה קטיעה של רגליה ואצבעות הידיים.
בגין אירועים אלה, תובעת ב' מיליוני שקלים מבית החולים שיבא (סכום הנזק טרם הוערך על-ידה), בטענה כי התרשלו באבחון ובטיפול. לטענת ב' בתביעתה, "פרקטיקה רפואית נכונה מחייבת מתן טיפול אנטיביוטי מתאים במקרים שכאלה, אף שהמדובר בחשד בלבד".
"איחור באבחון ובטיפול"
עוד צוין בתביעה כי "המפתח למניעת הנזק הוא אבחון מהיר ומתן טיפול אנטיביוטי אגרסיבי מיידי, כאשר כל שעה קובעת באם ייוותר נזק צמית ואם לאו מהבחינה הזו. בסופו של יום, טיפול מתאים ניתן, ואולם באיחור ניכר. חייה של התובעת אמנם ניצלו, ואולם סימני האיחור באבחון ובטיפול במחלתה ניכרים בה היטב, כאשר זו מצאה עצמה, בין היתר, במצב שבו הרופאים המטפלים נאלצים לקטוע את שתי רגליה ואצבעות ידיה, כאשר היא יוצאת את בית החולים עם נכות בשיעור של 100% ישובה על כיסא גלגלים".
לטענת עו"ד חרל"פ ועו"ד אלנתן, "מקרה זה מרגיז במיוחד, וזאת לנוכח פשטות הטיפול, אשר לו היה ניתן ובזמן, היה מוביל את התובעת 'בדרך המלך' אל הבראה מוחלטת ומלאה מן המחלה ולחזרה לחיי שגרה בתוך פרק זמן קצר".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.