המונח "אמצע החיים" מתחבר לרבים עם משבר, אולי בעקבות הפסיכואנליסט והיועץ הארגוני אליוט ז'ק, שטבע ב-1965 לראשונה את המונח "משבר אמצע החיים". ז'ק התייחס לתקופה שבה אנו מכירים במגבלות שלנו, באפשרויות שהולכות ומתמעטות, בארעיות החיים. ומאחר שאצל רבים העבודה תופסת חלק ניכר בחיים, אנחנו עדים למשבר הזה גם בהקשר שלה.
בשנים האחרונות האריכו עובדים רבים את שנות העבודה שלהם מסיבות כלכליות. הם עשו זאת באמצעות מילוי "תפקידים מגשרים" - משרות חלקיות או תפקידים זמניים המגשרים בין תקופת סוף הקריירה לפרישה מלאה. אבל עם העלייה בתוחלת החיים יש גם תופעה אחרת: בני ה-50, אלה שמאחוריהם כבר 25-30 שנות עבודה, מבינים שלפניהם אותו מספר שנות עבודה פרודוקטיביות ויצירתיות, וההכרה הזאת מובילה רבים לבחון מחדש את המסלול שהם מצויים בו ולא להסתפק באותם תפקידים מגשרים. לפי מחקרים שנעשו בארה"ב בקרב עובדים בני 50 פלוס, יותר ממחציתם מתכננים לעבוד מעבר לגיל הפרישה וכרבע אומרים שהם אינם מתכננים כלל לפרוש. יותר מ-40% מהמשתתפים במחקר עבדו אצל מעסיק יחיד יותר מ-20 שנה, וזה מוביל אותנו לתופעה חדשה יחסית, שבה עובדים מבוגרים בוחרים לפצוח בקריירה חדשה. לא עוד מאותו דבר במקום אחר, אלא ממש קריירה שדורשת יכולות חדשות.
גיל הוא לא בהכרח בעיה
זו שאלה מעניינת, מאין מגיע הצורך הזה בשינוי. לאינדיאנים יש אימרה: "שימו לב ללחישות כדי שלא תצטרכו לשמוע את הזעקות". פעמים רבות הכתובת על הקיר, צריך רק להפנות את המבט ולבחור לקרוא אותה. לעתים השינויים נובעים מדחף פנימי, כשהצורך במשמעות גובר על דאגות הפרנסה, או כשהעבודה כבר לא מספקת ומחפשים אתגרים חדשים או פונים להגשים חלומות ישנים. אצל אחרים גורמים חיצוניים דוחפים לשינוי, לדוגמה אתגרים במקום העבודה, בהתמודדות עם מנהלים, העדר קידום או פיטורים, אבל גם הצורך ביציבות או בביטחון כלכלי הנובע משינויים בחיים האישיים.
אנחנו נוטים להתייחס לגיל כאל בעיה בשוק התעסוקה - המקצוע שאולי השתנה, הטכנולוגיה שפחות מוכרת, התחרות עם הצעירים - ושוכחים לראות את מה שכן יש. המכון האמריקאי למחקרים כלכליים, AIER, שחקר את ההבדלים בין אלה שהצליחו לאלה שנכשלו במעברי הקריירה שעשו באמצע החיים, טען שחלק ניכר מההצלחה תלוי ביכולתנו לזהות את הכישורים והניסיון שצברנו ולהבין איך להשתמש בהם בקריירה החדשה. לכן זה הזמן לעשות ספירת מלאי ולרשום לא את התפקידים שמילאתם אלא את היכולות ואת הניסיון שצברתם. כי בעולם החדש צמחו מסביבכם תחומים, עיסוקים, מקצועות, הזדמנויות שלא היו שם כשהתחלתם את הקריירה, והם בהחלט זקוקים לניסיון וליכולות שלכם.
הדבר הבולט באוסף הסיפורים ש"גלובס" מציג בעמודים הבאים הוא שהם אינם מקרי קצה קסומים. להיפך, אלה סיפורים של אנשים שפשוט יצאו לדרך, התנסו, בדקו שבילים, שינו כיוון ויכולים היום, במבט לאחור, לספר על השינוי. דווקא הסיפורים האלה מלמדים אותנו מהם המרכיבים של ניהול שינוי מוצלח. לרוב, ההתחלה היא בהבנה של מה לא - מה אנחנו לא רוצים. החוכמה היא להכיר בכך שזה ממש בסדר שההמשך יהיה לא חד וברור, לא ממופה עד הסוף. הוא לא צריך להיות כזה כדי לעשות את הצעד הראשון. צריך לצאת לדרך, לשחק עם האפשרויות, לבחון אותן, להתנסות. חלק מהסוד הוא להיות מוכנים להזדמנויות שיגיעו, ואם אתם פתוחים לשינוי, הסיכוי גדול יותר שתזהו אותן.
לא פחות חשוב לנהל את ההווה בתהליך הזה. יצירת העתיד לוקחת זמן, ולכן הדרך איננה קו ישר. יש שבוחרים ויכולים קודם כול לעצור, לחשב מסלול מחדש ואז לצאת לדרך, אבל אצל רבים אחרים התהליך כרוך בהתנסות ובנייה תוך כדי ניהול ההווה, עד שמגיע הזמן הנכון להשיל את העבר.
לסנן את הקולות מסביב
בתהליך הזה תפגשו את כל הקולות, הפנימיים והחיצוניים, שאומרים לכם למה לא כדאי ומה פתאום. האופן שבו תבחרו להקשיב להם ישפיע על סיכויי ההצלחה שלכם. המחקר של AIER מראה שביטחון עצמי וביטחון של הסביבה בכם חשובים להצלחת השינוי. אלה שלא הצליחו מדווחים הרבה יותר (80% לעומת 49%) על הפחד מהשינוי ופי שניים על תגובה שלילית מהסביבה. זה מחזק את החשיבות של הנחישות הפנימית, היכולת שלכם להפסיק להיות מי שאחרים מצפים מכם להיות ולמצוא את הדרך אל מי שאתם רוצים להיות. כי אם אתם כבר מרגישים שאתם לא מביאים את האני האמיתי שלכם אל מקום העבודה, זה סימן מצוין שהגיעה העת למצוא את העבודה שבה תוכלו להיות אתם. ההבנה הזו תעזור לכם לנווט בין המכשולים, הפחדים, הקולות שמסביב ובתוככם שמעלים את כל השאלות, הסיכונים, התהיות. הקולות האלה יהיו שם וככל שתישארו נאמנים לעצמכם, כך יגבר הסיכוי שתוכלו להקשיב להם ואז לקחת רק את מה שמתאים לכם כעצות, כנקודות לחשוב עליהן, כשיקולים בהחלטות שלכם. שלכם, ולא של אחרים.
אם אתם היום ב"אמצע החיים", זה אומר שנולדתם לעולם שבו עבודה שכירה בארגונים גדולים כללה ביטחון תעסוקתי וידיעה שבעתיד הלא רחוק נצא לפנסיה. לכן אולי קל יותר להתחבר לסיכונים ולדחות את השאלות שצפות ועולות, על אף ההבנה שיש סיבה טובה לתכנן שינוי. אבל זה בדיוק הזמן להיפרד מתחושת רשת הביטחון המדומה שנותן לנו המעמד המקצועי או התפקיד ולעבור לניהול סיכונים פעיל, לחפש את הדרך ולו בצעדים קטנים. לחשוב על האלטרנטיבות שתואמות את היכולות ואת הרצונות, להיות פתוחים לאפשרויות שיתנו לכם את שלוות הנפש והביטחון הכלכלי, וגם את הרשות ללכת אחר החלומות.
■ הכותבת היא דירקטור משאבי אנוש באינטל העולמית ובעלת הבלוג "עולם העבודה העתידי", www.niritcohen.com
תעסוקה לפי קבוצות גיל
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
