טחנות הצדק טוחנות לאט

העליון סירב לבקשת ריסבי-רז, לשעבר מתאמת הנסיעות של אולמרט, לבטל את האישום נגדה

רייצ'ל ריסבי–רז / צילום: ליאור מזרחי
רייצ'ל ריסבי–רז / צילום: ליאור מזרחי

אחת האמרות המוכרות לגבי עבודת מערכת המשפט היא ש"טחנות הצדק טוחנות לאט" - כלומר, שלרשויות החוק לוקח הרבה זמן לחרוץ משפט ולהוציא את הצדק לאור, אך בסוף הוא יוצא. ואכן, ניהול הליך משפטי הוגן ויסודי בהכרח דורש זמן. כדי לעשות עבודה מקצועית, מעמיקה, לברר את העובדות לעומקן, לשמוע ולהתחשב בכלל הטיעונים הסותרים ולהגיע להחלטות נכונות וצודקות, צריך לקחת את הזמן.

אולם לחלוף הזמן יש גם מחיר כבד. ככול שמדובר בהליכים פליליים, מי שבעיקר משלם את המחיר הוא האדם הבודד - הנחקר, או הנאשם, שניצב שנים כמעט לבדו מול המערכת המשומנת של המדינה ונלחם על חפותו. לעתים הוא מושלך בתקופה הזו מעבודתו, פעמים רבות הוא גם נדחה על-ידי החברה ומסתובב כשאות-קלון על מצחו, אף שטרם נקבעה אשמתו, זאת אך בשל העובדה שהוא נחקר או הועמד לדין פלילי.

כמו תמיד, גם בסוגיה הזו החוכמה היא למצוא בכל מקרה את "שביל הזהב" שבין ההכרח של המדינה לקחת את הזמן בניהול ההליכים ולברר את העובדות ואת פרשנותן המשפטית עד תום - לבין החשיבות לסיים את החקירות והמשפט בזמן סביר, כדי לא לפגוע יתר על המידה בנאשם, וגם כדי לא להתרחק מדי ממועד האירוע שבגינו הוא הועמד לדין.

בשנים האחרונות נתקלנו בכמה מקרים שבהם טחנות הצדק טחנו לאט מדי. אחד מהמובהקים שבהם הוא זה של נאשמי "פרשת בזק" - גד זאבי, מיכאל צ'רנוי, זאב רום ומיכאל קומיסר. הארבעה נחקרו והועמדו לדין פלילי באשמה שהסתירו את מעורבותו של צ'רנוי ברכישת מניות בזק ממשרד התקשורת ומהבנקים שמימנו את העסקה. לא פחות מ-16 שנה לקח למשטרה, לפרקליטות ולבית המשפט לזכות את הארבעה מהאישומים נגדם. אין ספק כי מדובר בפרק זמן ארוך מדי, לא סביר ולא הגיוני.

עד הקבר

מקרה אחר, ושונה, הוא של השר לשעבר, בנימין (פואד) בן-אליעזר המנוח. שר הביטחון ויו"ר מפלגת העבודה לשעבר הועמד לדין פלילי בגין עבירות של לקיחת שוחד מאיש העסקים אברהם נניקשווילי, מתן הצהרות כוזבות ליו"ר הכנסת, הגשת דוחות כוזבים למס הכנסה ועוד. מדובר בעבירות שחיתות חמורות שביצע לכאורה נבחר ציבור בכיר וקיים אינטרס ציבורי גדול לבוא עמו חשבון. אולם, הדבר נעשה כשבן-אליעזר כבר היה במצב רפואי קשה מאוד, אנוש כמעט.

בן-אליעזר נחקר לראשונה על-ידי המשטרה 4 ימים לפני הבחירות לנשיאות המדינה שהתקיימו ביוני 2014, הוא הועמד לדין פלילי בפברואר 2016 ומת באוגוסט 2016. לאחר מותו נסגר התיק, והוא ממשיך להתנהל נגד המעורבים הנוספים והזוטרים שלו. למן הרגע הראשון ברור היה שלא ניתן יהיה למצות את ההליכים המשפטיים נגד בן-אליעזר.

המקרה של בן-אליעזר מעלה שאלות אתיות ומוסריות לא פשוטות. האם המדינה צריכה לרדוף אדם עד מותו? האם ההליך הפלילי הוא חזות הכול? האם יש טעם להעמיד לדין אדם שדינו כבר נגזר על-ידי אלוהים (או הגורל) ושימיו ספורים?

מי שנתן לאחרונה ביטוי לדילמה של העמדה לדין ובעיקר של ענישה של עבריינים קשישים הוא שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג. בפסק דין שבו הוחלט לשלוח את צבי בר, לשעבר ראש עיריית רמת-גן, בגיל 81, ל-3 שנות מאסר בגין הרשעתו בשוחד, קרא סולברג למחוקק להקל בענישה של קשישים וחולים. "לבטח איננו חפצים בגסיסה איטית של אסירים זקנים בתוככי בית הסוהר. זה עניין למחוקק לענות בו", כתב סולברג.

מימון טיסות כפול

בימים אלה אנחנו עדים למקרה נוסף, גם הוא שונה במהותו מהשניים הקודמים שהזכרנו, שבו המדינה מתעקשת יתר על המידה למצות את הדין עם מי שהייתה מעורבת בפרשה פלילית. מדובר ברייצ'ל ריסבי-רז, מתאמת קשרי החוץ לשעבר של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט.

ריסבי-רז עבדה במשך שנים בתפקיד, תחילה בעיריית ירושלים ובהמשך בלשכת שר התמ"ת. היא הואשמה במסגרת תיק ראשונטורס לצדו של אולמרט בביצוע עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד ומירמה והפרת אמונים.

במהלך תקופת כהונתו של אולמרט כראש עיריית ירושלים וכשר התמ"ת, הוא נהג לטוס לחו"ל לעתים תכופות לצורך הופעות באירועים שאורגנו על-ידי ארגונים שעוסקים בפעילות ציבורית. הטיפול בנסיעותיו של אולמרט לחו"ל התבצע על-ידי ריסבי-רז ועל-ידי מזכירתו לשעבר, שולה זקן.

אולמרט ושתי עובדותיו הועמדו לדין ב-2011, באשמה כי השיגו מגופים ציבוריים במרמה מימון כפול ומשולש לטיסותיו של אולמרט, ובעודפים השתמש ראש הממשלה לשעבר לטיסות פרטיות שלו ושל בני משפחתו, וזאת באמצעות משרד הנסיעות ראשונטורס.

ב-2011 הודיעה נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים דאז, השופטת מוסיה ארד, שעמדה בראש הרכב השופטים בתיק ראשונטורס בגלגולו הראשון נגד אולמרט, כי שמיעת התיק נגד ריסבי-רז תידחה בשל אילוצי כוח-אדם של בית המשפט.

השנים חלפו. לאחר שנמצא כי יש ספק בדבר מודעותו של אולמרט לגביית הכספים העודפים, הוחלט לזכותו מהאישומים בפרשה. זקן, לעומת זאת, הורשעה, אך הושת עליה עונש פעוט של מאסר על-תנאי וקנס בסך 40 אלף שקל בלבד.

גם נגד הבעלים של משרד ראשונטורס, עמנואל באומוולשפינר, הוגש כתב אישום נפרד בגין אותה פרשה לבית משפט השלום בירושלים, שהסתיים בהסדר טיעון. במסגרת ההסדר הורשע באומוולשפינר, וגם עליו הוטל עונש קל מאוד שכלל מאסר על-תנאי וקנס בסך 50 אלף שקל.

בהמשך חתמה זקן על הסדר טיעון, שבמסגרתו הפלילה את אולמרט בפרשות אחרות - ואת עצמה חילצה ממאסר ממושך. אולמרט נשלח לכלא בגין הרשעותיו בפרשות טלנסקי והולילנד.

בינתיים קבע השופט רפי כרמל כי שמיעת התיק נגד ריסבי-רז תידחה שוב ותחל אחרי שיתקבלו תוצאות פסק הדין של בית המשפט העליון בערעור שהגישה המדינה נגד זיכויו של אולמרט בפרשת ראשונטורס.

בספטמבר 2016 זוכה אולמרט בדעת רוב של שופטי העליון מהאישומים נגדו בפרשת ראשונטורס. שניים מחמשת שופטי העליון, עוזי פוגלמן ויצחק עמית, רצו להרשיע את אולמרט גם בפרשה זו. בסופו של יום, פרשת ראשונטורס היא היחידה שבה הועמד אולמרט לדין פלילי ויצא ממנה זכאי.

"בוכה כל לילה"

למרות שאולמרט זוכה בפרשת ראשונטורס, התעקשה המדינה לחדש את ההליך נגד ריסבי-רז, ואילו האחרונה עתרה למחוזי בירושלים לביטול כתב האישום נגדה.

בין היתר טענה ריסבי-רז כי יש לבטל העמדתה לדין מטעמי הגנה מן הצדק, כשבפיה 3 טענות: חלוף הזמן מעת הגשת כתב האישום; ממצאים שנקבעו לגביה בעניין אולמרט, שלטענתה שומטים את הקרקע מתחת לכתב האישום בעניינה; ומחדלה של המדינה כאשר לא ביקשה את חידוש ההליך נגדה במרוצת השנים.

בנובמבר אשתקד דחה המחוזי את בקשתה של ריסבי-רז לביטול כתב האישום נגדה, וציין כי מרווח הזמן בין מועד הגשת כתב האישום לבין מועד חידוש ההליכים נבע מהחלטותיו של בית המשפט עצמו. עם זאת, בית המשפט הוסיף כי לעניין חלוף הזמן, "ייתכן שיבוא משקל, אם וכאשר הנסיבות תחייבנה זאת"; בעניין הממצאים שנקבעו בעניין אולמרט, נקבע כי אין בהם כשלעצמם כדי להשליך על כתב האישום נגד ריסבי-רז, ו"משמעותם תתברר בהמשך".

ריסבי-רז לא השלימה עם החלטת המחוזי ופנתה לפרקליטות בבקשה כי זו תשקול מחדש את ההחלטה לחדש את ההליכים נגדה. בראיון שנתנה לגלי צה"ל היא כינתה את מה שעובר עליה "עינוי": "אי-אפשר להחזיר את מה שהם (הפרקליטות ובית המשפט) - ח' מ') לקחו ממני. הזמן שלי, כל שנות ה-30 שלי, כל הזמן שגידלתי את ילדיי, את זה אני לא אקבל בחזרה", היא אמרה אז. "אני חושבת שזה דבר שאי-אפשר להשוות לכסף, המחיר של הילדים שלי, שלא הייתה להם אמא. הייתה להם אמא עצובה שהייתה בוכה כל לילה ואמא שמרגישה את הכובד של אי-הצדק".

אולם, גם הפרקליטות לא נענתה לתחנוניה של ריסבי-רז, ולפני כחודשיים מסרה לה כי "שאלת חידוש ההליכים בתיק אינה עומדת על הפרק בשלב זה, בו קיום ההליך הוא עובדה מוגמרת שמקורה בהחלטתו של בית המשפט".

ריסבי-רז לא ויתרה. בניסיון נואש ואחרון עתרה לבית המשפט העליון וביקשה שוב את ביטול האישום. בימים האחרונים גם תקוותה זו נכזבה. לפני 3 ימים דחו השופטים יורם דנציגר, ענת ברון ויצחק עמית את העתירה. השלושה לא נדרשו לטיעונים המהותיים של ריסבי-רז ופסקו כי אין זכות ערעור על החלטות ביניים (של המחוזי) שניתנות בהליך פלילי, וכי ריסבי-רז לא טענה לקיומן של נסיבות חריגות שבגינן יש לדון בעתירתה.

השופטים הזכירו את אמירת המחוזי כי הוא "ער לזמן שחלף מאז הגשת כתב האישום", וכי "הדבר עשוי לקבל ביטוי בהמשך ההליך הפלילי". ובמלים אחרות - בתי המשפט המחוזי והעליון, כמו גם הפרקליטות, מסרבים בתוקף לבטל את כתב האישום נגד ריסבי-רז, אך הם שולחים לה הבטחה, מעין גלולת המתקה, כי בבוא היום, אם וכאשר תורשע, היא תזכה להקלה בעונש בשל התמשכות ההליכים.

וכך, בזמן שאולמרט, הבוס לשעבר של ריסבי-רז, מי שנהנה לפי הנטען מהמימון הכפול של הנסיעות וזוכה מהאישומים בפרשה, עומד להיות בקרוב אדם חופשי; וזקן כבר חופשייה מזמן בזכות הסדר הטיעון שעליו חתמה - רק רייצ'ל ריסבי-רז, "דג-הרקק" או ה"ש.ג." של פרשת ראשונטורס ושל פרשות אולמרט בכלל, צריכה להמשיך להתמודד עם ההשלכות הרבות והקשות של ההליך הפלילי.

האם מדובר בהתנהלות ראויה וטובה של מערכת המשפט? האם האינטרס הציבורי ורדיפת הצדק מחייבים בעיתוי הנוכחי - ובעיקר על רקע זיכוי אולמרט בפרשת ראשונטורס - את המשך העמדתה לדין של ריסבי-רז? האם למישהו, חוץ מאשר לכמה פרקליטים ולנאשמת ולמשפחתה, תשנה תוצאת המשפט? תשפטו בעצמכם.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988