הנקראות ביותר

אף אחד לא באמת יודע כמה עולה הביטחון ביהודה ושומרון

כיצד מוגדרת התנחלות? מהי הוצאה ביטחונית? וכמה הייתה מוציאה ישראל על ביטחון ביהודה ושומרון אם לא הייתה שם התיישבות יהודית? ■ כתבה אחרונה בסדרה

חיילים בגוש עציון / צילום: רויטרס
חיילים בגוש עציון / צילום: רויטרס

אז אחרי שיישבנו גבעות טרשים, בנינו וילות ומפעל ציוני לתפארת, או לחלופין התנחלנו והנצחנו בלבנים, במלט ובאספלט שליטה על עם אחר - התושבים היהודיים של יהודה ושומרון צריכים הגנה צבאית. מטורף לחשוב אחרת, וזאת כבר לא שאלה של ימין או שמאל: ההתנחלויות והמאחזים, אלה שחוקיים ואלה שלא, חשופים באופן קבוע לטרור מצד ארגונים פלסטיניים ומצד בודדים, כאלה שאין להם זיקה ארגונית כלשהי ומעשיהם מוגדרים "טרור בודדים".

נקודות החיכוך הרבות בין האוכלוסיות בגדה, כמו גם הקירבה הפיזית של יישובים ישראליים עם מקומות יישוב פלסטיניים, מחייבים אבטחה וסידורי ביטחון שכוללים פריסת כוחות, סיורים תדירים, עמדות תצפית, מחסומים, פעולות לאיסוף מודיעין לגילוי וסיכול של פיגועים, ולחימה קבועה בתשתיות טרור שמכוונות לפעילות חבלנית נגד מטרות ישראליות גם בתחומי הקו הירוק.

אז כמה, בעצם, עולה למשלם המסים הישראלי כל הדבר הזה שקוראים לו "הוצאות הביטחון ביהודה ושומרון"?

כפי שרעיון ההתנחלות או ההתיישבות ביהודה ושומרון נתון למחלוקת פוליטית עמוקה בחברה הישראלית ומהווה את גרעין המחנאות של ימין ושמאל, גם שאלה כלכלית גרידא, כזאת שעל פי ההיגיון הבריא אמורה להסתכם במספר אחד, סכום כסף שהמדינה מוציאה מתקציבה מדי שנה, הופכת לחידה בלתי פתורה. תשובה כזאת, חד-משמעית וברורה, לא נמצאה במשרדי הממשלה, גם לא בתקציב הביטחון שמפרט, פחות או יותר, את מטרת ההוצאות הביטחוניות של ישראל בכל שנה: אימונים של כוחות צה"ל; הצטיידות במערכות נשק; תשלום משכורות לחיילים סדירים ולאנשי קבע; פרויקטים רב שנתיים; גמלאות ועוד. אין שם, באותן "עוגות" שבכירים במשרד הביטחון מציגים מעת לעת בניסיון להמחיש את רכיבי ההוצאה הביטחונית של ישראל, פלח שמתייחס להוצאות הביטחוניות בגדה. מצד שני, צה"ל ושירות הביטחון הכללי (שב"כ) שקועים באותה גדה מכף רגל ועד ראש.

מהי התנחלות

בכלל, ניסיון להשיב על שאלה כלכלית לגיטימית ומתבקשת כמו עלות הביטחון בגדה דורש כמה הגדרות מוצא לתחילתו של דיון: כיצד מוגדרת התנחלות? כיצד מוגדרת הוצאה ביטחונית? כמה, והאם מדינת ישראל הייתה מוציאה על רכיבי ביטחון ביהודה ושומרון גם במקרה שכל ההתיישבות היהודית, כ-450 אלף נפש היו גרים בדימונה, בירוחם, במעלות או בפרדס חנה? אלא שהתשובות לשאלות הללו כבר תלויות באידיאולוגיה של העונה עליהן, ולפיכך יהיו מוטות ומעוותות, שלא לומר "מזוהמות" בפוליטיזציה.

באין גבולות קבע לישראל, ייתכן שתושבי ישראל לא יידעו מה הוצאות הקבע האמיתיות שלהם על ביטחון ביהודה ושומרון. "התשובה נזילה מאוד ולכן לעולם לא נקבל את המספר האמיתי והסופי של עלות הביטחון ביהודה ושומרון", אומר ל"גלובס" קצין בכיר לשעבר בצה"ל וכיום דמות מוערכת בציבוריות הישראלית.

גורם אחר, שעוסק שנים ארוכות במחקר ביטחוני ומכיר את המערכות מלפני ומלפנים, מזהיר ש"עלות הביטחון ביו"ש מתאפיינת בהרבה מאוד נתונים ותקציבים שמתחבאים אי שם ואינם לקוחים בהכרח מתוך תקציב הביטחון, אלא מכלל התקציבים של משרדי הממשלה השונים. מיגון של קטעים בכביש 443 שהוא עורק תנועה שמשמש ישראלים רבים, הוא הוצאה תחבורתית של משרד התחבורה או הוצאה ביטחונית, של משרד הביטחון? וחלק מהכספים שמופנים לרכיבי ביטחון כאלה ואחרים הם בכלל כספים קואליציוניים".

אלה אוטובוסים ממוגנים מפני ירי שמשמשים להסעת ילדי המתיישבים ביהודה ושומרון מדי יום למוסדות חינוך; הצבה של עמדות תצפית צבאיות במוקדי חיכוך ובאזורים "מועדים" לאורך הצירים ברחבי איו"ש; סיורים תכופים; גדרות שמקיפות את היישובים - גם תוך התבססות על כוחות מקומיים בהגנה על היישובים; החזקה של חטיבות מרחביות (חטמ"רים) שכפופות לפיקוד מרכז של צה"ל; איסוף מודיעין קבוע תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים והפעלת צוותים בשטח - והרשימה עוד ארוכה. "האם עמדות תצפית שפרוסות באותו שטח ונועדו לוודא שלא יירו טילי כתף לעבר מטוסים שמתקרבים לנחיתה בנמל התעופה בן גוריון הן בהכרח הוצאות ביטחוניות שקשורות להתנחלויות ביהודה ושומרון? האם עמדות כאלה לא היו קיימות אלמלא הייתה ביהודה ושומרון התיישבות יהודית?" תוהה בעל תפקיד בכיר בצה"ל לשעבר.

"על פי גישתי, שאלת מחיר הביטחון באיו"ש היא שאלה משנית לעומת השאלה הלאומית", אומר יו"ר מפעל הפיס והאלוף (במיל') עוזי דיין, שפיקד בעבר על פיקוד מרכז ובעיצומה של האינתיפאדה השנייה הוביל את פעילות המועצה הציבורית להקמת גדר ההפרדה. "אף אחד לא הציע אף פעם שלא תהיה התיישבות יהודית בנתיבות או בקרית שמונה בגלל שיורים לעברן קטיושות. תפקידו של הצבא הוא לספק הגנה לכלל תושבי ישראל, לרבות אלה שגרים ביהודה ושומרון".

לדברי דיין, "אין לי מושג כמה כל זה עולה. אפשר כמובן לקיים איזה חשבון שיהיה בעייתי ואנו לא עושים אותו אף פעם. זה כמו להוציא כסף על ההגנה של חניתה, אבל חניתה גם מגנה עלינו. בתוך החשבון הזה יש מרכיבים מסוימים שעוד איכשהו אפשר לתמחר, אבל לא הייתי נכנס לסמטה הצרה הזאת כי גם עצם שאלות המוצא, שנחוצות כדי להגיע לתשובות כאלה ואחרות, מושפעות אידיאולוגית".

loading

מסך עשן

על חלק מהכספים שהמדינה מעבירה לרכיבי ביטחון באיו"ש אפשר ללמוד מדיונים שמתקיימים מעת לעת בוועדת הכספים של הכנסת, אבל עדיין, זה הכסף הקטן. לדברי ח"כ עופר שלח (יש עתיד), שחבר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, חלק ניכר מהכסף מוזרם מהמדינה ליהודה ושומרון באמצעות החטיבה להתיישבות שפועלת כיחידה עצמאית בהסתדרות הציונית העולמית. "אמנם התקציב הנומינלי של החטיבה להתיישבות הוא כמה עשרות מיליוני שקלים, אבל בפועל המדינה מעבירה באמצעותה סכומים גדולים בהרבה, כמה מאות מיליוני שקלים בשנה לאיו"ש", אומר שלח.

שלח, כמו גם יו"ר מרצ ח"כ זהבה גלאון, תבעו במהלך השנים האחרונות שקיפות על הסכומים ועל ייעוד הכספים שמועברים מהחטיבה להתיישבות להתנחלויות. "בתקופה שבה חבר הכנסת המנוח דוד רותם כיהן בתפקיד יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, העליתי לפניו את הדרישה שיחיל שקיפות על פעילות חטיבת ההתיישבות", סיפר השבוע שלח ל"גלובס". "רותם סירב והסביר את סירובו בכך שהוא לא רוצה שנדע כמה כסף זורם להתנחלויות. אז כן, יש כסף, ויש גם אין ספור דרכים ליצור מסכי עשן רק כדי שפשוט לא נדע".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות