ביהמ"ש ביטל את שומות המס שהוטלו על מסעדת סימה בי-ם

מסעדת "סימה" היא אחד המוסדות הקולינריים המוכרים והוותיקים בירושלים. בעלת המסעדה, סימה, שעלתה מעיראק בשנות ה-50 המוקדמות, הקימה את המסעדה בשנת 1969, ברחוב אגריפס בשוק מחנה יהודה, ונתנה לה את שמה.

בתחילת הדרך זו הייתה מסעדת פועלים המספקת בישולים ביתיים לפועלי השוק, ועם השנים קהל הסועדים בה הלך והתרחב, ו"סימה" הפכה לשם דבר בירושלים ומחוצה לה, ובייחוד מנת הדגל שלה "מעורב ירושלמי".

אין פלא אפוא שהמסעדה, שמשכה את עינם וסקרנותם של הסועדים, עוררה גם את סקרנותה של רשות המסים.

בספטמבר 2014 החליטו נציגי רשות המסים לערוך ביקורת כלכלית במסעדה. בבדיקות שערכו כלכלני הרשות, שהתבססו על ניתוח ספרי העסק ושקילת המנות שהוזמנו במהלך הביקורת, מצאו נציגי הרשות, לטענתם, כי אחוז חומר-הגלם המוצהר ביחס למחזור ההכנסות המדווח (39%-40%) אינו סביר, וכן נקבע כי המסעדה דיווחה בחסר על קניותיה בשנות המס 2008 ו-2009.

הכלכלנית מטעם רשות המסים בחנה, בין היתר, את קניות המסעדה, לאור סברתה כי המחזור השנתי המדווח שלה - 4.5-4.6 מיליון שקל - אינו תואם את היקף הפעילות של מסעדות מסוגה. לצורך עריכת הביקורת נבחרה מנה של "מעורב ירושלמי" - המנה הנמכרת ביותר במסעדה - לשם בדיקת קניות הבשר של המסעדה.

בעת הביקורת נרכשו 4 מנות "מעורב": בצלחת, בפיתה, בלאפה ובחמגשית. על בסיס רכישה זו חושבו אחוזי מרכיב כל סוג בשר במנת מעורב, כאשר נציג רשות המסים ניתח את כמות קניות הבשר על-ידי המסעדה בשנות השומה. בנוסף, בוצע ניתוח של הזמנות המסעדה ("בונים") בהתאם לפנקסי ההזמנות שלא נשאו תאריכים, ביחס למחצית הפנקסים שנבחרו באופן מקרי.

לגישת רשות המסים, תוצאת הבדיקה העלתה כי יש "העלמת כמות פרגית וכבד" בשנים 2008 ו-2009. בשנת 2008, נקבע, הועלמו קניות פרגית במשקל של 4,999 ק"ג בשווי 157,461 שקל; ובשנת 2009 הועלמה כמות פרגית של 9,181 ק"ג וקניות כבד במשקל 1,444 ק"ג בשווי 356,239 שקל.

לאחר הוספת סכומי הקניות "החסרות" בכל שנה לעלות המוצהרת של החומרים שנצרכו, חושב הפדיון בשומות חדשות שהוצאו למסעדה בצווים, בגילום עלות המכר על-פי אחוז חומר מחושב.

כתוצאה מחישוב זה נוצרו, לגישת פקיד שומה ירושלים, הפרשי פדיון למסעדה של כ-2.2 מיליון שקל, וכ-3 מיליון שקל, לשנים 2008 ו-2009 בהתאמה. לאור זאת, החליטה רשות המסים על הטלת "קנס גירעון" על המסעדה.

החברה המפעילה את המסעדה, חברת מסעדת וסטקיית סימה, לא השלימה עם רוע הגזירה והגישה לבית המשפט ערעור על השומות שהוצאו לה, בצירוף חוות-דעת כלכלית המציגה חישוב אחוז חומר אלטרנטיבי התומך באחוז החומר המוצהר שלה.

לטענת המסעדה, פקיד השומה הגיע למסקנתו בדבר אי-סבירות התוצאה העסקית, על בסיס מדגם בלתי מייצג, שבגדרו נערכה שקילה אחת לכל אחת מן המנות שהוזמנו.

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את הערעור של המסעדה, ביטל את הצווים שהוצאו למסעדה ואת קנס הפיגורים וקבע כי "השומה, כפי שנערכה על-ידי פקיד השומה, מעוררת שורה של קשיים".

השופט אביגדור דורות ציין, בין היתר, כי בפירוט הנימוקים לקביעת השומה נכתב כי ההכנסות המוצהרות אינן סבירות ביחס לנתונים העולים מספרי העסק, "ובהשוואה לתדריך המחלקה הכלכלית בנציבות מס הכנסה לענף המסעדות".

במסגרת ההליך המשפטי התייחס השופט לפערים בין הקווים המנחים (מסמכי מס הכנסה) של רשות המסים בעניין זה בשנים 2008, 2010 ו-2012.

לדברי השופט, בקווי ההנחיה לשנת 2010 נכתב כי המסעדות המזרחיות נחלקות לשני סוגים: רגילות ויוקרה, וכי קיימים בענף גם דוכנים לממכר שווארמה. במסמך צוין עוד כי במסעדות רגילות ובמסעדות יוקרה תכלול הארוחה הממוצעת מנה ראשונה, מנה עיקרית, מנה אחרונה ושתייה קלה או חריפה.

ביחס לשנים 2008-2009 צוין שם כי מחירי מנה ממוצעת במסעדה רגילה נעים בין 109 שקל ל-136 שקל. לעומת זאת, בקווי ההנחיה מ-2008 נקבע כי יש 5 סוגים של מסעדות מזרחיות, שמחירי ארוחה ממוצעים בהן הם 66 עד 75 שקל. בקווי ההנחיה הנוספים שפורסמו ב-2012 "קפץ" המחיר שוב, ונכתב כי מחיר מנה ממוצעת במסעדות מזרחיות רגילות הוא 102-119 שקל.

על כך כתב השופט דורות כי "לא התקבל הסבר משכנע שיכול להסביר את 'הקפיצה' במחיר מנה ממוצעת מקווי ההנחיה שפורסמו ב-2008 לאלה שפורסמו ב-2012, ביחס למסעדות מזרחיות שאינן מסעדות יוקרה".

עוד ציין השופט כי הכלכלנית מטעם רשות המסים פירטה את מחירי המנות בצלחת שנרכשו ביום הביקורת, אשר כללו מנה ראשונה, עיקרית, קינוח ושתייה אשר נעו בין 98 שקל (כולל מע"מ) לבין 171 שקל (כולל מע"מ) למנה היקרה ביותר (הכוללת צלעות כבש).

מנגד, הכלכלנית מטעם המסעדה מצאה כי ארוחה ממוצעת בצלחת עלתה בשנת 2014 כ-77 שקל, שכן מזמין מנה עיקרית (בשרית) מקבל סלטים כמנת פתיחה, ולכן רבים אינם מזמינים מנה ראשונה. כמו כן, כמעט כל הסועדים אינם מזמינים מנה אחרונה (רק כ-4%). עוד התברר כי חלק מהסועדים קיבלו מנת בקלאווה על חשבון הבית.

השופט דורות קבע כי "אם מנטרלים את מחירי המנה הראשונה והאחרונה ממחירי המנות שנרכשו בביקורת, עולה כי המחירים נעים בין 55 שקל (כולל מע"מ) לבין 130 שקל (כולל מע"מ) למנה היקרה ביותר".

השופט ציין כי "יש קושי עם ההנחה כי מנה ממוצעת צריכה לכלול מנה ראשונה ואחרונה, בהתעלם מבדיקה אמפירית לגבי היבט זה. נדמה כי סועד המקבל מנות סלטים הנכללות במחיר מנת בשר, לא יזמין בהכרח מנה ראשונה (כגון שעועית עם אורז, סלט ירקות או מג'דרה)... רק 4% מן הסועדים מזמינים מנה אחרונה, ואחוז המזמינים מנה ראשונה הוא 58%".