נחום בלס, מומחה וחוקר מוערך מאוד של כלכלת חינוך זה עשרות שנים, כתב במאמר שכותרתו "הנה ימים באים" דברים מחכימים על הפרסומים המדווחים מדי פעם בנוגע למערכת החינוך הישראלית ותוצאות המבחנים בה. דבריו ממחישים שוב עד כמה צריך להתעמק בנתונים, ובמיוחד במה שמסתתר מאחוריהם, כמעט בכל תחום, ובמיוחד בתחום החינוך, ולא להיסחף אחרי כותרות של שחור-לבן האופייניות מאוד לכיסוי הכלכלי.
הנה הדברים שכתב בלס בבלוג החינוך שלו באתר מרכז טאוב:
"בסוף נובמבר השנה ובראשית דצמבר בשנה הבאה צפויות להתפרסם תוצאות המבחנים הבינלאומיים פיזה 2015 וטימס 2015. אני משער שברשות הארצית למדידה והערכה כבר עובדים על הדוחות המנתחים את הישגיהם של תלמידי ישראל במבחנים אלה.
"בימים אלה הנבואה ניתנה לשוטים. יעידו על כך תוצאות הסקרים בארה"ב, באנגליה ובישראל. ובכל זאת אסתכן ואומר שאני מעריך את התוצאות של ישראל כלהלן:
"א. עלייה של מספר נקודות בציון הממוצע.
"ב. צמצום של מספר נקודות בפער שבין התלמידים המבוססים לתלמידים החלשים.
"אם לגבי התוצאות הכלליות הניחוש שלי מהוסס, הרי שלגבי התגובה הציבורית אין לי ספק. שוב יוכח שישראל נמצאת בתחתית סולם ההישגים הבינלאומי, ובין המדינות שבהן רמת הפערים היא גבוהה במיוחד, וכותרות העיתונים יהיו מלאות בזעקות שבר, חברי כנסת ידרשו מושבים מיוחדים של ועדת החינוך, ושר החינוך יבטיח שיפור (או שיפור נוסף) בשנה הבאה. אם התוצאות יהיו טובות מהמצופה זה יהיה כתוצאה מפעולות השר הנוכחי - למרות שהוא נכנס לתפקידו אחרי שהמבחנים כבר בוצעו, ואם הן תהיינה גרועות זה יהיה באשמת השרים הבאים.
"מה שברצוני לומר במסמך קצר זה הוא שבין אם אני צודק בהערכותיי ובין אם לאו, ההתייחסות לפרסום התוצאות תחטא לעיקר. היא תתייחס ל'שורה התחתונה' שהיא הפחות חשובה. השורה התחתונה היא פחות חשובה משום שבעיקרו של דבר מיקומנו בסולם ההישגים די משקף את התנאים שבהם פועלת מערכת החינוך שלנו, ועצם מיקומנו אינו מעיד בהכרח על איכות מערכת החינוך שלנו, ובוודאי שאינו יכול לנבא באמינות את ביצועי כלכלתנו בעתיד הרלבנטי לנבחנים בני ה-15, דהיינו בעוד 15-20 שנה.
"לעומת זאת, מה שניתן ללמוד מתוצאות המבחנים - וניתן ללמוד לא מעט - הם דברים הרבה יותר מורכבים, אך לא פחות חשובים ליישום מיידי בתוך מערכת החינוך.
"הייתי מציע על כן לכל מי שמתכוון להגיב באופן מיידי על הפרסום של התוצאות, קודם כול להתייחס בהשוואות רק למדינות אשר השתתפו לפחות בכל מבחני פיזה ובכל מבחני טימס החל במבחן השני. שנית, הייתי מציע לא להקדיש תשומת לב רבה מדי לתוצאות של מדינות דרום מזרח אסיה שתרבותן ואורח חיי אוכלוסייתן זרות לנו לחלוטין. מה שצריך לעניין אותנו במיוחד הוא:
"א. האם הפערים בין בעלי ההישגים הגבוהים ביותר לבעלי ההישגים הנמוכים ביותר גדלו או ירדו?
"ב. האם שיעור התלמידים באוכלוסיית התלמידים החזקים ביותר גדל או ירד?
"ג. האם שיעור התלמידים באוכלוסיית התלמידים החלשים ביותר גדל או ירד?
"ד. כיצד השתנו - אם השתנו - עמדות התלמידים ללימודים?
"ה. האם עמדות אלה שונות מעמדות התלמידים במדינות ההשוואה?
"ו. כיצד והאם השתנו תנאי הלמידה של התלמידים בישראל, ובהשוואה למדינות אחרות?
"ז. האם תלמידי ישראל מאחרים יותר לשיעורים מתלמידי מדינות אחרות וכיצד הדברים השתנו על פני זמן?
"ח. האם לתלמידים בעלי נתוני רקע חלשים בישראל יש היום יותר סיכויים להצליח מאשר בעבר, ומה סיכוייהם לעומת עמיתיהם במדינות אחרות?
"שאלות אלה ועוד עשרות רבות של שאלות יכולות לקבל מענה מהתבוננות מעמיקה בנתוני המבחנים הבינלאומיים ויכולות להעניק לנו תובנות של ממש על מערכת החינוך שלנו בהשוואה לשנים קודמות, ובהשוואה למדינות אחרות, ועל כן הן רלבנטיות וחשובות".
אנחנו מסכימים בהחלט עם בלס. כל השאלות שהעלה הרבה יותר חשובות מכותרות על דירוגים וממסקנות חפוזות של גרוע, טוב, שחור או לבן. ובעיקר אנחנו חושבים שהסעיף האחרון בדבריו הוא זה שצריך לעמוד במרכז הדיון: האם מערכת החינוך היא מנוע של צמצום הפערים בישראל, שהרי חינוך מתורגם תמיד לאפשרויות תעסוקה ולרמת שכר, או שהמערכת, על פי דוח המבקר האחרון למשל, מחלישה את החלשים ומחזקת דווקא את החזקים.
eli@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.