למה נתניהו "תוקע" את חוק ההתעמרות בעבודה

 

1. במשך השבוע נחשפתם ודאי לסדרת הכתבות של "גלובס" על לחץ והתעמרות בעבודה, מה שהפך למגפה במאה ה-21. בכתבת הסיום של הפרויקט, פורס חן מענית, הכתב והפרשן המשפטי של "גלובס", כמה פסיקות משפטיות בעניין (ובראשן התקדימים המשפטיים שנקבעו במקרה של שרה נתניהו ועובדי מעון ראש הממשלה) ואת החוק למניעת התעמרות בעבודה שיזמה ח"כ מירב מיכאלי, חוק שבינתיים "תקוע" למרות הסכמה בין ארגוני המעסיקים והעובדים.

הכתבה נותנת גם שפע של דוגמאות מחוקים דומים במדינות אחרות, ובהן בריטניה. בטור זה החלטנו להביא את החוק בבריטניה לפרטי פרטים, כפי שהוא מופיע בסקירה משפטית של הלשכה המשפטית של הכנסת, שנכתבה על ידי עו"ד דינה צדוק. הדבר חשוב מאוד, להערכתנו, גם למעסיקים וגם לעובדים, כדי שיבינו עד כמה החקיקה בבריטניה הלכה רחוק מבחינת זכויות עובדים, למי שעדיין חושב שאצלנו יש יותר מדי חוקים סוציאליסטיים, בולשביקיים ועוד סיסמאות ריקות מתוכן.

2. נתחיל מהסוף: פסק הדין המנחה לעניין החלת החוק בתחום יחסי העבודה בבריטניה ניתן ב-2006. בפסק הדין זה קבע בית הלורדים כי חלה אחריות שילוחית על מעסיק בגין התנהגות של עובדו שהיא בגדר הטרדה של עובד אחר (מי הרי לא מכיר את שיטות ההפרד ומשול בכל ארגון, שבהן מנהלים "שולחים" עובדים מקורנפים ואת מלחכי פנכתם להטריד עובדים אחרים, שאינם סרים למרותם). באותו מקרה כללה ההטרדה השפלה פומבית, התעללות מילולית, קביעת לוחות זמנים בלתי סבירים והתעלמות. פסק הדין הרחיב את עילות התביעה נגד מעסיקים, שעד אותה עד דרשו הוכחה להפליה או לחבלה גופנית.

עם זאת, בסקירה המשפטית של הכנסת נכתב כי פסק הדין הזה ופסיקה נוספת בתחום הדגישו את קיומם של קווים מנחים שמגבילים למעשה את המקרים שבהם תוטל אחריות שילוחית על מעסיקים בגין התנהגות של עובדיהם. לפי הפסיקה, בתיקים מסוג זה על בית המשפט לבחון את חומרת המעשים, ולא כל התנהגות לא נעימה או לא סבירה תיחשב הטרדה; רק התנהגות שעוברת את הגבול כך שהיא אינה רק מצערת אלא היא ביטוי לדיכוי ובלתי מתקבלת על הדעת תיחשב הטרדה ותביא להטלת אחריות על המעסיק.

 

3. והנה החוקים בבריטניה האמורים למנוע ממעסיקים "להטריד" או להתעמר בעובדיהם, כאמור, מתוך הסקירה המשפטית של הכנסת.

בבריטניה אפשר לבסס עילה של התעמרות בעבודה על שני מקורות חקיקה עיקריים.

הראשון הוא חוק השוויון: זהו הבסיס החוקי המרכזי לאיסורי ההפליה בבריטניה. החוק קובע איסור הטרדה על רקע "מאפיינים מוגנים", שעל בסיסם אסור להפלות: גיל, מוגבלות, שינוי מין, נישואים או זוגיות אזרחית, היריון ואימהות, גזע, דת או אמונה, מין ונטייה מינית.

החוק קובע הוראות מפורטות בדבר מהות ההפליה האסורה בכל אחד מהם וכמו כן יש בו איסור הטרדה מפלה בשוק התעסוקה. לפי הוראות החוק, המעסיק יהיה אחראי גם להטרדה מפלה של העובד בידי צד שלישי (שאינו המעסיק או מי מעובדי המעסיק), בהתקיים הנסיבות הבאות:

■ צד שלישי מטריד את העובד הטרדה מפלה במהלך עבודתו אצל המעסיק.

■ המעסיק לא נקט צעדים הניתנים לביצוע באופן סביר כדי למנוע מהצד השלישי לעשות כן.

■ המעסיק יודע שצד שלישי הטריד את העובד הטרדה מפלה עוד פעמיים לפחות במהלך עבודתו (ולא משנה אם מדובר באותו צד שלישי בכל אחת מהפעמים).

איסורי ההפליה וההטרדה המפלה מוחלים, בין היתר, גם על היחסים האלה:

■ מעסיק בפועל כלפי עובד קבלן.

■ שותפות - כלפי שותף או מי שהגיש מועמדת להיות שותף.

■ עורך דין כלפי עורך דין העובד עמו, מתלמד, מתמחה ומי שיושב במשרדיו.

■ מי שבסמכותו למנות אדם לתפקיד ציבורי.

■ גוף המספק שירותי תעסוקה, העוסק בהשמת כוח אדם, נותן הכשרה מקצועית וייעוץ מקצועי ועוד.

■ ארגונים מקצועיים כלפי חבר בארגון או מי שמבקש להתקבל לחברות בו.

■ רשות מקומית כלפי חבריה הנבחרים במסגרת מילוי תפקידיהם הרשמיים.

בנוגע להיקף האחריות להטרדה מפלה על המעסיקים: תחול עליהם אחריות אזרחית בגין כל מעשה של עובדיהם במסגרת עבודתם שהוא בגדר הטרדה מפלה. האחריות תחול על המעסיק בין שידע על ההטרדה המפלה ובין שלא ידע. עם זאת, החוק מציין כי תהיה הגנה למעסיק אם יוכיח שהוא נקט את הצעדים הסבירים כדי למנוע מהעובד המטריד לעשות את המעשה או מעשים מאותו סוג. כמו כן חל איסור על אדם להורות לאדם אחר, לגרום לו או לשדל אותו להטריד אדם שלישי הטרדה המפלה וכמו כן חל איסור על אדם לסייע ביודעין לאדם אחר להטריד הטרדה מפלה (במילים פשוטות ופחות משפטיות מדובר למעשה שוב בניסיון לשבור את הנוהג של מנהלים רבים לשלח את עובדיהם הנאמנים עד מאוד כדי להטריד עובדים אחרים שאינם "מתיישרים").

4. החוק השני בבריטניה המגן מפני התעמרות הוא החוק להגנה מפני הטרדה שנחקק ב-1997: זהו חוק שנועד למנוע הטרדה במגוון סיטואציות גם אם אינה על רקע אחד המאפיינים המוגנים בחוק הקודם. החוק נועד מלכתחילה להגן מפני הטרדה מאיימת ותופעות דומות, אך מפסקי-דין שניתנו בעשור האחרון עולה שאפשר להשתמש בהוראות החוק כדי להגן על עובדים מפני הטרדה או התעמרות במקום העבודה.

■ האיסור המרכזי הקבוע בחוק הוא כאמור איסור הטרדה - כלומר, אסור לאדם לנקוט דרך התנהגות שהיא בגדר הטרדה-התעמרות של אחר ואשר הוא יודע, או שעליו לדעת, שהיא בגדר הטרדה-התעמרות כאמור.

■ ההטרדה-התעמרות כוללת גם הפחדה ויצירת מצוקה. יודגש כי לפי החוק הנפגע אינו צריך להוכיח פגיעה גופנית, ודי בחרדה שנגרמה מההטרדה-התעמרות. כמו כן לא די בהטרדה חד-פעמית, כך המונח "דרך התנהגות" מחייב שהמטריד-מתעמר נהג כך פעמיים לפחות.

■ לצורך איסור ההטרדה-התעמרות, התנהגות כוללת דיבור.

■ החוק קובע גם כי האחריות להתנהגות המטרידה-מתעמרת חלה, נוסף על מי שנהג כך, גם על כל מי שמסייע לו לנהוג כך, מייעץ לו בנוגע להתנהגותו או משלם בעבור ההתנהגות.

■ לפי החוק הטרדה-התעמרות היא עבירה פלילית שעונשה בהליך מקוצר הוא מאסר עד שישה חודשים או קנס של עד 5,000 ליש"ט. במסגרת פסק הדין בגין עבירה זו (בנוסף על ענישה, או במקומה) בית המשפט רשאי להוציא צו הרחקה שיאסור על הנאשם לעשות כל פעולה שתיקבע בצו כדי להגן על הנפגע. הפרה של הוראה בצו ההרחקה אף היא בגדר עבירה שעונשה הוא מאסר עד חמש שנים או קנס.

5. מי שקורא את החוק הזה בלי השם "בריטניה", היה אומר ודאי שהוא מתאים למדינה "חברתית", "קומוניסטית" וכדומה. אבל זו בריטניה ובישראל החוק להתעמרות תקוע בלשכת ראש הממשלה, אף שכבר הייתה הסכמה רחבה בין ארגוני העובדים לארגוני המעסיקים. האם זה בגלל התקדימים שנקבעו במשפט של רעייתו?

eli@globes.co.il