האם ישראל בדרך למציאת התרופה למחלת האלצהיימר?

מחלות ניווניות של מערכת העצבים כמו פרקינסון ואלצהיימר מתבטאות במוות של תאי עצב וירידה תפקודית של המוח. פעילות יתר של חלבון שנקרא ג'י.אס.קיי.3 מהווה אחד מהגורמים הידועים לכך. חוקרים מאוניברסיטת תל-אביב פיתחו סוג חדש של מעכב המפחית את פעילות החלבון, והראו שיפור בתסמיני אלצהיימר בעכברים.

ג'י.אס.קיי.3 הוא חלבון מסוג קינאז. תפקידו בגוף הוא לזרחן (להוסיף קבוצות זרחה) לכל מיני חלבונים אחרים כדי לבקר את פעילותם. כלומר: להשתיק או להפעיל אותם כמו סוג של מתג. למחלת האלצהיימר יש שני מאפיינים אנטומיים בולטים: אחד מהם הוא היווצרות של סבכים רעילים של סיבי חלבון שנקרא טאו, והשני הוא שקיעה של גושי חלבון שנקרא אמילואיד בטא.

החלבון המזרחן ג'י.אס.קיי.3 למעשה, משפיע על שניהם: כאשר הוא פעיל ביתר, הוא מוסיף יותר מדי קבוצות זרחה לחלבוני הטאו, מה שגורם להם ליצור את הסבכים הרעילים בתאי המוח.

בנוסף, הוא פוגע במנגנון שמסלק פסולת מהתאים, מה שמאפשר את ההצטברות והשקיעה של גושי החלבון אמילואיד בטא. ההשפעה הכפולה הזו, הופכת אותו למטרה מאוד מבוקשת כשמחפשים טיפול יעיל לאלצהיימר.

למרות החשיבות שיש לעיכוב האנזים, כיום אין חומרים מוכרים שיודעים לעשות זאת באופן ספציפי. כל הניסיונות הקודמים פגעו גם בחלבוני קינאז אחרים שיש להם תפקידים מאוד חשובים בתהליכים בגוף.

במחקר החדש, חוקרים מהמעבדה של פרופ' חגית אלדר-פינקלמן מאוניברסיטת תל-אביב, ניסו לשפר מעכב קיים ולגרום לו לפעול בצורה יעילה יותר. במהלך הניסיונות שלהם הם גילו חומר חדש והופתעו לגלות שהוא פועל כמעכב ספציפי ג'י.אס.קיי.3. מה שקורה בפועל, הוא ש ג'י.אס.קיי.3 מוסיף קבוצת זרחה למעכב כמו לכל חלבון רגיל. רק שעכשיו לאחר הוספת קבוצת הזרחה, הוא נשאר קשור אליו, ובכך מונע ממנו לזרחן חלבונים אחרים.

בגלל שהקינאז והמעכב נשארים קשורים יחד, הפעילות שלו מנוטרלת. זה גם מה שמקנה לו את הספציפיות שלו. כדי לבדוק אם המעכב החדש באמת יכול להוות טיפול חדש לאלצהיימר הוא ניתן כטיפול מונע לעכברים ונבדק האם הוא משפר תסמינים של המחלה. הטיפול אכן שיפר את הזיכרון ואת התנהגות החברתית של העכברים המטופלים וכן הוריד דלקתיות במוח והקטין את כמות המשקעים החלבוניים הרעילים.

כעת נשאלת השאלה האם הטיפול יכול להועיל גם לכאלה שכבר פיתחו תסמינים של אלצהיימר ולא רק כטיפול מונע? במעבדה של פרופ' אלדר-פינקלמן בודקים את האפשרות הזאת, ונראה כי יש השפעה חיובית גם בעכברים חולים מבוגרים. יש לציין שבינתיים מדובר בממצאים ראשוניים בלבד, וכמובן לפני שמדברים על תרופה או טיפול אמיתי, יש לבדוק את ההשפעה שלו על בני אדם.