סיפורו המופלא של "שומר השלג" שהדהים את העולם

בילי באר המכונה "שומר השלג", הגיע לראשונה לעיירה גות'יק בקולורדו בתור סטודנט למדעי הסביבה לצורך עבודת מחקר. הוא התאהב בשקט ובבידוד, ומיד לאחר סיום התואר עבר לחיות שם בבקתת כורים נטושה על מדרון בגובה 3,800 מטרים, אותה חלק לדבריו עם בואש ונמייה שאירחו לו חברה במשך רוב השנה. כדי להילחם בשעמום הוא החל לתעד את מזג האוויר, תדירות וגובה השלג מחוץ לביתו, הסמיכות, הטמפרטורה, עננות, עקבות בעלי החיים ובעצם כל דבר אשר ניתן למדוד.

את כלי המדידה הוא הרכיב בעצמו מציוד בסיסי שהיה בהישג יד כמו מוט עץ, סנואובורד ומאזניים. כמו כן, הוא המציא שפת קוד לתיעוד התנהגותם של בעלי החיים, מועדי עזיבתם וחזרתם בהתאם למזג האוויר. כל יומן הכיל 3 שנים של רישום מוקפד.

במרחק של כ-30 דקות גלישה על השלג מביתו המבודד נמצאת המעבדה הביולוגית של הרי הרוקי, בה הוא החל לעבוד כעוזר למדענים שהתארחו בחודשי הקיץ, ובשאר השנה כרואה חשבון, איש תחזוקה, ומה לא. כך כעבור שנים התגלה האוצר המדעי פרי עטו ע"י חוקר שלמד את השפעות שינויי מזג האוויר על הצמחיה ובעלי החיים בתנאי שטח אלפיניים, ומתוך סקרנות ביקש להציץ ביומניו של בילי.

ההתמדה חסרת התקדים במדידות שביצע לאורך השנים, תרמה רבות להבנת שינויים אקולוגיים עתידיים, והניבה עשרות מחקרים חשובים בתחום, שגילו בין היתר איך גורלו של פרח אחד באיזור מסויים מכתיב את מסלולן של ציפורים נודדות, דינמיקה שנכונה גם לגבי פרפרים, דבורים, חיות בשנת חורף וחיות אחרות אשר תלויות בהן.

עד היום בילי לא זנח את תחביבו החשוב, והוא ממשיך להתעורר כל בוקר ב-3:30 כדי לנתח את המידע מהיום הקודם לפני שהוא מפרסם את הנתונים ברשת. עם האור הראשון הוא יוצא החוצה כדי למדוד את השלג ולנקות את הלוחות הסולאריים על גג ביתו. לאחר יום עבודה במעבדה הוא מספיק למדוד פעם נוספת את מזג האוויר, להכין ארוחת ערב מהצומח בחממה הביתית שלו, ולסרוג לעצמו כפפות וכובעים, שלא יחסר.