"אנשים בעמדות מפתח צריכים בשלב מסוים להחזיר לחברה"

ב-11 באוקטובר 2016, ערב יום הכיפורים האחרון, יצא עו"ד מוריאל מטלון בווידוי מרגש בפוסט שכתב בפייסבוק, שבו תיאר את תחושותיו בהתמודדות עם מחלת הסרטן שפקדה אותו כשנה קודם לכן. "השנה שחלפה מיום הכיפורים שעבר עד יום הכיפורים הזה, הייתה הקשה בחיי", כתב מטלון. "ידעתי ימי שפל ורגעי גאות... והיום לעת ערב שוב אפקוד את בית הכנסת, ומחר אתרגש פעם נוספת למשמע המילים האלמותית של תפילת 'ונתנה תוקף', מי יחיה ומי ימות.

"ואין לי אלא להודות לבורא עולם ולכל אוהביי ולכל האנשים הטובים באמצע הדרך על שהגעתי הלום. וברצוני לחלוק עמכם את התובנה שהתגבשה בי ביתר תוקף השנה - כי כל אחת ואחד מאיתנו מחויב לעשות את הטוב בעיני אלוהים ואדם, וכי על כולנו מוטל לעשות משהו - קטן כגדול - לתיקון העולם. ואולי בזכות זה ניוושע!"

עו"ד מטלון, 68, השותף-המנהל של פירמת גורניצקי, אחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים והמובילים בארץ, נגע במוות, והנגיעה הזאת גרמה לו לרצות לשנות את חייו. לפני כשנה וחצי גילה מטלון כי הוא חולה בסרטן מסוג לימפומה (סרטן בלוטת הלימפה). מצבו התדרדר במהירות, והרופאים הודיעו לו שללא תרומה של מח עצם הוא ימות, וכי הסיכוי למצוא תורם מתאים להשתלה הוא אחד למיליון.

למזלו, נמצא למטלון תורם מתאים. ההתמודדות עם הסרטן וההתאוששות מהמחלה היו מלוות אצלו כל העת במחשבות על משמעות החיים. בסופו של דבר, החליט מטלון לשנות במשהו את מסלול חייו שהשתנה ממילא. בראיון בלעדי ל"גלובס", חושף מטלון כי אחת ההחלטות המרכזיות שקיבל היא לפרוש אחרי 40 שנה מניהול פירמת עורכי הדין ולהקדיש את זמנו לתרומה לחברה, לכתיבה ספרותית, לילדים ולתיאטרון, ורק בזמן שייוותר לו, אחרי אלה, גם לענייני הפירמה.

"המחלה שלי הביאה אותי למחשבה אחרת על החיים", אומר מטלון. "אחרי סדרה ארוכה של טיפולים כימותרפיים, הייתי על סף סכנת חיים, וההצלה היחידה הייתה בהשתלת מח עצם שאותה עברתי לפני שנה. קיבלתי בחזרה את החיים שלי, ובהמשך לכך, הבנתי שמה שאני רוצה לעשות זה להחזיר יותר לחברה. הקמתי לפני שנים את סניף 'יוניצף' שהוא ארגון למען הילד בארץ, אבל אני רוצה לעשות עוד דברים.

"המדינה שלנו נפלאה, אבל לצד ההישגים הדרמטיים שלה, אתה רואה שוליים שהולכים ומתרחבים של אנשים במצוקה, אנשים שחיים בעוני ובבערות, ומה שאותי מטריד בעיקר זה שאני רואה שהדור הצעיר הוא פחות תרבותי, יותר קולני, יותר צעקני, ויותר בעד סיפוקים מהירים. אני חושב שהוא גם נהיה יותר ימני.

"אנשים כמוני, שהיו בעמדות מפתח, שיש להם מעגל היכרויות גדול, ושיכולים לתרום, ולגייס אנשים לפעילות, צריכים בשלב מסוים של החיים להחזיר לחברה. יש נקודה בחיים, שבה אתה יכול לפנות חלק מהזמן שלך, לעשות לטובת הציבור. אנחנו לא עושים את זה מספיק בארץ".

מי שתרם את מח העצם למטלון ובכך הציל את חייו, הוא חייל שאת זהותו יוכל מטלון לנסות ולברר בקרוב, בתום שנה מיום ההשתלה. התורם נמצא בזכות עמותת "עזר מציון" של ברכה זיסר, אלמנתו של איש העסקים מוטי זיסר המנוח. מטלון: "'עזר מציון' הוא ארגון פנטסטי, מיוחד במינו, והוא המוביל בעולם. יש היום בעולם 11 מיליון דגימות של מח עצם, כשמתוכן מיליון דגימות הן בישראל. אנחנו מעצמה בתחום הזה".

- איזה פרטים אתה יודע על התורם שלך?

"אני יודע שהוא בן 20, סטודנט, אני חושב למתמטיקה-פיזיקה. מעבר לזה איני יודע עליו. אני מחכה בהתרגשות גדולה לפגוש אותו. ענת, אשתי, אומרת לי כל הזמן להוריד ציפיות, ש'יכול להיות שהוא לא ירצה' לפגוש אותי. ולי יש איזו שהיא תפיסה שהוא כמעט כמו הבן שלי. אגב, בהשתלת מח עצם מחליפים לך את כל הדם, ובעצם סוג הדם שלי התחלף. היה לי סוג דם O ועכשיו יש לי סוג דם A, ואמרו לי שיש התחלות של מחקרים שמראים שהחלפת הדם משפיעה גם על התכונות של המושתל".

- האם אתה מרגיש שחל איזה שינוי באישיותך בעקבות החלפת הדם?

"קשה לי לדעת, אבל אני באמת רוצה להכיר, לנסות להבין, אם זה רק טכני, רק דם, או שיש לזה משמעות נוספת. אני לא יודע אם יש בדם נשמה, אבל אני מאוד מעוניין לדעת אם כשקיבלתי את הדם שלו, הפכתי לבן-אדם אחר, האם השתניתי, זה מאוד מסקרן".

"לא פחדתי למות - אלא מאובדן צלם האדם"

מטלון מדבר על מחלתו בפתיחות רבה. הוא התמודד איתה ללא רחמים עצמיים, באופן סדור ומסודר, ובחר להביט לסרטן ישר בעיניים. "ברגע שהבנתי מה יש לי קיבלתי שלוש החלטות מרכזיות: הראשונה הייתה, שאני לא מסתיר דבר. אחרי שנודע לי שחליתי נכנסתי קודם כול לשותפי, פנחס רובין, וסיפרתי לו על המחלה. אחר-כך קראתי אחד-אחד לשאר השותפים במשרד, וסיפרתי גם להם. ערב ההשתלה הייתה הרמת כוסית של המשרד, קראתי גם לכל העובדים ודיברתי איתם על מחלתי".

ההחלטה השנייה שקיבל מטלון, הייתה להישאר בשליטה מלאה ובידיעה מלאה על הטיפולים שעליו לעבור. "רציתי להבין את הכול ולדעת הכול, כולל הסטטיסטיקות הלא טובות עד ההשתלה לגבי תוחלת-החיים הצפויה לי. הדבר השלישי שהחלטתי היה, שכל עוד אני יכול, אני משתדל לתפקד. גם כשהייתי בבית חולים, בטיפולים כימותרפיים, ביקשתי להשתתף בישיבות השותפים באמצעות הפייס-טיים והסקייפ.

"חבריי עורכי הדין ראו אותי עם הכימותרפיה ועם הצינוריות בפגישות האלה, וזה בסדר. מבחינת הגישה המנטלית שלי, הלכתי בשני נתיבים, במין כביש דו-סטרי. מצד אחד, יצאתי מתוך הנחה שיכול להיות שאני 'מחזיר ציוד', וישבתי עם מתמחה שלי, ועם עורכי דין, והכתבתי להם תרשומות בכל תיק, כאילו מחר אני איננו; וגם כתבתי צוואה חדשה, וישבתי עם הילדים שלי, ונפרדתי מהם. מצד שני, המשכתי לתפקד בעבודה ולתכנן תוכניות לעתיד".

מטלון מעיד, כי פעמיים במהלך ההתמודדות עם המחלה הוא בכה. "הפעם הראשונה הייתה בפעם הראשונה שקיבלתי כימותרפיה. ישבתי בחדר גדול בתל-השומר, ישבו סביבי עוד איזה 15 איש, כל אחד בסוג של כורסה, וקיבלנו טיפול. ואז הגיעה חבורה של 5 חב"דניקים, ושאלו אם אנחנו רוצים שישירו לנו שירים. אני ביקשתי שישירו את 'אל תשליכני לעת זיקנה' והתחלתי לבכות. הפעם השנייה שבכיתי הייתה, כשחזרתי הביתה אחרי ההשתלה. זה היה בכי אחר, בכי של תחושת רווחה".

- האם פחדת למות?

"לא פחדתי אלא מדבר אחד, וזה מהאובדן של צלם האדם. כמה ימים אחרי ההשתלה קיבלתי מורפיום בגלל כאבים, והמורפיום הכניס אותי לאיזה סוג של טשטוש. כששאלו אותי מה שמות הילדים שלי, ולא ידעתי לענות, התחלתי להבין שאני לא מבין, וזה היה מפחיד. אבל אחרי 24 שעות זה עבר".

לאנשי עסקים אין די ודאות ואין יעילות

- האם חשבון-הנפש שעשית ושעדיין עושה, כולל מחשבות על בחירתך במקצוע עריכת הדין?

"הדרך המקצועית שהלכתי בה בחיי שונה מהאספירציות האורגינליות שלי. במקור האספירציות שלי היו ללכת בעקבות סבא שלי ואבא שלי, ולהיות בפעילות ציבורית. כשהייתי בן 21, הקמתי תא סטודנטים של מפלגת גח"ל, שאח"כ הפכה לליכוד. היינו שני יושבי-ראש תא הסטודנטים בירושלים, דן מרידור ואני; רוני מילוא היה יו"ר התא בת"א, אהוד אולמרט היה חבר בהנהלת התא, והסגן שלי היה משה קצב. אחר-כך עבדתי בפרקליטות הצבאית, ואז נסעתי לארה"ב, כי רציתי לעבוד שם במשרד עורכי דין. אז, באמצע שנות ה-70, זה היה צעד מאוד מיוחד. התוכנית שלי הייתה ללמוד בארה"ב ואז לחזור ולהשתלב בפוליטיקה בארץ".

- ומדוע זה לא קרה?

"הבן-אדם שהייתי קשור אליו במיוחד היה שמחה ארליך, שהיה אז מראשי המפלגה הליברלית-גח"ל; ואז, ב-1977, התרחש המהפך והליכוד עלה לשלטון. טסתי במיוחד ארצה, באתי לארליך שמונה לשר האוצר החדש, ואמרתי לו 'אני פה ואני בא לכל תפקיד שתגיד לי'. כי בעיניי זה היה האירוע הדרמטי ביותר שיכול להיות, הסוציאליזם יורד, יש לנו הזדמנות לשנות את המדינה, מבחינתי זו הייתה חשיבה קדימה לעשות משהו לטובת הציבור.

"ואז ארליך, אני ממש זוכר את זה, לקח את המשקפיים שלו, ואמר לי: 'יונגרמן (איש צעיר), אתה רואה את המשקפיים האלה, לי יש מפעל אופטיקה, אני מייצר משקפיים כאלה, ואם מחר לא טוב לי בפוליטיקה, אז אני שם את המפתחות והולך למפעל. אתה צריך שתהיה לך 'פרנוסה', למדת משפטים, אתה צריך שיהיה לך משרד עורכי דין. רק אחרי שיהיה לך משרד מבוסס, אתה תוכל ללכת לפוליטיקה'. זאת הייתה העצה הכי טובה שקיבלתי בחיים. חזרתי לניו-יורק, ואחרי כמה חודשים חזרנו ארצה, התקבלתי למשרד גורניצקי, והשאר היסטוריה".

- מה דעתך על הליכוד של היום?

"אני לא מוצא בליכוד היום את המורשת הז'בוטינסקאית, את התרבות, את ההוד, ההדר, הכבוד, ולא את שיר בית"ר שבו הוא מדבר על הזכויות של הערבי יחד עם היהודי, ולחיות ביחד בהרמוניה; שלא לדבר על התפיסה של המפלגה הליברלית על חברה חופשית, ועל דמוקרטיה".

מטלון אינו מחסידי הליכוד, המפלגה שהיה שותף לתחילת הדרך שלה, אבל הוא כן שותף להתנגדות של כמה מחבריה למה שמכונה "האקטיביזם של בית המשפט העליון". "אני חושב שהתפיסה שהוביל השופט אהרן ברק, ש'הכול שפיט' הייתה טעות גדולה. זו תפיסה שהעמידה את בית המשפט מעל לרשות המחוקקת, ומעל לרשות המבצעת, וניסתה ליצור שינוי באיזון בין שלוש הרשויות, ולבוא ולהגיד 'אנחנו לתוך החוק קוראים את מה שאין בו', ו'לתוך החוזה אנחנו קוראים את מה שאין בו'. עד היום אנחנו משלמים את המחיר של ההתמודדות בין הרשויות, בניסיון לקחת את הדברים אחורה", הוא אומר.

מטלון מסכים לגמרי עם תפיסת העולם של פרופ' דניאל פרידמן, שמתנגדת לתפיסה של ברק וחבריו. "כתבתי לפני עשור מאמר שקראתי לו 'אג'נדה לשופט עליון מתחיל'. קראתי בו לשופטים: 'שובו הביתה למחוזות המשפט'. כלומר, אל תנסו לחשוב שהכול שפיט, ותניחו למחוקק לחוקק, דברו ברור, ותפסיקו להשתמש במונחי שסתום שאף אחד לא יכול להבין אותם, תשיבו את הוודאות לעולמנו, ותייעלו את המערכת.

"לצערי, בית המשפט העליון לא תרם תרומה משמעותית כדי שהמערכת הכלכלית שלנו תפעל ביעילות רבה יותר. בין היתר בגלל בית המשפט העליון, לאנשי עסקים בארץ אין רמה גבוהה של ודאות, ובעיקר אין כאן יעילות. עניינים כלכליים משמעותיים, מתווה הגז, לדוגמה, ופרויקטים גדולים של תשתיות נתקעים בארץ שנים על גבי שנים בהליכים משפטיים, שמביאים לאי-ודאות שאנחנו משלמים עליה מחיר".

- אתה טוען, שבית המשפט לא יכול לעסוק בעניינים כלכליים?

"כשאתה מגיע לנושאים כלכליים, אין לבית המשפט הכלים האמיתיים שיש למערכת העסקית כדי לקבוע מערכות של הסדרים מורכבים. ברגע שבית המשפט מסיג את גבולה של הרשות המבצעת, הוא מסתכן מאוד. קח למשל את הפרויקט של בית הסוהר הפרטי שנפסל בבג"ץ. יצא מכרז של המדינה, חוקק חוק, אנשים התמודדו על המכרז, מימנו אותו, בנו בית סוהר, ואחרי שהשלימו את הבנייה, בדיון שנמשך 6 שנים, בא בית המשפט העליון, פסל את החוק, והחזיר את כל המערכת אחורה.

"המדינה כמדינה, איך היא יכולה ללכת לפרויקטים של הפרטה, ולגייס גורמים מהעולם שיבואו וישקיעו כאן, כשאתה רואה שבסופו של דבר, אחרי שהפרויקט כבר נמצא בעיצומו, או אפילו הושלם, יבוא בית משפט ויחליט שהוא בלתי חוקתי?".

- מה תעשה אחרי פרישתך מניהול הפירמה?

"מעבר לתרומה לחברה ולציבור שלזה אני מתכוון להקדיש את רוב זמני, אני רוצה לכתוב ספר ילדים, ושאשתי תאייר אותו. אני חושב שזה יהיה ספר של סיפורים קצרים, אולי לא 'יהודה אטלס', כי אני לא מוכשר כמוהו, אבל סיפורים קצרים, כי הסבלנות של ילדים היא קצרה. אני רוצה גם לכתוב מחזה שיהיה בו חיבור של סיפור היסטורי עם ימינו, לנסות לראות את הדברים שקורים בארץ היום, בפרספקטיבה של מה שהיה פה לפני 2,000 שנה, ולהתחבר לארץ. אני רוצה לעסוק קצת בתולדות המשפחה שלי. סבי היה עורך הדין היהודי הראשון ביפו, יש לי עד היום את כרטיס הביקור שלו".

- ומה תמשיך לעשות בגורניצקי?

"אני עדיין רוצה לעסוק בנושאים של התרבות הארגונית, ולראות איך אנחנו, משרד שכשהגעתי אליו היו בו 8 עורכי דין, והיום 170, עדיין שומרים על האווירה המיוחדת, הטובה והייחוד של גורניצקי. כשהגעתי למשרד ב-78' היו פה 8 עורכי דין, כולם גברים, וחוץ ממני, שאני ס"ט (ספרדי טהור), כל שבעת האחרים היו אשכנזים, שגרו בין צפון ת"א לכפר-שמריהו, כולם חילוניים, ואיפה שהוא בין מפלגת העבודה למה שהיום, נניח, יאיר לפיד.

"היום, למעלה מ-40% מעובדי הפירמה הם נשים עורכות דין, אין מה לדבר על כך שיותר מ-40% מעורכי הדין הם מעדות המזרח, ויש דתיים, אתיופים, ורוסים. ויש לנו עורך דין ערבי ומתמחה ערבי. לפני שנה קיבלנו גם מתמחה חרדי, שלא עשה צבא. הייתה לי דילמה לגביו, כי תמיד אמרתי שאני לא רוצה לקבל אנשים שלא שירתו בצבא.

"אבל בסופו של דבר, אנחנו צריכים לפתוח את עצמנו, ואני חושב שלמשרד עורכי דין כמו שלנו יש גם תפקיד חברתי, ובין היתר לנסות לקלוט את האוכלוסיות האלה. אם אנחנו לא נטפל בהן כמדינה, בסופו של דבר נמצא את עצמנו במצב שחצי מהאוכלוסייה לא שותפה לעשייה האמיתית שקורית כאן".

- שני עורכי דין ערבים ומתמחה חרדי, הם לא ממש ייצוג הולם.

"אני מסכים שזה מעט מדי, מאוחר מדי, ושצריך לעשות יותר. אבל לעשות יותר זה לא פשוט, מפני שאנחנו משתדלים לקבל את המתמחים ואת עורכי הדין מהאוניברסיטאות הטובות עם הציונים הטובים. רוב החרדים, למשל, מגיעים ממכללות, הם לא מגיעים לאותם ציונים. זה מחייב אותנו, ואת המשרדים שדומים לנו, להגמיש את הקריטריונים ולייצר מערכת, של מה שפעם קראו הפליה מתקנת".

המקרה המדהים של איגור סמודריגה

רגע לפני שאנחנו נפרדים, מבקש מטלון לספר לי על המקרה המדהים של איגור סמודריגה, שהגיע כילד חולה סרטן לטיפולים בארץ, והיום, אחרי שנים של מאבקים משפטיים בסיועו של מטלון, הוא אזרח ישראלי שסיים התמחות במשרד גורניצקי. "איגור הגיע ארצה בן 12 מאוקראינה, מאזור צ'רנוביל, הוא לא יהודי. הוא הגיע לטיפולים בבית חולים איכילוב באישור מיוחד, בגלל שהיה חולה בסרטן הדם במצב קשה מאוד.

"אחרי שלוש שנים, כשמצבו קצת התייצב, משרד הפנים אמר לאיגור, שעליו לחזור לאוקראינה. האחיינית שלי, שהייתה עובדת-סוציאלית במחלקה שבה איגור טופל, ביקשה שאעזור לו. הלכנו למשרד הפנים, והצלחנו לשכנע אותם לתת לו להישאר שנה נוספת בארץ. אחרי שנה, כשהיה בן 16, קראו לו למשרד הפנים. הפעם שלחנו עורכת דין מהמשרד, ואמרו לו 'טוב, ניתן לך עוד שנה, אבל עליך להחליט אם אימא או אבא יחזרו לאוקראינה. לא תוכל להשאיר את כל המשפחה, כי אז תכו פה שורשים'.

"חשבנו בהתחלה להגיש בג"ץ, ואז אמרתי 'במקום בג"ץ אלך לתקשורת. יותר מהיר'. טילפנתי לכתבת סמדר פלד, אז בערוץ 2, והיום בערוץ 10, שאני מכיר אותה, וסיפרתי לה את הסיפור. באותו ערב, בחדשות ערוץ 2 פתחו עם הסיפור של איגור, וקיבלנו עוד שנתיים. בסופו של דבר, הצלחתי לשכנע את שר הפנים לשעבר, אלי ישי, לתת לאיגור תעודת-זהות ישראלית.

"בעקבות הסיפור הזה איגור החליט ללמוד משפטים. הוא למד בבר-אילן, הגיע למשרד גורניצקי להתמחות פה, ולפני חודשיים סיים אותה במשרד. התחושה שמקצוע עריכת הדין נתן לי אפשרות לשנות לטובה במשהו את החיים של בן-אדם בודד, לא של תאגיד ענק, ולא של איזה פרויקט תשתיות, אלא חיים של בן-אדם, היא תחושה שאין לה תחליף. זה בעיניי הדבר החשוב ביותר".

היורשים של מטלון בגורניצקי: ליאור פורת וכפיר ידגר

כאשר מטלון נשאל מהי "גולת הכותרת" של עבודתו כעורך דין, כשותף, וכמנהל במשרד גורניצקי, הוא מדבר על התרבות הארגונית, שהצליח להטמיע בקרב העובדים. "בסופו של דבר, החיבור של האנשים הוא המפתח להצלחה של הפירמה. יצרנו קוד אתי, שאנחנו מכנים ה-GNA של גורניצקי. ואני חושב שהתרומה הגדולה שלי היא החיבור בין ההון האנושי שלנו לבין הלקוחות.

ברמה המעשית היו לי כמה פרויקטים גדולים מאוד שהובלתי בתחום התשתיות, שהבולט בהם היה 'כביש חוצה ישראל', שהיה פרויקט מאוד מאוד מרתק. פרויקט שני שהובלתי אותו כל השנים הראשונות, היה הקמת 'יס'. שוב, גם שם גולת הכותרת הייתה ההופעה שלי בבג"ץ בפני 13 שופטים, כשדליה דורנר נתנה את פסק הדין בנושא של חופש הביטוי, וניסתה ליצור באלאנס בין הרצון להטיל צנזורה על תכנים מיניים, לבין חופש הדיבור.

"אני גם גאה בחברות שאנחנו מלווים אותן, ואני באופן אישי מלווה, 30 ו-40 שנה. למשל, את קבוצת שטראוס אני מלווה עוד משנות ה-70, כשעסקנו בעסקאות קטנות, עד לתקופה האחרונה, כולל המיזוג עם עלית".

התפקיד של שותף-מנהל בפירמת עורכי דין גדולה, כמו גורניצקי, הוא תובעני מאוד. מטלון מילא אותו במשך 40 שנה, שבמהלכן צמח המשרד מ-8 עורכי דין ל-170 עורכי דין. "ניהול משרד כמו שלנו לא דומה למה שהיה לפני 20 שנה; ולכן אחרי מחשבה רבה, החלטנו ששני עורכי דין יחליפו אותי וינהלו את המשרד ביחד, ובנוסף החלטנו לקפוץ דור. השניים שנבחרו הם עו"ד ליאור פורת, בן 44, ועו"ד כפיר ידגר, בן 41".

למטלון חשוב לומר בהקשר של מינוי שני יורשיו לתפקיד, כי "לא תמיד מנהל מצליח להעביר את השרביט לאדם כלבבו. אני זכיתי לכך כפול שניים. גם ליאור וגם כפיר - את שניהם ראיינתי אישית להתמחות בגורניצקי, ועמדתי לצידם במהלך צמיחתם בפירמה; ובסופו של דבר, המלצתי לשותפיי לבחור בהם לשותפים-המנהלים החדשים שלנו. ליאור וכפיר מכהנים מספר שנים כחברי ועדת הניהול של הפירמה, שניהם מולטי דיסציפלינריים, שמשלבים יכולת ניהולית עם גישה אנושית והזדהות עם התרבות הארגונית שלנו. אין לי ספק שהם יובילו בהצלחה את הפירמה להתחדשות, תוך שימור הערכים שלה והאופי המיוחד שלה".

עו"ד מוריאל מטלון

מקצועי: שותף-מנהל במשרד עורכי הדין גורניצקי (פורש בימים אלה מהתפקיד), מהפירמות המובילות בישראל. מומחה לעסקאות בינלאומיות, למיזוגים ורכישות, תאגידים, היי-טק, נדל"ן, תשתיות, ולתקשורת ועוד

בין התיקים: ייצוג המדינה בפרויקטים חוצה-ישראל, הרכבת הקלה בתל-אביב, מיזמי B.O.T, מכירת פז והפרטת השק"ם; ייצוג קבוצת וי.איי.די (ויוונדי, דלק, דנקנר), שזכתה במכרז התפלה באשקלון; השקת חברת yes

גיל: 68

רקע אישי: נולד וגר בתל-אביב (דור שביעי בעיר; בעוד 3 שנים תציין המשפחה 200 שנה לעלייתו לארץ-ישראל של אהרון מטלון, שהגיע ליפו ב-1817 בשיירת גמלים מבגדד)

מצב משפחתי: נשוי לענת (62, ציירת). אב לשלושה: מיכל (רואת חשבון, עובדת בשיווק), יונתן (עובד ב"גוגל" בלונדון), נטע (עובדת בשיווק קבוצת גולף)

עוד משהו: בגיל 20 היה ראש לשכת השר אריה דולצ'ין בממשלת גולדה מאיר. שירת כתובע צבאי בעזה ובשכם. יו"ר הסתדרות הסטודנטים באוניברסיטה העברית. שותף בפירמה הניו-יורקית Amen, Weissman & Butler. יו"ר הוועד המנהל של הקרן הישראלית למען יוניצ"ף (ארגון האו"ם לטיפול בילדים)