מי שעוקב אחר הנעשה בימים אלה באיטליה עשוי לקבל את הרושם שהמדינה ניצבת על סף כאוס. הממשלה מאיימת לפרוש מהאיחוד האירופי, הכלכלה צולעת, בנקים גדולים עומדים לפני קריסה וגל מהגרים גדול מציף את המדינה. אבל האמת היא שהיכולת לחיות באופן מתמיד על גבול הכאוס, בין בלגן מוחלט לבין אסתטיקה מלהיבה, היא הגדולה האמיתית של התרבות האיטלקית. המצב דרמטי? מביימים אותו לאופרה, מזילים דמעה והולכים לישון. החיים מחלקים לך לימונים? עושים מהם לימונצ'לו, עם 30% אלכוהול, ונשארים אופטימיים.
כלי הרכב האיטלקים, ומכוניות הספורט בפרט, מייצגים נאמנה את הפילוסופיה הזו. קחו למשל את מזראטי "גיבלי", שעברה לאחרונה חידוש. העיצוב כמעט לא השתנה לעומת המכונית המקורית, שהושקה ב-2013 ושכמה עשרות יחידות שלה נעות על כבישי ישראל. אבל גם היום אי אפשר להתקרב אליה בלי להתרגש.
אם לשפוט על-פי "מדד הסלפי" שלנו - גם לא העוברים והשבים ברחוב. זה משהו בקימורים החושניים, שעוטפים את החישוקים הענקיים מאחור, בזנב המהיר ובחרטום בעל הלוע הפעור עם סמל הקלשון המושחז במרכזו. משהו שקוראים לו חוש לדרמה.
האסתטיקה הדרמטית לא פוסחת גם על תא הנוסעים. מכונית המבחן שלנו, ברמת האבזור הגבוהה "לוסו" (רק איטלקי יכול לקרוא למפרט טכני בשם "תשוקה"), הציגה כורסאות עור עתירות קימורים וריפוד עור עשיר עם תפרים בצבע מנוגד, שנראו כאילו הגיעו זה עתה מתערוכת הריהוט הבינלאומית של מילאנו. הכורסאות האלה נוחות לא פחות משהן מרהיבות, וחבל רק שהיושב מאחור עדיין נענש במשענת קשיחה לגב. מרחב הרגליים מאחור מכובד, אם כי לא עצום כמו בגרמניות, והתחושה בתא הדוקה ואינטימית.
מודל 2016 זכה לארכיטקטורה אלקטרונית חדשה ועדכנית, שכוללת מסך מגע ענק ברזולוציה גבוהה עם גאדג'טים עדכניים, כמו יכולת לשקף את מסך הסמארטפון ולהריץ אפליקציות מחוכמות. המסך הרבה יותר מהיר ונוח לצפייה ולשימוש מבעבר. מערך הפיקוד עדיין ברור לשימוש, ההגה הספורטיבי גדול ונעים לאחיזה, ואי אפשר להחמיץ את צמד להבי המתכת המושחזים בנוסח פרארי שמותקנים על עמוד ההגה ומשמשים לשליטה ידנית בתיבת ההילוכים.
איכות הייצור השתפרה משמעותית לעומת הדור הראשון, אבל עדיין לא מיישרת קו עם הגרמניות והיפניות העדכניות. מוט ההילוכים, למשל, מרגיש כאילו נשאל מהגראנד-צ'ירוקי של החברה-האחות ג'יפ, וכך גם כמה מחלקי הפלסטיק שאינם מחופים בעור איטלקי.
מתחת למכסה המנוע המפוסל ניצבת גרסת משודרגת של מנוע ה-V6 בנפח 3 ליטר מבית פרארי, שקיבלה תוספת של 20 כ"ס ומייצרת כעת 350 כ"ס. הספק כזה כבר לא מרשים כיום את לקוחות פלח היוקרה, אבל לא מדובר במנועי ה-V6 המתורבתים של גרמניה. אפילו במצב התכנות הרגוע, המנוע הזה מיילל כמו טיגריס שנתקל בגלדיאטור על רחבת הקולוסיאום. העבירו למצב ספורט, תנו דחיפה קלה לדוושה ותרגישו כמו אותו גלדיאטור, שנתקל בנמר. זה צליל ששום חובב רכב לא יכול לעמוד בפניו והוא לא רק תרגיל באקוסטיקה.
עזבו רגע את נתון התאוצה מאפס ל-100 קמ"ש (5.5 שניות). בטווח הביניים של סיבובי המנוע, כשהטורבו הכפול נושף בעוז, זוהי מכונית מהירה בצורה אימתנית, וברוב המקרים אומץ לבו של הנהג יגיע לקו האדום הרבה לפני המנוע. זה דבר מבורך בהחלט בעידן שבו המפכ"ל מאיים על הנהגים במעצר על הרבה פחות מכך. גם התיבה האוטומטית שודרגה מאחורי הקלעים והיא מתמודדת כעת בצורה יותר רהוטה עם המנוע האלים.
מזראטי לא משחררת נתונים על שיפורים שבוצעו בשלדה (למה להודות שמשהו לא היה מושלם?), אבל לא יכולנו שלא להבחין שנוחות הנסיעה השתפרה משמעותית לעומת הדור הראשון, למרות הגלגלים הקיצוניים, ושההיגוי עבר תהליך יסודי של חידוד. כיום זו המכונית עם ההיגוי הטוב והמדויק ביותר, שמוצעת בפלח הספורט-סלון, וביחד עם האחיזה הטוטאלית היא תצליח לענג נהגים שיודעים מה הם עושים.
בשורה התחתונה, הגיבלי המשודרגת היא מכונית יותר מהוקצעת ובוגרת מהדור הראשון, וב-590 אלף שקל, לפני תוספות מיוחדות, היא מציעה יותר אופי וריגוש לשקל מכל מתחרה בפלח המחירים הזה. Ben Fatto מזראטי!
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
