אור חדש

אחד התחביבים האהובים ביותר על חובבי יין מושבעים, הוא החיפוש הנצחי אחרי הדבר הבא. הדבר הבא יכול להיות הרבה דברים. גאדג'ט חדש, כוסות יקרות, מקרר יין גדול יותר, טיול ליקב בטוסקנה או בנאפה ואלי. אבל בדרך כלל, הדבר הבא הוא כמובן היין הבא. הבקבוק הבא, ואם אפשר, היקב הבא. זה שאת היין שלו עוד לא שתית. זה שלא כולם שמעו עליו עדיין.

בחודשים האחרונים, ואולי קצת יותר אפילו, השם החם בקרב חוגים יודעי דבר, יהיו אלה אשר יהיו, הוא קובי ארביב. וליתר דיוק, יקב הבוטיק, או שמא יקב הגראז' שלו, יקב מיה לוצ'ה, או האור שלי, בעברית. ארביב הוא האחרון, לעת עתה, בשרשרת ארוכה של ייננים.

ראשית דבר, ארביב הוא יינן במשרה מלאה ביקב רקנאטי. עד לא מזמן היווה ארביב שליש משורת יינני היקב. לפני כמה שבועות הפך ארביב לנדבך חשוב הרבה יותר ביקב בעקבות עזיבתו המפתיעה של היינן עידו לווינסון ליקב ברקן, שם מונה ליינן הראשי. זה קרה שנה בלבד אחרי שמונה ליינן הראשי של רקנאטי, וזאת אחרי שגיל שצברג, הבוס הוותיק שלו, מונה לסמנכ"ל היקב ולמנהל ההקמה של המתקן החדש של רקנאטי בגליל. בן לילה הפך ארביב למוביל העשייה ביקב לצד שצברג.

אחרי שארביב גומר את יום העבודה, ובעיקר את שבוע העבודה שלו ברקנאטי, הוא לא ממש הולך לנוח בבית, אלא בודק קודם מה שלום היינות הפרטיים שלו, אלו שהוא מייצר במוסך הקטן שמתחת ביתו באור עקיבא, ביקב מיה לוצ'ה.

ארביב הוא לא היחיד ולא הראשון שמתפקד כמעין דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד בעולם היין הישראלי. גם עידו לווינסון עצמו, שותפו לעשייה ברקאנטי עד לא מזמן, כאמור, משחק שנים בתפקיד כפול. יקב הגראז' שלו אפילו נקרא ככה - גראז' דה פאפה שמו. לפני שניהם, תפקד אסף פז שנים רבות כיינן של תשבי/כרמל/בנימינה/סגל, תלוי מתי תפסתם אותו על ציר הזמן, ובו בזמן שימש כיינן ביקב המשפחתי שלו, יקב ויתקין. לפני שנה התמסר סופית ליקב ויתקין לרגל גדילתו ומעבר הדירה שלו.

כל זה לא היה מעניין כל-כך, אלמלא העובדה המשמחת שמה שמוציא ארביב מתחת ידיו הוא לא רק עוד יין בוטיק חדש, טוב ככל שיהיה, בהיקפי ייצור מצומצמים, קטנים ונדירים ככל שיהיו, אלא גם סוג של בשורה. או לפחות חלק מבשורה שיוצאת בימים אלו מיקבים קטנים נוספים כמו כרם שבו, יודפת, עגור, סוסון ים ועוד כמה, כמו גם יקבים גדולים ומבוססים כמו קסטל, צרעה ואפילו רקנאטי עצמו. הכוונה היא ליינות הרבה פחות עוצמתיים, כוחניים, בומבסטיים, מפלצתיים כמעט. יינות קצת פחות פירותיים ואלכוהוליים, או בעברית קלה: קצת פחות מתוקים, גם אם הם מתפקדים רשמית כיינות יבשים מן המניין.

הוסיפו לכך את העובדה שארביב הוא גם חבר מכובד במועדון המקדשים את הזנים הדרום צרפתיים, או הים תיכוניים אם תרצו, סירה, קריניאן ומרסלן (מועדון שגם יקב האם שלו הוא חבר של כבוד בו), ותקבלו תוספת נהדרת לקטלוג היינות הישראליים שהם לא עוד קברנה/מרלו/שרדונה ידידותיים למשתמש וקלים להבנה. ולא שיינותיו של ארביב הם לא ידידותיים. הם פשוט קצת יותר מורכבים, קלים, אלגנטיים, חומציים ומרעננים. ובעיקר, וזה הכי חשוב - טעימים בטירוף.

טעימה | יינות יקב מיה לוצ'ה

סירה שזרות 2015 Syrah & stems. הסירה של ארביב היא עוד יין ברשימה קצרה ומכובדת (גם לווינסון ואסף פז שהוזכרו בכתבה חברים בה) של יינות המותססים על שזרותיהם, כלומר, מבלי להפריד את הגרגירים ממה שמחבר אותם לאשכול, כלומר השזרה. במקרה של מיה לוצ'ה, מדובר ב2/3- מכמות הענבים שהותססו כשהם עדיין אשכולות שלמים או מופרדים מהם, אבל כשהשזרות עדיין במכל. התוצאה היא יין השומר היטב (טוב יותר, לטענת יוצרו) על מאפייני הזן והטרואר שממנו הגיע. כך או אחרת, מדובר ביין מפתיע מאוד, המצליח להיות בו זמנית עשיר ומתובל, אבל גם אלגנטי ומאופק. וזו באמת בשורה. יין נפלא, לא פחות. 159 שקלים, כשר

בלנד ים תיכוני 2015 C.S.M. גם בבלנד הים תיכוני של ארביב, ענבי סירה, קריניאן ומרסלן, תססו חלק מהענבים במכלים פתוחים על שזרותיהם. אחר כך, כמו בסירה, הופרדו הקליפות והשזרות מהנוזל ללא סחיטה כלל, הליך יקר ונדיר, המשמר היטב את הטעם המקורי של היין. גם כאן התוצאה היא משובבת נפש. יין ים תיכוני שופע שמש ואור, אבל לא "חם" מדי בטעמו. רק 13.5 אחוזי אלכוהול (בסירה יש אפילו פחות - 13%), המעידים אף הם על המגמה המבורכת של יין עדין וקליל הרבה יותר, אבל שוב - מבלי לוותר על הפרי המרשים שהוא מציג. קסם מבוקבק. 159 שקלים, כשר