הנגב עוד יהיה פורח: לקראת הפסטיבל השנתי "דרום אדום"

החורף הנוכחי תעתע בנגב, והותיר אותו שחון כמעט עד הדקה ה-90. אבל בסוף נפתחו גם ארובות השמיים והאדמה זכתה במנה לא רעה, שהציפה נחלים ומאגרים, הצמיחה עשב ירוק רך ועוררה את הכלניות מתרדמת החורף.

לרוב, הן מתחילות לבצבץ כבר באמצע ינואר, אבל השנה פריחתן התאחרה. מזל שגשמי הברכה הגיעו בזמן, לקראת הפסטיבל השנתי "דרום אדום".

הכלנית היא מד גשם וטיימר בוטני מהמשוכללים שיש בטבע. הפקעות יכולות למדוד את כמות המשקעים בקרקע ובהתאם, יודעות מתי הזמן לעלות ולפרוח, לייצר זרעים ולהעמיד צאצאים, כי הרי זו המטרה הראשית בטבע - המשכיות.

הפסטיבל נולד סביב הכלניות והוא במקורו אירוע טבע מובהק. עם השנים התרחב והפך לפסטיבל תיירות. השנה יעמוד בסימן המים, כמחווה להנחת קו צינור המים לנגב, שמבחינה היסטורית הוא גם הסיבה לכך שהנגב הפך להיות חלק אינטגרלי ממדינת ישראל. הצינור, שהונח ב-1947, היה שלב מכונן בהתיישבות ובמשק המים. רק אחר כך הצטרף אליו קו ירקון-נגב, שהוביל מים ממקורות הירקון. את השינוי הדרמטי ביותר ניתן לזקוף לזכות קו השפד"ן משנות ה-80, שהוביל מים מטוהרים לנגב לצורכי חקלאות, ושינה את פני האזור לבלי הכר. עם הגידול בצריכת המים, נולד גם רעיון המאגרים, שמחזיר אותנו לנגב ולפסטיבל.

דרך נוף נחל הבשור היא אחד ממסלולי הטיול המוכרים והיפים, שיוצא מאזור צאלים וחולף בשולי הנחל צפונה. בנתיב הוותיק יש כמה תחנות חובה, כמו מגדל התצפית והגשר התלוי, ונוספו להן שתיים חדשות שקשורות למים. לפני שנים הוקמו בתוואי הנחל מאגרים שנועדו לתפוס חלק ממי השיטפונות ולהעבירם לחקלאות. באזורם הקימה חברת מקורות את תצפית המאגרים ואת גשר הצינורות.

טיפסנו לתצפית בשביל מתפתל שהונגש גם לנכים, ומנקודת הגובה יכולנו לראות את הנחל הרחב, ששיטפון בו הוא אטרקציה בפני עצמה. נחל הבשור הוא השלישי באורכו בארץ ואגן הניקוז שלו עצום וגדול, ולכן באירוע גשם רציני הוא שיטפוני מאוד. מהעבר השני צפינו במאגר העליון, שהיה מלא במים כמעט עד שפתו. בהיעדר גשמים, מובלים לכאן מי השפד"ן, שמנותבים לשדות החקלאות.

למי שמטייל עם ילדים, גשר הצינורות הוא חוויה. הגשר שהוקם לצד צינורות השאיבה הוא ארוך למדי, ולמעשה חוצה את הנחל לצדו המזרחי, כך שאפשר להבין בעזרתו כמה רחב הנחל וגם לטייל בגדה הפחות מוכרת. בימי שיטפון מדובר באטרקציה של ממש כי רשת הברזל שממנה הוא בנוי, מאפשרת לצפות דרכה במים הזורמים בעוצמה ממש מתחת.

דרך הנוף המוכרת מסתיימת סמוך לפארק אשכול, אבל השנה סללו לה המשך והמקטע הצפוני מתחיל מעט מערבית ליציאה מהחלק הדרומי (כביש 241), ומסתיים סמוך לקיבוץ רעים. השביל שראשיתו מסומנת אדום פונה בפיצול הראשון לחניון חדש שנחנך לכבוד הפסטיבל. כלניות לא ראינו, אבל סטודנטיות לאמנות הכינו לנו הדגמה לפעילות יצירה שתתקיים בכמה מוקדים במרחב מדי שבת וללא תשלום.

במסגרת זו יכינו המטיילים כלניות מחומרים פשוטים או ממוחזרים, ויוכלו לקחת חלק בציור משותף על בד גדול, זמן איכות בטבע. סמוך לכניסה לחניון החדש מוביל שביל לא מסומן לנחל, שבאזור הזה הוא קניוני ויש בו בריכה שנשארת מלאה במים כל השנה. דרך הנוף נפרדת מהשביל האדום, אבל מי שימשיך בו (רצוי ברכבי שטח), יגיע לנקודה שהוא חוצה את הנחל וגם שם יש כמה בריכות יפות.

אם אתם חובבי אופניים, שימו לב. דרך נוף נחל הבשור היא למעשה סינגל שעכשיו קיבל חיזוק משמעותי. הסינגל שמתחיל במגדל התצפית בצאלים חוצה את הקטע הדרומי של דרך הנוף, וממשיך בקטע הצפוני החדש סך הכול - 45 קילומטרים. הבונוס הוא שהסינגל מתחבר לסינגל בארי הידוע, ומוסיף עוד 24 קילומטרים לכל הכיף הזה. המהדרין יכולים גם להגדיל את סינגל בארי ל-32 קילומטרים, כך שאפשר לדווש בסך הכול 77 קילומטרים - אתגר לא רע באזור סוף הדרך.

סיימנו לקראת שקיעה במשק צאן צאלה, חוות בודדים בפאתי מושב עין הבשור שמגדלת כבשים (850 ראשים) ומייצרת גבינות. בעונה הזו של השנה מלא הדיר בטלאים "טריים" ומקסימים, וקול פעייתם הנאיבית הדהד במרחב. ממרכז המבקרים שבחווה יצאו בימי שבת של הפסטיבל סיורים מודרכים בני כשעה, שבהם יטיילו המבקרים בדיר, ישמעו את סיפורו של המקום, יאכילו את הכבשים בירקות ויזכו גם לטעום מהגבינות (20 שקל לאדם).

צאלה מכינה תשעה סוגי גבינות קשות לצד יוגורט, לבנה וגבינת פטה, ובחנות יש לה גם תוצרת מקומית נוספת כמו שמן זית, סבונים טבעיים ועוד. בימי שישי היא מציעה ארוחת בוקר שכוללת גם את גבינות המשק (130 שקל לזוג) או סלי פיקניק שכוללים גבינות, סלט, לימונדה, לחם מחמצת, מטבלים ועוד (150 שקל לזוג, 275 שקל למשפחה בתיאום: 077-7295712)

פסטיבל דרום אדום יתקיים בסופי השבוע של חודש פברואר ויכלול צעדות, מופעי מוזיקה, שווקים, סיורים ושלל פעילויות. לפרטים: http://daromadom.habsor.co.il